קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דרישה לתיקון מבנה מסוכן: 1. א. המערער הורשע, ביום 15.7.09, בבימ"ש לעניינים מקומיים תל-אביב (כב' השופטת לימור מרגולין-יחידי), בעבירה של אי מילוי דרישה לתיקון מבנה מסוכן, לפי סעיף 3 לחוק העזר לתל-אביב יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר") ביחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). ב. בעקבות הרשעתו נידון המערער לתשלום קנס בסך 3,300 ₪ (או 10 ימי מאסר תמורתו), תשלום קנס בסך של 75 ₪ ליום החל ממועד כניסתה לתוקף של הודעת הדרישה ועד ליום מתן גזר הדין ו-150 ₪ ליום בגין כל יום ממועד גזר הדין ועד לתיקון הליקויים נשוא כתב האישום. 2. הערעור שבפניי הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. העובדות הצריכות לעניין 3. א. נגד המערער הוגש, ביום 15.5.05, כתב אישום, המייחס לו אי מילוי דרישה לתיקון מבנה מסוכן ברחוב ביאליק 13 ת"א. הודעת הדרישה נשלחה ביום 1.3.05 בעקבות ביקורת מהנדס מיום 28.2.05 אשר קבע, כי המבנה מסוכן ויש לתקנו (להלן: "הודעת הדרישה"). ב. הודעת הדרישה נשלחה למערער בהיותו "בעלים במבנה", כך על פי כתב האישום ונתקבלה אצלו ביום 28/3/05. 4. בביהמ"ש קמא, המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום וכן במעמדו הנטען, אך הודה בקבלת הודעת הדרישה. המערער טען שורה של טענות, הן מקדמיות והן כאלו שנבחנו במסגרת ההוכחות, שהיה בהן לדידו כדי להביא לביטול האישום ו/או לזכותו. בין השאר טען, כי הואשם כבעל הבניין בעוד שמעמדו הוא של מנהל עזבון מכוח מינוי ביהמ"ש ומכל מקום המאשימה לא הציגה ראיות לכאורה לעניין מעמדו הנטען בנכס, לאפליה לעומת יתר הדיירים בבניין המקימה לו "הגנה מן הצדק" וכי הודעת הדרישה שהומצאה לו הוצאה בחוסר סמכות ואין לה נפקות חוקית. 5. כל טענותיו של המערער נדחו ע"י בימ"ש קמא בהכרעת הדין. תחילה בחן בימ"ש קמא את הטענה בדבר חוקיותה של הודעת הדרישה. בימ"ש קמא קבע, כי הגם שעל הודעת הדרישה לא חתם ראש העיר (כמצוות ס' 3 לחוק העזר) אלא מנהל מחלקת הפיקוח על הבניה, מר אינג' דוד רבינוביץ (להלן: "מר רבינוביץ") לא היה בכך כל פסול מאחר וביום 17.12.01 העביר ראש העיר למהנדס העיר את כל סמכויותיו לפי החוק העזר ולאחר מכן, ביום 23.1.02 העביר מהנדס העיר את כל סמכויותיו למר רבינוביץ. בימ"ש קמא קבע, כי לא נפל כל פגם בשרשרת העברת הסמכויות מאחר ואין מדובר באצילת סמכויות מכוח החוק או ההלכה הפסוקה אלא בעניין של מנהל פנימי, ומשכך אין תחולה להלכה הנוהגת בעניין אצילה ולמגבלות המקובלות בחוק ובפסיקה (עמ' 5 לפסה"ד), מה גם שניתן לראות בסמכות האמורה סמכות עזר, שגם היא אינה כפופה להלכות האצילה ולמגבלותיה (עמ' 8 לפסה"ד). בימ"ש קמא דחה גם את טענת המערער באשר למעמדו כ"בעל בניין" וקבע, כי המערער עונה על הגדרת בעלים משום שהוא זכאי ויהיה זכאי בעתיד להירשם כבעלים בלמעלה ממחצית הבניין ויהיה זכאי לקבל הכנסות מהנכס מכוח זכותו כיורש, וכי המשיבה (המאשימה) הוכיחה מעבר לספק סביר, כי הנאשם הוא יורש בנכס ובעל זכויות מהותיות (עמ' 12-16 לפסה"ד). כמו כן קבע בימ"ש קמא, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להפריך את חזקת החוקיות של פעולת הרשות בהחלטה להגיש נגדו כתב אישום, ולא שכנע את ביהמ"ש כי ההחלטה לנקוט הליכים נגדו בלבד, מבוססת על טעמים לא עניינים, חוץ משפטיים, וכי נפל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט בהליך מכוח תורת ההגנה מן הצדק. 6. בערעור חזר המערער על טיעוניו אלו, ומצביע על טעויות משפטיות כביכול של בימ"ש קמא שדחה את טענותיו בהכרעת הדין. על עיקרי הדברים חזר ב"כ המערער אף בישיבות שנקבעו לדיון בערעור (ישיבת יום 23.9.09 בפני כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק ובפניי בישיבת יום 8.11.09). ב"כ המשיבה מנגד פירט באריכות, באותם דיונים, את טעמיו לדחיית הערעור והבהיר מדוע לדידו לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית-המשפט קמא. דיון שאלת חוקיותה של הודעת הדרישה 7. אין מחלוקת, כי הודעת הדרישה לתיקון המבנה המסוכן הוצאה ביום 1.3.05 והומצאה לידי המערער ביום 28.3.05. הודעת הדרישה נעשתה לפי סעיף 3 לחוק העזר הקובע, כי : "סבור ראש העיריה, על פי חוות דעת שנערכה לפי סעיף 2, כי בניין עלול לסכן....רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעלי הבניין לבצע את העבודות המפורטות בה באופן ובתוך התקופה שנקבעו בהודעה." אין גם מחלוקת, כי על הודעת הדרישה לא חתם ראש העירייה, אלא מר רבינוביץ. 8. כפי שעלה מעדותו בבימ"ש קמא, חתם מר רבינוביץ על הודעת הדרישה מכוח הסמכות שהוענקה לו בשני כתבי העברת סמכות - ת/16א-ב, לאחר שראש העיר העביר את סמכויותיו בנוגע לחוק העזר למהנדס העיר, וזה העביר את סמכויותיו האמורות אליו (לרבינוביץ): ת/16 א' הינו כתב "העברת סמכות" לפי חוק העזר, מיום 19.12.2001, עליו חתום ראש העיר, ובו נאמר, כי "בתוקף סמכותי לפי סעיף 1 לחוק העזר לתל-אביב יפו (מבנים מסוכנים), התשס"ב-2001, הנני מעביר למהנדס העיר את סמכויותי על פי חוק העזר האמור". ת/16 ב' הינו כתב "העברת סמכות" לפי חוק העזר, מיום 23.1.2002, עליו חתום מהנדס העיר, ובו נאמר, כי " בתוקף סמכותי לפי סעיף 1 לחוק העזר לתל-אביב-יפו (מבנים מסוכנים), התשס"ב-2001, הנני מעביר בזאת למנהל מחלקת הפיקוח על הבניה את כל סמכויותיי על פי חוק העזר האמור". 9. סעיף 1 לחוק העזר, אליו מפנים כתבי העברת הסמכות, הוא סעיף ההגדרות לחוק העזר. בסעיף זה מוגדר "ראש העירייה" גם "לרבות אדם שראש העירייה העביר אליו בכתב את סמכויותיו לפי חוק עזר זה, כולן או מקצתן". גם "מהנדס" מוגדר כ"לרבות מי שהמהנדס העביר אליו בכתב את סמכויותיו לפי חוק עזר זה, כולן או מקצתן". לפיכך, אין ולא הייתה גם מחלוקת כי הודעת הדרישה לא הייתה צריכה להיחתם אישית ע"י ראש העיריה שכן הוא היה רשאי להעביר את סמכותו זו לאחר. השאלה עמה התמודד בימ"ש קמא הייתה האם יכולה הודעת הדרישה להיחתם גם ע"י אחר שלא מונה ישירות ע"י ראש העיר אלא על דרך של "שרשור" - ובענייננו, ראש העירייה העביר את כל סמכויותיו לאחד ( מהנדס העיר) ואילו זה, העביר בשלב מאוחר יותר את כל סמכויותיו, לרבות הסמכויות שהועברו אליו מראש העירייה, לאחר (מר רבינוביץ). טענת המערער בפני בימ"ש קמא בהקשר זה הייתה, כי מבחינה משפטית לא היה מוסמך מנהל המחלקה רבינוביץ לחתום על הודעת הדרישה מאחר וראש העירייה מעולם לא הסמיך אותו לפעול בשמו ולכן להודעת הדרישה ששלח לא היתה כל נפקות חוקית (עמ' 7-8 לסיכומי הנאשם בבימ"ש קמא). 10. בימ"ש קמא, בפסק דינו, מצא את שאלת חוקיות הודעת הדרישה שנשלחה כשאלה חיונית הדורשת בירור היות ומהווה היא יסוד מיסודות העבירה. בימ"ש קמא סבר, כי בשאלה זו הצדדים התמקדו במישור המנהלי של "אצילת סמכות" וקבע, כי "אין מדובר באצילת סמכויות מכוח החוק או ההלכה הפסוקה, אלא בחלוקת סמכויות או העברתן או אצילתן כעניין של מנהל פנימי, ומשכך אין תחולה להלכה הנוהגת בעניין אצילה, ולמגבלות המקובלות בחוק ובפסיקה" (עמ' 5 להכרעת הדין). בימ"ש קמא נימק מסקנתו זו בכך שהחוק המסמיך בענייננו הינו פקודת העיריות, הפקודה הסמיכה את מועצת העיר להתקין חוקי עזר (לרבות חוק העזר נשוא דיוננו), והפקודה אינה מעניקה את הסמכות לפעול לפיקוח תיקון של בנינים (ס' 236 לפקודת העיריות) באופן שמשתמעת ממנו כוונה שרק אורגן מסוים יהא מוסמך ורשאי לממש את הסמכות הנקובה בחוק. משכך אין דיני האצילה חלים על הסוגייה הנדונה (עמ' 6 להכרעת הדין). בימ"ש קמא סמך מסקנתו זו על הספרות המשפטית (עמ' 6-7 להכרעת הדין) ועל התכלית העומדת ביסוד פקודת העיריות (עמ' 7 להכרעת הדין). בנוסף, קבע בימ"ש קמא, כי ניתן לראות בסמכות האמורה שהוענקה למר רבינוביץ כ"סמכות עזר" שגם היא אינה כפופה להלכות הנוגעות לאצילת סמכויות ומגבלותיה. (עמ' 8 להכרעת הדין). 11. מסכים אני עם מסקנת בימ"ש קמא, כי במקרה עסקינן פקודת העיריות, היא החקיקה הראשית, יצרה חובה של העירייה, כגוף מנהלי, לדאוג בין השאר לפיקוח על הקמה, הריסה, שינוי ותיקון של בניינים וזאת מבלי לזהות בקרב העירייה נושא משרה מסויים שעליו מוטלת החובה ושהוא מוסמך להפעילה. מקובלת עליי מסקנת בימ"ש קמא כי בנסיבות אלו, בהן המחוקק הראשי לא ייחס חשיבות למיהות האורגן שיממש את החובה ונתן מרחב שיקול דעת רחב מאוד לרשות המנהלית לקבוע את זהות אותו גורם, מדובר בסוגיה של מנהל פנימי, שמגבלות ההלכות הנוגעות לאצילת סמכויות אינן חלות עליה (ר' י.זמיר, "הסמכות המנהלית", כרך ב', בעמ' 536). אולם, לא ניתן להתעלם כי בענייננו, אם נשפוט לפי לשון כתבי ההעברה שצוטטו לעיל, אין עסקינן ב"אצילת סמכויות" אלא ב"העברת סמכויות". "העברה" שונה מ"אצילה" באופן מהותי ביותר. בעוד שב"אצילת סמכות" הגורם המאציל מסמיך גורם נוסף, מוסיף אורגן נוסף, לרשות המוסמכת, ב"העברת סמכות" הסמכות עוברת מן הגורם המעביר אל הגורם הנעבר ושוללת בהכרח את הסמכות מן האורגן המעביר ומקנה אותה באופן בלעדי לאורגן הנעבר (על האבחנה בין המושגים ר' י.זמיר, שם, בעמ' 520-521 וכן פרופ' ב.ברכה, משפט מנהלי, כרך שני, בעמ' 114-115). 12. לפני בימ"ש קמא טען המערער, כי מר רבינוביץ לא הוסמך ע"י ראש העיריה לחתום על הודעת הדרישה ומכאן שהיא חסרת נפקות תוך הפנייה למובאות מן הספרות המשפטית, בין השאר, בעניין אצילת סמכויות (עמ' 8 לסיכומי הנאשם בבימ"ש קמא). המשיבה בסיכומיה בפני בימ"ש קמא לא טענה, כי מר רבינוביץ חתם על מכתב הדרישה כתוצאה מ"האצלת סמכויות" אלא רק הפנתה בעניין זה לכתבי ההעברה (ת/16א'-ב') תוך שהיא מבהירה, כי מכוחם "מר רבינוביץ הוא הפונקציונר המוסמך על פי-חוק, הגם שהפיקוח על מצבם של הבניינים ברחבי העיר ת"א-יפו מצוי בתחום תפקידו" (עמ' 3 לסיכומי המאשימה בבימ"ש קמא). בנסיבות אלה, בהן המאשימה נסמכת על כתבי העברת סמכויות, מהן עולה באופן מפורש כי הסמכויות "הועברו" ולא "הואצלו", היה מקום, כי בימ"ש קמא יבהיר בהכרעת הדין מדוע בחן את חוקיות הודעת הדרישה דווקא לפי ההלכות והמגבלות הנוגעות ל"אצילת סמכויות", זאת שעה שאין הסכמה בין הצדדים כי הסמכויות "הואצלו" ולא "הועברו" כלשון כתבי ההעברה. 13. בכתב הערעור חוזר המערער על טענותיו, כי המשיבה לא הוכיחה כי מר רבינוביץ היה בעל הסמכות לחתום על הודעת הדרישה ומציג את פרשנותו לכתבי ההעברה לפיה מהנדס העיר העביר רק את סמכויותיו המקוריות לפי חוק העזר למר רבינוביץ אך לא את הסמכויות שהועברו אליו מראש העירייה (ס' 9, 17 לכתב הערעור). מכתב הערעור נראה כי גם המערער לא מבחין בין המושגים "האצלה" ל"העברה" (ר' לדוגמא ס' 9 לכתב הערעור) אלא שמדבריו בישיבות שנקבעו לדיון בערעור ניכר היה, כי הוא מכוון ל"העברת סמכויות" ולבעייתיות הנובעת ממנה. כבר בפתח ישיבת יום 8.11.09 עמד ב"כ המערער על הבעייתיות הנגרמת מכך שאם מדובר בהעברת הסמכויות במקרה עסקינן נוצר מצב לפיו השגה על הודעת הדרישה, לפי ס' 5 לחוק העזר, תשמע בפני אותו אדם שנתן אותה (עמ' 1 לפרוט' הישיבה). בהמשך אותה ישיבה הבהיר ב"כ המערער, כי הוא מכוון לבעייתיות הנובעת מכך שראש העיר העביר את כל סמכויותיו לפי חוק העזר ורוקן מתוכן את סמכותו (עמ' 2 ש' 7-8 לפרוט') וש"ברגע שאני מעביר את כל הסמכויות - אטימה, הריסה, בניה, הסמכויות שלי ריקות מתוכן" (עמ' 3 ש' 10-11 לפרוט'). מנגד, ב"כ המשיבה, בדבריה בישיבת יום 8.11.09, כיוונה לכך שאין הכוונה ל"העברת סמכויות" באופן שבו המעביר מתנתק מסמכותו "המועברת" אלא, בדומה לאצילת סמכויות, נותר המעביר גם כבעל הסמכות המקורית חרף ההעברה (כך עולה מדברי ב"כ המשיבה בעמ' 6 ש' 10-13 לפרוט'). 14. עת התפניתי לכתוב את פסה"ד בערעור ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שהונח לפני בימ"ש קמא הבחנתי, כי לא היו לפניי, כמו גם לפני בימ"ש קמא, ראיות (מלבד כתבי ההעברה) או עדויות מהן ניתן ללמוד אם במקרה עסקינן בוצעו מכוח כתבי העברת הסמכויות, "העברת" סמכויות, כמשמעות מונח זה במשפט המנהלי (באופן שבו האורגן המעביר חודל מלהיות בעל הסמכות מרגע ההעברה) או שמא כוונת המעבירים (ראש העיר בת/16א' ומהנדס העיריה בת/16ב') הייתה רק ל"אצילת סמכות" לאורגן הנעבר, שבענייננו היה זה מר רבינוביץ אליו "התנקזו" סמכויות אלו, אך נותרו גם בידי "המעבירים". האורגנים שחתמו על כתבי העברת הסמכות - ראש העיר בת-16א' ומהנדס העירייה בת/16ב' - לא העידו לפני בימ"ש קמא ובהיעדר ראיות לעניין אומד דעתם אין לנו מלבד האמור בכתבי ההעברה, כל ראייה אחרת באשר למהות הפעולה אותה ביקשו לבצע בחתימתם על כתבי ההעברה והיקפה. נוכח עמימות ראייתית זו זימנתי את הצדדים להליך לישיבה, שהתקיימה ביום 27.12.09, ובה פירטתי בפניהם את האבחנה בין "העברת סמכות" לבין "אצילת סמכות" ואת הבעייתיות הנובעת באם עסקינן ב"העברת סמכות" (שיפורט להלן בהרחבה) ובקשתי את התייחסותם בכתב לסוגייה זו. עמדת המשיבה הוגשה ביום 7.2.2010 ועמדת המערער ביום 11.2.2010. 15. ב"כ המערער חזר בהתייחסותו על טיעוניו לפיהן מר רבינוביץ לא הוסמך לחתום על הודעת הדרישה ע"י ראש העירייה וכי כל הסמכויות שהועברו אליו (מכוח ת/16ב') היו הסמכויות המקוריות של מהנדס העיר ולא אלו שהועברו לאחרון (מכוח ת/16א') ע"י ראש העיר. ב"כ המערער חזר על טיעוניו (אך הפעם תוך התייחסות לאבחנה שבין "העברה" ל"האצלה") לעניין המצב שנוצר כתוצאה מ"העברת סמכויות" (להבדיל מאצילה) שבוצעה על סמך כתבי ההעברה, מצב בו הן מהנדס העיר והן ראש העירייה, מרגע שהעבירו את כל סמכויותיהם עפ"י חוק העזר התנתקו לחלוטין מסמכותם, והיא הועברה לבעליה החדשים, בעל התפקיד היחידי על פי חוק העזר - מר רבינוביץ. מצב זה יותר תוצאה אבסורדית במקרה עסקינן מאחר והוא מביא לחפיפה בין תפקידים שונים המוטלים על גורמים שונים לפי חוק העזר : כך לדוגמא ביישום של ס' 5(א) לחוק העזר הקובע כי "הרואה עצמו נפגע מהודעת ראש העירייה לפי סעיף 3 או לפי סעיף 4, רשאי להשיג עליה בפני מהנדס העירייה...". לענייננו, אם בהעברת סמכויות עסקינן, אזי הרואה עצמו נפגע מהודעת מר רבינוביץ (בתוקף היותו בעל סמכות ראש העירייה לפי החוק) רשאי להשיג עליה בפני....מר רבינוביץ עצמו! (מתוקף היות מר רבינוביץ אף בעל סמכויות מהנדס העירייה לפי החוק העזר ומאחר ועסקינן ב"העברה" הרי שמהנדס העירייה שהעביר את סמכותו חדל מלהחזיק בסמכויותיו לפי חוק העזר מרגע ההעברה). גם יישום של סעיף 5(ב) לחוק העזר יביא לתוצאה אבסורדית מאחר וקובע הוא כי אם "שוכנע מהנדס העירייה כי הבניין אינו מהווה סכנה או סכנה מיידית, ימליץ בפני ראש העירייה על ביטול ההודעה...". היינו - מר רבינוביץ (כבעל סמכות מהנדס העירייה) אמור להמליץ בפני עצמו (אבל כבעל הסמכות כראש עירייה) על ביטול הודעת דרישה עליה חתם. תוצאה אבסורדית נקבל גם מיישום של סעיף 9(ד) לחוק העזר הקובע כי מהנדס העירייה רשאי להורות על הפסקה מיידית של עבודה הגורמת לסכנה ותוקפה של ההוראה יפקע לאחר תום 48 שעות, אלא אם אושרה על ידי ראש העירייה. וישנן אף דוגמאות נוספות. 16. א. מנגד, פנו באי כוח המשיבה, בהתייחסותם לבית-המשפט, בבקשה שלא ייתן ידו ל"משפטיזציה" שבבסיס הערעור (ס' 3 ), בחרו שלא לתת התייחסות עניינית וישירה לסוגיה שהועלתה בדיון ושלשמה התבקשה התייחסותם (האם כתבי העברת הסמכויות "העבירו" סמכות או "האצילו" סמכות) והציגו במקום זאת או חלופות שונות שמתיימרות "לעקוף" את כתב ההעברה ממהנדס העיר למר רבינוביץ (ת/16ב) באופן ש"העברת הסמכות פעם אחת בלבד (הכוונה באמצעות ת/16א' מראש העיר למהנדס העיר ש.ש.)...מקיימות את הדין והחוק" (ס' 4 לתגובה). ב. על פי החלופה הראשונה שהציגו באי כוח המשיבה (ס' 5 להתייחסות) יש לקרוא את ההגדרה של "מהנדס" לפי חוק העזר (שכוללת גם "לרבות מי שהמהנדס העביר אליו בכתב את סמכויותיו...") אל תוך כתב ההעברה עליו חתם ראש העירייה (ת/16א') בו העביר את סמכויותיו למהנדס העיר - כך שלמעשה בכתב ההעברה הזה העביר ראש העירייה את סמכויותיו ישירות למר רבינוביץ ובהסמכתו של האחרון בת/16ב' ע"י מהנדס העיר יש לראות רק "תנאי מקדמי" שהתקיים. על פי חלופה זו אין לראות בת/16ב כהסמכה נוספת של מר רבינוביץ (ע"י מהנדס העיר). חלופה זו אכן יוצרת אפשרות ל"זיקה" בין סמכויות ראש העירייה לפי חוק העזר לסמכויות שהוענקו למר רבינוביץ, אבל היא אינה תורמת מאום לבירור הסוגייה אשר לגביה בקשתי את התייחסות הצדדים בישיבת יום 27.12.09. גם אם "שאב" מר רבינוביץ את סמכותו ישירות מראש העירייה וסמכויותיו של האחרון הועברו אליו ב"העברה ישירה" כביכול לפי ת/16א', הרי גם לפי חלופה זו ת/16ב' (שנוסח באופן זהה לת/16א ) לא היה מיותר. גם אם נדרש הוא כ"תנאי מקדמי", כטענת ב"כ המשיבה, נועד הוא, כך לפי לשונו,גם לצורך העברה של סמכויות מהנדס העיר. ואם עסקינן ב"העברה" של סמכויות, להבדיל מ"האצלה", הרי שניצבים אנו בפני מצב אבסורדי ובלתי סביר בעליל שפורט והודגם לעיל שנוצר כתוצאה מכך שמר רבינוביץ הוא האורגן היחיד המוסמך לפעול הן בשם ראש העירייה כמו גם בשם מהנדס העירייה לפי חוק העזר. ג. על פי החלופה השנייה שהציגו באי כוח המשיבה (ס' 6 להתייחסותם), ת/16ב', כתב העברת הסמכות ממהנדס העיר למר רבינוביץ, "אינו מעלה ואינו מוריד" מאחר ויש לראות במר רבינוביץ כזרועו הארוכה של מהנדס העיר במסגרת מינהל פנימי והוא אינו נדרש הסמכה מיוחדת, אף לא בכתב, לצורך מילוי תפקידו זה. קרי - אין מדובר בהעברת סמכות ואין מדובר בהאצלת סמכות אלא בפעולה של מר רבינוביץ שנעשתה במסגרת מנהל פנימי באופן של "קבלת עזרה מאחר", עזרה של מר רבינוביץ למהנדס העיר. חלופה זו אכן אפשרית ויש בה טעם רב, אלא שטעונה היא הוכחה והייתה צריכה להיטען ע"י המשיבה, המאשימה, בפני בימ"ש קמא. במקרה דנן סמכה המשיבה (המאשימה) בפני בימ"ש קמא, כמו גם בפניי (טרם הגשת התייחסותה האחרונה), את טענותיה כי מר רבינוביץ הוסמך כדין לחתום בשם ראש העירייה, על השרשור של שני כתבי העברת הסמכות, ת16א ות/16ב (ר' לדוגמא ס' 16 לסיכומי המשיבה בבימ"ש קמא) ועל כן ספק אם ניתן בשלב זה של הדיון, בערעור, לשנות את חזית המריבה. לגופם של דברים - טענה זו, לפיה מר רבינוביץ חתם על כתב הדרישה כזרועו הארוכה של מהנדס העיר, הייתה צריכה גם להיות מוכחת בראיות. לא בלבד שמהנדס העיר לא העיד כלל במסגרת ההליך שהתנהל בפני בימ"ש קמא, המאשימה לא ביקשה להעיד אותו ולכן לא ניתן ללמוד בשלב זה כי מר רבינוביץ חתם על הודעת הדרישה כ"ידו הארוכה", עובדה זו לא נלמדת מיתר הראיות והעדויות שהובאו בפני בימ"ש קמא. ההיפך הוא הנכון: דווקא מהעדויות ומהראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא עולה, כי מר רבינוביץ ראה עצמו כפועל בשמו של ראש העירייה מכוח שרשור כתבי ההעברה ולא כעוזר בלבד למהנדס העיר: מר רבינוביץ בעדותו בבימ"ש קמא (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 16.4.08) הסביר, כי חתימתו על הודעת הדרישה נעשתה "מכוח הסמכות שניתנה לי על ידי ראש העירייה ומהנדס העיר, ובהתאם לחוק העזר..." (הדגשות שלי ש.ש.) והפנה אל שני כתבי העברת הסמכויות (שהוגשו מטעם המשיבה- המאשימה!) כאשר על הודעת הדרישה לפי סעיף 3 לחוק העזר, שנשלחה אל המערער, נכתב מתחת לחתימתו "ב/ראש העירייה" (ר' מוצג ת/2). ד. החלופה השלישית שמציגים באי כוח המשיבה (ס' 7 להתייחסותם) נסמכת על ס' 6 לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית) התשנ"ב-1991. לפי סעיף זה רשאי מהנדס העיר להאציל מסמכויותיו ומתפקידיו לעובד אחר של הרשות המקומית ובלבד שמי שהואצלו לו הסמכויות הוא מהנדס רישוי בעל הכשירות המקצועית הנדרשת לתחום שבו הואצלו לו הסמכויות. לגישת באי כוח המשיבים, מאחר ומר רבינוביץ הוא עובד הרשות המקומית, מהנדס בהכשרתו, ובעל הכשירות המקצועית הנדרשת לצורך התפקיד - לא הייתה קיימת כל מניעה למהנדס העיר להאציל אליו את סמכויותיו. ב"כ המשיבים מדגישים כי האצלה שכזו לא דורשת כתב ועל כן למעשה ת/16ב, כתב העברת הסמכות ממהנדס העיר למר רבינוביץ, לא נדרש. חלופה זו אכן אפשרית אך בדומה לחלופה הקודמת טעונה הייתה הוכחה והבאת ראיות מצד המאשימה. שעה שהנאשם כפר בסמכותו של מר רבינוביץ לחתום בשמו של ראש העיר על הודעת הדרישה והמשיבה הגישה בפני בימ"ש קמא את כתבי העברת הסמכויות נשוא דיוננו כמקור ממנו קנה מר רבינוביץ את סמכותו לחתום על הודעת הדרישה- לא ניתן בשלב זה של ההליך, בערעור, לטעון כי זה האחרון לא "העביר" את סמכותו לחתום על הודעת הדרישה על פי כתב ההעברה (ת/16ב') וחוק העזר נשוא דיוננו, אלא בכלל "האציל" סמכות זו מכוח ס' 6 לחוק הרשויות המקומיות (כשלא ברור מתי הואצלה הסמכות, אם הואצלה רק סמכות זו ובכלל מה היתה משמעות החתימה על כתב ההעברה אם הסמכויות בכלל הואצלו?). הטענה העומדת בבסיס חלופה זו (בדומה לחלופה הקודמת) הייתה חייבת להיות מוכחת ע"י המשיבה- המאשימה בפני בימ"ש קמא, והדבר לא נעשה משבחרה המשיבה שלא להעיד את מהנדס העיר. 17. העולה מן המקובץ - בבימ"ש קמא כפר הנאשם באישומים כנגדו וטען כי מר רבינוביץ לא הוסמך ע"י ראש העירייה לחתום על הודעת הדרישה. שאלת חוקיותה של הודעת הדרישה הייתה רלוונטית להרשעת המערער מאחרת ומסירת הודעת הדרישה היא יסוד מיסודות העבירה. המשיבה, היא המאשימה, הגישה את ת/16א' ות/16ב' שעליהם ועל עדותו של מר רבינוביץ השתיתה היא את טענתה לדחיית טענת הנאשם להיעדר סמכות מצד מר רבינוביץ. דא עקא, המשיבה בחרה שלא להעיד את ראש העירייה כמו גם לא את מהנדס העירייה. החלטה זו התבררה כבעייתית בהיעדר ראיות לאומד דעת "מעבירי הסמכויות" ובשעה שהפרשנות הלשונית של כתבי העברה, לפיהן הסמכויות "הועברו", להבדיל מ"הואצלו", יוצרת תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת ובלתי סבירה בעליל לפיה מר רבינוביץ הוא בעל הסמכות היחיד לפעול לפי חוק העזר בשמו של ראש העירייה ושל מהנדס העיר גם יחד. כפי שהודגם לעיל, במצב דברים בו הסמכויות "הועברו", כלשון כתבי ההעברה, ימצא עצמו לא פעם מר רבינוביץ כיושב בהשגה על עצמו. משכך, גם אם מבחינה משפטית אין מניעה כי מר רבינוביץ ירכוש סמכות לחתום על מסמכי ההעברה כסמכות עזר וכעניין של מנהל פנימי - אין ולא הייתה תשתית עובדתית כי כך נעשה בפועל. ודוק! מגרסת המאשימה בבימ"ש קמא (כמו גם בשלבים המוקדמים של הליך זה), מן הראיות ועדות מר רבינוביץ שנשמעה בפני בימ"ש קמא לא ניתן להגיע לתוצאה לפיה קנה מר רבינוביץ את סמכותו לחתום על כתב ההעברה ללא קשר ובמנותק מכתבי ההעברה, ובפרט ת/16ב,' כתב העברת הסמכות ממהנדס העיר אליו. בנסיבות אלו לא ניתן לומר, כי גרסת המערער לפיה סמכויות ראש העירייה לא הועברו מעולם למר רבינוביץ (אלא מה שהועבר במסגרת כתב ההעברה ת16ב', ממהנדס העירייה למר רבינוביץ, היו אך סמכויותיו המקוריות של מהנדס העירייה) הינה בלתי סבירה. גרסה זו הגיונית יותר מגרסת המאשימה לשרשור העברת הסמכויות (אם נפרש את כתבי העברת הסמכויות על פי המשמעות הלשונית המקובלת של "העברת סמכויות" במשפט המנהלי) ויש בה כדי למנוע את התוצאה האבסורדית שפורטה לעיל (היות ויישום פרשנות הנאשם לכתבי ההעברה מונעת "כפל" של תפקידים בידי אותו גורם שלו ניתנה הסמכות הייחודית). הימנעות המאשימה מהעדת הגורמים בשרשרת העברת הסמכויות, ובעיקר את מהנדס העיר, היא שהביאה לכך שבנסיבות העניין לא ניתן לומר, כי המשיבה הוכיחה ברמה הנדרשת של הרשעה בפלילים, למעלה מכל ספק סביר, כי התקיימו יסודות העבירה במקרה עסקינן וכי הודעת הדרישה נחתמה כדין ובסמכות. הספק שעורר הנאשם בהקשר לכך לא נסתר והאפשרות שהציג לפיה כתב העברת הסמכות עליו חתם מהנדס העיר ובו הסמיך את מר רבינוביץ לא הקנה בידי האחרון את הסמכות לחתום על הודעת הדרישה, לא נשללה. 18. כאשר בית המשפט סובר, כי קיים ספק בדבר קיומו של אחד מיסודות העבירה שעל התביעה להוכיח, ספק זה פועל לטובת הנאשם. כאשר מביאה התביעה הוכחות המניחות לכאורה, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, עוברת החובה לסתור את ההנחה אל הנאשם. אם הנאשם נותן הסבר המתקבל על הדעת אך אין בידי בית המשפט להכריע בשאלת אמיתותם של דברים אלו, חייב בית המשפט לזכות את הנאשם מחמת הספק. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק בדנ"פ 97 / 4342 מדינת ישראל נ' סולימאן אל עביד נא (1) 736, עמוד 859: "יש פעמים שבהן עצם ההתלבטות בשאלת קיומו של ספק סביר, עולה כדי ספק סביר בעצמה ומביאה לזיכויו של הנאשם מחמת הספק. עמד על כך השופט ש' ז' חשין, בציינו: הביאה הקטיגוריה דברי הוכחה אשר יש בהם, לכאורה, כדי להעלות את ההנחה, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת אליו, עוברת לשכמו של הנאשם החובה בהבאת דברי הוכחה מצדו הוא... נתן [הנאשם - א' ב'] הסבר המתקבל על הדעת, אך השופט אין בידו להחליט אם יקבל דברי הסבר אלה או ידחם - כלומר: אינו מוכן להכריע אם דברים אלה נכונים הם או לא - עליו לזכותו מפני הספק" (ראה: ע"פ 20/51 פודמסקי נ' היועץ המשפטי, בעמ' 1196, וכן: ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, בעמ' 645 ואילך). נפסק, כי אין הכרח שהנאשם יביא גירסה מעין זו בעצמו. די בכך שבחומר הראיות יש כדי להקים גירסה, שההתלבטות באימוצה על-ידי היושב בדין שקולה, למעשה, לספק סביר בעצם ההרשעה ולזיכויו של הנאשם (ראה: ע"פ 6251/94 בן-ארי נ' מדינת ישראל, בעמ' 83). " 19. המשיבה מפנה בהתייחסותה (ס' 14) לפסה"ד שניתן ברע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי, פ"ד נה (4) 673, בו דן בית המשפט העליון בתורת הבטלות היחסית, ומבקשת להחיל את העקרון המדובר גם במקרה עסקינן בו לגישתה נפל לכל היותר "פגם טכני" בכל הנוגע לגורם המוסמך לחתום על הודעת הדרישה. עיינתי בהלכת ביהמ"ש העליון מפסק דין זה ולא מצאתי כי ניתן ללמוד ממנו אנלוגיה לעניינו. ראשית, בפתח הדברים קבע בית המשפט באותו המקרה (בו טעה בית דין צבאי מחוזי וגזר על המערער שם עונש מאסר על תנאי למשך תקופה של שלוש שנים שעה שהיה מוסמך לגזור תקופת תנאי שלא תעלה על שנתיים) כי הטעות שם נפלה במסגרת הסמכות ולא גרמה לחריגה מסמכות, ואילו בענייננו - טענת המערער להיעדר סמכות מכוונת לכך שהטעות נפלה מחוץ למסגרת הסמכות, מאחר ולגרסתו לא הוענקה מעולם למר רבינוביץ הסמכות לחתום על הודעת הדרישה. שנית, מפסה"ד עולה כי עקרון הבטלות היחסית הוחל רק בנסיבות בהן לא הייתה מחלוקת כי נפלה טעות בהחלטה של הרשות המנהלית. בענייננו המחלוקת קיימת. כאמור, לא ברורה טיב הסמכות שהועברה למר רבינוביץ ממהנדס העיר מאחר וזה האחרון לא העיד ופרשנות כתב ההעברה על פי לשונו מביאה לתוצאה בלתי סבירה עליה עמדתי לעיל. במצב דברים זה לא ניתן לומר ברמת הוודאות הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים אם מר רבינוביץ הוסמך לחתום על הודעת הדרישה אם לאו. הטעות במקרה עסקינן היתה של המאשימה שלא מצאה לנכון להעיד את מהנדס העיר לצורך הבהרת הסוגייה האמורה. טעות זו יצרה את הספק. ומן הספק הזה רשאי להנות הנאשם. שלישית, לא מקובלת עליי טענת המאשימה, כי בעניינו אם נפל פגם הרי הוא "טכני בלבד" (ס' 14 להתייחסותה). על פי סעיף 3 לחוק העזר תפקיד ראש העירייה בשליחת הודעת הדרישה הוא תפקיד שמצריך הפעלת שיקול דעת. בסעיף נאמר, כי אם "סבור" ראש העירייה, על פי חוות דעת המהנדס, כי בניין עלול להיות מסוכן אז "רשאי" הוא לפנות בהודעת דרישה לתיקונו לבעל הבניין. לו היה מדובר בתפקיד טכני בעיקרו שלא היה מצדיק שיקול דעת לא היה נעשה השימוש בפועל "סבור" או "רשאי" אלא היה נאמר, כי עם קבלת חוות דעת המהנדס לפיה מדובר בבניין מסוכן - ישלח ראש העירייה הודעת דרישה. יצוין כי חוק העזר לא חף מהוראות אחרות, להבדיל מהוראת סעיף 3 לחוק שהיא נשוא דיוננו, בהן תפקידו של ראש העירייה הוא אכן טכני בעיקרו. כך לדוגמא בסעיף 2(ג) לחוק העזר נאמר, כי משבעל בניין פונה אל ראש העירייה בבקשה לבדיקת בניין אז "יורה" ראש העירייה על הבדיקה. משמצא מחוקק המשנה ליתן בידי ראש העירייה תפקיד הכרוך בהפעלת שיקול דעת מצדו, ומשלא נשמעה עדותו של מהנדס העיר, לא ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה, אקסיומה ממש, כי אכן במקרה עסקינן היה מהנדס העיר ( שאליו העביר ראש העירייה את סמכויותיו בכתב ההעברה ת/16א) שולח את הודעת הדרישה למערער. רביעית, אינני סבור כי שיקולים של צדק אישי ואינטרס ציבורי מחייבים במקרה עסקינן תוצאה אחרת מאשר זיכויו של המערער בדין. הבניין כבר חדל מלהיות מבנה מסוכן (אישור מטעם העירייה הוגש לעיון ביהמ"ש בישיבת יום 27.12.09). כמו כן איני בטוח, כי יש לזקוף לחובת המערער את התמשכות ההליך מאז שנת 2005, כפי שמבקשת המשיבה. העובדה, כי במשך פרק זמן כה ארוך לא מצאה המשיבה מקום לפנות (בפני בימ"ש קמא או אפילו בפני בימ"ש זה) ולבקש להעיד את מהנדס העירייה, בנסיבות בהן המערער תקף לכל אורך הדרך את שרשור העברת הסמכויות, היא בגדר מחדל מצידה. סוף דבר 20. אשר על כן ומשום הספק שנתעורר באשר לחוקיותה של הודעת הדרישה, אני מקבל את הערעור ומורה על זיכויו של המערער מחמת הספק. הקנס ששולם, אם שולם יוחזר. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני דן ביתר טענות המערער ואין בפסק דיני זה משום דחייה או קבלה של טענות אלה. הריסת מבנהמבנה מסוכןמבנה