קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור: 1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט גלובינסקי) בת.א. 1663/90 "אשר נמסר למבקש ביום 20.12.98". הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 31.1.99 (בשא 1547/99). הבקשה לא נתמכה בתצהיר. באת כח המבקש, עו"ד גב' ורד פרימוב-וינראוך, טענה בבקשה כי המועד האחרון להגשת הערעור על פסק הדין הינו 3.2.1999 וכי - "למבקש דרוש פרק זמן נוסף של 30 יום לצורך גיבוש עמדתו באם לערער על פסק הדין האמור, בין היתר בשל הצורך בעריכת חישובים אריתמטיים לבדיקת תוצאות פסק הדין, לאור מסקנות כבוד בית המשפט קמא בהסתמכו על חוות דעת המומחה מטעם המשיבים". המשיבים, באמצעות בא כחם המלומד, עו"ד משה המולדבסקי, מתנגדים לבקשה. 2. במהלך הדיון בקשה באת כחו המלומדת של הבנק המבקש, עו"ד גב' וינראוך, להעלות טיעון נוסף: לדבריה, פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא ביום 20.12.98 סותר את פסק הדין החלקי שניתן בתיק האמור שנים מספר לפני כן. לדבריה, פסק הדין החלקי הינו פסק דין חלוט. בא כחם המלומד של המשיבים, עו"ד מולדבסקי התנגד להעלאת הטיעון האמור באומרו כי יש בכך משום שינוי חזית מכתב הטענות שהוגש. בהחלטה שניתנה על ידי במהלך הדיון, התרתי לבאת כח המבקש להשמיע גם את הטענה הנ"ל וציינתי כי - "היה ועו"ד מולדבסקי יהיה סבור כי הטענות המושמעות על ידי חברתו מפתיעות אותו והוא זקוק לזמן, לעיון ולבדיקה, תנתן לו הזדמנות מתאימה לטעון טענות אם בעל-פה ואם בכתב במועד אחר". עו"ד מולדבסקי בחר להתעלם מעצם מתן הרשות להעלות טיעון נוסף כאמור לעיל והודיע לבית המשפט כי "איננו מתכוון להתיחס לטיעון הנוסף שהושמע היום, שכן הוא חורג ממסגרת הבקשה שהוגשה". 3. עו"ד וינראוך הבהירה את הסתירה שבין פסק הדין הסופי לבין פסק הדין החלקי: לדבריה, פסק הדין החלקי קבע כי לגבי הסכום של כ 9,000.- ש"ח (הסכום הזה ננקב על ידי באת כח הבנק על דרך העיגול, והיא ציינה כי אין זה הסכום המדוייק) ישלמו המשיבים ריבית בנקאית הנהוגה בבנק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. זאת, בעוד פסק הדין הסופי קבע, תוך אימוץ חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבים, כי יש לשערך את הסכום הנ"ל של כ 9,000.- ש"ח בריבית כחוק ולא בריבית בנקאית. התוצאה היא, טענה עו"ד וינראוך, ש - "נוצר מצב שפסק הדין החלקי הפך לפסק דין חלוט שכן לא הוגש עליו ערעור, ופסק הדין הסופי סותר את פסק הדין החלקי שכן שני הפסקים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת וכבר מטעם זה מן הדין לתת לנו הארכת מועד כמבוקש". באת כח המבקש טענה כי יש להתחשב בעובדה שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור. כן ציינה כי המשיבים עצמם, "היו רחוקים מלעמוד בדרישות הפורמליות של סדר הדין בבית המשפט קמא, ואני מתייחסת בעיקר לאיחור של 3 שנים (...) במדוייק, בהגשת סיכומיהם". 4. בא כח המשיבים המלומד, עו"ד מולדבסקי, התנגד לבקשה. לדבריו, אין כל הגיון בכך שבעל דין שהוא בנק יזדקק להארכת מועד כדי לערוך חישובים אריתמטיים אם הגשת הערעור כדאית אם לאו. לדבריו, גם אם היה לבנק ספק לא היה נגרם כל נזק אם היה מגיש את הערעור. באשר לטענה בדבר הסתירה בין פסק הדין החלקי לבין פסק הדין הסופי, טען עו"ד מולדבסקי כי למן היום הראשון ידע הבנק על דבר הסתירה הנטענת. בא כח המשיבים טען כי יש לדון בבקשה רק על פי הטעם שצויין בבקשה המקורית ואין מקום לדון בטענה הנוספת הנ"ל. 5. דיון האינטרס שהמחוקק בחר להגן עליו, בקביעתם של מועדים בתקנות סדר הדין, הינו האינטרס בדבר סופיות הדיון. על שום כך, מקום שבעל דין מבהיר, עוד בטרם חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין של הערכאה הדיונית, כי אין הוא משלים עם פסק הדין והוא שוקל בדעתו אם להגיש ערעור אם לאו, הרי שטרם הבשילה זכותו הדיונית של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד בהליכים בקשר עם פסק הדין ועל שום כך האינטרס המוגן של הצד שכנגד טרם התגבש: ראו ב"ש 34/70 טלב עבד אל פתח אבו שמסיה נגד שרה מוחמד יוסף אלקראעין ואח', פד"י כד(1)307; בשא 9015/96 יעד נציגויות בע"מ נגד יצ-אר בע"מ ואח' תקדין עליון כרך 97(1) תשנ"ז/תשנ"ח1997- עמוד 179; בשא 6183/97 אמנון אזערי נגד מועש בע"מ, תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח1997- עמוד 640. בנסיבות העניין שלפני, הן משום שהבקשה להארכת המועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור, והן בשל הסתירה שעליה הצביעה באת כח המבקש בטענותיה כאמור לעיל, אני סבור כי המבקש הרים את הנטל להוכיח קיומו של טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק הארכת מועד כמבוקש. 6. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מועד כמבוקש. הערעור יוגש תוך 15 יום מהיום. בנסיבות העניין, לא יהיה צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור