הבטחת הכנסה קבלת ירושה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה קבלת ירושה: .1ביום 30/7/93, הגיש התובע לנתבע תביעה חוזרת לתשלום קיצבת הבטחת הכנסה (נ/2). בתביעתו ציין התובע כי אינו בעלים של רכב ואינו משתמש ברכב. הנתבע דחה את התביעה, החל מיום 1/2/94, במכתבו לתובע מיום 23/2/94, בטענה שהתובע העלים שהוא ירש מאביו חלקת אדמה וכן בטענה שהוא מחזיק רכב מסוג אופל אסקונה אשר נרשם על שם בתו של התובע שאין לה רשיון נהיגה. .2תובענה זו הוגשה כנגד דחיית התביעה על פי מכתב הנתבע מיום 94/2/23והיא עוסקת רק בגימלת הבטחת הכנסה לחודש פברואר .1994 .3בכתב התביעה טען התובע כי הוא חולה ויש לו אישורים על כך וכי יש לו גם אישורים המעידים שמה שנרשם במכתב הדחייה אינו נכון. .4הנתבע טען בכתב הגנתו כי דחיית התביעה יסודה בדין לאור הטענות הרשומות במכתב הדחיה, לאור סעיף 19לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1981ולאור תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-.1982 האם יש לדחות את התביעה לפי סעיף 19לחוק הבטחת הכנסה? .5לדעתנו, התשובה לשאלה שבכותרת חלק זה הינה שלילית. .6סעיף 19(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי התובע גימלה או המקבלה חייב, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי, למסור למוסד לביטוח לאומי ידיעות או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם. סעיף 19(ב) לחוק האמור קובע כי כל עוד לא שויימה דרישה לפי סעיף קטן (א) רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב תשלום גימלה, להפסקיה או להחליט על אי-מתן גימלה. .7הנטל להוכיח כי התקיימו התנאים הנדרשים למתן החלטה על פי סעיף 19(ב) לחוק מוטל על הנתבע, ובענייננו - לא הראה הנתבע כי התובע לא מילא את דרישת הנתבע שנמסרה לו על פי סעיף 19(א) לחוק. התובע אמנם לא ציין בטופס התביעה (נ/2) כי יש לו אדמות (הוא גם לא ציין שאין לו אדמות). המיקום בטופס התביעה לציון הבעלות על קרקע הוא בחלק הטופס המכונה "פרטי הכנסות". בחלק זה של הטופס על תובע הגימלה לציין את הכנסותיו, מעבודה, מזכויות או מנכסים שונים. אמנם נכון שעל פי הדין הבעלות בנכס מפיקה "הכנסה" ממנו, ולו גם באופן רעיוני בלבד, אלא שהבעלות על נכס, אם תוכח, תביא אולי לשלילת הזכאות לגימלה בשל ההכנסה שיש לראותה כמופקת מהנכס, אך אין באי-ציון ההכנסה הרעיונית ממנו בטופס התביעה כדי לקבוע שהתובע הפר חובת דרישה מכח סעיף 19(א) לחוק. .8ככלל, מטרתו של סעיף 19(ב) לחוק היא להביא לכך שתובעי הגימלה ימלאו אחר הדרישות שבסעיף 19(א) לחוק. אין לעשות בסמכות הטלת הסנקציה מכח סעיף 19(ב) שימוש מעבר למטרתו. לא כל מקרה של אי-מסירת מידע על פי סעיף 19(א) מצדיק שימוש בסנקציה הקיצונית של שלילת גימלה שהתובע זכאי לה. קל וחומר שאין הנתבע זכאי לעשות שימוש בסנקציה זו כאשר התובע כלל לא נדרש למסור פרטים נוספים מעבר לפרטים שמסר בטופס התביעה וכאשר הפרטים שבטופס התביעה בחלק ה"הכנסות" מפרטים את הכנסותיו בפועל של התובע וכשאין בטופס מקום לרשום נכסים שבפועל לא מופקת מהם הכנסה. התובע אינו אמור לדעת שהחוק רואה אותו כמפיק הכנסה מנכס שיש לו ובהתאם לכך לרשום את אותו הנכס בחלק ה"הכנסות" שבטופס, אם בפועל אין הוא מפיק הכנסה כלשהי מהנכס. .9יתרה מכך; אמנם מבחינה משפטית צודקת ב"כ הנתבע בטענתה שמכח הוראות חוק הירושה אם אין צו ירושה או צו קיום צוואה המורים אחרת - אזי התובע הוא הבעלים של חלק מעזבונם של הוריו, עזבון הכולל גם זכויות במקרקעין (לפי נ/1), אלא שהתרשמנו שהתובע מאמין, בתום לב, כי אין לו זכויות כאלה. לגירסת התובע, שלא הופרכה, אביו החליט לתת, בטרם פטירתו, בשנת 1966, את הקרקעות לאחיו הקטנים של התובע שטרם היו נשואים אז (התובע נישא בשנת 1964). אחים אלה אכן עושים בפועל את השימוש בקרקעות האמורות. גירסה זו סבירה והיא מקובלת עלינו, ככל שהדבר נוגע לידיעה הסובייקטיבית של התובע. כלומר, ככל שידיעתו של התובע, שאינו משפטן ואין להניח שהוא מכיר את דיני הירושה והמקרקעין, מגעת, אין לו זכויות במקרקעין. מכאן - שלא היתה כל סיבה להפעיל נגד התובע סנקציה שנועדה למי ש"מעלים" עובדות מהנתבע. .10ודוק, אין ללמוד מהאמור לעיל בחלק שאנו סבורים שאין להביא בחשבון הכנסותיו של התובע את שווי ההכנסה שיש לראותה כמופקת מחלקו היחסי בקרקעות. ענין זה אמור להיקבע על פי דין ולא על פי ידיעתו הסובייקטיבית של התובע. אולם, נסיבות עניינו של התובע מורות כי לא היה מקום להפעיל בעניינו את הסמכות לשלול זכאות לגימלה מכח סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה. ענין השימוש ברכב .11תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה קובעת שנכס שהוא רכב מנועי יראו את ההכנסה המופקת ממנו כהכנסה בגובה השולל את הזכאות לגימלה. סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה כולל במונח "נכס" גם הפקת טובת הנאה. יישומן המשותף של שתי הוראות אלה, הביא להלכה הפסוקה שגם מי שאינו בעלים של רכב אלא משתמש בו (זולת שימוש אקראי, בודד או חד-פעמי), יראו אותו כמפיק משימוש זה טובת הנאה בגובה השולל את הזכאות לגימלה. .12גירסתו של התובע בענין השימוש ברכב, רחוקה מלהיות סבירה ועקבית. בטופס התביעה, כאמור לעיל, ציין התובע כי אין לו רכב ואין הוא משתמש ברכב. בעת הדיון המוקדם מסר התובע כי בתו, שאין לה רשיון אך היא לומדת נהיגה, קנתה רכב אלא שאחיה משתמשים בו. לטענתו בעת הדיון המוקדם, התובע אינו משתמש ברכב ואסור לו לנהוג בשל לחץ דם גבוה. מעדותו של התובע בבית הדין הסתבר כי בתו של התובע, תמאם, כבר הפסיקה ללמוד נהיגה ומכרה את הרכב. היא השתכרה בין -.300, 1ל-.450, 1ש"ח לחודש, ומסכום זה הצליחה אף לעזור כספית לאחיה ולתובע עצמו. בעדותו חזר התובע, מחד, על גירסתו מהדיון המוקדם כי אחיה של בתו נהגו ברכב, אך מאידך - מסר כי הם מפחדים לנהוג וכי הרכב ליד הבית. בניגוד לדברי התובע כי הרופא אסר עליו לנהוג בשל יתר לחץ דם, מסר התובע בחקירתו הנגדית כי כשאינו מרגיש טוב, מבקש הרופא שהתובע יבוא בעצמו ברכב. גם מסמך נ/4, שהוא אישור רפואי שהוצא על ידי רופאו של התובע ביום 24/2/94(יום לאחר מכתב הדחייה), מלמד כי בניגוד לדברי התובע, הרופא דווקא ממליץ על כך שהתובע ישתמש ברכב. באישור נאמר: "אסור לו ללכת בעליה ... ממליץ להשתמש ברכב כדי לנסוע". ככל הנראה, נ/ 4הוא המסמך שעליו העיד התובע כי החוקר של המוסד לביטוח לאומי המליץ לו למסור לנתבע ונראה מתוכנו כי מטרתו היא להביא לכך שעל הרכב הנדון לא תחול תקנה 9(ג) לתקנות הבטחת הכנסה בשל כך שיוכר כ"רכב רפואי". ענין נוסף שערער את מהימנות התובע בנושא הרכב היה ענין רשיון הנהיגה. התובע, שמסר תחילה כי אסור לו לנהוג (בניגוד לאמור בנ/4), אמר תחילה כי אינו יודע אם רשיון הנהיגה שלו עדיין בתוקף ובהמשך התברר כי הוא נושא עמו (בכיס חולצתו) את רשיון הנהיגה. לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהתובע הביא עמו עד, מר מוחמד ח'טיב, שלדבריו מכיר את התובע ויודע עליו הכל, אך עד זה העיד רק לגבי העדר זכויות במקרקעין ולא העיד מאומה לגבי אי-שימוש ברכב שהיה רשום על שם בתו של התובע. בענין מימונו של הרכב (אופל אסקונה מודל 85) ושל הוצאותיו, הסביר התובע כי "הילדים עזרו וגם האחים נתנו לי קצת". בענין עדות זו נעיר תחילה כי אין זה סביר שילדיו של התובע, שבתו היא זו שעזרה להם ממשכורתה הדלה, הם אלה שהצליחו לעזור לה לרכוש את הרכב. שנית - דבריו של התובע "נתנו לי קצת" יש בהם כדי ללמד מיהו באמת זה שמימן את הרכב ואת הוצאותיו. התובע ראה את עצמו כמי שקיבל את העזרה מאחיו לצורך מימון הרכב. .13לאור כל האמור לעיל, חוסר הסבירות וחוסר העקביות בגירסותיו של התובע, אין אנו מקבלים את גירסאותיו ואנו קובעים כי התובע הוא זה שהיה הבעלים האמיתי של הרכב מסוג אופל אסקונה (מספר רישוי 85-563-46), שהיה רשום על שם בתו תמאם ואף אם לא היה הבעלים, הרי שהוא זה שהשתמש ברכב זה, שימוש שאינו אקראי או חד פעמי. השימוש ברכב זה, הביא לכך שצדק הנתבע בדחותו את תביעת התובע לתשלום גימלת הבטחת הכנסה. לסיכום .14התביעה להבטחת הכנסה לחודש פברואר 1994- נדחית. .15אין אנו יודעים אם התובע הגיש תביעות מאוחרות יורת להבטחת הכנסה ומה עלה בגורלן. מכל מקום, מאחר שהרכב, לדבריו, כבר נמכר, הרי שאם לא חל שינוי לטובה במצבו הכלכלי של התובע - מומלץ לו להגיש תביעה חדשה להבטחת הכנסה. בתביעה זו, מומלץ לתובע לציין את העובדה שלאביו המנוח היו קרקעות, ואת אי-ידיעתו על צו קיום צוואה או צו ירושה הנוגע לקרקעות אלה. .16אין צו להוצאות.ירושההבטחת הכנסה