קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מסירת תלונה כוזבת למשטרה: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט דן) שניתן בת.פ. 1097/90בתאריך .25.7.94 המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של מסירת ידיעה כוזבת עפ"י סעיף 243לחוק העונשין ובנסיון לקבל דבר בתחבולה על פי סעיפים 32ו- 416לחוק הנ"ל. .2ב- 20.6.89בשעה 15.20מסר המערער את אמרתו ת/10, שבה סיפר כי ב- 18.6.89בשעה 20.40נהג במכוניתו הפרטית מסוג פיאט מספר 010- 427שנת ייצור 1978(להלן: המכונית) בירידה מאום-אל-פחם לנחל עירון כשלפתע הגיחה מולו משאית שהאירה בפנסים גבוהים ודחקה אותו לצד התהום כשחלפה על פניו. המערער בלם ברגלו את מכוניתו, אך היא החליקה לכוון התהום, ובשלב זה פתח המערער את הדלת וזרק עצמו מהמכונית, שהתדרדרה במורד. המערער, שנפגע בכתפו ובצוארו וסובל מכאבים, ניגש ממקום האירוע לביתו של סוכן הבטוח, הודיעו על דבר התאונה, הראה לו את המכונית ונסע לבית חולים שבעפולה, שם נבדק ונמצא שלא נגרם לו נזק גופני. המערער לא הודיע למשטרה על האירוע אלא ב- 19.6.89בא להתלונן על כך שממכוניתו נגנבו הרדיו-טייפ, 3גלגלים ורשיונות הרכב. תלונתו נתקבלה רק למחרתו ב- 20.6.89ונרשמה אמרתו (ראה גם עדות המערער ע' 25ואילך). הבעלות ברכב היא על שם בובחי מחג'נה, שמכרו למערער שלא העבירו על שמו במשרד הרשוי. רשיון הרכב עמד לפוג ב-.26.6.89 .3השמאי גיל יעקב הגיש את חוות דעתו ת/ .1מומחה זה ביקר במקום ב-27.8.89, נפגש עם המערער ושמע מפיו את פרטי האירוע. המערער, שהוא נכה ברגלו, זוהה על ידי עד זה באולם ביהמ"ש (ע' 9) כך שאין חשיבות לבלבול בשמות שעולה מעדותו של מומחה זה. מר גיל קבע על סמך מדידות שערך כי רוחב הכביש הוא 5מ' ומשני צדדיו שולי כורכר יציבים ברוחב של 1.50מ 1בגובה הכביש ו- 1.5מ' נוספים בשפוע כלפי המדרון. רוחב זה איפשר מרווח למעבר בטוח של מכונית פרטית ומשאית, הנוסעות זו מול זו. בבדיקת הרכב במקום נמצא כי מתג ההצתה היה נעול ולא נמצאו מפתחות בין שברי הרכב, ידית ההילוכים היתה בהלוך סרק. מסקנת המומחה אי שמדובר כאן בביום תאונה. אי ההתאמה שבדברי מומחה זה לענין מועד עריכת הבדיקה אף הוא אינו משמעותי לענין ממצאיו בשטח. אין חולק כי ביקר בשטח ובצע את המדידות שפרט בחוות דעתו. מומחה זה מסר הודעה למשטרה - נ/ 1מה-.10.9.89 המערער הוא נכה ברגלו ומומחה זה ערך נסוי למדידת משך הזמן הדרוש לו לצאת מרכב והסתבר שמדובר במשך זמן העולה על הזמן הדרוש לאדם רגיל, ולכן פקפק בגרסתו לענין קפיצתו ללא פגע מרכבו, בהנחה שנסע במהירות של 50- 40קמ"ש (ע' 10לרשומות). רס"ל ארביב נכח ב- 13.12.89יחד עם המומחה גיל והמערער בנסוי למדידת משך הזמן הדרוש למערער לצאת מרכב חונה. העד תאר את תהליך יציאתו שנעשה על ידי כך שהמערער הרים בידו את את רגלו הנכה כך שיציאתו מהרכב נמשכה כ- 3/4דקה לפי מדידתו של מר גיל. המערער הגיב באמרו שבעת ארוע התאונה יצא מהר יותר. עוד הוסיף העד שאין זה סביר שאדם הקופץ מרכב נוסע לא ישרט ויפגע בצורה ממשית (ראה דו"ח ת/7). בעדותו - ע' 28- ציין המערער כי לא בקש למכור את המכונית, שהיתה מבוטחת בבטוח מקיף. לדבריו היתה המכונית במצב מכני תקין ובאשר למצב מתג ההצתה וידית ההלוכים, הרי שאנשים שחקו במכונית וגנבו מחלקיה (ע' 31). בנסיעה זו לא חגר המערער חגורת בטחון, אף שהוא נוהג לחגרה ואין לו הסבר לכך. מטעם המערער העיד המומחה מוגילבקין, שהגיש את חוות דעתו נ/ 2שערך נסוי יציאה וקפיצה של המערער מרכב, ונכח שהדבר "בהחלט אפשרי תוך פחות משניה". עוד ציין - ע' 36לעדותו - מנסיונו שקרו מקרים "שקפיצה" כזו לא גרמה לפגיעה כלשהי. .4בימ"ש קמא לא נתן אמון בגרסת המערער לנסיבות ארוע התאונה, בהתחשב בחבלות הקלות ו"הכמעט בלתי משמעותית" שנגרמו למערער כמפורט בתעודה הרפואית נ/3, שהופכת לבלתי מתקבלת על הדעת את גרסת המערער, בהתחשב במהירות נסיעתו ובנכותו. עוד ציין בימ"ש קמא את העובדות שמדובר ברכב ישן, שהפח שלו רקוב, שרשיונו עמד לפוג ב-26.6.89, והעובדה שמתג ההתנעה נמצא נעול ותיבת ההלוכים בהילוך סרק. כל אלה במצטבר מהווים ראיות נסיבתיות שהביא את ביהמ"ש קמא למסקנה כי המערער מסר הודעה כוזבת לענין קרות התאונה, בנסיון לקבל במרמה מחברת הבטוח את תגמולי הבטוח לאחר שביים את התאונה בדרדרו את המכונית לתהום, והרשיעו בעבירות בהן הואשם. בימ"ש קמא גזר על המערער עונש קנס בסך 10000או שנת מאסר ודנו ל- 18חדשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא ירצה עונשו זה אלא אם יעבור תוך 3שנים מיום מתן גזר הדין עבירות מהכלולות בפרט ט' סימן א, פרק יא סימן ו' לחוק העונשין ויורשע בדינו. הערעור נסב על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין. .5עבירה על פי סעיף 243לחוק העונשין ענינה במסירת מידע כוזב על בצוע עבירה - לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, וכתוצאה ממידע זה נפתחת חקירה משטרתית. על המידע שמסר המערער להניע את גלגלי החקירה של המשטרה. אדם המוסר מידע שלא היה הגורם היוזם של החקירה, לא עבר את העבירה על פי סעיף 243(ראה ע.פ. 274/76פס"ד ל(3) ע' 473, ע' 476, ע.פ. 551/68פס"ד כג(1) ע' 176). אין בחומר הראיות ראיה חד משמעית ממנה עולה כי אמרתו של המערער מה- 20.6.89היא שיזמה את פתיחת החקירה לענין ביום התאונה. סביר יותר לקבוע כי תלונתו של מר גיל, כשמאי חברת הבטוח, מה- 10.9.89- נ/ 1- היא שהמריצה את פתיחת החקירה שבעקבותיה נחקר המערער תחת אזהרה ומסר את אמרותיו ב- 28.9.89וב-.13.12.89 באמרתו הקודמת מה- 20.6.89- ת/ 10- התלונן על גניבת חלקים מרכבו ולא היתה בבחינת מסירת הודעה לגבי עצם קרות התאונה. עובדת נטילת החלקים אכן הוכחה בחומר הראיות. מאמרתו ת/ 10ברור שכונת המערער היתה למסירת ידיעה על עבירה של גניבת חלקים מרכבו. בדברי רס"ל ארביב בע' 23לרשומות אין משום פתיחת חקירה כתוצאה ממסירת ההודעה ת/ 10אלא בבחינת הבעת התרשמותו כי אמרתו של המערער עוררה חשד בלבו שהתחזק לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה חברת הבטוח, ובשלב זה נפתחה החקירה לגופה. רס"ל ארביב לא העיד על פעולת חקירה כלשהי שנערכה בין הזמנים של מסירת ת/ 10והודעתו של מר גיל - נ/ .1נראה, איפוא, שחוות דעת המומחה היא שהמריצה את פתיחת החקירה ולא אמרתו ת/ 10של המערער. .6באשר לעבירת הנסיון לקבלת דבר במרמה, לאמור, הנסיון לקבלת דמי הבטוח מחברת הבטוח באמצעות טענה כוזבת לענין נסיבות אירוע התאונה, הרי שקיימות ראיות נסיבתיות מצטברות המבססות עבירה זו. בדיקת המומחה מטעם חברת הבטוח את התביעה לגמלת הבטוח גלתה את הכזב שבספור התאונה. בדיקה זו נעשתה בעקבות פניה לחברת הבטוח לקבלת גמלת בטוח. המערער העיד מפורשות על פניה לסוכן הבטוח עוד לפני שנזקק לטיפול הרפואי. בימ"ש קמא פרט את הראיות הנסיבתיות שיש בהן כדי להוכיח בעקיפין את העובדות הדרושות להרשעתו של המערער. הראיות שפרט מחייבות הגיונית את המסקנה שהמערער אכן בצע את העבירה בנסיון לקבל במרמר את דמי הבטוח. הראיות הנסיבתיות שלובות זו בזו ומחיבות את המסקנה של בצוע העבירה. נסיבות מצטברות אלה מצביעות בכוון אשמתו של המערער במידה גבוה של ודאות. בדין הרשיע בימ"ש קמא את המערער בעבירה על פי הסעיפים 32ו- 416לחוק העונשין. הערעור על הכרעת הדין בכל הנוגע לעבירה על פי סעיף 243מתקבל ואנו מזכים את המערער מעבירה זו ודוחים את הערעור על הרשעתו על פי הסעיפים 32ו- 416לחוק העונשין. .7העבירה בה הורשע המערער היא ללא ספק חמורה ויש לנקוט כלפי עברינים בעבירות אלה במדיניות ענישה מחמירה. מאידך, המערער זוכה מעבירות על פי סעיף 243ויש ליתן לכך בטוי במידת העונש. אנו מתערבים בעונש בכך שהקנס יועמד על סך 000, 5שקלים או 3חדשי מאסר והמאסר על תנאי יעמוד על 9חדשים והתנאי הוא כפי שקבעו בימ"ש קמא.משטרה