סעיף 144(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע, בין השאר, כי: "דו"ח, אימרה, או טופס, הנחזים כניתנים לפי פקודה זו על ידי אדם פלוני או בשמו, רואים אותם לכל ענין כאילו ניתנו על ידי אותו אדם או בהרשאתו, זולת אם הוכח היפוכו של דבר". הוראה זו אינה מתייחסת, לדעת בית משפט השלום, להודעות שבאו מטעמו של אדם בעל פה "כשם שלא ניתן להגיש דו"ח שנתי לשלטונות המס בעל פה כך "כל ההודעות בין האזרח לשלטונות המס נעשות בכתובין בלבד". לשון הסעיף אינה מחייבת פרשנות מצמצת זו. בית המשפט העליון קבע זאת במפורש לאמור: "החזקות שבסעיף 144לפקודה חלות על דברים אמורים וכתובים". (ע"פ 502/73, שברצברג נ. מדינת ישראל, פ"ד כט (1) 202, 206). כאמור, מנהל החשבונות של החברה ושל בעלי מניותיה הודיע לשלטונות המס כי עליהם להפקיד את החזרי המס האישיים בחשבונות הבנק שנתן בידם ולפיכך חזרה, היא כי הודעה זו ניתנה גם בשמו של המשיב, חזקה זו לא נסתרה ואין מחלוקת כי המשיב לא פנה בשום שלב לפני השלמת העברת הסכומים שבמחלוקת לשלטונות המס כדי להודיע על שינוי בהודעה שבא מטעמו. סעיף 1לתקנות מס הכנסה (החזר מס ביתר) תשמ"ד- 1983קובע כי: "מס יתר ששילם נישום יוחזר לו על ידי זיכוי חשבונו בבנק, הנישום יודיע לפקיד השומה את שם הבנק, מספר החשבון וכל פרט אחר שידרש כדי לאפשר את ההחזר"., סעיף זה מטיל את חובת הדיווח על הנישום. התוצאה היא שלא היה מקום לקבוע כי נפל פגם בפעולת שלטונות המס המחייב אותם לפצות את המשיב. בעל פהמיסיםמס הכנסה