עפ"י החוק והפסיקה אין מרשיעים אדם בהחזקת סם מסוכן, אלא הוכח כי היתה לו ידיעה ממשית אודות הסם וידע כי הוא סם מסוכן. לענין זה דינה של "עצימת עיניים" כדין ידיעה ממשית. הידיעה צריכה להתיחס הן לעצם הימצאות הסם כחומר הן לענין היותו של החומר סם מסוכן. לענין היות הסם "סם מסוכן" קיימת החזק שבחוק, לפי סע' 31(2) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973(להלן תקרא "הפקודה"), כי "חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן והטוען להגנתו שלא ידע על כך - עליו הראיה". לעומת זאת, אודות החזקת החומר אין חזקה שבחוק. לענין זה ניתן להעזר בראיות נסיבתיות ובחזקה שבעובדה הנעוצה בנסיון החיים (י. קדמי "על פקודת הסמים המסוכנים" עמ' 37- 35- להלן ייקרא ספר זה "קדמי"), נפסק: "העדרה של הודעה, או אף הודאה גלויה וחד משמעית בדבר המחשבה, המקננת בליבו של פלוני הנאשם, אין בה כאמור, כדי לסכל את האפשרות להסיק מסקנות בדבר קיומה של המחשבה, המתלווית לביצועו של המעשה הפלילי... מערכת נסיבות נתונה, יכול ותיצור חזקה שבעובדה, לפיה מי שהחזיק בסם, גם ידע על מהות מעשהו...חזקה שבעובדה, היא מסקנה הנובעת בעיקרה מנסיון החיים ומניתוח המעוגן בהגיונם של דברים... אשר מלמדים על כך, כי מערכת נסיבות פלונית... איננה נוצרת או מתגבשת, אלא עקב קיומה של מחשבה פלילית פלונית, המתלווה לנתונים העובדתיים" (ראה ע.פ. 611/80מטוסיאן ואח' נ. מ"י פד"י לה (4) 85בעמ' 100). קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת סם מסוכן: .1בכתב האישום הנדון מייחסים לשני הנאשמים עבירה של כניסה לישראל שלא כדין ויבוא סם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית. נאשם מס' 2מואשם גם ביבוא נשק, נשיאתו והחזקתו שלא כדין. נטען כי ביום 18.4.95שעה 30: 16נכנסו הנאשמים ממצרים לישראל, בניגוד לחוק. עם כניסתם ייבאו לישראל סם מסוג קאנבוס במשקל נטו של 39.114.7גרם (כ- 40 קג'). באותה עת נשא עימו נאשם מס' 2אקדח מסוג ,llamaקליבר 9מ"מ ומחסנית עם כדורים, ללא רשות כדין (להלן ייקרא "האקדח"). .2במענה לאישום טען הסניגור כי הנאשמים מודים שהסם הנידון נתפס ברשותם ונאשם מס' 2החזיק באקדח בשק שברשותו. עם זאת טוען הסניגור כי כ"א מהנאשמים החזיק שק אחד שמשקלו 10קג' בלבד ושני הנאשמים לא ידעו כלל מה תכולת השקים. היו אנשים נוספים שברחו. הסניגור הוסיף והסכים ל-"שרשרת הסם", להגשת דוחו"ת המומחים אודות הסם, ולהגשת הודעותיהם ואימרותיהם של הנאשמים במשטרה. יאמר כבר כי אין כל משמעות לטענה כי הנאשמים נשאו שני שקים בלבד, כאשר עפ"י הראיות היו בצוותא עם שניים נוספים שנשאו שני שקים נוספים. במצב דברים שכזה יש לראות הנאשמים כמבצעים בצוותא, האחראים למעשים כולם מכוח סע' 29לחוק העונשין תשל"ז 1977- תיקון .39 למעשה ע"כ לנאשמים טענת הגנה אחת - העדר ידיעה בדבר החזקת הסם והנשק. בשאלה זו אתרכז להלן. .3רס"ן גאנם רפאת מפקד משל"ט הר חריף השתתף בלכידת הנאשמים. ביום 18.4.95שעה 30: 16הבחינה תצפית בחמישה אנשים העומדים לחצות את הגבול מכיוון מצרים. ארבעה מתוך החמישה נשאו שקים על גבם. הוצב מארב במקום. שניים השליכו השקים וברחו והנאשמים נתפסו כאשר ארבעה שקים ברשותם. למיטב זכרונו של העד היה זה נאשם מס' 2שהחזיק אקדח בידו. בכל מקרה לא עומתה כלל טענתו שאחד הנאשמים החזיק באקדח בידו. אדם חמישי שברח לא החזיק דבר בידיו (ראה פרוט' 15-13). .4כאמור הוגשו אימרותיהם של הנאשמים בהסכמה. בהודעתו הראשונה מיום 19.4.95שעה 00: 05(ת/2) מציין נאשם מס' 1במפורש כי נתבקש להעביר שקים המכילים חשיש יחד עם נאשם מס' .2הם הסכימו לחצות את הגבול בשל התשלום הנדיב שהוצע להם. כאשר נעצר הנאשם מס' 1, הוא אף התרברב כי חצה את הגבול שלוש פעמים בעבר, תמיד לשם העברת סם (ראה אסמכתא למעצר ת/5). בהודעה נוספת מיום 19.4.95שעה 45: 13מוסר הנאשם פרטים מפורטים כיצד חצו את הגבול תוך הצבת תצפיות. באמצעות התשלום שאמור היה לקבל - 200לירות מצריות - ניתן להתקיים חודשיים. לכן התפתה לחצות את הגבול. הוא מאשר כי האקדח נתפס על גופו של נאשם מס' .2בהודעה זו הוא מנסה לחזור בו מאימרותיו הקודמות וטוען כי לא ידע מה מכילים השקים שנשא (ראה ת/11). בעדותו בביה"מ חוזר ומציג נאשם מס' 1גרסה תמימה, לפיה לא ידע כלל מה מכילים השקים. אף שניסה לטעון כי אינו יודע כלל היכן הגבול, הוא מציין כי הביאו אותו למקום ע"מ לחצות את הגבול. הוא חוזר ומאשר את סכום התמורה שאמור היה לקבל (פרוט' 19-17). .5גם נאשם מס' 2מסר מספר אימרות במשטרה. בהודעתו הראשונה מיום 19.4.95 שעה 30:05, הוא מאשר כי נתבקש להעביר שקי חשיש מעבר לגבול, הוא נתפתה לעשות כן בשל התמורה. הוא מאשר כי היה אקדח ברשותו, הואיל וחשש מפני חיות הלילה (ראה ת/1). כאשר נעצר נאשם מס' 2הוא חוזר ומאשר כי העביר סמים לישראל והחזיק בנשק בשל חיות הלילה (אסמכתא לכליאה ת/4). בהודעה נוספת מיום 19.4.95שעה 00:08 מתרברב הנאשם 2כי חצה את הגבול שלוש פעמים בעבר, הוא נתבקש להעביר שקים עם עלים ירוקים, אך לא ידע טיבם. הוא נשא אקדח לשם הגנה עצמית (ת/7). בעדותו בביה"מ שוב מיתמם הנאשם מס' 2כי לא ידע כלל כי הוא חוצה את הגבול. מאידך מוסיף ואומר הנאשם כי נאמר לו ע"י שולחיו "שברגע שיחזרו לא יראו אותם כלל קשורים לענין". בכך למעשה מאשר הנאשם כי ידע שהוא מבצע פעולות המנוגדות לחוק. לטענתו לא ידע מה מכילים השקים ולא החזיק בנשק. הוא חוזר בו מהטענה שהחזיק באקדח. .6עפ"י החוק והפסיקה אין מרשיעים אדם באחזקת סם מסוכן, אלא הוכח כי היתה לו ידיעה ממשית אודות הסם וידע כי הוא סם מסוכן. לענין זה דינה של "עצימת עיניים" כדין ידיעה ממשית. הידיעה צריכה להתיחס הן לעצם הימצאות הסם כחומר הן לענין היותו של החומר סם מסוכן. לענין היות הסם "סם מסוכן" קיימת החזק שבחוק, לפי סע' 31(2) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973(להלן תקרא "הפקודה"), כי "חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן והטוען להגנתו שלא ידע על כך - עליו הראיה". לעומת זאת, אודות החזקת החומר אין חזקה שבחוק. לענין זה ניתן להעזר בראיות נסיבתיות ובחזקה שבעובדה הנעוצה בנסיון החיים (י. קדמי "על פקודת הסמים המסוכנים" עמ' 37- 35- להלן ייקרא ספר זה "קדמי"), נפסק: "העדרה של הודעה, או אף הודאה גלויה וחד משמעית בדבר המחשבה, המקננת בליבו של פלוני הנאשם, אין בה כאמור, כדי לסכל את האפשרות להסיק מסקנות בדבר קיומה של המחשבה, המתלווית לביצועו של המעשה הפלילי... מערכת נסיבות נתונה, יכול ותיצור חזקה שבעובדה, לפיה מי שהחזיק בסם, גם ידע על מהות מעשהו...חזקה שבעובדה, היא מסקנה הנובעת בעיקרה מנסיון החיים ומניתוח המעוגן בהגיונם של דברים... אשר מלמדים על כך, כי מערכת נסיבות פלונית... איננה נוצרת או מתגבשת, אלא עקב קיומה של מחשבה פלילית פלונית, המתלווה לנתונים העובדתיים" (ראה ע.פ. 611/80מטוסיאן ואח' נ. מ"י פד"י לה (4) 85בעמ' 100). יש גורסים שדי במודעות ברמה של "פזיזות" בלבד ע"מ להתגבר על הקשיים בפרשיות של החזקת תוכן חבילה ("קדמי" עמ' 38). כך גם במקרה של "עצימת עיניים". נאמר בסע' 20(ג) (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977תיקון 39: "רואים אדם שהחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם". עצם הימצאותה של כמות סם נכבדה מספקת לכאורה, כדי להוכיח את ידיעת המחזיק על הנעשה ברשותו (ע.פ. 611/80הנ"ל עמ' 100). ברוב המקרים מספיקה עצם הימצאותו של הסם ברשותו של אדם כדי ליצור הנחה שבהגיון כי הוא ידע על הימצאותו. עצם תפיסת הסם בחבילה שבשליטה מידית של הנאשם יש בה כדי לחזק הראיה בדבר ידיעתו (ראה ע.פ. 228כרמי ואח' נ. מ"י פד"י מב (1) 332, "קדמי" עמ' 68). באשר להחזקת נשק קובע סע' 144(3) לחוק העונשין תשל"ז 1977: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". .7מכל האמור לעיל יש להסיק המסקנות כדלקמן: 7.1הוכח מפי עד ראייה גאנם רפאת כי הנאשמים חצו את הגבול יחד עם אחרים, כאשר החבורה כולה נושאת בסם שנתפס. הנאשמים ע"כ אחראים בצוותא לייבוא הסם והחזקתו מכוח סע' 29לחוק העונשין. עד הראייה ראה אחד הנאשמים מחזיק באקדח בידו. למיטב זכרונו היה זה הנאשם מס' .2נאשם זה הודה באחזקת האקדח ברשותו. בהודעותיו הראשונות אישר כי החזיק באקדח ולאחר מכן חזר בו וטען כי האקדח היה בתוך שק שברשותו. בהתחשב בדברי עד הראיה והודאתו של הנאשם, הוכח כי הנאשם החזיק במודע באקדח. לחילופין, הנאשם 2לפחות הודה כי האקדח היה ברשותו, ובשל אימרותיו הסותרות לא הוכיח העדר ידיעה וכוונה, להחזיק בנשק, דבר שיש בו כדי לסתור החזקה שבחוק, בסע' 144(3) לחוק העונשין. 7.2עד הראייה הבחין בנאשמים נושאים בשקים המכילים את הסם הנדון. הסם נבדק ונשקל (ת/6, ת/8, ת/9) והסניגור הודה בשרשרת הסם. הנאשמים עצמם באימרותיהם הודו באחזקת הסם והודו גם בידיעתם אודות הסם וטיבו. הסניגור הסכים להגשת הודאותיהם ולא ביקש לערוך משפט זוטא, אף לא נטען לגבי פסול כלשהו בגביית ההודאות. אכן הנאשמים חזרו בהם חלקית, בהודעות המאוחרות יותר, אך גם אז הודו בנשיאת הסם. הנאשמים אמורים היו לקבל תמורה נדיבה ביותר תמורת חציית הגבול עם השקים. הם הבינו כי מעשיהם אינם כשרים - לכן הרגיעו אותם באימרה כי מן הרגע בו יחזרו לא יראו אותם כלל קשורים לענין. לכן אפילו לא ידעו בפועל, דבר שאינו מתקבל על הדעת, הרי שעצמו עיניהם מלראות ולדעת, ודינו של אדם אשר עוצם כך עיניו, כמי שידע. גם כמות הסם הנכבדה שהיתה בשליטה מידית של הנאשמים יש בה כדי לחזק הראיה בדבר ידיעתם אודות הסם שברשותם וטיבו. הנאשמים לא הפריכו החזקה שבחוק אודות ידיעתם בדבר היות הסם שברשותם סם מסוכן. 7.3בסיכומיו מסכם הסניגור כי הנאשמים נכנסו לישראל שלא כדין. הנאשמים עצמם גם הודו בכך בהודאותיהם ועדויותיהם. לכן פטור ביה"מ מלדון בעבירה זו. 7.4סיכומו של דבר, הנני קובע כי עלה בידי המאשימה להוכיח העבירות המיוחסות לנאשמים מעבר לכל ספק סביר, והנני מרשיע הנאשמים בביצוע העבירות כדלקמן: - את הנאשמים 1ו- 2הנני מרשיע בביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין עבירה לפי סע' 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952, ובעבירות של יבוא סם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סע' 7(א), 7(ג) ריישא ו- 13לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג .1973 - את נאשם מס' 2הנני מרשיע בנוסף לאמור לעיל ביבוא נשק, נשיאתו והחזקתו שלא כדין, עבירות לפי סע' 144(א) ריישא, 144(ג), 144(ב) ריישא, ו- 144(ב) (ב2) לחוק העונשין תשל"ז .1977 החזקת סמיםסמים