קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להחזר אגרה בהליךשהסתיים בהסכם גישור: 1. ביום 3.11.99 ניתנה החלטה על עיכוב ההליכים בתובענה זו בהתאם לסעיף 6 לחוק הבוררות תשכ"ח1968-. התובעת, ששילמה עם הגשת התובענה אגרה בסכום של 157,571 ש"ח, עתרה להשבת האגרה. טעמה של בקשתה הוא בתקנה 15(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח1987-, שבה נאמר: "15(ב) בית משפט רשאי להורות על החזרת האגרה אם הסכסוך הנדון בהליך הועבר להכרעה בבוררות או הסתיים בהסדר פישור כמשמעותו בסעיף 79ג' לחוק." יוער, כי תחילה דיברה התקנה בהשבת אגרה בשל העברה לבוררות, ורק בתקנות בית משפט (אגרות) (תיקון) התשנ"ו1995- הוספה גם הסיפא המדברת בהסדר פישור. 2. תקנה 15(ב) אינה חלה בנסיבות הענין, הן מחמת לשונה והן לאור תכליתה. בתקנה 15(ב) מדובר ב"הליך שהועבר להכרעה בבוררות". לשון זו ננקטה בעקבות האמור בסעיף 79ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד1984-, שבו נאמר: "79ב'(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות... " בשתי הוראות החיקוק מדובר בהעברת הליך מבית המשפט להכרעתו של בורר, בהסכמתם של בעלי הדין. לעומת זאת, אשר נעשה מכח סעיף 6 לחוק הבוררות הוא עיכוב ההליכים בבית המשפט. בהתקיים התנאים המנויים שבסעיף 6 "ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5". סעיף 5 לחוק הבוררות, קובע כי בהתקיים האמור בו "יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים..." עיכוב יש כאן והעברה אין. מכאן שאין ההוראות המדברות ב"העברה" חלות על אותה בוררות. על הבוררות שתקויים לאחר העיכוב, לא יחול סעיף 79ב', ובית המשפט המוסמך לעניני הבוררות יהיה בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף 1 לחוק הבוררות, ולא בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות, כקבוע בסעיף 79ב'(ג) לחוק בתי המשפט. כך במקרה של "עיכוב" גם אין תחולה לתקנה 15(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות). 3. התוצאה האמורה תואמת את תכליתה של התקנה. השבת האגרה נועדה להמריץ בעלי דין שהביאו עניינם בפני בית המשפט, להוציאו מבית המשפט להליך של בוררות או של גישור. אומרים לבעל הדין ששילם אגרה, כי כספו יושב ולא ירד לטמיון, אם יתן הסכמתו לבוררות. אין תועלת באותו תמריץ לבעל דין שהגיש תביעתו לבית המשפט ולחם בחירוף כדי שתישאר בבית המשפט, מתוך שלא חפץ שענינו יידון בבוררות. 4. עוד טוען ב"כ התובעים כי שולמה אגרה בסכום נכבד, וכי סכום האגרה נועד לממן הליכים ממושכים בבית המשפט. כאשר אלה נקטעו באיבם בשל החלטה על העיכוב, ראוי להשיב לתובעת את האגרה, מכח סמכותו הטבועה של בית המשפט. גם טעם זה אין בו כדי להועיל לתובעת. תקנות בית המשפט (אגרות) משופעות בהוראות בדבר תנאים שבהתקיימם מוסמך בית משפט להורות על השבת אגרה: תקנות 8(ד), 15א', 16 ו17-. כל תקנה ותנאיה. אין הסמכה כללית לבית המשפט להורות על השבת אגרה. שתיקתו של מתקין התקנות לענין זה היא שתיקה רועמת. אין כאן חסר שניתן להשלמה, אלא קביעה שלילית. 5. אין ממש גם בנימוק שבו חפץ ב"כ התובעים להניע את בית המשפט לעשות שימוש באותה סמכות טבועה. לטענתו שולמה אגרה בגין הליכים ממושכים ואלה נחסכו מבית המשפט. ראשית, כאמור לא בזכות התובעת נחסכו אותם הליכים אלא על אפה. שנית, והוא העיקר, אין שעור האגרה נקבע על פי העומס שתובענה מוסיפה לבית המשפט, אלא על פי אמות מידה שרירותיות אשר נקבעו בתקנות. יש תובענות לסעדים שרואים אותם כבלתי ניתנים לביטוי בכסף (תקנה 3) ואשר האגרה בגינם זעומה, ואילו ההליכים בגינם נמשכים על פני ימים רבים. אפילו אגרת הפרוטוקול על פי תקנה 12א' היא בסכומים קצובים, כמפורט בתוספת השניה, ואין שיעורה משתנה עם התארכות הדיונים. לכן גם כאשר מתקצר הדיון לעומת הצפוי, אין מפחיתים מהאגרה, אלא במקרים המפורטים בתקנות. 6. נראה לי שהתוצאה אינה מקפחת את התובעת. התובעת היתה מודעת לקיומו של הסכם הבוררות ובכל זאת החליטה לפנות לבית המשפט, תוך הסתכנות בכך שבית המשפט יורה על העיכוב. חלק מאותו סיכון הוא גם ירידתו לטמיון של הסכום ששולם כאגרה. ראוי ששני אלה בהתחברם יחד ירתיעו בעלים של הסכמי בוררות מהטריח את בית המשפט לשוא. לפיכך הנני דוחה את הבקשה להשבת האגרה. גישוריישוב סכסוכיםהחזר אגרת בית משפטאגרה