מה הדין בסוגיית אחריות אישית של מנהל חברה ? ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, מיום 20.10.09, העוסק, בין השאר, בהטלת חבות אישית על מנהלים בחברה, הובאה ההלכה לפיה: על מנת להטיל חבות אישית על מנהל בחברה, אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית (ראו: ע"א 10385/02 דן מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ פדי נח (2) 53). לכך נוסיף את דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בעניין ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ. עו"ד טומי מנור ואח': "בהתאם למגמה המשתקפת בהצעות החוק, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט. בעוד שבנוסח הקודם רשאי היה בית משפט "להרים את מסך ההתאגדות אם... בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן", כיום הוגבלה סמכות בית המשפט להרים מסך רק כאשר מתקיימת גם אחת מהחלופות הנזכרות בסעיפים קטנים (א)1(א)-(ב)". גם בית הדין הארצי נדרש לסוגיית הרמת המסך והטלת חבות אישית על מנהלים בחברה. בע"א 1017/04 אהוד ענבר - אפרים בין מנשה, מיום 27.10.05, סקר כבוד השופט פליטמן את דוקטרינת הרמת המסך תוך התייחסות לדברי ההסבר להצעת חוק החברות לעניין הרמת מסך ולתיקון מס' 3- התשס"ה-2005, לנוסחו של סעיף 6 לחוק החברות, על דרך צימצומו של סעיף 6, והגבלת סמכותו של בית הדין להרים את המסך רק כאשר מתקיימות החלופות שבסעיף. כן מובאים בפסק הדין דבריה של ד"ר חביב- סגל לעניין העילות המקובלות להרמת מסך: "ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי" (ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, הוצאת אל-טן הפקות בע"מ, כרך א', עמ' 253). אחריות אישית