קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת תשלום הבטחת הכנסה בגלל מגורים עם בן זוג: .1מדובר בתביעה לתשלום גימלת הבטחת הכנסה לתקופה מ- 11/94- .11/95 .2הנתבע טוען, כי לתובעת הופסקה תשלום הגמלה החל מ- 11/94מאחר וניהלה משק בית משותף עם גרושה ואבי ילדיה. כן נטען, כי התובעת לא הגישה תביעתה לבית הדין במועד המפורט בתקנות ולפיכך אין בית הדין מוסמך לדון בתביעה. תביעת התובעת מיום 4/95נדחתה לגופא ואילו תביעתה הנוספת לגמלה מיום 14.11.95אושרה לאחר שהובהר, כי גרה בנפרד מגרושה. תביעה זו אינה נשוא הדיון שבפנינו. .3התובעת טוענת בתביעתה ובעדות לפני בית הדין, כי במהלך חודש 10/94עד 11/94חזר גרושה לביתה בגין סכסוך עם משפחתו על מנת לנסות ולשקם חיי הנישואין שלהם. התובעת העידה, כי שהו יחד שבועיים ימים בלבד אולם גרושה עזב ביתה בחודש .11/94למרות האמור לעיל באותה תקופה נכנסה להריון ונולד ילדם השלישי ביום .2.10.95מיום שעזב גרושה הוא אינו מתגורר בביתם אלא אצל משפחתו בעמק הירדן. הוא בא לבקר ילדיהם המשותפים לפי הסכם שביניהם. בהודעתה בפני חוקר המוסד מיום 14.11.94(נ/2) העידה, כי הינם גרים יחדיו באותה תקופה ומקוה להינשא לו. בהודעה נוספת לחוקר המוסד (נ/3) שנגבתה מהתובעת בגין תביעתה שהוגשה ב- 4/95טוענת, כי חיה בנפרד מגרושה וכי גרושה חי אצל אחותו אך בא לביתה לצורך סדורים, וכי בביתה הוא מרגיש בבית. מהודעתה עולה, כי נמצאו בגדים של הגרוש בבית. כמו כן העידה, כי נמנעה מלתבוע את הגרוש לתשלום מזונות, כי אין לו כסף, הוא אינו עובד וכי הם חיים מאבא שלה. כמו כן פרטה, כי לא התייצבה בלשכה כל החודש. ב"כ הנתבע מבקשת לדחות התביעה בגין ראיה בדבר קיום משק בית משותף עם גרושה של התובעת על סמך הודעת נ/ 2ונ/3, לרבות העובדה, כי חיים מכספי אביה של התובעת (בפרוטוקול נרשם בטעות אחיה - י.ה.). .4באשר לטענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הנתבע בכתב ההגנה. בכתב ההגנה הנתבע טוען, כי בגין מכתב הדחיה הראשון מיום 16.11.94התובעת לא הגישה תביעתה לבית הדין במועד הקבוע בתקנות אלא רק ביום .3.12.95 בדיון מיום 8.5.96העלה ב"כ הנתבע טענת התיישנות נוספת גם באשר לתביעת התובעת לגימלה שהוגשה לנתבע ביום 4.4.95ובגין מכתב דחית התביעה מיום 18.5.95, שכן התובעת הגישה התביעה לבית הדין רק ביום .3.12.95ב"כ הנתבע טוען טענת התיישנות בגין שתי התביעות שפורטו לעיל שכן בגין דחיית שתיהן הוגשה התביעה לבית הדין ביום .3.12.95 התובעת בעדותה אשרה, כי קבלה מכתב הדחיה ביום 16.11.94לפיה הופסק תשלום הגימלה מאותו חודש ולפיכך הגישה לנתבע תביעה חדשה ביום 4.4.95אולם לא יכלה לאשר קבלת מכתב הדחיה מיום 18.5.95(נ/1). כן העידה כי עליה לבדוק בביתה, כי אין המכתב נמצא בחזקתה. באשר לטענת ההתיישנות בגין תביעת התובעת, דין הטענה להתקבל בחלקה, היינו, הטענה המתייחסת למועד הגשת התביעה באשר לתביעה שהוגשה ב- 27.7.93ואשר מכתב הדחיה נשלח לתובעת ביום 16.11.94והיא אישרה קבלתו. על פי תקנה 1(ב) לתקנות הבטוח הלאומי [מועדים להגשת תובענות] התש"ל 1969, על התובעת היה להגיש תביעתה לבית הדין תוך 6חודשים מיום קבלת מכתב הדחיה. לבית הדין אין סמכות להאריך המועדים להגשת תובענות המוגשות לבית הדין, מאחר ומדובר במועד לעשית פעולה כדי להביא הענין לדיון בבית הדין ואין תקנות סדרי הדין הנהוגים בבית הדין לעבודה בדבר הארכת מועדים חלות על המועדים הנ"ל, להבדיל מפעולות שנעשו לאחר הגשת התביעה לבית הדין ובמהלך המשפט עצמו (דב"ע לו/11- 0חיים בר-אילן נ. המוסד, פד"ע ז', 340; דב"ע מט/170-0, אוריאל פרת נ. המוסד, פד"ע כא, 132). לפיכך דין תביעתה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מ- 11/94(נשוא תביעתה מ- 7/93) דינה להידחות מהטעם שפורט לעיל. ובאשר לתביעתה מיום 4/95, הטענה, כי התביעה הוגשה לאחר עבור תקופת ההתיישנות לא הועלתה בכתב ההגנה, מדובר בטענה שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה, הנתבע לא עשה כן, אלא בתחילת הדיון ומבלי לפרט, כי מדובר בבקשה לתיקון כתב הגנה, לא פורטו הסיבות להעלאת הטענה בעת הדיון ולא פורטה כל מניעה, מטעם הנתבע להעלות הטענה במועד. הנתבע אף לא נתן בידי התובעת אפשרות להתגונן כראוי בגין הטענה ואומנם אף אם סביר, כי מכתב הדחיה (נ/1) מיום 18.5.95נתקבל אצל התובעת, אין לדחות תביעה זו בגין התיישנות ויש לדון בה לגופא. עוד יצויין, כי תביעתה הוגשה לבית הדין סמוך לתום מועד ששה חודשים מיום המכתב, ודי בכך על מנת לדחות הטענה ולו מהספק באשר למועד בו נתקבל המכתב אצל התובעת. .5בסעיף 1לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980, הוגדר המונח "בני זוג" לרבות "איש ואשה" החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו, אם מתקיים בהם אחד מאלה - (1) האשה היא אם לילד שהאיש הוא אביו. (2) משתלמת או השתלמה לאחד מהם, בהתאם לחוק הבטוח, תוספת תלויים בעד משנהו. מטרת האמור בסעיף הנ"ל היתה להבטיח שוויון בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים, לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. לפיכך אף אם איש ואשה אינם נשואים אך מנהלים משק בית משותף, ייחשבו כ"בני זוג" ובקשת כל אחד מהם לגימלה תיבחן לאור נתוני שניהם (סעיף 4). חוק הבטחת הכנסה קובע כמבחן עיקרי לזכאות בגמלה לגבי בני זוג שאינם נשואים, קיום חיי משפחה ב"משק בית משותף". מטרת החוק הינה להעניק את הגמלה למי שזקוק לה ובכך לשמור על רמת חיים מינימלית, ולא להעניק גמלה באופן מינהלי רק על פי הרישום הרשמי של המעמד האישי (דיון מס' מט/-136 04, עזיזה אלעביד ואח' נ. המוסד לבטוח לאומי פד"ע כ"ב, 309, 314). המבחנים לקביעה האם איש ואשה מנהלים "משק בית משותף" במקרה של משפחה ביגמית או פוליגמית וכאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל בית משותף, נקבעו בפסיקת בית הדין. "לצורך פירוש חוק הבטחת הכנסה, אין להגדיר את המונח "משק בית משותף"על פי פירוש אותו מונח המופיע בסעיף 55לחוק הירושה, תשכ"ה- ... 1965הפרשנות של ניהול משק בית משותף שבפסיקת בית המשפט העליון, מתייחסת לחוקים אחרים ולבעיות חברתיות מסויימות. לצורך פירוש מונח זה, בתחום חוק הבטחת הכנסה, עלינו לקבוע מבחנים מתאימים לחוק ולבטחון הסוציאלי". (דיון מט/136- 04שצוטט לעיל). בדיון מט/10- 04פאטמה דיב אבולבן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' עמ' 334, 337, קבע בית הדין הארצי לעבודה מפי כב' השופט ס. אדלר: "כי הסימנים המעידים על ניהול משק בית משותף, לצורך יישום של סעיף 1לחוק, ובמסגרת משפט הבטחון הסוציאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האשה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית בו גרה האשה; מה מרחק הבית שבו גרה האשה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קיצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג". .6לאור ההלכות אשר פורטו בפסיקה שלעיל, ולאור האמור בהודעה נ/ 3לפיה גרושה של התובעת מתגורר ולו חלקית בביתם המשותף הן בסופי שבוע לצורך בקור הילדים והן לצורך סידורים שכן מרגיש, כי זהו ביתו, עובדה זו בצרוף העובדה, כי ילדה את ילדם המשותף ב- 10/95, עובדה העומדת בנגוד לטענתה, כי עזב ביתם המשותף ב- 11/94, וכי גרושה אינו עובד והם חיים מעזרתו של אביה, אף אם הסבירה בעדותה, כי רק היא וילדיה חיים מעזרת אביה, די בכך על מנת להגיע למסקנה, כי הנתבע עמד בעול ההוכחה המוטל עליו לסתור טענת התובעת לקבלת הגימלה גם בגין התקופה המפורטת בתביעתה שהוגשה ב- .4/95 לפיכך דין תביעתה של התובעת מיום 4/95להידחות שכן לאור העדויות שבפני לרבות ההלכות שפורטו לעיל מדובר בבני זוג אשר יש לראותם כמי שניהלו משק בית שותף בתקופה הרלוונטית לתביעה. כאמור תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מ- 11/95אושרה על ידי הנתבע. .7לפיכך דין תביעתה של התובעת להידחות. .8זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הבטחת הכנסה