התנגדות למתן צו קיום צוואה

ביום 19.6.91 בב.ז. 692/91 הגישה המשיבה התנגדות למתן צו קיום צוואה. נימוקי ההתנגדות העיקריים: א. שהמנוח לא היה כשיר ובעל רצון חופשי לעשיית הצוואה. ב. שהוא לא היה מסוגל להבין את הצוואה מבחינה לשונית. ג. שהצוואה נעשתה בהשפעה בלתי הוגנת מטעמו של המבקש על המנוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות למתן צו קיום צוואה: .1המנוח ז"ל נפטר ביום .23.3.87 בתיק ע.ז. 937/87הגישה המשיבה ביום 5.5.87בקשת צו ירושה, בה עתרה להכריז עליה [על המשיבה] כיורשת יחידה ובלעדית של המנוח-אביה. למנוח היתה עוד בת מלבד המשיבה, אך היא נפטרה לפניו, ואין טוען כי היולה ילדים שהיו חליפיה. בקשת הירושה נתמכה בתצהירה של המשיבה ובתצהיר המבקש 1 [להלן: המבקש] ידוע בציבור כבעלה של המשיבה. כב' השופטת הרשמת דאז נעתרה לבקשת צו הירושה [בהעדר התנגדות לה] והנפיקה צו ירושה ביום 3.9.87, בו נקבעה המשיבה כיורשת יחידה של המנוח [להלן: צו הירושה] בתיק ע.ז. 1107/91, ביום 3.6.91הגיש המבקש 2מרדכי X [להלן: מרדכי] בנם של המבקש והמשיבה, באמצעות המבקש [אביו] [מרדכי היה אז עדיין קטין], בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 15.1.86[ת/4] [להלן: הצוואה] שצורפה לבקשה. על פי הצוואה המבקשים מרדכי ואסתר X נכדיו של המנוח ובניה של המשיבה, הם הנהנים הבלעדיים מהעזבון. מספר ימים לאחר מכן ביום 13.6.91, הגישו המבקשים בב.ז. 372/91בקשה לביטול צו הירושה. הם נימקו את הבקשה בכך שהצוואה הועלמה מן המבקשים מרדכי ואסתר [הקטינים] שלא ידעו עליה. ההעלמה היתה יוזמה משותפת של המשיבה והמבקש שידעו על הצוואה [לטענת המבקש]. המבקש טוען כי לאחר שנפרד מהמשיבה התחרט על מעשיו והודיע לקטינים, בניו, על הצוואה הערוכה למענם. מכאן הבקשה המאוחרת לקיום הצוואה והבקשה לביטול צו הירושה [ראה סעיף 2לחוק הירושה תשכ"ה - 1965, להלן: חוק הירושה]. ביום 19.6.91בב.ז. 692/91הגישה המשיבה התנגדות למתן צו קיום צוואה. נימוקי ההתנגדות העיקריים: א. שהמנוח לא היה כשיר ובעל רצון חופשי לעשיית הצוואה. ב. שהוא לא היה מסוגל להבין את הצוואה מבחינה לשונית. ג. שהצוואה נעשתה בהשפעה בלתי הוגנת מטעמו של המבקש על המנוח. ב"כ היועמ"ש לא ראתה לנכון להיות מעורבת בדיון [ישיבה מיום 2.9.92]. בהסכמת הצדדים בישיבה מיום 2.9.92הוחלט שהדיון בבקשה לביטול צו הירושה ובבקשה לקיום צוואה ובהתנגדות לבקשה לקיום צוואה, יתקיים במאוחד והפרוטוקול ירשם בתיק ב.ז. .372/91 .2הכלל הוא שחובת ההוכחה נגד אמיתותה של צוואה הוא על הטוען נגדה. ברם, אם ישנם פגמים בצורתה של הצוואה, עוברת חובת ההוכחה שהצוואה אמיתית, וכי לא נפל בה פגם מהותי הפוסל את תקפותה, היא, על הטוען לקיום הצוואה. עליו להוכיח כי הצוואה היא ביטוי לרצונו החופשי של המצווה וכי היא נעשתה תוך גמירות דעת ולא תחת לחץ ותחת השפעה בלתי הוגנת. [ע"א 869/75בריל נ. היועמ"ש ע"י האפוטרופוס הכללי פ"ד ל"ב (1) 98, .102 ע"א 588/82ראובני נ. ינאי ואח' פ"ד ל"ט (2) 721, 722]. .3גם אם אתעלם מכך שבתאריך שצויין על גבי הצוואה [ת/4] נראה מחוק ומתוקן [אולי מזוייף], ברור שיש פגם צורני בצוואה. הרי זוהי צוואה בעדים [לפי סעיף 20לחוק הירושה] ובין השאר ההוראות הצורניות לצוואה מסוג זה, נקבע [שם] שעל עדי הצוואה לאשר בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה חתם בפניהם והצהיר בפניהם שזו צוואתו. עיינתי בצוואה ת/ 4והנה אין בה אישור של העדים, עו"ד אליעזר יצחק וגילה שטרית, שהמנוח אמר להם שזוהי צוואתו. נכון שזהו פגם פורמלי המאפשר עדיין לקיים את הצוואה למרות פגם זה [לפי סעיף 25לחוק הירושה] אך כאמור, פגם פורמלי צורני זה, דיו כדי להעביר את חובת ההוכחה באשר לאמיתותה של הצוואה למבקשים את קיומה. לכן, חובת ההוכחה על אמיתותה של הצוואה היא על המבקשים. .4המשיבה טוענת כי אין תוקף לצוואה והיא בטלה משום שהמצווה היה פסול דין בעת שעשה את הצוואה. טענה זו דחויה היא. אכן, בשעתו, מינה ביהמ"ש המחוזי בחיפה את המשיבה כאפוטרופוס למנוח בהחלטה מיום 22.6.86צו פורמלי מיום 29.6.86[ראה נ/6]. ברם, אין בהחלטת ביהמ"ש דבר וחצי דבר שהמנוח הוא כביכול פסול דין. בחוק הירושה לא הוגדר המונח פסול דין, אך יש להניח שהמחוקק, שקבע, שצוואה שנעשתה על ידי פסול דין בטלה [סעיף 26לחוק הירושה] התיחס להגדרת "פסול דין", כפי שנקבעה בחוק קודם. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב- 1962[בסעיף 8]. לפי הגדרה זו: פסול דין הוא מי שביהמ"ש המחוזי הכריז עליו, מפורשות, כפסול דין לאחר שנתבקש לכך, ונתמלאו שאר דרישות החוק באשר להכרזה זו. לפי סעיף 33לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות הנ"ל ניתן למנות אפוטרופוס גם לחסוי שאיננו פסול דין [בתנאים מתאימים]. בנסיבותיו של המנוח, המשיבה אכן מונתה לו כאפוטרופוס, אך לא היתה הכרזת פסלות לדין לגביו. לכן, אין לקבוע שצוואת המנוח בטלה משום היותו כביכול פסול דין בעת עשיית הצוואה. במאמר מוסגר אציין שלכאורה נעשתה הצוואה ככתוב בה ביום 15.1.86, זאת כאשר מינוי אפוטרופוס לחסוי, נעשה לאחר מכן, רק ביום .22.6.86דא עקא, שאני מפקפק באשר למועד שנעשתה הצוואה שכן ציון השנה שבה נעשתה הצוואה, לכאורה, תוקן ולא ידוע מי ביצע את התיקון ולמה. .5ביחד עם זאת, שומה על ביהמ"ש להתיחס לטענת המשיבה שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה בעת עשיתה ולכן תהיה הצוואה בטלה מסיבה זו. ד"ר וייל המומחה מטעם ביהמ"ש על פי החלטתי מיום 22.11.92שבדק את כל המסמכים הרפואיים הרלבנטים הגיע למסקנה שישנה סבירות גדולה שבעת עשיית הצוואה היה המנוח בתהליך של דמנציה ויכולתו להבין את תוכן הצוואה פגוע היתה. בחקירה הנגדית ציין ד"ר וייל שהוא איננו רואה יותר מ 15אחוז עד 20אחוז שהמנוח היה צלול כשהוא ישב מול עוה"ד [לשם עשיית הצוואה - ע"מ 22לפרוטוקול]. עדותו וחוות דעתו של ד"ר וייל נראות לי שקולות, מאוזנות ומהימנות. דא עקא, שהערכתו של ד"ר וייל את יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה לא היתה חד משמעית [אף כי נוטה לפסילת הצוואה]. בכל זאת, בהתחשב בכך, שכאמור, חובת ההוכחה על אמיתותה של הצוואה על המבקשים, בעוד שחוות הדעת נוטה דוקא לכוון פסילותה של הצוואה, אין מנוס, לדעתי, מלקבוע שחוות הדעת הרפואית של ד"ר וייל מצביעה על כך שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה בעת עשיתה. נכון שעו"ד אלעזר יצחק שערך וניסח את הצוואה העיד שהמנוח הבין את ענין הצוואה ודיבר לענין. עדותו של עו"ד אלעזר איננה שקולה בעיניי כנגד חוות דעתו של ד"ר וייל. התרשמתי שעו"ד אלעזר איננו זוכר את פרטי הפרשה הוא העיד כמשחזר ובאורח כללי. יתכן גם שהוא לא הבחין שמצבו המנטלי של המנוח שהיה חמור. סוף סוף, עו"ד אלעזר איננו פסיכיאטר. .6נראה לי שעל כל פנים, ישנן די ראיות המאפשרות לקבוע שהיתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעשיית הצוואה, ובוודאי, שהמבקשים לא השכילו להרים את עול ההוכחה המוטל עליהם, שלא היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעשיית הצוואה. נראה לי שבתקופה שהמנוח עשה את הצוואה הוא היה כבר חולה מאד מנטלית ופיזית. הוא היה גם אלכוהוליסט קשה והתגורר בביתם של המשיבה והמבקש והיה תלוי בטיפולם ובחסדיהם. בנסיבות כאלה, יכולים היו גם המשיבה וגם המבקש שאצלם גר המנוח, להשפיע עליו לכל כיוון ולכל מטרה שהם היו מעונינים, וחזקה עליהם שעשו זאת. הכלל הוא כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח שנשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדו, אלא אם הוכח הפוכו של דבר [ע"א 423/75בן נון נ. ריכטר ואח' פ"ד ל"א (1) 372, .378ע"א 1750/90ח. אהרונסון נ.ש. אהרונסון ואח' פ"ד מ"ו (1) 336, .340ע"א 510/90כצנשטיין נ.סידרנסקי פ"ד מ"ה (2) 219, 225]. .7נכון שהצוואה שהמנוח עשה איננה לטובת המבקש, אלא לטובת בניו, דא עקא, שבנסיבות המשפחתיות של המשיבה עם המבקש, סביר להניח שהמבקש, שיחסיו עם המשיבה לא היו ברורים [הם לא היו נשואים פורמלית] יהיה מעונין שהעזבון לא יהיה בשליטתה של המשיבה. זאת הוא יכול היה להשיג, לפי הערכתו, ע"י שהעזבון יעבור לבניו, לו היה המנוח מצווה את נכסיו למבקש ומנשל את בתו היחידה מן העזבון לטובת חתנו המבקש זה לבטח היה מחשיד!!. מוכן אני אף לצאת מנקודת ראות שגם המשיבה היתה מעונינת בצוואה, כי בגלל המתחים שהיו בינה לבין המנוח כפי שעולה מנ/ 2היה חשש שהוא יעשה צוואה לטובת זרים, ולכן, נצלו שניהם המבקש והמשיבה את כל כוח השפעתם על המנוח כדי שיעשה צוואה לטובת הקטינים ילדיהם. בנסיבות, לא הצליח המבקש לסתור את ההנחה שהצוואה נעשתה בהשפעה בלתי הוגנת. המבקש והמשיבה מניפולטיביים ולאחר מות המנוח הם שיתפו פעולה בהעלמת הצוואה [בעדותו של המבקש בענין זה לא נסתרה [המשיבה לא העידה]. לו היתה המשיבה מורשעת במעשה הנ"ל, היתה היא פסולה לרשת את המנוח [סעיף 5(2) לחוק הירושה]. אבל שתוף הפעולה של המשיבה במעשה הנ"ל ראוי לגנוי. אכן, עצם שתוף הפעולה של המשיבה אם היה להשגת הצוואה שלא כדין לא מכשיר את הצוואה למרות שהמשיבה איננה הנהנית על פי הצוואה. .8לשיטה אחרונה: שוכנעתי כי צוואת המנוח מיום 15.1.86בטלה. אם מחמת שהמנוח לא היה מסוגל להבחין בטיבה של הצוואה, ואם מחמת שהושפעה עליו השפעה בלתי הוגנת לעשות את הצוואה [סעיף 30(א) לחוק הירושה]. לפיכך דוחה אני את הבקשה לביטול צו הירושה שבתיק ב.ז. 372/91ואת הבקשה לקיום צוואה בתיק ע.ז. 1107/91ומקבל אני את ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה בתיק .692/91ממילא הצו באשר לירושת המנוח שבתיק ע.ז. 937/87ישאר בתוקפו. צו המניעה שבתיק ב.ז. 626/91מיום 16.6.91מבוטל. לאור התנהגותה המניפולטיבית של המשיבה באשר לעזבון המנוח, אין היא ראויה להוצאות, לפיכך, אין צו להוצאות.צוואהירושהצו קיום צוואהצווים