טענה כי הבורר פעל ללא סמכות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענה כי הבורר פעל ללא סמכות: השופט שצקי זוהי בקשה לביטול פסק בוררות הנסמכת על הטעם שהבורר פעל ללא סמכות ו/או חרג מהסמכויות המוקנות לו לפי הסכם הבוררות, דהיינו בהתאם לס' 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") יש לציין שהמבקשת לא ערערה כהוא זה על תוכנו של הפסק. פסק הבורר ניתן לשיעורין. לראשונה, ניתן פסק חלקי (הכוונה ככל הנראה לפסק ביניים ור' לעניין זה סע' 1 (הגדרות) לחוק הבוררות בו חויבה המבקשת לשלם למשיב סכום שקלי השווה ל- 46,163 דולר ארה"ב בתוספת הפרשי הצמדה). בשלב מאוחר יותר ניתן פסק הבורר במלואו ובו חויבה המבקשת, נוסף לחיוב הנ"ל, גם להסדיר את תשלום חובותיו של המשיב למ"ה לבטל"א, או לחילופין, באם הדבר לא יבוצע עד לתאריך ה- 30.11.91 - 102,544 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.1.91 ועד ליום התשלום בפועל; וכן להשיב לתובע את מלוא הסכומים שהלה שילם לאיגוד הכדורסל בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום כל סכום וסכום ע"י התובע ועד ליום התשלום בפועל ע"י המבקשת; ואת הוצאותיו כולל שכ"ט עו"ד בבוררות - סכום של 2,500 ש"ח והפרשי הצמדה מיום מתן הפסק ועד ליום התשלום בפועל - והכל בצירוף ריבית בשיעור של 8%. הרקע העובדתי לפרשה הוא זה - המשיב בבקשה זו (והתובע בפסק הבוררות ובתיק הוצל"פ 7441/90) הינו שחקן כדורסל אשר חתם על חוזה העסקה ב- 20.7.89 עם א.ס. רמת השרון - עמותה לקידום הכדורסל (להלן: "העמותה"), לפיו ישחק בשורות מבקשת הבקשה - קבוצת א.ס.א ת"א/א.ס. רמת השרון בעונת המשחקים 1989/90 (להלן: "הקבוצה"). [יש מקום להבהיר כבר בשלב זה כי הקבוצה והעמותה הן אישויות משפטיות נפרדות שטיב הקשרים ביניהן הוא, כנטען, עזרה מצד העמותה לקבוצה ומימון ההסכמים עם שחקני הקבוצה בכללם התובע]. כחלק מהבטחונות לקיום ההסכם בין המשיב לבין הקבוצה - ניתנו שטרי חוב של העמותה וערבות של שלושה ערבים. בפברואר 1990 תוקן החוזה ביוזמת המשיב והוקנתה לו בו האופציה להשתחרר מן הקבוצה בתום עונת 1989/90. התובע אכן מימש אופציה זו. ויודגש, על תיקון זה של החוזה חתמה הקבוצה. הקבוצה לא עמדה בהתחיבויותיה הכספיות כלפי המשיב ועל כן פנה הלה להוצל"פ בתיק 744/90 בבקשה לביצוע השטר וחיוב העמותה והערבים לשאת בתשלום הבטחונות שניתנו למשיב (להלן: "תיק ההוצל"פ"). הקבוצה משחקת בליגה הלאומית לכדורסל ורשומה באיגוד הכדורסל בישראל שהינו איגוד ספורט במובן חוק הספורט תשמ"ח- 1988 (להלן: "האיגוד"). במסגרת הסמכויות שהוקנו לאיגוד עפ"י חוק הספורט תשמ"ח- 1988, התקין גם את סע' 54 לתקנות איגוד הכדורסל בישראל המפנות כל סכסוך או חילוקי דעות בין קבוצה לשחקן או להפך בכל הנוגע ליחסים החוזיים שביניהם להכרעת בורר יחיד שימונה ע"י נשיאות ביה"ד העליון של האיגוד. בהתאם לכך, הועבר הסכסוך הנדון הנושא אופי חוזי, למסגרת הליך בוררות ומונה הבורר - עו"ד אהרון כהן טעם איגוד הכדורסל. ב"כ המשיב הגיש את תביעתו לבוררות כנגד העמותה בהיותה החתומה על חוזה ההעסקה, אולם משנוכח לדעת כי העמותה אינה כפופה לכללי התקנון של האיגוד ואינה יכולה להשפט במסגרת זו, הגיש כתב תביעה מתוקן בו שונתה זהות הנתבעת לקבוצה, וכטענת האחרונה, מלבד זאת - לא שונה דבר. בכתב ההגנה טענה העמותה, כטענה מקדמית, באמצעות בא- כוחה, כי הבורר משולל סמכות עקב הסכסוך התלוי ועומד בתיק ההוצל"פ. לגופו של ענין נשמעה גם הטענה כי לפי סע' 2(ב) לתקנון המוסד לבוררות - יובאו בפני מוסד זה רק סכסוכים הנוגעים ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן או להיפך, ומכאן, היות והקבוצה אינה חתומה כצד לחוזה ההעסקה - לא נולדו יחסים חוזיים בין המשיב לקבוצה, ועל כן, בהעדר סכסוך בין הקבוצה למשיב אין מקום לנקיטה בהליך הבוררות כלל. הבורר שמע את הטענות ודחה אותן בסברו כי סמכותו לא נשללה בגין אף לא אחד מהטעמים שהובאו ופסק את אשר פסק. מכאן בקשת הביטול. עילת הביטול בבקשה שלפנינו היא כאמור, העדר סמכות הבורר לפעול לפי הסכם הבוררות, ובנימוקו לכך חוזר ב"כ המבקשת על טענתו המקדמית בכתב ההגנה בהליך שלפני הבורר - היות הסכסוך תלוי ועומד בפני ביהמ"ש בתיק ההוצל"פ, והכלל כי אין לבורר אפשרות להפעיל סמכותו במקביל לסמכות ביהמ"ש באותם ענינים. הבורר קבע בפסקו, כי היות ומדובר בשתי אישויות משפטיות ובשתי עילות תביעה שונות - האחת שטרית והאחרת חוזית, הרי הלכה למעשה, אין המדובר באותו סכסוך, ועל כן, אין תחולה במקרה זה להלכת פרופ' אוטולנגי בענין ההתנגשות בין התדיינות בביהמ"ש וניהול בוררות באותו ענין (ר' ספרה של פרופ' אוטולנגי, מהדורה שלישית בעמ' 227) עליה נסתמך ב"כ המבקשת. אני סבורה כי צדק הבורר בנימוקו זה: עילת התביעה בתיק ההוצל"פ היא שטרית בעוד שהעילה שהובאה בפני הבורר היתה חוזית, ולמעשה היוותה עיסקת היסוד ממנה נגזרה בהמשך העילה השטרית. קובע זוסמן בנדון בספרו, סדר הדין האזרחי, מהדורה רביעית בעמ' 115: "... אם היתה התביעה השניה מבוססת על עיסקת היסוד, ועילתה היתה מכר, בעוד שהתביעה הראשונה נבעה מן השטרות, ממילא אין כאן זהות עילות וההגנה (כי לא היתה לתובע אלא עילת תביעה אחת) תידחה..." ור' גם דברי כב' השופט ויתקון בע"א 356/59, פ"ד יד 486 בעמ' 491 מול האות ד': "... השטר ועסקת היסוד (התמורה) עילות נפרדות הן..." אנו למדים, איפוא, כי היות ובמקרה הנדון העילה שבבסיס עיסקת היסוד היא חוזית מוהיא הרקע לבוררות, והעילה לתביעה בהוצל"פ היא לביצוע השטרות, הרי על אף שהסכסוך חד הוא, נולדו ממנו שתי עילות תביעה נפרדות ואין כל מניעה לתובע בשתיהן במקביל. יתירה מזאת, עסקינן בשני גופים שונים בעלי אישויות משפטיות נפרדות כאמור, אשר כל אחד מהם נתבע בילת תביעה אחרת בשני הליכים משפטיים שונים בתכלית. התוצאה היא כי במקרה הנדון לא תהיה תחולה לכלל שטבעה פרופ' אוטולנגי בספרה - שאין סמכות הבורר יכולה להיות מופעלת במקביל לסמכות ביהמ"ש לגבי אותם ענינים, באשר לא נתמלה התנאי ההכרחי לתחולה "אותם ענינים". לענין זה, טוען ב"כ המבקשת בס' 7 לבקשת הביטול לזהות בין החוב נשוא התובענה בתיק ההוצל"פ לנשוא המחלוקת בבוררות באמרו: " המבקשת טוענת שהוכח בוודאות (ולמעשה המשיב אינו חולק על כך) שהשטרות אותם מבקש המשיב לבצע במסגרת ביהמ"ש הם החוב שאותו תבע המשיב במסגרת הבוררות"; ולחיזוק טענתו, אף מוסיף ומביא את הצהרת המשיב באחת מישיבות הבוררות: "... לא ייגבה... כל סכום שהוא שייפסק בבוררות זו או בביהמ"ש פעמיים". טענתו זו, לאו טענה היא: עילת התביעה בהליך הבוררות היא לתשלום סכום כסף עקב הפרת חוזה ע"י הקבוצה (כזכור, טענתו השניה של ב"כ המבקשת בכתב הגנתו בהליך הבוררות היתה להעדר יריבות בין התובע לבין הקבוצה עקב העובדה שלא נקשרו ביניהם חסים חוזיים. הבורר דחה גם טענה זו באופן מנומק ובבקשה זו נזנחה הטענה) שהוא לכל היותר שווה בערכו לסכומים הנקובים על השטרות שהוגשו לביצוע בהליך ההוצל"פ - כתולדה מהפרת החוזה (וענין הערך כלל לא הוכח) ולמעשה, טוען ב"כ המשיב בסיכומיו כי התיק בהוצל"פ הוא על חלק מזערי מהחוב הכולל למותר לציין, כי גם עובדה זו לא הוכחה). כאמור, כל אחת מדרישות החוב מעוגנת בעילה שונה ונפרדת, אשר כל אחת ממנה מופנית אל אישויות משפטיות נפרדות - האחת מופנית כלפי העמותה והערבים, והשניה כלפי הקבוצה, ועל כן אין לומר כי ענין לנו ב"אותם ענינים". באשר להצהרות התובע כי אין בכוונתו להיפרע פעמיים, הרי לא ניתן ללמוד ממנה דבר שכן היא משקפת אך עקרונות משפטיים מקובלים בדבר העדר יכולת בעל חוב להיפרע יותר מחובו מבלי שהדבר יהא כרוך בעשיית עושר ולא במשפט. אגב אורחא יוער כי סע' 26(א) לחוק הבוררות מורה כי גם אם נתמלאה אחת העילות בסע' 24, עדין מסור לביהמ"ש שק"ד לדחות את בקשת הביטול באם הוא מגיע למסקנה שלא נגרם עיוות דין. במקרה הנדון, היות וכאמור אין המבקשת מתכחשת לחוב ולפסיקה לגופו של ענין של הבורר - ניתן לטעון כי לא יגרם כל עיוות דין בהותרת הפסק על כנו. התוצאה לפיכך היא כי פסק הבורר נותר על כנו המבקשת תישא בהוצאות תביעה זו פלוס שכ"ט עו"ד (כולל) בשיעור של 5,000 ש"ח. על הסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל, וכן מע"מ.יישוב סכסוכיםבורר