קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יבוא סמים מתאילנד לישראל: השופט  י' דנציגר: לפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בת"פ 2183-01-12 מיום 12.6.2012. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של ייבוא סמים מסוכנים וקשירת קשר לביצוע פשע. בגין עבירות אלה הושת על המערער מאסר בפועל של 18 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו, וכן מאסר על תנאי לתקופה של שמונה חודשים, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מסוג פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. העובדות לפי כתב האישום 1. המערער הינו אזרח תאילנד ושוהה בישראל מזה כארבע שנים. המערער עבד במחלבה ובמסגרת עבודתו נהג לקבל חבילות לתיבת דואר השייכת לבעלי המחלבה. במהלך שנת 2011, קשר המערער קשר עם אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, לייבא סם מסוג מתאמפטמין (המכונה גם "יאבה") מתאילנד לישראל. במסגרת הקשר, ועל  מנת לקדמו, מסר הנאשם לאותו אדם את פרטי תיבת הדואר האמורה. ביום 14.12.2011 הגיעה למשרדי המכס בנמל התעופה בן-גוריון חבילת דואר הממוענת לתיבת הדואר ועליה רשום שמו של המערער. בחבילה נמצאו 1084 כדורים של סם מסוג מתאמפטמין. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של ייבוא סמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאתו של המערער ניתנה במסגרת הסדר טיעון בגדרו הוסכם כי המאשימה תגביל עצמה במסגרת טיעוניה לעונש ותטען כי יושתו על המערער עד 24 חודשי מאסר בפועל, ואילו הנאשם יהא חופשי בטיעוניו לעונש. 3. במסגרת הראיות לעונש, העיד מעסיקו של המערער שתיאר את אופיו החיובי ומסירותו לעבודה. בטיעונים לעונש ביקשה המאשימה להשית על המערער 24 חודשי מאסר בפועל, בהדגישה את חומרת העבירה, שכללה ייבוא סם מסוכן בכמות גדולה, על ההשלכות הכרוכות בכך. המערער, מנגד, ביקש להסתפק בתקופת המעצר אותה ריצה, שמשכה באותה העת עמד על כחמישה חודשים. המערער ציין כי הוא אדם צעיר, נשוי ואב לילד כבן שמונה, ללא עבר פלילי, שהגיע לארץ על מנת לפרנס את משפחתו. המערער עמד על הקושי הרב הטמון לו במאסרו, באשר הוא אינו דובר עברית ומשאין ביכולתה של משפחתו לבקרו במהלך תקופת המאסר. נטען עוד כי המערער לא יזם את העבירה, כי הסם נתפס מבלי שנגרם כל נזק וכי המערער הודה בעבירה ונטל אחריות על מעשיו.   4. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ובפרט על חומרתה של עבירת ייבוא סמים מסוכנים בכמות כה גדולה, וכן על הצורך בהרתעה מפני עבירות כאמור. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לזקוף לזכותו של המערער את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, את גילו הצעיר ואת הודאתו. בשים לב לאלו, נגזר על המערער מאסר בפועל של 18 חודשים ומאסר על תנאי כמפורט לעיל. נימוקי הערעור 5. לטענת המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד חנן רובינשטיין - בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עת גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים. המערער טוען כי גזר הדין של בית המשפט לקוני ואינו מציין כשיקול לקולא את היותו של המערער אזרח זר וללא קרובי משפחה בישראל, מה שיהפוך את מאסרו לקשה יותר. המערער מוסיף ומדגיש כי מדובר באירוע חד פעמי וכי חלקו בביצוע העבירות היה שולי בלבד וכלל אך את מסירת כתובת תיבת הדואר של מעסיקו. כן מציין המערער כי הסם נתפס מבלי שנגרם נזק לציבור ומבלי שצמחה למערער טובת הנאה ממנו. עוד הודגש כי המערער הביע חרטה על מעשיו והודה במיוחס לו באופן שחסך זמן שיפוטי יקר. המערער הפנה, בין היתר, לת"פ (מח' מרכז) 50514-12-10 מדינת ישראל נ' סופקאקסורן ( 23.6.2011) ולת"פ (מח' מרכז) 21485-01-11 מדינת ישראל נ' תאיפנפרום ( 14.4.20111) בהם נשקלה לקולא עובדת היותם של הנאשמים אזרחים זרים. תגובת המשיבה לערעור 6. המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד אוהד גורדון - טוענת כי אין להתערב בעונש שהושת על המערער אשר מצוי במתחם הענישה הסביר והמקובל שעה שמדובר בעבירות שבביצוען הורשע המערער. לטענת המשיבה, עובדת היותו של המערער אזרח זר, על המשמעויות הנלוות לכך, נזכרה בגזר הדין במסגרת טיעוני ההגנה לעונש ואף באה לידי ביטוי בעונש שהושת על המערער, ולכן לא ניתן לומר כי היא נשמטה מעיניו של בית המשפט המחוזי. יתרה מכן, לטענת המשיבה הפסיקה הכירה בכך שבעבירות של ייבוא סמים אין להקל עם מבצעי העבירה בשל היותם אזרחים זרים, ובהקשר זה הפנתה המשיבה לע"פ 4555/00 אנקלדה נ' מדינת ישראל ( 13.12.2001) (להלן: עניין אנקלדה). המשיבה התנגדה לניסיון למזער את חלקו של המערער בעבירות מושא הערעור נוכח הודאתו בקשירת הקשר לביצוע העבירה. המשיבה תמכה טענותיה בפסקי דין בהם הושתו על נאשמים בביצוען של עבירות דומות עונשי מאסר בפועל של  24-18 חודשים.  דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שבחנו את האסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן. 8. הלכה ידועה היא כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין או כאשר העונש שנקבע בגזר הדין חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל ( 23.4.2009), בפיסקה 8; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל ( 29.1.2009), בפיסקה 11; ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל ( 6.9.2012), בפיסקה 11]. במקרה שלפנינו, גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו מגלה טעות, לא כל שכן טעות מהותית, שיש בה כדי להצדיק את קבלת הערעור. כמו כן, העונש שהושת על המערער מצוי במתחם הענישה המקובל בנסיבות דומות ואין בו משום סטיה קיצונית מרף זה. 9. המערער שב והדגיש לפנינו את נסיבותיו האישיות ובפרט את היותו אזרח זר, ללא קרובי משפחה בישראל שיוכלו לתמוך בו במהלך שהותו במאסר. המערער טען כי יש בכך כדי להצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי והקלה בעונשו. אין לקבל טענות אלה. העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער כמו גם את נסיבותיו האישיות. כזכור, המערער הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע וכן בעבירה של ייבוא סם מסוכן, עבירת סמים חמורה שהעונש המקסימאלי בגינה הינו 20 שנות מאסר. בנסיבות העניין נודעת אף חומרה יתרה למעשיו של המערער אשר נטל חלק בייבוא כמות גדולה של סם מסוכן (למעלה מ-1000 כדורי מתאמפטמין), שאלמלא נתפס במשרדי המכס עלול היה להגיע לידיהם של עשרות ומאות משתמשים ולפגוע בבריאותם. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בענישה מחמירה אשר תרתיע מפני ביצוע עבירות שמטרתן הפצת נגע הסמים, וזאת אף כשעבירות אלה מתבצעות על ידי אזרחים זרים. ראו בעניין זה את דבריו של בית משפט זה בע"פ 226/89 זפה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 543, 544 (1990): "עונשים קלים המוטלים על אזרחים זרים, שאינם בוחלים בהפצת הנגע המסוכן בארץ תמורת בצע כסף, עלולים לעודד אחרים ורבים לעשות כן. מן הראוי שידעו גם במדינות שמעבר לים, שעונש חמור מצפה לכל מי הנותן ידו לביצועה של עבירה חמורה ומסכנת זו, ולא תופגן כלפיהם כל גישה סלחנית." [שם, בעמ' 544. כן ראו: עניין אנקלדה; ע"פ 3920/00 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 1, 20-19 (2003) (להלן: עניין פלונית)]. אכן, יש להתחשב בקושי המיוחד הכרוך במאסרו של המערער, בהיותו אזרח זר שאינו דובר את השפה העברית וללא כל קרוב משפחה בארץ שיוכל לתמוך בו במהלך מאסרו. נסיבות אלה יש לקחת בחשבון בכל האמור לתנאי מאסרו של המערער, במסגרתם יש לאפשר לו, ככל שהדבר אפשרי, לשהות במחיצת אסירים דוברי שפתו ולהשתלב בעבודה. ואולם, דומה כי דברים אלו, לצד יתר נסיבותיו האישיות של המערער, באים לידי ביטוי בעונש שהושת על המערער, אשר מצוי ברף הענישה התחתון בעבירות דומות והדברים עולים גם מהאסמכתאות אליהן הפנו הצדדים [השוו גם: עניין זפה, עניין אנקלדה ועניין פלונית]. משכך, אין הצדקה ליתן הקלה נוספת בעונשו של המערער. 10. לאור האמור, ומשלא נמצא יסוד להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, הערעור נדחה. יבואסמיםסחר בסמים