בדב"ע נב/142- 3 אלהרינאת - כפר רות ואח', דן בית-הדין הארצי לעבודה בשאלה - האם הועסקו העובדים ישירות ע"י הנתבעות, או שהועסקו באמצעות קבלן משנה. בדב"ע נב/142- 3 אמר בית הדין הארצי: "מתוך סימני ההיכר לזיהוי המעביד, העולים בעיקרם מן ההלכה הפסוקה ובחלקם מטבע הדברים, ניתן לשאוב אינדיקציות בדבר הצדדים הנכונים להתקשרות למתן עבודה בתמורה, לרבות מכוח התנהגותם של הצדדים באתר העבודה (בעניין זה ראה מאמרו של מ' גולדברג "עובד ומעביד תמונת מצב", בעיקר בפרק "מיהו מעביד" בע' 59- והאסמכתאות בהערות השוליים). אכן, כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד-משמעי אולם בהצטברם, כולם או מקצתם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו" (שם, בע' 541). ##להלן פסק דין בנושא יחסי עובד מעביד קבלן משנה:## 1. התובעים הגישו לבית-הדין תביעה, ובה תבעו לחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהם סך של -. 1 700 ש"ח בגין עבודתם מיום 28.6.95 ועד יום .21.7.96 2א. בכתב הגנתו טען הנתבע מס' 1 כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובעים, וכי היה עובד בלבד, אשר עבד ביחד עמם. עוד נטען בכתב ההגנה כי שעות העבודה, תנאי העבודה והשכר סוכמו בין התובע (?) לנתבע מס' 2, וכי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר יריבות. ב. הנתבע מס' 2 טען בכתב הגנתו כי לא הוא המעביד של התובעים, אלא נתבע מס' 1, ולפיכך יש למחוק את התביעה נגדו על הסף. לטענתו היה הסכם בינו לבין הנתבע מס' 1 על ביצוע העבודה; הנתבע מס' 1 הוא אשר סיכם עם התובעים על גובה שכרם ואף קיבל עבורם תשלום בסך של -. 600, 3ש"ח. לאור טענותיו אלה ביקש הנתבע מס' 2 כאמור, לדחות את התובענות נגדו על הסף; אם לא יידחו התובענות מבקש הנתבע מס' 2 לחייב את הנתבע מס' 1 לשפותו על כל סכום שייפסק נגדו. עוד טוען הנתבע מס' 2 לזכות קיזוז נגד התובעים בגין נזקים שגרמו. 3. מאחר שכל חמשת התיקים עוסקים בתקופת עבודה ובנסיבות זהות אוחד הדיון בתיקים אלה, והדיון הועבר ממסלול של דיון מהיר למסלול של דיון רגיל, בשל העובדה שבתיקים אלה מתעוררת השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין הנתבעים. יש לציין עוד כי ביום הדיון להוכחות עצמו הגיש הנתבע מס' 2 הודעה לצד ג' נגד הנתבע מס' .1 מובן שלא היתה כל משמעות להודעה זו משלא הוגשה במועד, ומשלא ניתנה הזדמנות לצד ג' להגיש כתב הגנה. 4. בדב"ע נב/142- 3אלהרינאת - כפר רות ואח' (פד"ע כ"ד 535), ובדב"ע נד/96- 3מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ - חליל עבד אל רחמן עאבד ואח' (ניתן ב- 4.95) דן בית-הדין הארצי לעבודה בשאלה דומה - האם הועסקו העובדים ישירות ע"י הנתבעות, או שהועסקו באמצעות קבלן משנה. בדב"ע נב/142- 3אמר בית הדין הארצי: "מתוך סימני ההיכר לזיהוי המעביד, העולים בעיקרם מן ההלכה הפסוקה ובחלקם מטבע הדברים, ניתן לשאוב אינדיקציות בדבר הצדדים הנכונים להתקשרות למתן עבודה בתמורה, לרבות מכוח התנהגותם של הצדדים באתר העבודה (בעניין זה ראה מאמרו של מ' גולדברג "עובד ומעביד תמונת מצב", בעיקר בפרק "מיהו מעביד" בע' 59- והאסמכתאות בהערות השוליים). אכן, כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד-משמעי אולם בהצטברם, כולם או מקצתם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו" (שם, בע' 541). בדיקת סימני ההיכר השונים בענייננו, בהצטברם מעידה כי הנתבעים 1 ו- 2 היו מעבידים במשותף של התובעים. 5. ואלה העובדות העולות מעדויות הצדדים בבית-הדין: א. התובעים סיכמו את תנאי העבודה: תקופת העבודה, וגובה השכר עם הנתבע מס' 1. בעדותו אמר התובע מס' 1, אשר בהסכמת הצדדים העיד בשם התובעים כולם, כי סוכם עם הנתבע מס' 1 על עבודה של התקנת מדפים במשרד ראש הממשלה בתלפיות, במשך חמישה שבועות בשכר של -.700, 1 ש"ח (פ' ע' 2). עם זאת, במהלך החקירה הנגדית אמר התובע מס' 1 "ירון הסביר לנו מה תהיה העבודה" (ע' 3). עוד העיד התובע מס' 1 על שיחות שונות שהתנהלו בין התובעים לבין אייל וירון, היינו הנתבעים מס' 1 ו-2, וכי שני הנתבעים נתנו לתובעים הוראות. כך, אייל אמר מתי להגיע, ואסף את התובעים ברכבו, ולעיתים הודיע להם ירון מתי מסתיימת העבודה (ע' 3 לפ'). ירון ואייל היו נוכחים שניהם במקום העבודה ונתנו לתובעים הוראות (ע' 4), התובעים ביקשו חופשה הן מירון והן מאייל (ע' 4 בסוף העמוד), ושניהם העירו להם כאשר היה צורך בכך (ע' 5). גם לעניין התשלום הפנו ירון ואייל את התובעים מן האחד לשני (ע' 5 בסוף העמוד). ב. לעניין היחסים בין שני הנתבעים עולה כי בין הנתבע מס' 2 לבין מר בועז אריאל נעשה הסכם "על-פיו הנתבע מס' 2 יבצע עבודה של התקנת מדפים במשרד ראש הממשלה שאותה קיבל מר אריאל. לפני בית-הדין הוצג ההסכם (נ/1), ואולם חתימות שני הצדדים בסופו מחוקות. הנתבע מס' 2 טען בכתב הגנתו כי נעשה הסכם בינו לבין הנתבע מס' 1 על-פיו זה האחרון "לוקח על עצמו את כל האחריות לביצוע העבודה" (סעיף 4 ב' לכתב ההגנה). דבר זה אינו משתמע מחומר הראיות. ההיפך הוא הנכון. מעדות התובע מס' 1 והנתבעים עולה בבירור כי הנתבע מס' 2 היה מעורב כל העת בביצוע העבודה, והיה לו קשר ישיר עם התובעים. דבר זה עולה מדברי התובע מס' 1 כאמור לעיל, ומעדותו של הנתבע מס' , 1 אשר העיד כי: "ירון דיבר איתם על העבודה" (ע' 6). יש לציין כי עדותו של התובע מס' 1 היתה אמינה מהימנה ומשכנעת. אינני מקבלת את דברי הנתבע מס' 2 בחקירה הנגדית כי לא היה לו קשר עם העובדים אלא רק עם הנתבע מס' .1 כאמור לעיל העידו גם התובע מס' 1 וגם הנתבע מס' 1על קשרים מתמשכים עם הנתבע מס' 2 במהלך כל תקופת העבודה, עדותם היתה מהימנה ומשכנעת ביותר, ובגרסאותיהם הציגו תמונה מלאה וברורה של מערכת היחסים בין הצדדים. יש לציין במאמר מוסגר כי דברי הנתבע מס' 2 במהלך החקירה הנגדית (ע' 9) הנוגעים לדיווחים לשלטונות המס מעלים תהיות רבות, אם לא למעלה מזה. 6א. כבר בע"א 158/68(כונס הנכסים הרשמי נ' ויוה אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד כב(2) 871, 874 קבע כב' השופט ברנזון כי: "אין כל מניעה חוקית או מעשית שאדם יעבוד באותו זמן כשכיר אצל יותר ממעביד אחד". בית-הדין הארצי לעבודה הבחין בין מעבידים "במקביל" ו"מעבידים במאוחד" (דב"ע מו/150- 3 אלכסנדר'ס בע"מ - חילו, פד"ע יח 415, 418), ועל-פי עובדות המקרה בענייננו, כפי שפורטו לעיל, היו התובעים "מעבידים במאוחד" של התובעים, שכן פעלו במשותף כדי לקבל עבודה מן התובעים (שם, ע' 418). ב. אמנם הנתבע מס' 1 הוא אשר קיבל את התובעים לעבודה והסיע אותם לעבודה, אולם תנאי עבודתם נקבעו ע"י שני הנתבעים, שניהם נתנו להם הוראות, והנתבע מס' 2 הוא שפיטר את התובעים. בנסיבות העניין, כאשר מדובר בתקופת עבודה קצרה, די באלה כדי לקבוע כי שני הנתבעים גם יחד היו מעבידים של התובעים, ושניהם חייבים לשלם את שכרם. ג. איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע מס' 1 בסיכומיו כי תפקידו של הנתבע מס' 1הסתיים בכך שקיבל את התובעים לעבודה. הנתבע מס' 1 הסיע את התובעים לעבודה מדי יום, והיה נוכח במקום לפחות חלק מהזמן. יתר על כן, אין כל ספק כי תפקידו של הנתבע מס' 1 לא הסתיים ב"הצעת העבודה עם תנאים כלליים", אלא שהקשר בין התובעים לנתבע מס' 1 נמשך במהלך העבודה, והם פנו אליו פעמים אחדות גם לעניין תשלום שכרם. ד. ב"כ הנתבע מס' 1 הפנה לדב"ע נב/142- 3 הנ"ל בציינו כי שם נקבע כי אדם שהביא עובדים לעבודה אינו המעביד. ואולם נסיבות המקרה בענייננו, כפי שפורט לעיל, אינן זהות לנסיבות המקרה בדב"ע נב/142-3, ומחומר הראיות עולה בבירור כי תפקידו של הנתבע מס' 1לא הסתיים ביצירת הקשר בין התובעים לנתבע מס' 2. 7. מכל האמור לעיל עולה כי על הנתבעים לשלם את שכר התובעים. מאחר שהתובעים עצמם העידו כי סוכם עמם על שכר עבודה בסך של -.700, 1 ש"ח עבור כל תקופת העבודה, (חמישה שבועות). והם עבדו כ- 3 שבועות, הם זכאים לכ- % 60 מן השכר בלבד, היינו לסך של 020, 1 ש"ח כל אחד. מאחר שהתובעים נפלו קרבן למחלוקת בין הצדדים, אשר לא נגעה להם כלל ועיקר, ואין כל מחלוקת כי אכן היו זכאים לשכרם, ישולם שכרם בתוספת פיצויי הלנה כחוק מיום 1.8.96 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 8א. מכתב ההגנה של הנתבע מס' 2 עולה כי הנתבע מס' 1 קיבל סך של -.600, 3 ש"ח מהנתבע מס' 2, על מנת לשלמו לתובעים, אולם הסכום לא שולם. לכתב ההגנה של הנתבע מס' 2 צורף מסמך המעיד על כך, והנתבע מס' 1 לא הכחיש זאת. לפיכך על כל נתבע לשלם לתובעים סך של -.550, 2 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה כחוק מיום 1.8.96 ועד יום התשלום המלא בפועל. מהסכום שעל הנתבע מס' 2 יש לנכות סך של -.600, 3 ש"ח, סכום זה ישולם ע"י הנתבע מס' 1. ב. הנתבע מס' 2 העלה טענות קיזוז, אולם טענתו זו לא זכתה לביסוס כלשהו. ראשית, לא הוכח כי התובעים אכן גרמו לנזק, ובודאי שלא הוכח שיעורו. לפיכך נדחית הטענה.קבלן משנהיחסי עובד מעבידקבלן