מימון לימודים ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון לימודים ביטוח לאומי: .1פסק דין זה ניתן בערעור התובע על החלטות הנתבע מיום 6.2.96 כדלקמן: א. שלא לממן לימודיו בקורס להכשרת מורי דרך אותו עבר לפני כ- 10שנים. ב. שלא לממן לימודיו לתואר ראשון (לימודי מקרא והסטוריה). התובע החל לימודיו אלו בשנת 93(בשנה שלאחריה לא למד וחזר ללימודים בשנת 95/96). החלטות המוסד מתיחסות לפניית התובע מיום .1.2.96על פי האמור במכתב הדחייה מסייע המוסד במסגרת לימודים בהשכלה גבוהה לאנשים שהלימודים מקדמים אותם לקראת תעסוקה בשוק החופשי. התובע הינו כמעט בן 65שנה, שהוא גיל פרישה. באשר ללימודים בעבר הרחוק - לא ניתן לאשר החזרים רטרואקטיביים לטווח כה רחוק. .2בכתב ההגנה מפנה הנתבע אל הגדרת "נכה" שאין התובע עונה עליה. התובע אינו זכאי לשיקום לפי הוראת ס' 195לחוק. התובע לא השתלב בתכנית שיקום כלשהי של הנתבע ואין הוא זכאי להשתתפות עבור הוצאות שהוציא על דעת עצמו ללא קשר לתכנית השיקום של הנתבע, ושאינן עולות בקנה אחד עם הקריטריונים של הנתבע. בפתח הדיון שקוים להוכחות הפנתה ב"כ הנתבע אל הוראת ס' 203לחוק שלפיו אין אדם זכאי לשיקום מקצועי שעה שהיה מסוגל להמשיך ולעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת. משהתובע היה מסוגל בשעתו להמשיך ולעסוק בעבודתו הקודמת אין הוא זכאי לשיקום מקצועי. .3בדיון שקוים בבית הדין העידו התובע כמו גם הגב' אסתר ברקן מנהלת מחלקת השיקום אצל הנתבע. .4אלו הן העובדות כפי שהן עולות מן המסמכים שבתיק ואלו שהוצגו במהלך הדיון: (1). התובע, יליד שנת 1931עבד בהנהלת בתי המשפט משנת 1959עד שפרש לגמלאות ביום 30.6.86בהיותו בן .55 (2). התובע עבר כריתת ריאה שמאלית בשנת 1949ונקבעו לו עקב כך % 60נכות לצמיתות. בנוסף סובל ממצב לאחר כריתת המעי העיוור ועל כך נקבעו לו % 20נכות לצמיתות. לתובע % 76נכות צמיתה מאז שנת .1956 (3). התובע שהגיש בעבר בקשה לגימלת נכות נדחה מן הטעם, שלמרות מצבו הרפואי הוא מסוגל לעבודה לא גופנית, בישיבה. מדו"ח הועדה לעררים שבתיק (ועדה מיום 17.11.86) עולה כי התובע, שהתיצב בפני הועדה הסביר כי פרש לגמלאות פחות או יותר מרצונו, תוך שהוא מקשר הפרישה עם בעיותיו הרפואיות. כעולה מן הדו"ח התובע מסוגל לעבוד לפחות חצי משרה במקצועו הקודם כפקיד או בהנהלת חשבונות. הועדה מציינת את לימודיו של התובע בקורס של משרד התיירות ורצונו לעבוד בסוכנות נסיעות או במונית בירושלים (כמורה דרך). אלא שלדעתה תכניתו השיקומית אינה ריאלית. הועדה מציינת את העובדה שהתובע מסוגל לעבוד אך בחר ללמוד ודי בעובדה זו כדי לדחות הערעור. עם זאת לנוכח עברו התעסוקתי והרפואי המליצה הועדה למדור השיקום כי ישתתף בלימודיו של התובע. תביעתו של התובע לגמלת נכות נדחתה. (4). התובע ערך בשעתו בירור במשרדי המוסד בנוגע לאפשרות קבלת השתתפות כספית בלימודיו. בתיק הנתבע קיימת תרשומת מיום 20.8.86של אחת מפקידות הנתבע. כעולה מן התרשומת פנה התובע לבדיקת עזרה כספית ללימודי שפות לקראת השתלבות בקורס מלווי קבוצות או פקיד קבלה. על פי התרשומת שאל התובע אודות שיקום במסגרת קורס כזה ועל כך נאמר לו שאין ודאות בגלל גילו ובשל כך שאין מקום עבודה מובטח. על פי התרשומת הופנה התובע למחלקת נכות. .5במהלך הדיון טען התובע כי פנה הן בעל פה והן בכתב אל מחלקת השיקום. בדיון לא הפנה התובע אל פניה ספציפית בכתב. עם זאת, אל כתב התביעה צירף מכתב הנחזה להיות העתק מכתב ששלח אל המוסד ביום .5.2.87באותו מכתב מלין התובע על תשובה על פה ובכתב המתעכבת כבר שבועיים בענין מימון לימודיו בקורס מורי דרך. במכתב מודיע התובע כי לא יוותר על ערעור על ההחלטה. במהלך הדיון לא התיחס מי מן הצדדים אל המכתב - אם נשלח, אם הגיע. מכל מקום לטענת עדת הנתבע כל מכתב בנושא מטעם התובע לא נמצא בתיקו, אלא אך זה נשוא הערעור - מכתב התובע מיום .1.2.96 .6על אף "הודעתו" של התובע במכתב הנ"ל מיום 5.2.87כי יש בכוונתו לערער, אין התובע מפנה בין אל החלטה פורמלית של המוסד בענינו ממועד סמוך לאותה הפניה, בין אל פניה נוספת אל המוסד או ערעור שלו על ההחלטה. התובע מלין על כך שלא אושרה בשעתו בקשתו למימון קורס מלווי הקבוצות מן הטעם שלא יוכל למצוא מקום עבודה. לדבריו, תשובה זו קיבל על פה. והנה הוא מצידו עבד במשך השנים במקצוע החדש שרכש לו, שלא על פי ציפיות פקידי המוסד, ואף המוסד לביטוח לאומי "משתתף" כל העת בהכנסותיו יחד עם רשויות המס האחרות. במידה רבה מבקש התובע לבסס תביעתו על המלצת הועדה לעררים שבהחלטתה מיום 17.11.86, אף שדחתה ערעורו וקבעה כי לא איבד מכושרו להשתכר המליצה למדור השיקום להשתתף בלימודיו. לדברי התובע במצבו הרפואי הקשה יכול היה לזכות בגמלת הנכות אלא שהוא עצמו בחר להשתקם והמוסד מצידו מתעלם מהמלצת הועדה הרפואית. התובע אף חזר וביקש לקבל השתתפות בלימודיו האקדמיים. .7עדת הנתבע הגב' ברקן הדגישה בעדותה כי התובע יכול היה להמשיך בעבודתו בהנהלת בתי המשפט או בעבודה פקידותית אחרת במקום אחר, ומטעם זה לא הוזמן בשעתו למחלקת השיקום ואף אין הוא זכאי לשיקום. עוד נטען מטעם הנתבע כי ההסבה המקצועית שערך התובע להוראת דרך הינה הסבה לתחום קשה יותר מן הבחינה הפיסית ואין זה מתקבל על הדעת ליתן לו שיקום מקצועי בתחום כזה. .8לאחר עיון בתיק ובטענות הצדדים רואים אנו לנכון לציין ראשית את הקושי הקיים בבירור ערעורו של התובע המתיחס להחלטה, שלטענתו נתקבלה אצל הנתבע לפני כעשר שנים, בעוד שסימוכין להחלטה כזו אין. כאמור, במצורף לכתב הערעור שהגיש לבית הדין צירף התובע העתק מכתב הנחזה להיות פניה אל המוסד מיום 5.2.87, שם הוא מציין כי הוא ממתין להחלטה בענין מימון קורס מורי הדרך מזה שבועיים. ספק אם המכתב נתקבל אצל הנתבע. מכל מקום התובע ודאי לא קיבל כל תשובה בכתב מן המוסד, ועל כך אין חולק. יש בפני בית הדין אך טענות בעל פה מפי התובע המתיחסות לנושא קורס מורי הדרך ותרשומת סתמית שנערכה ע"י פקידת המוסד ממועד שהוא עוד קודם להחלטת הועדה לעררים. לענין זה אין לנו אלא להפנות לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז 1956הקובעות מסגרת ברורה ומסודרת לטיפול בתביעות שיקום. .9לא נותר אלא לבחון החלטת המוסד מיום 1.2.96על שני חלקיה, המתיחסת ללימודי התובע שנערכו עוד בשנת 1986סמוך לאחר פרישתו, והחלטתו המתיחסת ללימודיו האקדמיים של התובע, שניתן לאמר כי אלו מתיחסים למקצועו כמורה דרך. בהתיחס להחלטות המוסד מיום 1.2.96ובנסיבות כמתואר לעיל לא מצאנו כי נפל בהן פגם. אין חוסר סבירות בהחלטת הנתבע שלא ניתן לשלם החזרים רטרואקטביים לתקופת זמן כה ארוכה (כמעט 10שנים). ומעבר לכך, על פי הוראת ס' 203(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995, הזכאות לשיקום מקצועי נתונה למי שאינו מסוגל עוד עקב ליקוייו לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת. כעולה מן המסמכים שבתיק, למרות מצבו הרפואי של התובע, שאחוזי הנכות נקבעו לו עוד משנת 59עבד התובע כפקיד במשך שנים רבות. על פי חוו"ד רפואית הוא היה מסוגל בשעתו להמשיך באותו סוג עבודה בה הועסק (התובע היה פקיד בהנהלת בתי המשפט) או בעבודה דומה. כך גם עולה מדו"ח עובדת השיקום שבתיק. בנסיבות אלו לא נתקיים בתובע האמור בסעיף 203(2) בענין הזכאות לשיקום. באשר להמלצת הועדה לעררים עליה מסתמך התובע. זו אינה אלא בבחינת המלצה ואינה מחייבת את פקיד השיקום. בשאלה מהי עבודה התואמת כישוריו של נכה פלוני, מחליט פקיד שיקום, ולו נתון שיקול הדעת בנושא (דב"ע ל"ח 151- 0וינברג נ. המוסד, פד"ע 164דב"ע מ"ב 1- 0קונטנטה נ. המוסד, פד"ע י"ד 215ראה לענין זה גם הוראות תקנות השיקום על פרטיהן השונים). אף לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבע בהתיחס ללימודיו האקדמיים של התובע. התובע מבקש השתתפות הנתבע במימונם בהסתמך על אותם הטעמים הנוגעים ללימודיו בקורס מלווי קבוצות. לדבריו גם אם ימשיך לעסוק במקצוע הוראת הדרך כי אז אחרי לימודיו באוניברסיטה - תעלה רמתו המקצועית. גם כאן - לא רק שלא נתקיים התנאי האמור בס' 203(2) האמור אלא שהתובע מבקש לממן לו לימודים שיכשירו אותו או יעלו רמתו המקצועית בעיסוקיו שלאחר גיל פרישה. בנסיבות הענין אין לבית הדין אלא לדחות התביעה על שני חלקיה.ביטוח לאומימימון