קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכדה של דייר מוגן שנפטר: .1בית משפט השלום (השופטת נגה אוהד) הורה על סילוק ידן של המערערת מדירה בת חדר, מטבח ומרפסת אשר נמצאת ביהוד רחוב השלושה .22דירה זו שייכת לרשות הפיתוח (המשיבה) והיא הגישה תביעה לסילוק יד לאחר פטירתו של מי שהתגורר בדירה זו כדייר מוגן. לפי קביעתו של בית משפט השלום, אותו דייר התגורר בדירה ערירי, ועם מותו היתה הדירה אמורה לחזור לחזקתה של המשיבה. המערערת 2 היא בתו של המנוח, והמערערת 3 היא נכדתו. האם ובתה טענו בבית משפט השלום כי הינן דיירות מוגנות בדירה האמורה לפי סעיף 20לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב- .1972טענה זו לא התקבלה על דעתה של הערכאה הראשונה ובסופו של דיון ענייני חוייבו המערערות לסלק ידן מדירה זו. .2בפסק הדין נשוא הערעור נקבע כי המערערות אמנם התגוררו בדירתו של המנוח יחד איתו, אולם הובאו בפני בית המשפט ראיות משכנעות לכך כי לשתי המערערות היתה דירה אחרת למגוריהן, היא הדירה ברחוב ויצמן ביהוד. דירה זו שייכת לבעלה השני של מרים (בת המנוח) עימו היא נשואה במשך 18שנים, ובדירה זו מתגוררת גם הנכדה יהודית. לנוכח התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית המשפט, נתקבלה התביעה לסילוק יד. .3בעת הדיון בפנינו הודיע בא כוחן הנכבד של המערערות (עו"ד מנשה בן דוד) כי הוא חוזר בו מן הערעור שהוגש על ידי בת המנוח (המערערת 2) והוא עומד אך ורק על הערעור שהוגש על ידי הנכדה (המערערת 3). עמדה זו נכונה ונבונה היא מכיוון שעל פני הדברים ברור שאין כל יסוד לערעור שהוגש על ידי הבת, שכן יש לה דירה אחרת למגוריה בה היא מתגוררת עם בעלה במשך 18שנים. נותרה אם כן שאלת זכויותיה של הנכדה בדירה נשוא הדיון, ובמילים אחרות: השאלה היא האם הנכדה יכולה להינות מתחולתו של סעיף 20לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב- .1972אנו עונים על שאלה זו בשלילה. .4הדירה הושכרה למנוח על פי חוזה שכירות משנת 1959שנחתם על ידי חברת "עמידר" שהיא הרשות המוסמכת להנהלת נכסיה של רשות הפיתוח. הלכה פסוקה היא כי הקוים המנחים בתביעת פינוי שהוגשה בעקבות פטירתו של דייר מוגן הינם שונים מאלה החלים על הבאת הראיות כאשר נטען על ידי בעל הבית כי הדייר הפר את חוזה השכירות. כתבי הטענות של הצדדים מנחים אותנו בשאלה מיהו הפותח בהבאת הראיות; ואם הנתבע איננו מודה בעובדות שהועלו בכתב הטענות, מוטל על התובע הנטל להתחיל בהבאת ראיות. הטלת נטל זה של הבאת הראיות היא תוצאה הנגזרת מניסוח כתבי הטענות ההכחשות או ההודאות הכלולות בהן (ע"א 127/77קפה נ' לוי, ל"א (3) עמ' 462 .5בכתב התביעה המתוקן טענה המשיבה כי המנוח החזיק בדירה נשוא הדיון בתור דייר מוגן, והוא הלך לעולמו בתאריך בלתי ידוע. הדירה שימשה למגוריו עד למותו והוא התגורר בה ערירי. עוד נטען כי לאחר מותו זכאית היתה המשיבה לקבל את החזקתה בדירה לרשותה; אולם הבת והנכדה תפסו חזקה בדירה זו שלא כדין וללא רשות התובעת, והן מחזיקות בה כמשיגות גבול. בכתב ההגנה המתוקן אין כל הכחשה לטענות שנרשמו בסעיפים 4- 1לכתב התביעה המתוקן, ואילו בסעיפים 9- 3לכתב ההגנה כפרו המערערות באמור בסעיפים 10- 5לכתב התביעה. על פי טענתן בסעיף 2לכתב ההגנה המתוקן הן התגוררו בדירה יחד עם המנוח לפני פטירתו, במשך תקופה העולה על 6חודשים. הנכדה ממשיכה לגור בדירה זו בקביעות ואילו הבת אף היא משתמשת בה דרך קבע. על פי טענתן הן דיירות מוגנות בדירה האמורה. .6לפי מבנה הטיעונים שבכתבי הטענות פתחה המשיבה בהבאת ראיותיה ומטעמה העידו שמאי מקרקעין (מר דורון) וכן פקיד עמידר (מר ושדי); ומשסיימה המשיבה את הבאת ראיותיה, העידו המערערות וכן אחותה של המערערת 3מטעם ההגנה. העיון בפרוטוקול הדיון מצביע על כך כי המערערת 3אמרה בעדותה כי: "דירת המגורים ברחוב ויצמן, אני גרה שם מידי פעם. חברים שלי שם. הבית ברחוב השלושה הוא לא עד כדי כך אסטתי. יש שם שירותים בחוץ, צבא עשיתי באותה תקופה. החברים והשכנות נמצאות בויצמן. היו באים לבקר אותי ברחוב השלושה. מידי פעם הייתי פה ומידי פעם שם. מצב הדירה ברחוב השלושה אותו דבר כמו אז, חוץ מהשירותים. אחותה של המערערת, בלה, מעידה אף היא בבית המשפט ואומרת: "הבית ברחוב ויצמן וברחוב השלושה זה חלון מול חלון. רואים אחד את השני. כולם עזרו לכולם. גם אני ישנתי שם, ועזרתי לסבתא ולסבא. מדברים כאילו שתי הדירות האלה הן שתי ערים נפרדות. אני התחתנתי ועזבתי אבל כל אחד עזר כמה שיכול" (עמ' 23לפרוטוקול). .7דעתנו היא כי הערכאה הראשונה הסיקה מסקנות נכונות מהרובד העובדתי שהונח בפניה. על פי העדויות שהובאו (מעטות ככל שתהיינה) ניתן היה לקבוע כי הנכדה מתגוררת מדי פעם בדירת המגורים ברחוב ויצמן שהיא דירת אביה החורג, ומנגד: תנאי המגורים בדירתו של המנוח אינם אסטתיים (השירותים נמצאים בחוץ), ועל כן מותר לקבוע כי המערערת נהגה בדרך ראויה ומכובדת במנוח שהוא סבא שלה כאשר התגוררה בדירתו מדי פעם כדי לעזור לו בחייו היום יומיים כפי שעשתה גם אחותה. שהייה זו בבית הסבא לא הקנתה לנכדתו זכויות של דיירת מוגנת מכח סעיף 20, שכן היתה לה דירה אחרת למגוריה, היא דירת אביה החורג. עיקרו של דבר הוא שהמערערת אשר טוענת בסעיפים 2ו- 5לכתב הגנתה המתוקן כי היא דיירת מוגנת בדירה זו עליה להוכיח טענה זו שהיא טענה מעורבת של עובדה וחוק. ברור הדבר כי אין די בכך שתוכיח אך ורק את עובדת מגוריה עם המנוח בדירה במשך 6חודשים לפחות לפני פטירתו, אלא עליה להוסיף ולהוכיח גם שאין לה "דירה אחרת" למגוריה, כאמור בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-.1972 .8בענייננו נראה כי היתה למערערת במועדים הרלוונטיים זכות קבע להתגורר "בדירה האחרת" דהיינו בדירתו של האב החורג; וכאשר התגוררה מפעם לפעם יחד עם סבה, לא נותק הקשר עם "הדירה האחרת". ההלכה הפסוקה קבעה מבחן גמיש למדי לעניין הגדרת זכויותיו של הדייר שבא במקום המנוח בדירת המגורים: "'דירה אחרת' במובן החוק פירושה שיש לקרוב מקום מגורים שמבחינה אובייקטיבית אין מניעה שיתגורר שם, באותו מצב מבחינה משפטית, שהיה מתגורר עם הדייר המנוח (ע"א 712/76, פד"י ל"א (2) 107מול א'-ב'). בהמשך הדברים נאמר כי אין חשיבות לעובדה שלאותו קרוב משפחה אין זכויות של דיירות מוגנת בדירה האחרת (שם, מול ב'-ג'). המערערת היתה ברת רשות של המנוח כאשר שהתה בדירתו מפעם לפעם והיא ברת רשות גם בדירתו של אביה החורג. הדבר נלמד מהאמירה של המערערת: "דירת המגורים ברחוב ויצמן אני גרה שם מדי פעם. חברים שלי שם כאשר ביתו של קרוב המשפחה שהתגורר עם הדייר המנוח בדירתו נשאר בבית הוריו, ואין דבר שמנע ממנו להתגורר בדירת ההורים, לא יראו אותו כמי שזכאי לבוא במקום הדייר המנוח ולזכות בזכויותיו החוקיות בדירה (ע"א 712/76שם עמ' 105מול ו'-ז'; 107מול א'). .9בדין הגיעה השופטת הנכבדה למסקנה כי לא הוכחו אותם תנאים המהווים בסיס להחזקתה של המערערת בדירה לאחר מות סבה, והמסקנה בדבר סילוק ידה מן המושכר היא בלתי נמנעת. ובמילים אחרות: המערערת לא הוכיחה את הטענה הבסיסית שנטענה על ידה בסעיפים 2עד 5לכתב הגנתה לעניין היותה דיירת מוגנת במושכר ולא הצביעה על קיום התנאים הדרושים לגיבוש זכותה במושכר לפי סעיף 20לחוק הגנת הדייר. על כורחך אתה אומר כי המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה את הטענות שעליהן ביססה את תביעתה, דהיינו: שלאחר פטירת המנוח פקעו כל זכויותיו במושכר ואין אדם אחר שזכאי לתפוס במושכר זה חזקה על פי דין. .10סיכומו של דבר: הערעור נדחה ופסק הדין של בית משפט קמא עומד בעינו. המערערת 3תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הפרעון אשר הופקד בתיק זה יועבר לידי ב"כ המשיבה. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)