קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף בוררות נגוע בתרמית: 1) בפני בקשה לאישור פסק בורר מצד אחד (להלן - "המבקש") ובקשה ולו מצד שני (להלן - "המתנגד"). פסק הבורר ניתן ביום 18.8.92בעקבות שטר בוררות (נ/1) שנחתם ע"י הצדדים ביום .9.8.92נקבע בשטר הבוררות כי הבורר מר ברנרד גל מונה "... להיות בורר ... בכל הנוגע להסכם שנערך ונחתם ... ביום 20.7.92באשר להעברת המניות בחב' העיר שלנו - שירותי פרסום ותקשורת בע"מ ...". כמו כן נקבע בשטר כי "הבורר לא יהא חייב לנמק את פסק דינו". מהלך הדיון בפני פרט ב"כ המתנגד, בהתאם להחלטתי בנידון, את שלושת עילות התנגדותו (ראה עמ' 14- 13לפרוטוקול). עילות אלה הן: א) העדר הסכם בוררות בר תוקף מפני שההסכם שבו כלול סעיף הבוררות נגוע בתרמית ועובדות אלה נודעו למתנגד לאחר שניתן פסק הבורר. ב) חריגת הבורר מסמכותו בכך שקבע שהמבקש "... יאפשר לחברה (הנ"ל - א.פ.) להשתמש במושכר ... במשך 20חודשים ללא תשלום כל דמי שכירות" (ראה סעיף ב' לפסק). ג) פגיעה בעקרון הצדק הטבעי בכך שהבורר שמע צד אחד בנוכחות הצד שכנגד. ב"כ המתנגד הוסיף גם וטען כי לא ניתנה למתנגד הזדמנות להביא ראיות ולטעון טענות בפני הבורר (ראה עמ' 14, ש' 14-13) יצויין כי טענה זו נטענה משום מה במסגרת פירוט העילה השניה דלעיל, ולא במסגרת מקומה הנכון שהיא העילה השלישית. יש להוסיף ולציין באשר לעילת הביטול השלישית דלעיל כי בבקשת הביטול ובתצהירו של המתנגד התומך בה (ראה סעיפים 29- 21לתצהיר המתנגד מיום 27.11.92) נטענו גם העובדות הבאות: א) כי קוימה פגישה אחת בלבד בין הצדדים והבורר. ב) כי בפגישה זו טען המתנגד שהוא רומה ע"י המבקש וע עו"ד זנו (שפעל בענין זה מטעמו של המבקש) ברכישת מניות החברה, וכי מדי יום מתגלות לו עובדות חדשו לגבי חובות של החברה שהועלמו ממנו. ג) כי לא נוהל שום רישום ע"י הבורר. ד) כי למתנגד "... היה ברור כי זו היתה פגישה ראשונה ושבעקבותיה נפגש שוב בכדי ללבן עוד בעיות" (סעיף לתצהיר). ה) כי המתנגד הופתע לקבל כבר למחרת היום את פסק הבוררות בטרם נשמעו כל טענותיו ומבלי שנערכו עוד פגישות לליבון שאר הבעיות. ו) כי פנה לבורר לאחר מתן הפסק וטען כי נתגלו "הוצא ועסקאות מפוקפקות נוספות במאזן החברה (סעיף 28לתצהיר) וזה השיב לו כי "החליט לפסוק בקשר לחומר שעמד בפניו ואת החומר העובדתי החדש ... עליו להעלות בפגישות נוספות לברור העובדות החדשות שנתגלו (סעיף 29לתצהיר). 2) עדותו בפני אמר הבורר (בתשובות לב"כ המתנגד) את הדברים הבאים: א) כי בישיבה ביום 9.8.92בה נחתם שטר הבוררות ע"י הצדדים אמר להם שיביאו לו מסמכים ולאחר מספר ימים הביא לו כל אחד מהם מסמכים. ב) הוא אמר להם מראש שהוא יכול להזמין כל אחד מהם ביחד או בנפרד כדי לשמוע אותם בהוסיפו "... אני לא זוכר מה אמרו לי על כך. הם לא הגיבו" (עמ' 15שורות 18-17). ג) תוך יומיים שלושה הביא לו המתנגד את המסמכים, בהוסיפו "... שאלתיו אם אלה כל המסמכים, והוא אמר שזה לפי מה שיש לו כרגע. לא היה דיבור כזה שהוא שאני אתן הפסק לפי מה שהוא הביא לי, וכי הוא לא יביא יותר. הוא לא אמר לי שהוא יביא עוד מסמכים. הוא לא אמר לי שהוא צריך להשיג עוד מסמכים, והוא אמר לי שהוא מבקש שאני אמתין. ד) כי לא הראה למתנגד את המסמכים שהביא המבקש. אלה היו חשובים לדעתו. בעדותו בפני (עמ' 18) הודה המתנגד כי הביא המסמכים לבורר יומיים שלושה אחרי מועד הישיבה המשותפת היחידה עם הבורר בה נחתם שטר הבוררות (ובניגוד למשתמע מתצהירו כי כבר למחרת יום החתימה כבר קבל את פסק הבוררות). הוא הוסיף עם זאת ואמר (שם שורות 26-24): "נכון שלא אמרתי לבורר, כשהבאתי לו את המסמכים, שיחכה עם הפסק עד שאני אתן לו עוד, בגלל זה שלא הבנתי שזה סוף הבוררות. חשבתי שהוא, אמר שיראה את המסמכים יפנה אלי וישאל אותי לגבי הענין". 3) אחר שבחנתי העדויות שהושמעו בפני נראה לי שיש לקבוע כי במקרה שבפני אכן יש יסוד לטענת המתנגד, באשר יש לה תימוכין בעדות הבורר עצמו, כי למתנגד היה יסוד סביר להניח (כטענתו בסעיף 23לתצהירו) שהבוררות טרם הגיעה לסיומה עם מסירת המסמכים באותה פגישה יחידה עם הבורר שלא בנוכחות המבקש. כמו כן עולה מהעדויות כי הבורר קיבל מסמכים הקשורים בבוררות בלא להציגם לצדדים כדי שיוכלו להגיב עליהם. בכך לא אפשר למתנגד העלאת טענות והוכחתן כראוי. קיום ישיבת בוררות אחת ונתינת פסק הבוררות כעבור מספר ימים בלבד אינה מלמדת על בירור מספיק מצידו של הבורר. יצויין גם כי הבורר אף לא ניהל פרוטוקול, דבר רצוי ומומלץ כשלעצמו, אף אם אין הוא בגדר חובה. בסיפרה "בוררות דין ונוהל", תשמ"א-1991, כותבת פרופ' אוטולנגי, 440: "יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן. מכך משתמע, שאין לשמוע את עדי הצד האחד, בלי לתת לצד האחר אפשרות לחקרם; אין לקבל מסמכים הקשורים בבוררות, בלא להציגם לצדדים כדי שיוכלו להגיב עליהם; ואין לסיים את הדיונים באופן מפתיע, בלי להודיע על כך לצדדים מראש, תוך שלילת האפשרות מהם להביא עדויותיהם." ובהמשך: "יש לזכור כי גם אם הופטר הבורר מכללי הראיות ודיני הפרוצדורה הרגילים, אין זאת אומר שהוא משוחרר ממה שקרוי "כללי הצדק הטבעי" וכללי הצדק הטבעי דורשים ששני הצדדים יוכלו להשמיע הערותיהם לגבי חומר הראיות ולגבי כל ענין היכול להוות נושא להחלטה מצד הבורר." פסק דין שניתן ביום 1.7.93ע"י הנשיא הנכבד בבית משפט זה בתיק ה.פ. 334/93(עודד דוידזון נ' דניאל דויסון - לא פורסם) נאמר כך: "שחרורו של בורר מכללי הראיות והפרוצדורה. אינו מתיר לו שמיעת עד שלא בנוכחותו של צד אחד בלבד, ובנוסף ואף אם הסכימו הצדדים על חקירתו של כל צד בנפרד על-ידי הבורר, אין בכך משום הפטר מהחובה להעביר תוצאות חקירה זו לצד שכנגד, בכדי שיוכל להגיב על-כך. ראה ע.א. 91/50, "מדור" נ' ביק, פ"ד ה' .792 זאת ועוד, הזדרזרותו של בורר להודיע על סיומה של בוררות, בטרם ניתנה למי מהצדדים אפשרות להגיב על דברים שנאמרו, או מתן פיסקו ללא שהושלמה שמיעת עדי בעלי-הדין, מצדיקה ניטול פיסקו, אף אם כוונתם המקורית של הצדדים היתה לנהל בוררות קצרה בזמן וחסכונית בהוצאות שכן אין לראות ברצון לגיטימי זה כשלעצמו משום הצדק או מתן הכשר לקיצורי דרך, "עיגול קצוות" והכרה בפגמים שנפלו במהלך הבוררות." המסקנה המתחייבת מהאמור היא כי באופן נהולו את הבוררות סטה הבורר במקרה שבפנינו מכללי הצדק הטבעי. לפיכך מתקיימת כאן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, ומטעם זה יש מקום לבטל את הפסק שניתן. 4) לאור מסקנתי דלעיל נראה כמיותר להכריע במחלוקת העובדתיות אם, כטענת המתנגד, נודעו לו עובדות שיש בהן, לטענתו, מעשה תרמית בכריתת ההסכם בו נכלל סעיף הבוררות, רק לאחר מתן פסק הבוררות (העילה הראשונה דלעיל בשלושת עילות הביטול כמפורט בעמ' 2של פסק דין זה). כמו כן איני רואה צורך להכריע בשאלה אם חרג הבורר מסמכותו על פי מה שנטען בעילת ההתנגדות השניה דלעיל גם לגבי שאלת החריגה מסמכות (ראה עילת הביטול השניה דלעיל). אני מחליט על כן על פי האמור לבטל את פסק הבוררות ומחייב את המבקש בהוצאות ושכ"ט עו"ד המתנגד בסך -.000, 4ש"ח, ומס ערך מוסף על סכום זה. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותתרמיתבוררות