קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון בתיק משטרה ע''י צד שלישי: השופטת א' חיות: העותר מבקש כי נורה למשיב 1 לאפשר לעמותת אור ירוק או למרכז נגה לזכויות נפגעי פשיעה לעיין בחומרי החקירה בתיק פמ"מ פלילי 06/00102796/12, וכן כי נורה על ביטול סעיף 13 בהנחיה 14.8 להנחיות פרקליט המדינה כך שהנחיה זו תקנה לנפגע עבירה זכות עיון מפורשת בחומרי חקירה תחת מגבלות מסוימות. 1. ביום 28.5.2012 הוגש לבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז כתב אישום המייחס למשיב 2 עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) וכן עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)(2) לפקודת התעבורה (גמ"ר 2214-05-12). על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.2.2012 נהג המשיב 2 במשאית מערבל בטון בעת שבגופו מצויה הייתה חומצת חשיש בריכוז הקטן מ-25 ננוגרם למילימטר. המשיב 2 נהג מערבה בכביש 531 ובהגיעו לצומת הכבישים 531-5233 במטרה לפנות שמאלה הוא עצר את המשאית בנתיב השמאלי שעה שהרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. באותה עת הגיע לצומת רכב מסוג טויוטה בו נהג מידד נתיב ז"ל (להלן: המנוח) ולצידו ברכב ישב בנו, העותר. המנוח החל לחצות את הצומת בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק והמשיב 2, אשר לא הבחין ברכב הטויוטה, החל לפתע לפנות שמאלה שעה שהרמזור בכיוון נסיעתו היה עדיין אדום. משאיתו פגעה בדופן של רכב הטויוטה וכתוצאה מהפגיעה נחבל המנוח באורח קשה בראשו ומותו נקבע במקום. 2. ביום 3.6.2012, לאחר שקיבל לידיו עותק מכתב האישום, נפגש העותר לפי בקשתו עם הפרקליט המטפל בתיק ועם פרקליט בכיר בפרקליטות מחוז מרכז. בפגישה העלה העותר את טענותיו ביחס לסעיפים בהם הואשם המשיב 2 וטען כי יש להמיר את סעיף האישום לעבירת הריגה. לאחר שהפרקליטים בחנו את טענות העותר ועיינו בפסקי הדין אליהם הפנה, עודכן העותר בשיחה טלפונית בדבר החלטת הפרקליטים שלא לשנות את סעיף האישום ובדבר הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה. בימים שלאחר מכן שב העותר ופנה מספר פעמים לפרקליט המטפל בתיק והציג בפניו טענות נוספות ופסקי דין נוספים התומכים לשיטתו בשינוי סעיף האישום כאמור. בנוסף ביקש העותר כי תינתן לנציג מטעמו האפשרות לעיין בחומר הראיות בתיק וכי תינתן לו האפשרות להעלות את טענותיו בפגישה עם פרקליטת המחוז או עם סגניתה. פנייתו של העותר הועברה לטיפול המשנה לפרקליטת מחוז מרכז אשר בחנה את טענותיו יחד עם הממונה על ענייני תעבורה בפרקליטות מחוז מרכז (להלן: הממונה). לאחר בחינת חומר החקירה ובחינת טענותיו של העותר, העביר הממונה את חוות דעתו למשנה לפרקליטת המחוז ולפיה כתב האישום שהוגש נגד המשיב 2 מתיישב עם הפסיקה הרלוונטית ועם מדיניות הפרקליטות בתיקים שנסיבותיהם דומות. במכתבה לעותר מיום 21.6.2012 השיבה המשנה לפרקליטת המחוז כי לאחר שנבחנו טענותיו פעם נוספת הוחלט שלא לשנות את סעיפי כתב האישום. המשנה לפרקליטת המחוז עמדה במכתבה על השוני הרלוונטי, לשיטתה, בין נסיבות המקרה דנן לבין מקרים אחרים שנדונו בפסיקה בציינה, בין היתר, כי "לא כל מעבר באור אדום מביא אוטומטית להגשת אישום בעבירת הריגה". בנוסף ציינה המשנה לפרקליטת המחוז כי לא תוכל להיעתר לבקשת העותר לצילום חומרי החקירה נוכח היעדר זכות מוקנית לכך בדין. ביום 24.6.2012 נפגש העותר עם עוזרו של המשיב 1 והעלה בפניו את טענותיו וביום 26.6.2012, לאחר בירור עם פרקליטות המחוז והתייעצות עם המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), עודכן העותר שוב כי אין בכוונת המדינה לשנות את סעיף האישום. 3. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על העברת חומרי החקירה בתיק לעיונו של גורם שלישי מקצועי, על מנת שזה יערוך חוות דעת נוספת לעניין סעיפי האישום. לטענת העותר, האפשרות היחידה שנותרה בידיו להתמודד עם החלטת המדינה היא בדרך של הגשת עתירה לבית משפט זה לעניין סעיף האישום וכי בהעדר יכולת לבחון בעצמו את חומרי החקירה - נוכח היותו עד במשפט - יש לאפשר את זכות העיון לגורמים המייצגים, בדומה למדינה, את האינטרס הציבורי. העותר מוסיף וטוען כי אומנם באופן פורמאלי ניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו, אך הוא סבור כי הן לא נבחנו לעומק וכי זכות הטיעון שניתנה לו לא הייתה מלאה נוכח העובדה שלא היה בידו כל המידע הרלוונטי. עוד טוען העותר כי הזכות לקבלת מידע נגזרת מזכותו של נפגע העבירה להליך הוגן ומתחזקת נוכח קיומו של חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001. העותר מפנה להנחיה מספר 14.8 להנחיות פרקליט המדינה שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה המצוי בתיק חקירה" (להלן: ההנחיה) והוא טוען כי למרות שסעיף 13 להנחיה מכיר במפורש בצורך שיש לנפגע עבירה במידע מחומר החקירה בנסיבות מסוימות, הסעיף אינו מאפשר בדרך כלל היעזרות במידע כזה. העותר מציין כי הוא מודע לבעייתיות הטמונה בכך שהוא עד בתיק ולכן הוא סבור כי בצדק נקטה המדינה בגישה זהירה עימו ומיעטה במתן פרטים אודות החקירה. לפיכך מציין העותר כי הוא אינו מבקש לעיין בעצמו בחומר החקירה, ואף לא ביקש זאת בשום שלב, אלא הוא מבקש להעביר את חומרי החקירה בתיק לעיונן של עמותת אור ירוק ושל מרכז נגה לזכויות נפגעי פשיעה. לטענת העותר גופים אלה הצהירו על נכונותם לעיין בחומרי החקירה ולהעבירם לעיון מומחים על מנת לבחון היתכנות של הגשת עתירה לבית משפט זה בעניין סעיפי האישום. העותר מבקש, אפוא, כי נורה על מתן זכות עיון בתיק החקירה לגופים כאמור וכי נורה על ביטול סעיף 13 להנחיה, כך שההנחיה תקנה לנפגע העבירה זכות עיון מפורשת בחומרי חקירה תחת מגבלות ובשים לב לשיקולים ציבוריים.     4. המדינה טוענת בתגובה כי נוכח העובדה שתיק החקירה נגד המשיב 2 תלוי ועומד ונוכח היותו של העותר עד תביעה מרכזי בתיק, ההחלטה שלא לאפשר לעותר או למי מטעמו לעיין בחומר החקירה היא החלטה סבירה המבוססת על שיקולים עניינים. לטענת המדינה, לעותר ניתנה האפשרות להביע את עמדתו בפני הגורמים המקצועיים מתוך רגישות ורצון אמיתי לשקול את עמדתו, למרות שאפשרות זו אינה מוקנית לנפגעי עבירה בדין. עוד טוענת המדינה כי לאחר שנשקלו נסיבות המקרה והראיות הוחלט שלא לייחס למשיב 2 עבירה חמורה יותר וכי החלטה זו התקבלה על-ידי פרקליטים בכירים ועל דעתו של המשיב 1. המדינה מוסיפה וטוענת כי שיקול דעתה ביחס להערכת הראיות ולבחירת סעיפי האישום הוא רחב ביותר והיקף התערבותו של בית משפט זה בהקשרים אלו מצומצם. אשר לשאלת הזכות לעיין בחומר החקירה, המדינה טוענת כי הדין אינו מקנה לנפגע עבירה זכות כזו וכי נוכח החשש לפגיעה בתכליות שעמדו ביסוד אי-הקניית הזכות עליה להפעיל את שיקול הדעת המסור לה בהקשר זה בזהירות המתבקשת. האיזון הנדרש, כך נטען, הובנה באמצעות הנחית פרקליט המדינה אשר מכירה באפשרות של מתן זכות עיון בחומר החקירה, אך שוקלת אותה אל מול אינטרסים ציבוריים אחרים שעלולים להיפגע. בנסיבות המקרה דנן, המדינה טוענת כי אין מקום להעביר חומרי חקירה בהליך תלוי ועומד לגוף שלישי על מנת שזה יערוך ביקורת מעין-שיפוטית ביחס להחלטתה, בציינה כי החלטה זו מצויה בלב שיקול הדעת של רשויות התביעה. עוד טוענת המדינה כי ההגנה על ניהולו התקין של ההליך הפלילי והחשש מפני זיהום עדותו של העותר במשפט עומדים בבסיס החלטתה והיא מוסיפה וטוענת כי העברת חומר החקירה לגורמים שלישיים, שיעיינו בחומר מטעמו של העותר, אינה מפריכה חשש זה והיא אף יוצרת סיכון לאובדן שליטה על החומר שיימסר ולפגיעה בטוהר ההליך השיפוטי. לטענת המדינה, האינטרס של העותר בקבלת המידע נעוץ ברצונו להביע את עמדתו ביחס לסעיפי האישום, אך האפשרות להביע את עמדתו כבר ניתנה לו ונשקלה על-ידי כל הגורמים המקצועיים וממילא אין מדובר בזכות שעומדת לעותר מכוח הדין. עוד נטען כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית על בחירת סעיף האישום וכי קיים ספק אם עיון בחומר החקירה ישנה את העובדות, אשר ידועות לעותר. 5. דין העתירה להידחות על הסף. העותר אינו חולק על כך שבנסיבות המקרה, נוכח העובדה שמדובר בתיק תלוי ועומד ונוכח היותו עד בתיק הפלילי, קיים קושי רב להעמיד את חומר החקירה לעיונו והוא מכיר בצדקת הגישה הזהירה שנקטה בה המדינה בהקשר זה. העותר מוסיף ומדגיש כי בנסיבות דנן הוא אינו מבקש לעיין בעצמו בחומר החקירה. משכך, הדיון בשאלת בטלותו של סעיף 13 להנחיית פרקליט המדינה, העוסק בנסיבות בהן ניתן יהיה להעביר חומר חקירה לעיונו של הנפגע, אינו דרוש לענייננו. אשר לסירובה של המדינה להעמיד את חומרי החקירה בתיק לעיונם של גורמים שלישיים. העותר מציין כי העברת חומרי החקירה לגופים הציבוריים שבזהותם נקב, נדרשת לו על מנת לקבל חוות דעת של גורם מקצועי נוסף, פרט למדינה, בכל הנוגע לסעיף האישום המתאים ועל מנת שיוכל לתקוף את החלטת המדינה בעניין זה בדרך של הגשת עתירה בנדון (ראו סעיפים 18-17 לעתירה). הגופים אותם ציין העותר אינם צד לעתירה זו ודי בכך על מנת לדחותה. זאת ועוד והוא עיקר - בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג להתערב בשיקולי התביעה לעניין העמדה לדין לרבות בכל הנוגע לקביעת סעיף האישום, אלא במקרים נדירים (ראו, למשל, בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 753-746 (2008) והאסמכתאות הנזכרות שם). משבחנה התביעה ושבה ובחנה את סעיפי האישום במקרה דנן והגיעה לכלל מסקנה כי אין לשנותם, נראה כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים. לא למותר להדגיש כי לעותר ניתנה האפשרות להשמיע את טענותיו בכתב ובעל-פה לעניין סעיף האישום בפני דרגים שונים ובכירים ביותר בפרקליטות המחוז ובפרקליטות המדינה וכפי העולה, בין היתר, מעיון במכתבה של המשנה לפרקליטת המחוז, המדינה נתנה דעתה ברגישות רבה ובאופן רציני ומעמיק לטענותיו של העותר, אף שאין לו כל מעמד פורמאלי בהקשר זה מכוח הדין. הנה כי כן, המדינה שבה ובחנה את החלטתה אך לא ראתה לשנות ממנה. בנסיבות אלה, העמדת חומרי החקירה לעיונם של הגופים שצוינו בעתירה, לבד מן הקשיים שהיא מעוררת לעצמה, לא תועיל והתביעה עומדת בחזקתה כי בחנה את כל הדרוש בחינה באופן ראוי ומקצועי וקיבלה החלטות מתאימות המצויות במתחם שיקול הדעת הרחב המסור לה בהקשר זה. מן הטעמים המפורטים לעיל דין העתירה להידחות על הסף. אין צו להוצאות. משטרהמסמכים