בית המשפט ציין כי הנכות הנוירולוגית של התובע מגבילה אותו בעבודתו. מדובר בקשיים בזכרון ובקשיים בלמידה, בסיוטים ונדודי שינה המקשים על התפקוד היומיומי. יש להביא בחשבון שכאשר מדובר בנכות שהיא הגבלה סוביקטיבית ואוביקטיבית בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית, המשמעות המעשית היא מגבלה של ממש בתפקוד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בזיכרון לאחר תאונת דרכים: 1. התובע יליד 14.12.64, נפגע ב- 2 תאונות דרכים. האחת ביום 1.3.89 והשניה ביום .8.5.89 המבטחת ב- 2 התאונות הינה זהה והתביעה שלפני היא לפיצוי בגין נזקי שתי התאונות. התאונות ארעו במועד סמוך אחת לשניה, בהפרש של כחודשיים ימים ויש בכך רלוונטיות רק לצורך קביעת הנזק הלא ממוני. 2. נכותו של התובע על-פי חות הדעת של המומחים הרפואיים אשר מונו על-ידי היא כדלהלן: (א) בתחום האורטופדי; לאחר התאונה הראשונה נותרת לתובע נכות בתחום האורטופדי. נכותו היא % 10 בגין הפגיעה בברך עפ"י ס' 35(1) ב' מותאם שמשמעותו היא השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללית או התנועות; % 5 בגין הפגיעה באגודל יד ימין עפ"י ס' 35(1) א+ב, מחולק לשניים, מותאם. דהיינו השפעה קלה ביותר על כושר הפעולה הכללית או בתנועות. לגבי הנכות באגודל קובע המומחה, ד"ר פרנקל כי ישנה רגישות מקומית קלה והגבלה מינימלית בתנועה. (ב) בתחום הנוירולוגי נותרה לתובע נכות לאחר התאונה השניה. המומחה הרפואי, פרופ' רכס, קבע כי נותרה לתובע % 5 נכות עפ"י ס' 29(5) (א)(1) - פגיעה בעצב הטרגמינוס בצורה קלה ביותר. כמו כן קבע פרופ' רכס כי לתובע נותרו % 15 נכות עפ"י ס' 34ב-ג' מותאם. שמשמעותו קיום סימנים אוביקטיבים וסוביקטיבים המגבילים את התובע באופן בינוני עד בולט בהתאמה הסוציאלית ובכושר העבודה. פרופ' רכס נעזר בהערכה קוגניטיבית ובאבחון ניורופסיכולוגי שנערכו לתובע לפי בקשתו. עפ"י ההערכה הקוגניטיבית שנעשתה לתובע נמצאה עדות לירידה בטווח הבינוני במטלה הדורשת ,memory workingוכן נמצא ליקוי במטלה הדורשת גרפו- מוטוריקה וקשר עין יד ולמידה חדשה. כמו כן נמצאה האטה בסריקה ויזואלית ובתכנון וביצוע משימה. נמצאו גם ליקויים בזכרון מילולי ויכולת למידה המבוססת על זכרון. נמצא קווים דכאוניים, ירידה בהערכה עצמית, חרדה וכן הפרעות שינה סיוטי לילה, הפרעה בתפקוד מיני וירידה בתיאבון. מסקנתו של הנוירופסיכולוג היא שהתובע סובל מדיספונקציה קורטיקלית קלה עד בינונית הפוגעת בעיקר במטלות הדורשות זכירה, למידה חדשה, קשב וריכוז בנוסף לדיכאון ולסינדרום פוסט טראומטי. (ג) עפ"י הערכת ד"ר הורוביץ, מומחה לניתוחי פה ולסת, סבל התובע משבר בעצם הזיגומה בתאונה השניה, כאשר נותרה לתובע הפרעה בתחושה של עור הפנים וריריות הפה הקשורה לפגיעה בסעיפי העצם החמישי. כמו כן קיימת הפרעה פונקציונלית של מפרקי הלסת שיתכן וקשורה לחבלה. הנכות שקבע ד"ר הורוביץ היא % 10 לפי ס' 29(5)(א) 1בדומה לפרופ' רכס ו- % 10 נכות לפי ס' 73(2) א' 2שמשמעותו היא - הפרעה בינונית בפעולות הלסת התחתונה המופיעה לעיתים תכופות עם הפרעות קלות בלעיסה. מעיון בחות הדעת הנוירולוגית וחוות הדעת של המומחה לניתוחי פה ולסת נראה כי הנכות לפי ס' 29(5)(א)(1) היא חופפת. לא אתייחס לכן לנכות שנקבעה בתחום זה ע"י פרופ' רכס, אלא רק לנכות שנקבעה ע"י ד"ר הורוביץ בהיותו המומחה בתחום פה ולסת. 3. לתובע תעודת בגרות והוא שירת בצבא. תחילה בסיירת צנחנים ולאחר מכן כמדריך ביחידת חובשים המדריכה צוותי רפואה לזמני מלחמה. כושרו, עובר לתאונות היה כושר גופני מעולה והיה פעיל בספורט ובחוגים רבים. התובע שוחרר מהצבא ובסמוך לפני שחרורו החל לעבוד במפעל אביו שעסק בניסור יהלומים. לאחר תקופת עבודה של כשנה, תקופה בה למד את מקצוע ניסור היהלומים, נסע לחו"ל לכמה חודשים, ועם חזרתו החל לעבוד בעסקו של אביו בניסור יהלומים באמצעות לייזר. במקביל לעבודה נרשם ללימודים במכון הטכנולוגי בחולון במגמת עיצוב תעשייתי והתכוון להתחיל ללמוד כאשר ארעו לו התאונות. 4. כארבעה חודשים לאחר אירוע התאונות, ניסה התובע לעבוד מספר שעות ביום במפעלו של אביו ואף החל ללמוד כמתוכנן. התובע לא הצליח להתמיד בלימודיו והפסיקם במאי-יוני 90. לאחר שלא עבד מספר חודשים חזר לעבודה אצל אביו שם עבד כשנתיים וחצי תוך קשיים. לאחר תקופה שהתובע לא עבד פתח במשותף עם חבר מימי לימודיו בחולון, מפעל לעיצוב מוצרים, שם הוא עובד עם הלל לורנץ חברו, עד היום. על פי עדותו, יש לו קושי בתפקוד שכן עקב נדודי שניה אינו נרדם בלילה וקשה לו להתעורר בבוקר, כמו כן הוא מתייעף בעבודה וסובל מכאב ראש וסחרחורות. אין ספק, שהתובע נפגע קשה, בעיקר בתאונה השניה. הפגיעה היתה בשלב חייו של התובע בו התעתד לרכוש מקצוע. הקשיים שנמצאו בהערכה הקוגניטיבית מסבירים מדוע לא הצליח לסיים את לימודיו. חרף הקושי שיש לתובע בתפקודו, הוא עובד בתחום בו רצה לעסוק, תחום עיצוב המוצר. 5. כאשר התובע עבד אצל אביו, עובר לארוע התאונה, השתכר 400, 1 ש"ח לחודש. בחודש של התאונה הראשונה הועלה שכרו ל - 1600ש"ח לחודש. ב"כ הנתבעת פקפק בהעלאת שכר זו שהיתה בחודש פברואר 89, כאשר התאונה הראשונה ארעה לתובע ב 1.3.89, ואולם איני רואה מקום לפקפק בנכונות המשכורת. אביו של התובע היה באותה עת בשותפות עם אחר ואין זה מתקבל על דעתי שמיד בעקבות התאונה הועלה שכרו של התובע באופן מלאכותי. סביר בעיני שעבודתו של התובע במפעל היתה טובה ומסורה, לפי עדות אביו, וההעלאה בשכרו היתה לאור כישוריו. 6. הצדדים חלוקים בשאלה מה היתה יכולה להיות השתכרותו של התובע אלמלא התאונה. בא כוחו של התובע מבקש להקיש משכרו של גיסו של התובע שמועסק ע"י האב, המגיע היום לכ- 7,000 ש"ח. אינני סבורה שיש להקיש ממשכורת זו לענין כושר השתכרותו של התובע אלמלא התאונה. התובע לא חפץ לעסוק בניסור יהלומים בלייזר, הוא פנה למסלול שונה, בתחום עיצוב המוצר. היום החברה שאותה הקים התובע בשותפות עם חברו הלל אינה נושאת רווחים, ואולם נראה לי לנכון לקבוע כי לאור כישוריו הקודמים של התובע, שחלקם באים לידי ביטוי גם היום, אלמלא התאונה יכול היה כושר השתכרותו להגיע לפי אחד וחצי מהשכר הממוצע במשק, דהיינו הסך של - 750, 6 ש"ח. למסקנה זו אני מגיעה לאור העובדה שעובר לתאונה, כאשר עבד אצל עביו, השתכר התובע קרוב לשכר הממוצע במשק שעמד אותה עת על כ-800, 1ש"ח. התובע היה ממש בתחילת דרכו, ואם בתקופה זו השתכר כ- % 15 פחות מהשכר הממוצע במשק, סביר בעיני שבמהלך השנים יכול היה להשתכר בעיסוקו פי אחד וחצי מהשכר הממוצע במשק. מהי נכותו התפקודית של התובע? 7. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, לאחר שתי התאונות היא %.41.1 הנכות הנוירולוגית של התובע מגבילה אותו בעבודתו. מדובר בקשיים בזכרון ובקשיים בלמידה, בסיוטים ונדודי שינה המקשים על התפקוד היומיומי. יש להביא בחשבון שכאשר מדובר בנכות שהיא הגבלה סוביקטיבית ואוביקטיבית בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית, המשמעות המעשית היא מגבלה של ממש בתפקוד. כמו כן לתובע נכות אורטופדית בעיקר בברך שכאשר היא באה בנוסף לנכות הניורולוגית מהווה תזכורת יומיומית לטראומה שהיתה קשה, בעיקר בתאונה השניה. הנכות בתחום הלסת והפגיעה העצבית בפנים אינה מהווה מגבלה תפקודית של ממש, אולם בהצטרפה לשאר הנכויות מהווה מגבלה מסוימת, אשר יש להביאה בחשבון בקביעת הנכות התפקודית. נראה לי לכן לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ב- %30. אחשב את נזקי התובע לאור האמור לעיל: 8. הפסד השתכרות בעבר לפי עדותו של התובע לא עבד כ- 4 חודשים לאחר התאונה השניה, ואולם עפ"י טופס 106(נ/1) לא עבד 3חודשים. לאחר מכן חזר למספר שעות. הפסד ההשתכרות יחושב כהפסד מלא למשך 3 חודשים. לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונות ועד היום, נראה לי לנכון לקבוע את הפסדי העבר של התובע לאחר 3 החודשים בהם לא עבד לאחר התאונה בסכום גלובלי המביא בחשבון את אפשרות השתכרותו ואת העובדה שאלמלא התאונה היה גם לומד. עבור 3 החודשים לאחר התאונה מגיע לתובע הסך של 840, 3 ש"ח (הפחתתי % 20 מס הכנסה). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.6.89 ועד היום. בגין התקופה שלאחר מכן ועד היום מגיע לתובע סכום גלובלי ששוערך על-ידי וחושבה גם ריבית בסך של 000, 90 ש"ח. 9. הפסד השתכרות לעתיד כפי שאמרתי לעיל, ראוי לחשב את הפסד כושר השתכרותו של התובע ב- % 30 מפי אחת וחצי מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע במשק עומד היום על 500, 4ש"ח וההשתכרות האפשרית אליה היה יכול התובע להגיע היא - 750, 6 ש"ח. בניכוי מס עפ"י טבלה וחישוב של % 30 מכלל סכום זה מגיע ל- 865, 415 ש"ח. 10. כאב וסבל מגיע לתובע פיצוי בגין % 14.5 נכות כתוצאה מהתאונה מיום 1.3.89, ובסה"כ הסך של 283.58, 24 ש"ח משוערך ונושא ריבית להיום. כמו כן, מגיע לתובע פיצוי בגין % 26.6 נכות מחושבים מיום 8.5.89 (יום התאונה השניה) ו- 10 ימי אשפוז ובסה"כ הסך של 469.20, 47 ש"ח משוערך להיום ונושא ריבית להיום. סה"כ מגיע לתובע בגין כאב וסבל 753, 71 ש"ח (במעוגל). 11. הוצאות הצדדים הסכימו כי הוצאות התובע הן בסך של 500, 7 ש"ח כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה מאמצע התקופה שבין התאונה השניה ליום הדיון. סכום זה משוערך לפי ההסכמה בסך 023, 11 ש"ח. 12. סה"כ נזקי התובע הם: הפסד השתכרות לעבר 840, 93 ש"ח הפסד השתכרות לעתיד 865, 415 ש"ח כאב וסבל 753, 71 ש"ח הוצאות 023, 11 ש"ח סה"כ 481, 592 ש"ח. 13. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 592.481 ש"ח. מתוך סכום זה הסך של - 840, 3 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחושבים מיום 1.8.89 ועד לתשלום. יתרת הסכום תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. כמו כן, תשלם הנתבעת שכ"ט % 13 מהסכום הכולל ומע"מ על סכום זה. תאונת דרכים