קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קוליטיס אולצרוזה: .1המערער דנן הוכר כנכה בגין מחלת קוליטיס אלצרוזה אשר הוכרה לו כמי שהוחמרה בזמן ועקב השרות כדי שליש ובאופן זמני לשנתיים. לימים משהוחמרה המחלה נכרת המעי הגס. המערער פנה לקצין התגמולים במסגרת הסמכות לפי סעיף 35בחוק עם ראיה חדשה אשר על פיה ביקש לשנות את ההכרה המקורית באופן שההכרה תהיה שהמחלה נגרמה (להבדיל מהוחמרה) בזמן ועקב השרות לצמיתות (ולא לשנתיים). קצין התגמולים גיבש כנראה עמדה שעל פיה משנכרת המעי הגס תמה ההחמרה המוכרת, משום שכידוע קוליטיס אלצרוזה תוקפת את המעי הגס ומשנכרת המעי הגס לא נשאר מאומה מהמחלה היסודית. ועדת הערעורים בהחלטה מיום 30.3.92בתיק 276/90קבעה שהנכות נשארת כהחמרה והיא עדיין קיימת ולצמיתות ולא לשנתיים. הנכה הגיע לועדה רפואית "ראשונה" וועדה זו קבעה שהמצב הנוכחי קשור לנכות המוכרת והושארה הכרה כדי שליש. קצין התגמולים בעקבות ועדה זו הוציא החלטה ביום 26.8.93, שבה כתב: "הגעתי למסקנה כי החלק המוסב של מחלתך שיש לזקוף לחובת השרות הינו בשעור של שליש מהנכות הכוללת". יש יסוד להשערה שההחלטה של קצין התגמולים כלל לא נדרשה אלא מה שקצין התגמולים היה צריך לעשות הוא לדווח לנכה על החלטת הועדה הרפואית ולהסב את תשומת לבו לזכות הערעור לועדה הרפואית העליונה, אולם כאמור קצין התגמולים החליט החלטה שלו והפנה תשומת הלב לזכות ערעור לועדת ערעורים (לא לועדה רפואית עליונה). המערער בעקבות ההנחיה בהחלטת קצין התגמולים הגיש ערעור לועדת ערעורים לתיק ערעור נכים .333/93 בעת הדיון הסכימו שני הצדדים כי לקצין התגמולים לא היתה סמכות להחליט את החלטתו מיום 26.8.93(ואמנם כך לפי האמור לעיל), ובהתאם לזאת החלטת קצין התגמולים בטלה. עוד הודיעו ב"כ הצדדים: "והענין צריך לעבור לדיון ולהחלטה לפני הועדה הרפואית. לא גיבשנו דעה אם הענין צריך להידון לפני ועדה רפואית או בפני ועדה רפואית עליונה או שנסכים או שיחליט על כך הגוף המוסמך". ועדת הערעורים החליטה אחרי ההצהרה דלעיל של הצדדים שבה ראתה הסכמה לאור הילכת חריטן שהענין נתון לועדה הרפואית תוך ש: "המשיב יפעל בענין זה בהתאם לחוק וידאג להעברת הענין לועדה רפואית". לפי המסמכים שבתיק קצין התגמולים הזמין את המערער להופיע לועדה רפואית עליונה וזאת במכתב מיום 19.6.94, המערער הגיש לועדה הרפואית העליונה נימוקי ערעור (למרות שכלל לא הגיש ערעור אלא הענין הועבר לועדה רפואית מכח החלטה של ועדת ערעורים), בהתאם למכתב מיום 3.7.94שעו"ד גרינברג קיבל מהמנהלה הרפואית. הועדה הרפואית שזומנה היתה ועדה רפואית עליונה והישיבה בפניה התקיימה ב 18.10.94(הזימון הקודם לישיבה ליום 19.6.94נדחה). ביום הדיון הופיעו הנכה אולם הפרוטוקול כמעט כולו כולל טענות של עו"ד גרינברג בשם המערער ועוה"ד פרלמן מטעם המשיב. בסופו של אותו דיון הודתה הועדה הרפואית בכנות גמורה שהענין נראה להם משפטי לחלוטין ולמעשה מעבר למיומנותה, משום שהכלים המשפטיים של הועדה מוגבלים והבעיה שבפני הועדה היא משפטית ולא רפואית והעדיפה להעדיף את הטעונים של עוה"ד פרלמן ולאשר את ההחלטה של הועדה הקודמת, מבלי לנמק מדוע הטעון של עו"ד פרלמן שכנע יותר מאשר הטעון של עו"ד גרינברג. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי. .2אני מסכים בהחלט עם הועדה הרפואית העליונה שהבעיה היא בעלת צביון משפטי מובהק ואין להתפלא שהועדה הרפואית העליונה התקשתה להתמודד עם הבעיות כאשר אין לה יועץ משפטי משלה (להבדיל מיועץ משפטי לכל אחד מהצדדים המתדיינים, היינו הנכה וקצין התגמולים). הסוגיה היא בהחלט מורכבת ובשעת הדיון בערעור התלבנה הסוגיה לאחר שמיעת הטעונים של ב"כ שני הצדדים, ובהתאם לזאת הוסכם שהענין יוחזר לועדה רפואית בדרגה ראשונה, כדי שזו תקבע את דרגת הנכות עבור הנכות שיש לראות אותה כנכות המוכרת, תוך שתוצבנה לועדה שלוש אופציות. .3שלוש האופציות אמורות לשקף את הסמכויות של הועדה הרפואית לפי התקנות 8ו- 9מתקנות הנכות (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל - 1969, כאשר שתי האופציות הראשונות הן יישום של תקנה 8והאופציה השלישית היא יישום של תקנה 9, ואלה האופציות: א. האם המצב הנוכחי הוא שלב מוסב של הנכות המוכרת (החמרת מחלת הקוליטיס אלצרוזה), אם לאו. ב. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם השלב המוסב הוא כדי שעור ההחמרה המקורית, היינו שליש, או שמא הוא כדי שעור אחר גבוה יותר, ואם כך מהו השעור של אותו שלב מוסב. ג. האם הפגימה הנוכחית שהנכה נפגם בה נובעת באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת (היינו החמרת קוליטיס אלצרוזה כדי שליש). .4האופציות דלעיל מוסכמות ע"י ב"כ שני הצדדים, אולם לשם הקלה על הועדה אני מוסיף מספר מילות הסבר כדי לא להשאיר דברים סתומים כפי שנשארו בשלבי הטיפול הקודמים: א. בשתי האופציות הראשונות לא מדובר על פגימה נוספת על זו שקיימת, אלא מדובר על אותה פגימה שבמקרה זה היתה מחלה מוחמרת (תקנה 8כל כולה עוסק בשלבים מוסבים או בחלקים מוסבים מפגימה המוכרת כהחמרה), בעוד שתקנה 9מוסיפה פגימה חדשה נוספת על זו שמוכרת (בין שהוכרה בקשר סיבתי של גרימה ובין שהוכרה בקשר סיבתי של החמרה), היינו לנכה יהיו שתי פגימות מוכרות, האחת מקורית שנגרמה או הוחמרה בזמן ועקב השרות והשניה שנוצרה מאוחר יותר ולכן לא נגרמה או הוחמרה בזמן ועקב השרות, אולם עומדת בקשר סיבתי בלתי אמצעי עם הנכות המוכרת. כמובן שישום תקנה 9מחייב שבטבלת הפגימות יופיעו שני פריטים או יותר. ב. לאור הלוגיקה והחשיבה דלעיל לא יתכן, דרך משל, להגיע למסקנה שהנכות המוכרת הסתיימה והנכות הקיימת כיום נגרמה באופן בלתי אמצעי מהנכות המוכרת, היינו לא ניתן ליישם את תקנה 9למקרה שהנכות המוכרת נסתיימה משום שאם היא נסתיימה, היא לא יכולה לגרום לנכות אחרת, אלא אם כן נשארו שרידים מהנכות המוכרת ואז היא אינה נכות שנסתיימה. ג. לגבי תקנה 8נראה שההקף שלה רחב יותר משום שיש לקבוע הן קיומו של שלב נוסף ואין מניעה לראות בשלב הנוסף שלב שמשקלו שונה משעור הנכות המוחמרת המקורית (תקנה 8עוסקת תמיד בנכות שהיתה מוכרת כמוחמרת ולא כזו שהוכרה כנגרמת). .5אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל וההחלטה של הועדה הרפואית העליונה מיום 18.10.94מבוטלת. ב. הענין מוחזר לועדה רפואית בדרגה ראשונה אשר תקבע את דרגת הנכות של המערער תוך יישום האופציה הנכונה משלוש האופציות שהוצעו בפסקה 3לעיל. ג. מאחר והענין כולו מסתיים בהסכמה (הגם בהמלצת ביהמ"ש) - אין צו להוצאות.צבאקצין התגמולים