האם רשאית היתה הנתבעת (המעסיקה) לקזז את שווי פטיש האוויר משכרו של העובד, ואם לא - האם יש מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר ובאיזה שעור. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז קניית מוצר משכר העובד: .1זהו פס"ד בתובענה שהוגשה לשכר עבודה, ופיצויי הלנת שכר. .2הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - .1969 .3בכתב ההגנה נאמר בסעיף 1כי "התובע קיבל את שכרו לחודש אוגוסט 95". התובע רכש מוצרים בסך כולל של 289, 2ש"ח ועל כן נותר חייב לה סך של 144.14ש"ח . .4בדיון שהתקיים ב-13.3.96, בהעדר הנתבעת הכחיש התובע כי רכש מוצר כל- שהוא מהנתבעת (פרט למשהו קטן ב- 7ש"ח, וכי ה"רכישה" ככל הנראה מתייחסת לעובדה שפטיש אוויר שהיה במשאיתו היה חסר). .5בית הדין בהחלטתו הפנה את תשומת לב הנתבעת לסעיף 25לחוק הגנת השכר, על פיו לא ינוכה משכר העבודה אלא סכום שחובה לנכותו או שמותר לנכותו על פי חיקוק. .6במועד הדיון הנוסף שקויים הבהיר ב"כ הנתבעת כי אכן לא מדובר ברכישה אלא שהסחורה היתה בתחום אחריותו של התובע, הוצאה עליה חשבונית והסחורה לא נמסרה ללקוח. .7השאלה העיקרית הנשאלת היא: האם רשאית היתה הנתבעת לקזז את שווי פטיש האוויר משכרו, ואם לא - האם יש מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר ובאיזה שעור. .8עדויות הצדדים א. עדות התובע:בבעמוד 4משורה 62העיד התובע: "בקשר לפטיש, אני הגעתי בבוקר עם סחורה של עשרות אלפי שקלים במשאית שהבאתי לחנות. כשהגעתי לשם אמרו לי תשאיר את המשאית במקום כפי שהיא קח רכב קטן ותיגש לבצע איזו שהיא עבודה. לאחר שעה בערך שחזרתי הודיעו לי שמהדברים במשאית חסר פטיש. אני לא רואה עצמי אחראי לדברים שבמשאית וכן לכך שלא פירקו את המשאית בנוכחותי. אני לא יודע מה היה עם הפטיש או מי לקח אותו". בחקירתו הנגדית הוסיף כי תפקידו היה להוביל סחורה מהחנות לאתרי הבניה כאשר באותו יום בא מהבית עם סחורה על המשאית, לאחר שהמשאית חנתה כל הלילה ליד הבית, ובהמשך: ש.ת (עמ' 5משורה 18): אף אחד לא שמר על המשאית ואני לא יודע מי צריך לשמור עליה. ש. למה לא פרקת זאת באותו ערב ? ת. זה ענין של החנות תמיד מילאתי הוראות. ש. מדובר בסחורה של עשרות אלפי שקלים ? ת. כל יום היתה סחורה של עשרות אלפי שקלים ליד הבית שלי. ש. לא עלה בדעתך לשאול איך זה הסחורה לילה שלם במשאית ? ת. לא עלה בדעתי לשאול. אלא גם אני הייתי צריך לנעול את המשאית מיוזמתי ואפילו להחזיק מנעול מיוזמתי. ב. עדות מטעם הנתבעת מטעם הנתבעת העיד מר יוסף גולדברג, אחראי על המשלוחים והנהגים שהיה ממונה על התובע. לדבריו (עמ' 6משורה 18): "... כל נהג אחראי למנעול באוטו ויתרה מזו כשיש כלים מסוג זה שהלך לאיבוד מכניסים לקבינה במקום שהנהג נמצא... לכל נהג זה ברור בתחילת עבודתו. גם באותו יום... אם נשלח (התובע) לא היתה בעיה להביא איתו פטיש ולהכניס אותו לחנות ולהמשיך לעבוד. אם מישהו אומר שהוא לא מסכים להיות אחראי לסחורה אני לא אחזיק אותו אצלי בעבודה...הנהגים יודעים, כלים ידוע שהנהג מחזיק בקבינה". ובחקירה הנגדית (עמ' 7משורה 7): ת. שאיפתנו היתה לא להשאיר זאת בלילה באוטו אלא להביא זאת לחנות לפי הוראה, ואני הייתי מחליט אם להביא זאת לחנות או לא... ש. הייתה פעם שאמרת לי לחזור לחנות ולא חזרתי? ת. לא. ש. זה נהוג ואולי גם היום להשאיר משאיות ליד בית הנהג עם סחורה בפנים מהספקים ומהחנות ? ת. בעיקרון כן אבל זה תלוי בסחורה שיש באוטו. ואני הייתי מחליט לפי הסחורה אם צריך לפרוק או לא... אם מדובר בעשרים פטישים הייתי נותן הוראה להחזיר לחנות. ש. האם אתה זוכר מה היה באותו יום או כמה כלים היו ברכב ? ת. לא זכור לי. אך מאותו ספק שהבאת היה פטיש בודד בלי תוספות של כלים אחרים. מעדויות הצדדים ברור כי לא סוכם דבר בכתב בינהם לענין זכות הקיזוז משכר העבודה במקרה של אבדן או חוסר בציוד. מר גולדברג אף לא הצביע על שיחה קונקרטית שהתקיימה עם התובע בו הובהר לו באופן ישיר וברור כי זהו תנאי לקבלתו לעבודה, מעבר לענין כללי אשר בו "כל נהג אחראי על מה שיש לו באוטו... לכל נהג זה ברור בתחילת עבודתו... אם מישהו אומר שהוא לא מסכים להיות אחראי לסחורה אני לא אחזיק אותו אצלי בעבודה". .9עפ"י סעיף 25לחוק הגנת השכר קובע כי : (א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק. (2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו וכו' ..." (סכומים שאינם רלבנטים לעניננו). הפסיקה, בהתיחסותה לסעיף זה קובעת כי מעביד יהיה רשאי לנכות משכרו של עובד חוב שהעובד חייב לו רק אם הסכימו הצדדים בחוזה על אפשרות קיזוז זו או כשהנתבע יכול לסמוך את טענת הקיזוז על הוראה מפורשת בחוק (דיון לג 60- 3אקשטיין נ' קוריאל פד"ע ה' עמ' 281, 286וכן תב"ע לט -14 1, מרטין נ' שפילמן פד"ע יא' עמ' כו'). .10לאור האמור לעיל קובע בית הדין כי במקרה שלפנינו לא הסכימו הצדדים על אפשרות קיזוז זו וכמו-כן לא נטען כי טענת הקיזוז מבוססת על הוראה מפורשת בחוק. מכל האמור לעיל מקבל בית הדין את גירסת התובע כי על הנתבעת היה לשלם שכר עבודה ולא לקזז את שוויו של הפטיש משכרו. .11מובהר בזאת כי בעובדה שבית הדין קובע כי היה אסור לנתבעת לקזז משכר עבודתו של התובע, אין בכך התיחסות לשאלת אחריותו של התובע לציוד שאבד. דהיינו - גם אם נכונה טענת הנתבעת כי התובע היה אחראי לאובדן, אין זה פוטר אותו מלשלם, ובזמן, את שכר העבודה של התובע, והדרך פתוחה בפניו אם יחפוץ לתבוע את העובד בנפרד על אובדן זה. .12הלנת שכר האם בנסיבות הענין זכאי התובע להלנת שכר או שתעמוד לנתבעת טענת הגנה טובה לענין זה. בית הדין מקבל לענין זה את עדותו של מר גולדברג ושוכנע כי היתה טעות כנה מצדו בסברו שבנסיבות הענין יהיה רשאי לקזז משכרו של העובד את שוויו של פטיש האוויר שאבד, ובמיוחד לאור העובדה ששאלת אחריותו של התובע בגין אובדן פטיש האוויר אכן נמצאת במחלוקת. יחד עם זאת, ובמיוחד לאור הערת בית הדין לנתבעת כי אין לקזז משכר העבודה, לא מפחית ביה"ד לחלוטין את פיצויי ההלנה. מכל מקום, בנסיבות הענין מוצא בית הדין לנכון שלא לפסוק את מלוא הלנת השכר הקבועים בחוק, ובהתאם לסעיף 18לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, להפחית את פיצויי ההלנה עד לכדי % 10מפיצויי ההלנה הקבועים בחוק. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 174.86, 2ש"ח בתוספת % 10פיצויי הלנת שכר הקבועים בחוק, מיום 01.09.95ועד ליום התשלום בפועל. כמו-כן תשלם הנתבעת לתובע סכום של 75ש"ח הוצאות. ערעור על פס"ד זה ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המערער. קיזוזמוצר