קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית מכונית עם ליקויים: השופט ח.אריאל 1. ערעור זה מופנה על ידי המערערת (להלן: גם "הנתבעת") כלפי פסק דינה של כב' השופטת בערכאה הראשונה (ד"ר נאווה דנון בבית משפט השלום בחיפה, ת.א.18293/89). בפסק-דין זה נקבע כי על הנתבעת לשלם למשיב (להלן: גם "התובע"), סכום של - 300, 26 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11/12/89 וכי על התובע באותו מעמד להחזיר לנתבעת את מכונית ה"אוסטין מונטגו" 1.6 דגם 1988 (להלן: "המכונית"), שרכש מהנתבעת ב- 9/12/87 כמפורט בהסכם ת/ 2 (בשינוי הסכום הנזכר שם כמבואר להלן). 2. הפרטים והעובדות כפי שנקבעו על ידי השופטת המלומדת פרושים בפסק-הדין והם מקובלים עלי משנמצאה להם תשתית מספיקה וראויה בחומר הראיות ואין צורך שנחזור עליהן. 3. על-פי הממצאים שנקבעו כאמור היתה המכונית פגומה. במידה מסויימת, אף הודתה הנתבעת בכך היינו, בין היתר, באמור ב-ת/ 2 ובכך שבשל הליקויים שבה אין החברה מיבאת סוג זה יותר. מכונית זו היתה פגומה מראשיתה והדבר החל להתגלות כבר ביום הראשון בו לקח התובע את המכונית לביתו. לאחר מכן נמסרה המכונית מפעם לפעם לתיקון אצל הנתבעת או באמצעותה במוסכיה בחיפה ובתל-אביב. 4. בעקבות התקלות והפגמים שנתגלו במכונית נערך הסכם בין נציג הנתבעת לבין התובע ביום 16/11/88 (ת/2) - לפיו תימכר המכונית על-ידי הנתבעת, כשהמחיר לא יהא פחות מ- 000, 31 ש"ח (מחירה של המכונית באותו מועד על-פי המחירון) והסכום ימסר לתובע. 5. השופטת המלומדת קבעה בדין, כי בהסדר האמור ואף לפני-כן הודתה הנתבעת בחוסר תקינותה של המכונית מחד גיסא וכי התובע לא ויתר על זכות הביטול מאידך גיסא. לעניין זה ראה טיעוני ב"כ הנתבעת עצמו בעקרי הטיעון שהוגשו לנו (עמ' 5):" ... יצויין, כי מכוניות אוסטין מונטגו אשר נמכרו בשעתו במחיר נמוך יחסית, נחשבות למכוניות בעלות רמת אמינות נמוכה, אך ...". 6. השופטת המלומדה היתה ערה לכך כי בשל סכסוך בין התובע, שגילה רגישות יתר, לבין נציג החברה, לא יצאה המכירה לפועל והתובע קיבל לידיו את המכונית, אך במכתבו של ב"כ התובע מיום 31/10/89 (נספח ב' לכתב התביעה ונספח ג' לכתב ההגנה) חזר התובע שוב להסדר כאמור ואילו הנתבעת מצידה סירבה לבצעו, באותו מועד, מבלי שביטלה את ההסדר. 7. בשל התנהגות התובע הקלה השופטת המלומדת עם הנתבעת וקבעה כי התובע אינו זכאי למחיר שנקבע על-פי המחירון בנובמבר 1988 ועל כן חייבה את הנתבעת בתשלום כאמור, רק לפי מחיר המחירון במועד המאוחר יותר, היינו בסכום של-.300, 26 ש"ח בלבד (בצירוף הצמדה וריבית מיום 11/12/89) וזאת כפוף לתנאי של החזרת המכונית, אשר אוחסנה. התובע היה נכון ונכון גם כיום להחזירה בכל מועד אשר הנתבעת תחפוץ בה. בעשותה כן, לא פסקה השופטת על-פי ההסדר ת/2, אלא סברה כי הסדר בדומה להסדר ת/2, ראוי שיפסק על-ידה על-פי נסיבות המקרה, אף כי הסדר זה לא בוטל ע"י הנתבעת כאמור. 8. אכן עברו, נקפו שנים ודגם המכונית, 1988 כבר חלף מזמן, אולם אין הנתבעת יכולה לבוא בטרוניה על התובע, אשר רכש מכונית פגומה ולא יכול היה להנות ממנה בשל עמדתה השלילית של הנתבעת אשר נמנעה מלפצות את התובע במועד ואין לנתבעת אלא להלין עצמה. 9. נוסיף ונומר כי גם אם היינו סבורים שלא היה מקום להפיח מחדש רוח חיים בהסדר ת/ 2 אשר היה תלוי ועומד, היה מקום לחייב את הנתבעת, לפחות באותו חיוב אשר חוייבה בה בפסק-הדין משברי, כי המכונית היתה פגומה מהיום הראשון לרכישתה ולא היתה ראויה לשימוש כרכב תקין וראוי כפי שנתחזה להימכר (ראה חוק המכר תשכ"ח 1968), כפי שקבעה השופטת המלומדה עפ"י החומר הראוי שהיה לפניה. בנסיבות אלו היה רשאי התובע לקבל חזרה את מלוא התמורה עם החזרת הרכב, שלא לדבר על סעדים נוספים, שכן עולה גם מ-ת/ 2 וגם מהמכתב מ-31/10/89, כי העיסקה של רכישת המכונית בוטלה למעשה ולהלכה. על אף הטיעונים הרחבים והנרגשים של ב"כ הנתבעת, לא מצאתי בהם תשתית עובדתית או אסמכתא משפטית מספיקה כדי להגיע לתוצאה אחרת. מה עוד שתוצאה אחרת לא היה בה מן הצדק. 10. בשולי הדברים יודגש כי נעשו על-ידי מאמצים רבים להביא את הפרשה לסיום בפשרה, אולם הדבר לא נסתייע בידי, בעיקר בשל עמדת הנתבעת. 11. אני מציע, איפוא, לחברי הנכבדים לדחות את הערעור ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערעור זה בסך - 000, 4 ש"ח. א/ש. חנוך אריאל - שופט השופט נ.קליינברגר: שלא בלי היסוס מסכים אני לתוצאה שאליה הגיע חברי הנכבד השופט אריאל. ברצוני להעיר כי לפי האמור במסמך - ת/2, שנכתב ביום 1611/88, הסכימה המערערת לקבל לרשותה את המכונית, נשוא הדיון, על מנת למכרה למרבה במחיר, אך לא בפחות מ-000, 31 ש"ח, שהוא הסכום התואם את מחירו של רכב זה במחירון המוצא לאור ע"י השמאי יצחק לוי. לא נאמר בו, במסמך - ת/ 2 כי במקרה ולא יימצא קונה למכונית הנ"ל המערערת מתחייבת לשלם למשיב את הסכום של -.000, 31 ש"ח עבורה ולא נאמר בו גם, שאם יימצא קונה המוכן לשלם פחות מהמחיר הנ"ל של - 000, 31 ש"ח ההפרש יכוסה ע"י המערערת. בנסיבות אלה לא הייתי מייחס משקל רב לאותו הסכם - ת/2, מה גם ומימושו של ההסכם הזה סוכל ע"י פעולתו של המשיב אשר נטל את המכונית לרשותו. ברם, לאור קביעותיה של הערכאה הראשונה, המקובלות גם עלי מצטרף אני לתוצאה שאליה הגיע חברי הנכבד השופט אריאל. סגן - נשיא השופט ש.ברלינר: אני מצטרף לחבריי המכובדים שיש לדחות את הערעור. הוחלט, כאמור, לדחות הערעור ולחייב המערערת בהוצאות כפי שנקבע בפסק-דינו של השופט ח.אריאל. רכבתקלות ברכבקניית רכב