קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת ילדים - מגורים בשטחים: .1פסק דין זה ניתן בערעור התובעת על החלטת המוסד לפיה היא אינה זכאית לקיצבת ילדים בגין הילדה X ובגין התקופה שמאז לידתה ועד ספטמבר 95, ועל החלטת המוסד לקזז כספים ששולמו בגין אותה ילדה מקצבת הילדים שמקבלת התובעת. לטענת הנתבע לא היתה התובעת זכאית לקצבת ילדים בגין הילדה הנ"ל מאחר שממועד לידתה של הילדה ועד ספט' 95לא היתה התובעת מבוטחת - באשר לא התגוררה בתחום ישראל. .2ואלו הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: (1). הילדה X נולדה בתאריך 8.2.89והינה הרביעית מבין ילדי התובעת. (2). שלוש ילדיה הראשונים של התובעת נולדו בהיות התובעת תושבת ישראל. (3). התובעת התגוררה באותה עת בשיח ג'ראח. (4). בגין הילדה X שולמה לתובעת קיצבת ילדים מאז מועד לידתה ועד יולי .94 בחודש יולי 94הופסק תשלום הקצבה. (5). החל מספטמבר 95חודשה הזכאות לקצבה עבור ששת ילדי התובעת. (6). במועד מסוים השנוי במחלוקת (קודם ללידת הילדים החמישי והשישי של התובעת) עברו התובעת ובני משפחתה ממקום מגוריהם בשיח' ג'ראח שבתוך התחום לאלרם שמחוץ לתחום. בספט' 95שבו להתגורר בתוך התחום. (7). בגין שלוש ילדיהם הראשונים המשיכה התובעת וקיבלה קיצבת ילדים גם בתקופה שבה התגוררה באלרם. (8). הנתבע מנכה מקצבת הילדים המשולמת לתובעת את סכום החוב שהוא טוען לו בגין התשלום ששולם עבור הילדה X. .3השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה מתי עברה התובעת מבית חמותה שבשיח ג'ראח להתגורר באלרם. האם כטענתה בסוף חודש דצמבר 89או שמא כטענת הנתבע בחודש מרץ .89היכן התגוררה התובעת בעת שנולדה בתה X. .4בדיון שקוים להוכחות העידה התובעת לעצמה. כמו כן העידה חמותה של התובעת הגב' בהיה אלדולאני וחוקרי המוסד מר שלמה כהן ומר עבד חממי. לתיק הוגשו שתי הודעות שנגבו מן התובעת נ/1, נ/ 2כמו כן הוגשה הודעה נוספת נ/ 3שלטענת הנתבע נגבתה מחמותה של התובעת (העדה). .5למען הסדר יצוין כי ההודעה נ/ 1נגבתה מן התובעת בחודש ספטמבר 90, בביתה שבאלרם, על ידי חוקר המוסד מר שלמה כהן. באותה הודעה נרשמו הדברים כדלקמן כדברים שנאמרו מפיה: "מיום נישואי גרתי בבית חמותי שבשיח ג'ראח ומחודש ... 3/89כשנה וחצי עברתי לגור בבית זה". בהודעה נ/ 2שנגבתה ב- 15.2.93במשרדי הנתבע נשאלה התובעת כיצד זה שבהודעתה לחוקר אמרה כי עברה לגור באלרם בחודש .3/89בתשובה לשאלה זו נרשם מפיה כי יתכן שהתבלבלה. .6בבית הדין העידה התובעת כי עברה מבית חמותה להתגורר באלראם לאחר שילדה את בתה X, ובהיות בתה בת 12יום. כשנשאלה כיצד זה היא זוכרת את גילה המדויק כל כך של התינוקת השיבה כי עוד קודם ללידה נעשו הכנות למעבר. לא היה אצל התובעת כל מסמך, חוזה שכירות או אחר להוכחת המועד בו עברה להתגורר באלראם. בעדותה בבית הדין טענה עוד התובעת כי לא אמרה הדברים שנרשמו מפיה בנ/ 1כאילו היא מתגוררת באלרם מזה שנה וחצי מאז מרץ .89כי את הדברים הללו אמרה דודתה שהיתה נוכחת בחקירה והתערבה בה, והחוקר רשם הדברים כאילו מפיה. דודתה בשעתו התכונה לספר על מועד מגוריה שלה (או של בנה), וכלל לא דברה בנוגע לתובעת, ודבריה מיוחסים לתובעת, אף שכלל לא אמרה אותם. חוקר המוסד שהעיד הכחיש מכל וכל האפשרות כי נרשמו בהודעה דברים מפי אדם שאיננו הנחקר, מבלי שיהיה ציון מפורש כי הדברים נרשמו מפי אחר. לתובעת לא היה הסבר מדוע לא סיפרה את הדברים הנוגעים להתערבות הדודה, בעת שנחקרה במשרדי המוסד (נ/2). נ/ 3היא הודעה שנגבתה ביום 5.6.90, ההודעה נחזית להיות הודעה שנגבתה מחמותה של התובעת, אצלה התגוררה קודם לתקופת מגוריה באלראם, ישנו פירוט שמות של ילדיה של החמות, נשותיהם ומקום מגוריהם. כמו כן נרשם בהודעה כי משפחת התובעת עברה להתגורר באלראם שנתיים קודם לגביית ההודעה. החמות הגב' בהיה טענה כי מעולם לא נגבתה ממנה עדות. הנ"ל לא ידעה להסביר כיצד זה רשום מספר תעודת הזהות שלה בהודעה, וגם לא ידעה ליתן הסבר כיצד זה שהפרטים הרשומים מתאימים לילדיה. העדה העלתה האפשרות שצרתה המתגוררת באותו בית היא שנתנה העדות. החוקר עבד חממי שהעיד בפני בית הדין העיד כי העדה בהיה הזדהתה בפניו בשעתו בתעודת זהות וממנה ורק ממנה נגבתה ההודעה. .7לאחר ששקלנו הדברים ששמענו כמו גם את הדברים כפי שנרשמו בהודעות, הגענו לכלל המסקנה, כי יש להעדיף הרישומים שבהודעות על פני עדויות התובעת וחמותה בבית הדין, שעדותן בבית הדין אינן מהימנות עלינו. הסברי התובעת לרישום בנ/ 1אינם מהימנים עלינו ואנו מעדיפים גרסת החוקר באשר לדרך גביית ההודעה. הסבר התובעת באשר לרישום הדברים בנ/ 1ניתן לראשונה במועד הדיון. אילו היה בו ממש,ודאי היתה מספרת הדברים במועד שנגבתה ממנה ההודעה השניה. כל הסבר סביר לא ניתן מפיה מדוע לא פרשה הדברים באותו המועד. הרישום שבנ/ 1חד משמעי לחלוטין, וממנו עולה כי בחודש 3/89, שנה וחצי קודם למועד גביית ההודעה עברה התובעת להתגורר באלרם. לחלוטין לא מהימנה עלינו גרסת חמותה של התובעת כי לא נגבתה ממנה כל הודעה. הדברים הרשומים בהודעה נ/ 3נרשמו מפיה. הרישום שבנ/ 3אודות המועד בו עברה התובעת לאלרם גם הוא אינו תומך בגרסתה המעודכנת של התובעת. דברי התובעת וחמותה שנאמרו לחוקר קודם שידעו הנ"ל על ההשלכות המשפטיות שיש לדברים מהימנים עלינו יותר מאלו שפורטו בעדויותיהן בבית הדין. ועל כן אנו קובעים כי במועד שבו נולדה הבת X (8.12.89). לא היתה התובעת תושבת ירושלים, באשר התגוררה באזור. בנסיבות אלו, תשלומים ששילם הנתבע לתובעת כקצבת ילדים עבור אותה ילדה שולמו לה שלא כדין. משום כך נדחית הטענה כי קיזוז החוב נעשה שלא כדין. .8למען הסר ספק יצוין כי אין בתביעה טענה ספציפית באשר לשיעור החוב, וטענה זו לא נבדקה לגופה. הנתבע אמנם העביר לבית הדין פירוט החוב שנצטבר במהלך התקופה ופירוט הקיזוז שכבר נערך, אלא שהתובעת לא ידעה אם קיבלה הפירוט לידיה ולא ידעה כיצד להתיחס לנושא. ב"כ הנתבע גם הודיעה כי תשוב ותבדוק את סכום החיוב. למען הסר ספק הובהר עוד בתום הדיון כי אם יש לתובעת טענות מבוססות בדבר שיעור החוב ופרוטו, אין בפסק דין זה כדי למנוע ממנה העלאת טענות מפורטות ומנומקות בענין כלפי המוסד, אם תבחר לעשות כן. .9לסיכום. נקבע בזאת כי הילדה X שנולדה ביום 8.12.89נולדה בתקופה בה לא היתה התובעת מבוטחת, באשר התגוררה באזור. על כן לא היתה התובעת זכאית לקצבת ילדים בגין אותה ילדה כל עוד לא הפכה להיות תושבת ירושלים. עצם הקיזוז שמקזז הנתבע בגין תשלומי קצבת ילדים ששולמו עבור אותה הילדה, בתקופה שמדצמבר 89ועד יולי 94הוא קיזוז כדין. אין צו להוצאות.קטיניםקצבת ילדיםשטחי יהודה ושומרון