קרע בשריר הביצפס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרע בשריר הביצפס: .1המערער, נפגע בתאונה ביום 8/8/93, עת נחבל בידו השמאלית בה נקרע שריר הביצ'פס. .2התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. .3המערער פנה למשיב בתביעה לקבלת גימלת נכות מעבודה ובהחלטה מיום 16/11/93נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור % 20לתקופה שמיום 9/8/93עד יום .30/4/94 .4ביום 11/5/94קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/5/94נכותו הצמיתה של המערער עקב התאונה היא בשיעור %.0 .5המערער ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי וביום 24/8/94, החליטה ועדה רפואית לעררים לקבל את הערר וקבעה כי למערער נכות צמיתה, עקב התאונה, בשיעור % 10לפי פריט 42(2)(א)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שייקראו להלן: "התקנות"). .6כנגד החלטתה זו של הועדה הוגש הערעור שבפני. .7בכתב הערעור היו למערער 2טענות; הראשונה עסקה בכך שהנכות נמוכה מדי, והשניה - טענה ששיעור הפיצוי אינו עונה על הוצאותיו של המערער, ועל אובדן רווחיו כתוצאה מנכותו. לאחר שבעת הדיון הוסבר למערער המצב המשפטי בקשר לערעורים על החלטות ועדות רפואיות, הודיע המערער כי הוא מסתפק, בשלב זה, בטענתו על שיעור הנכות, אם כי הודיע כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיש תובענה כנגד אופן חישוב הגימלה. .8בהמשך הדיון טען המערער כי לא נבדק על ידי הרופאים, אלא רק נאמר לו להרים ולהוריד ידיים, הסתכלו עליו "ובזה נגמר הענין". כן טען המערער כי הועדה סרבה לקבל ממנו מכתבים שביקש להגיש לה (אחד מהמכתבים הנטענים - הוצג על ידי המערער בבית הדין). .9לעומתו טענה ב"כ המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, אשר הרכבה היה מתאים, היא בדקה את המערער כעולה מהפרוטוקול שערכה והחליטה אכן לקבל את עררו. הועדה אף שקלה אם להפעיל את תקנה 15והחליטה שאין לעשות כן, בשל כך שהמערער שב לעבודתו הרגילה. על טענתו של המערער בענין אי-קבלת המסמכים השיבה באת כחו המלומדת של המשיב כי זוהי טענה עובדתית וניתן להוכיחה רק בתצהיר וכן כי הועדה ממילא אינה חייבת להתייחס לכל מסמך המוגש לה, אלא רק לחוות דעת, מה גם שממילא הועדה קיבלה את הערר. .10בתגובה טען המערער כי כתוצאה מהפגיעה הוא נשאר "תקוע" במקום עבודתו, אינו יכול להתקדם מקצועית והפך להיות נהג, עבודה בה הוא משתכר אותו שכר תמורת יותר שעות (קודם לכן היה המערער "מנהל עבודה" על פי האמור בסעיף 11לפרוטוקול הועדה). העדר הבדיקה .11לא ניתן לקבל את טענת המערער על כך שלא נבדק. פרוטוקול הועדה מפרט באופן ברור (בסעיף 26להחלטה) כי המערער שיתף פעולה עם הועדה באופן מלא וכי יש לראות החלשה נגד כח. ממצא זה, של החלשה, אנו יכול להיות ידוע לחברי הועדה אלא על יד בדיקה. .12גם אימוץ דברי המערער לגבי העובדות, כלומר שהוא התבקש להרים ולהוריד ידיים אין בו כדי להביא למסקנה שלא נערכה בדיקה, מאחר שהבדיקה היא ענין רפואי וייתכן שהדרך הנאותה מבחינה רפואית לבדיקת המערער היתה באופן של בקשה להרים ולהוריד ידיים. השיקולים להפעלת תקנה 15 .13תקנה 15(א) לתקנות מתייחסת ל- 3עניינים העשויים להשפיע על סטיה מדרגת הנכות שנקבעה במבחנים שבתוספת לתקנות: גיל, מין ומקצוע. .14בסעיף 29לפרוטוקול החלטתה של הועדה (לגבי הפעלת תקנה 15) לא היתה כל התייחסות לגילו של המערער ולמינו, ולשאלת השפעתם על סטיה אפשרית מדרגת הנכות שבמבחנים. .15הוראת תקנה 15נועדה, בין השאר, לאזן בין הקביעה הסטנדרטית של דרגות הנכות שבמבחנים לבין השפעתן השונה של הנכויות על נפגעים בגילים שונים וממין שונה. הועדה היתה חייבת לשקול את השפעת הגיל והמין של המערער על קביעת דרגת נכותו, אך לא עשתה כן או לפחות - לא נתנה לכך ביטוי בפרוטוקול ובכך טעתה. .16גם לענין מקצועו של המערער, אשר לגביו התייחסה הועדה ברמז ("חזר לעבודתו במלואה"), טעתה הועדה באופן התייחסותה. פרשנותה לתקנה אמנם, תקנה 15(ב) לתקנות מורה כי יש להביא בחשבון את מקצועו של הנפגע כאשר לדעת הועדה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולזמן בלתי מוגבל בהכנסותיו. ניתן היה לטעון על סמך תקנת משנה (ב) שהועדה אינה צריכה להתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר הוא חזר לעבודתו, בשים לב לשוני בין המונחים "עבודה" ו"מקצוע". אולם, דעתי היא שאם היתה נטענת טענה כזו, דינה היה להידחות, מן הטעמים המוסברים להלן. יש לקרוא את תקנת משנה (ב) יחד עם תקנות משנה (א) ו-(ג) בתקנה 15לתקנות וליתן נפקות לשוני הניסוחי. תקנת משנה (א) - נוקטת לשון "רשאית" לגבי האפשרות של הועדה לסטות מדרגת הנכות בגין הגיל, המין והמקצוע של הנפגע. תקנת משנה (ב) - מורה לועדה מתי להתחשב במקצועו של הנפגע. תקנת משנה (ג) - מורה לועדה מתי שלא להתחשב בגיל, במין ובכושר לעבודה. אמור מעתה: כשרצה מתקין התקנות להורות לועדה באילו מקרים אין היא אמורה להתחשב בגיל, במין ובכושר העבודה, ידע לקבוע זאת במפורש (כמו בתקנת משנה (ג)). לפיכך, אם מחוקק המשנה לא נקט ניסוח דומה בתקנת משנה (ב) לענין מקצועו, אין מקום לומר שהמחוקק החליט למנוע מן הועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לא חל האמור בתקנת משנה (ב). הפירוש הנכון של תקנה 15(א)-(ג) הוא לדעתי כך: הכלל נקבע בתקנת משנה (א) המתירה לועדה לסטות מן המבחנים. תקנת משנה (ב) מצמצמת את שיקול דעתה של הועדה ומחייבת אותה להתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר מתקיימים התנאים האמורים בתקנת משנה זו ואילו תקנת משנה (ג) מונעת מן הועדה להתחשב בחלק מהקריטריונים, אם הובאו כבר בחשבון. אמנם כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נפסק שאת הביטוי "רשאית" שבתקנה 15(א) יש לפרש כאילו נאמר ש"חייבת" הועדה לשקול את הפעלתה של תקנה 15(דב"ע לא/25- 0כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 326), אלא שבהטלת החובה על הועדה, אין כדי לשנות את פרשנותה של תקנה 15(ב), כמוסבר לעיל. .17לפיכך, גם אם לדעת הועדה שב המערער לעבודתו, אין בכך כדי למנוע ממנה להתחשב במקצועו לצורך שיקול הדעת על פי תקנה 15, ולמעשה, לאור הפרשנות שניתנה לתקנה 15(א) חייבת היתה הועדה לשקול האם יש למקצועו של המערער משקל לגבי סטיה מהנכות שנקבעה במבחנים. .18בנוסף לאמור בסעיף 17לעיל, אין די בבחינת השאלה האם חזר המערער למקום עבודתו, אלא יש לבחון את שאלת כושרו לשוב לעיסוקו הקודם. אדם שמקצועו ערב התאונה היה מנהל עבודה ואילו לאחר התאונה מועסק כנהג (אף באותו מקום עבודה), אין לאמר שהוא חזר ל"עבודתו" ואין לקבוע מראש שלשאלת מקצועו אין נפקות לצורך הפעלת תקנה 15, אף שנכון שיש שוני בין הפירוש שיש ליתן למונח "עבודה" ולמונח "מקצוע". הגשת מסמכים לועדה .19צודקת באת כחו המלומדת של המשיב בטענתה כי הטענה על מניעת האפשרות מן המערער להגיש מסמכים לועדה הינה טענה עובדתית שיש להוכיחה בתצהיר (ובמקרהו של המערער, שאינו מיוצמג, נראה כי הדרך הנאותה היא בהוכחת טענה זו על ידי הצהרת אימות בפני רשם או אף בעדות בפני בית הדין). .20עם זאת, מאחר שלאור האמור בסעיפים 18- 16לעיל, ממילא מוחזר עניינו של המערער אל הועדה, נראה לי שאין טעם להטריח את הצדדים להמשיך ולהתדיין בשאלה העובדתית השנויה במחלוקת, אלא מן הראוי לפתור את המחלוקת בדרך אחרת, כפי שיבואר להלן. לסיכום .21אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה הרפואית לעררים. .22הועדה תאפשר למערער להגיש לה כל מסמך רפואי שברצונו להגיש לה, אם תאריכו אינו מאוחר מיום 24/8/94, כלומר, שהוא מסמך שהמערער היה אכן יכול להמציא לועדה בעת ישיבתה הקודמת. אם יומצאו מסמכים כאמור - תשקול הועדה האם יש בהם כדי לשנות את החלטתה הקודמת על דרגת הנכות הרפואית. מכל מקום, הועדה לא תפחית את דרגת הנכות הרפואית משיעור % 10על סמך מסמכים רפואיים שיוגשו לה לפי סעיף זה. .23הועדה תשקול האם גילו, מינו ומקצועו של המערער מצדיקים סטייה מהמבחנים שבתוספת לתקנות, ואם כן - באיזה שיעור. הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה (לרבות הצגת מסמכים) על סוג עבודתו, על היקף משרתו ועל השתכרותו, טרם התאונה ולאחריה. הועדה תפרט בפרוטוקול את שיקוליה לענין הפעלת תקנה .15 .24אני מחייב את המשיב לשלם למערער, שלא היה מיוצג, את הוצאות ערעור זה בסך -. 350ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/9/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/9/95ועד התשלום בפועל. .25כאן המקום להביע את התנצלותי בפני הצדדים על כך שמתן פסק דין זה התמהמה הרבה מעבר לראוי. .26כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.קרע