קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר סיבתי בין בעיה נפשית לתאונת דרכים: 1. התובע יליד 16.5.72, הגיש תביעה זו לפיצויים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 23.1.92, כאשר הוא נהג ברכב וסטה מן הכביש והתנגש בעץ וכתוצאה מכך נגרמו לו לטענתו נזקי גוף. 2. הנתבעת איננה כופרת בחבותה לפצות את התובע עפ"י חוק הפלת"ד, אולם הצדדים נחלקו בנוגע לפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה. 3. ממקום התאונה פונה התובע לביה"ח בהילל יפה, שם נבדק וטופל ונשלח לביתו למנוחה ולמעקב רופא קופה"ח. 4. התובע קיבל חופשות מחלה עקב התאונה למשך 21 יום. 5. מומחה רפואי בתחום הניורופסיכאטרי פרופ' בנטל, אשר מונה בתיק זה, נתן חוות דעת לפיה אין לתובע נכות כתוצאה מהתאונה וכי בעייתו הרפואית בתחום הפסכיאטרי שנקראת , hypochondriasis שאין כל קשר גרימתי בין הפרעת אישיות זו לבין התאונה. 6. הצדדים סיכמו את טענותיהם וביקשו שינתן פסק דין. נכותו של התובע: 7. בטרם אדון בראשי הנזק עפ"י טענות הצדדים, יש להכריע תחילה בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע. 8. ב"כ התובעת טוענת כי הגם שמומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה, אין המומחה חולק על כך כי בטרם התאונה לא טופל התובע בתרופות כמו ווליום ופרוזק. לטענתה, היו עדויות לבעיות משמעת אצל התובע, אולם בעיות נפשיות הופיעו רק לאחר התאונה. בנסיבות אלה, מבקשת ב"כ התובע לזכות את התובע בנכות בשיעור של % 5 כנכות תפקודית. 9. ב"כ הנתבעת טוען כי חוות דעתו של המומחה, פרופ' בנטל הינה מלאה ויסודית וכי בסיום חוות הדעת קובע המומחה כי האבחנה הפסיכיאטרית מתאימה להיפוכונדריה ואין קשר בין הפרעת אישיות זו לבין התאונה הנדונה. לפיכך, סבור ב"כ הנתבעת שיש לדחות כל טענה בעניין נכות. 10. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי גם בפסקי הדין אשר הופנתי אליהם ונראה לי שיש לקבל בנסיבות את המלצת המומחה, פרופ' בנטל כפי שקבע בחוות דעתו המנומקת ולפיה אובחן התובע כמי שסובל מהפרעה באישיותו מסוג היפוכונדריה ואין בין אבחנה זו לבין התאונה קשר סיבתי כלשהו. המומחה כתב חוות דעת מפורטת שבסופה רשם: "ההתרשמות שלי בעת בדיקתו היתה שמדובר באיש צעיר בעל אישיות עם קווים נוירוטים ברורים שפיתח במרוצת הזמן תגובה היפוכונדרית המסתמנת לדאגה מתמדת לבריאותו הגופנית. לא מצאתי בו קווי דיכאון ולא קווי חרדה ראשוניים. החרדה שלו בעבר נסובה בעיקר סביב הפחד ממחלות, כפי שביטא זאת לפני. במרוצת הזמן למד להכיר את עצמו והוא יודע כיצד להתמודד עם בעיותיו" (עמ' 8- 7 לחוות הדעת). לפיכך, לא מצא המומחה לקבוע נכות צמיתה כלשהי בתחום הנוירופסכיאטרי. הפסד כושר השתכרות: 11. עם זאת, יש ולעיתים במקרים שהוגדרו בפסיקה כמקרים חריגים, פגיעת תובע בתאונה בתחום הנוירולוגי, ובכלל זה ניתן לומר דברים דומים גם לגבי התחום הנפשי, הגם שלא מותירה נכות לצמיתות בתחומים אלה, עדיין יש מקום לבחון את זכאות התובע לפיצויים בגין ראש נזק זה (ראה פסק הדין בעניין כץ נ' רוזנברג, ע"א 146/87, פ"ד מ"ג(3) 421). 12. שקלתי האם הלכת כץ נ' רוזנברג הנ"ל ישימה למקרה שבפני. התובע, רוזנברג בתיק האמור (המשיב בערעור), נפגע בתאונת דרכים וסבל משבר בלסת ובמספר שיניים וכן מזעזוע מוח קל. הוא אושפז למשך 5 ימים בביה"ח וסבל מחולשה קלה ביד ורגל שמאל. הפרופיל הרפואי הצבאי שלו ירד עקב התאונה. מומחה בתחום הנוירולוגי שמונה שם, קבע שלא נותרה לתובע נכות צמיתה. 13. על אף האמור, פסק ביהמ"ש בערכאה ראשונה סכום גלובלי בגין ראש הנזק האמור. הערעור לביהמ"ש העליון בעניין זה כמו בעניין פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) בשיעור של % 10 מהסכום המקסימלי, נדחו, כאשר כב' השופט ת. אור קובע: "הערכאה הראשונה הייתה ערה לכך, שלא נותרה למשיב נכות צמיתה, אך הזכירה את המימצאים בדבר מגבלות שנקבעו למשיב אחרי התאונה, שכללו חולשה בצד הגוף השמאלי, וכן מגבלות אחרות מהן סובל המשיב, אשר לא נשללו על ידי המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט. השופטת המלומדת גם הדגישה את העובדה, שבעת שירות הצבאי של המשיב הוא נבדק מספר פעמים על ידי נוירולוג בקשר לכאבי ראש חזקים מהם סבל, ואת העובדה שהפרופיל שלו הורד, והוא הועבר לתפקיד שאינו דורש מאמץ פיסי רב. על רקע מצבו זה של המשיב סברה שופטת המלומדת, שאין לשלול שהשפעת התאונה עד מועד פסק הדין ולאחריו תפגע בקידומו המקצועי של המשיב ובהשתכרותו. נראה לי, שאין להתערב בשיקולי בית המשפט, שלאור הנתונים כאמור קבע שיש מקום לפסקו למשיב פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות. המדובר בנפגע צעיר, אשר שנות עבודה רבות לפניו, וקיימת אפשרות סבירה, שעקב התאונה נפגע כושר השתכרותו, אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתע על פי המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956. גם לא נראה לי, שהסכום שנפסק בפריט זה מצדיק התערבות" (עמ' 423 מול האות ה'). 14. בישום האמור לעיל על המקרה שבפני, נראה שהמקרה של התובע שונה במובן זה שהמומחה קבע כי ההפרעה באישיות מסוג היפוכונדריה, אינה קשורה לתאונה וכן מצא המומחה שאין מקום לקבוע נכות צמיתה כלשהי בתחום הנוירופסיכאטרי. המומחה ניתח את ביקוריו החוזרים של התובע בביה"ח והגיע למסקנה כי גם התובע עצמו לא היה משוכנע שיש קשר בין ביקורים אלה לבין התאונה. במקרה זה, אין מדובר בתובע אשר סבל מדרגת נכות זמנית שניתנת לכימות באחוזים באופן שבסופו של דבר, לא נותרה נכות לצמיתות ובזה נבדל התובע מהמקרה שהובא לעיל. לפיכך, מסקנתי הינה שלא ניתן להעתר לבקשת ב"כ התובע ועל אף קביעת המומחה שלא נותרה נכות צמיתה ולפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק של הפסד כושר השתכרות, כתוצאה מהתאונה. הפסד השתכרות בעבר: 15. באשר להפסד השתכרות בגין העבר, טוען ב"כ התובע כי יש לפצותו בגין תקופת החלמה סבירה שלדעתה מגיעה לכדי 4חודשים. לתובע אין אישורי אי כושר או תעודות מחלה, מכיוון שהוא השתחרר 11יום לפני התאונה משירות סדיר בצה"ל. ב"כ הנתבעת טוען שהתובע ממילא לא עבד וידוע כי חייל משוחרר מקבל דמי אבטלה. לדבריו, תקופת אי הכושר של התובע לא עלתה על 3 שבועות. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי שיש מקום לפצות את התובע בגין תקופה בת 3 שבועות וזאת בהתחשב בכך כי לא הוכח כי התובע קיבל דמי אבטלה בתקופה זו. בהעדר הוכחה על גובה ההשתכרות, אזכה את התובע בפיצוי גלובלי בסך של 000, 3 ש"ח בגין ראש נזק זה. הוצאות ועזרת צד ג' בעבר: 16. הוצאות בגין העבר לא הוכחו, אולם יחד עם זאת, נסע התובע לקבלת טיפולים רפואיים בסמוך לאחר התאונה וכן יש להניח כי יום או יומיים בסמוך לאחר התאונה נזקק לעזרת בני משפחתו ועל כן, אני פוסק לו בהערכה גלובלית סך של 800, 1 ש"ח בגין ראשי נזק אלה. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 17. בעקבות התאונה הועבר התובע לטיפול בביה"ח הילל יפה. בביה"ח התובע נבדק וטופל בגין חבלות בפנים, פצע באוזן ולחי ימין, פצע בצוואר ושפשופים בעור שנגרמו כתוצאה מרסיסי זכוכית. לאחר הטיפול שוחרר התובע לביתו למעקב ולהמשך טיפול בקופה"ח (ראה תעודת חדר מיון). כמו כן, נזקק התובע לטיפולים רפואיים נוספים והדברים פורטו בחוות דעתו של המומחה (עמ' 4 לחוות הדעת). בנסיבות אלה, נראה לי כי פיצוי בסך של 500, 8 ש"ח יהיה פיצוי הולם בראש נזק זה. 18. סיכומו של דבר, נזקיו של התובע הם כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר 000, 3 ש"ח ב. הוצאות ועזרה בעבר 800, 1 ש"ח ג. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 500, 8 ש"ח סה"כ 300, 13 ש"ח 19. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 300, 13 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של % 12 בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת משפט. הסכומים ישולמו תוך 30יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שקלתי את בקשת ב"כ הנתבעת לנכות את שכרו של המומחה מסכום הפיצויים אולם בסופו של דבר נראה לי שאין מקום לניכוי שכר המומחה מאחר ובנסיבות המינוי היה מוצדק.תאונת דרכיםקשר סיבתי