קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 20 אחוז נכות לצמיתות: 1. התובע, יליד 1914, נפגע בתאונת דרכים ביום 30/6/94. התאונה היתה גם תאונת עבודה. בפני חלוקים הצדדים לגבי שיעור הפיצוי שלו זכאי התובע בעקבות התאונה. 2. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מן, קבע לתובע % 20 נכות צמיתה. ובחוות דעתו כתב: "לפנינו אדם שנפגע בתאונת דרכים וסבל חבלה בשוק ובברך ימין. בהמשך החלו לדבריו כאבי גב. היום אין ממצא פתלוגי חריג בשוק, והממצא בגב הוא מועט ולהערכתי איננו נוגע לתאונה. בברך נותרה אי יציבות צידית בינונית עם חשד סביר לנזק מניסקיאלי. נכותו של התובע תואמת ל- % 20 בשל הפגיעה בברך ימין לפי סעיף 48(2) א' (הנזק לרצועה) וסעיף 48(ז) (הנזק לסהרון) לתקנות חוק הביטוח הלאומי (1956)". ד"ר מן הוסיף כי התובע יצטרך לעבור ניתוח ארטרוסקופי ולהשתמש באופן תמידי במכשיר מייצב לברך ימין. בתשובה לשאלות הבהרה ציין ד"ר מן כי אינו רואה מדוע התובע לא ישתמש בתחבורה צבורית מקובלת ושלל את הצורך להשתמש דווקא במוניות, לפחות במצבו הנוכחי ובשנים הקרובות. המומחה ציין עם זאת כי הקושי בשמוש בתחבורה ציבורית יתכן ויוחמר במידה ומצב הברך יתדרדר. ע"פ טענת התובע מאז התאונה הוא נוטה ליפול ואין לו שליטה על גופו (פרו' מיום 28.3.96, עמ' 3 ש' 2). הוא גם מתקשה לעלות במדרגות וסוחב את עצמו בקושי (שם, ש' 6, עמ' 5ש' 11-12). 3. התובע הינו חייט במקצועו, ובבעלותו עסק קטן לחייטות ברחוב ריבלין, לעבודתו שב כשלושה חודשים לאחר התאונה. ע"פ תיאורו, תפקודו לאחר התאונה הוא כדלקמן: "ביום רגיל אני פותח ב-00: 10, 30 :10, לפעמים ב-00: 11, אני בד"כ עושה תיקונים, ריץ'-רץ', תיקון מכפלות, חוץ מזה אני יושב ולומד, מתפלל, קורא תהילים, בצהריים אוכל משהו, סוגר והולך לבית-הכנסת הנמצא ליד ביתי" (פרו' מיום 28.3.96 עמ' 5 ש' 25-28). לאחר התאונה שולמו לתובע דמי פגיעה לתקופה של חודשיים, כאשר המל"ל לא הכיר בתקופת אי כושר נוספת. ע"פ גרסת התובע טיפלה בו אחרי התאונה אשתו, שהיא עקרת בית. לא הובאה ראיה וגם לא נטען כי הסתייע באחרים. ב"כ התובע מסתמך על תעודת עוור שקיבלה האישה לאחרונה כדי להוכיח שיכולת האישה לסייע לו כבת משפחה הוגבלה באופן משמעותי וכי על כן ייאלץ להישען בעתיד על עזרה מלבר. ב"כ הנתבעת טען שיש לפסול את תעודת העוור כראיה בשל חוסר רלבנטיות. אני סבורה כי התעודה עומדת במבחן הרלבנטיות, לפי שיש בה כדי להאיר את העניין שלגביו הובאה כראיה, דהינו היקף הפיצוי בגין עזרת הזולת לאור השינוי הצפוי בנסיבות. 4. התובע טוען כי הכנסותיו קודם לתאונה עמדו על ה- 000, 2 ש"ח ולאחריה הגיעו לכ-000, 1 ש"ח בחודש. לא הוצגו מסמכים כלשהם לענין ההכנסה בתקופות שלפני ושאחרי התאונה. ב"כ הנתבעת טוען כי אין לקבל את הטענה לפיה קודם לתאונה הגיעו הכנסות התובע ל-000, 2 ש"ח בחודש מהטעם שלמל"ל דיווח התובע ששעור השתכרותו, עובר לתאונה, הגיע לכ- 900 ש"ח. ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען כי למעשה עבודת התובע מתבצעת בישיבה ואין לתאונה כל השפעה על יכולתו להמשיך ולעבוד כך. מוגבלותו הנטענת של התובע, אם בכלל, נובעת לטענת ב"כ הנתבעת מכאבי גב ותהליך הזדקנותו הטבעי אשר אינו קשור לתאונה. ב"כ הנתבעת מוסיף ומצביע על ירידת הביקוש לעבודות חייטות בשוק, ללא כל קשר לתאונה, וסומך על דברי התובע לפיהם כיום תפירה ע"י חייט אינה משתלמת, וכי "כל החייטים סגרו חוץ מתיקונים" (פרו' שם, עמ' 5 ש' 20-22). טענה נוספת שמעלה ב"כ הנתבעת ענינה העובדות הבאות: דירת התובע מצויה בקומה שניה, ואין מחלוקת שכדי לצאת לעבודתו על התובע לרדת כ- 46 מדרגות, וכדי להגיע לחנות עליו לעלות כ- 12 מדרגות נוספות המובילות אליה. ב"כ הנתבעת טוען כי טענת התובע שבשל מצב רגלו אינו מסוגל לעלות "במדרגות הרחבות של אוטובוס ציבורי" אינה אמינה לאור יכולתו לעלות מדרגות כאמור. ע"פ החומר שבפני אני מגיעה למסקנה כי נכותו הפונקציונלית של התובע שונה מנכותו הרפואית. בע"א 435/85 מחמור בעמ' נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524 נאמר לענין אבחנה מעין זו: "הפסד כושר העבודה - הנכות התפקודית - הינו פונקציה של הנסיבות האופפות את הניזוק כגון גיל, מין השכלה ומידת המאמץ הפיזי הנדרש בעיסוקו, ועל כן אין חפיפה מלאה בינו לבין שעור הנכות הרפואית" (שם עמ' 530). בהתחשב בגילו של התובע - שהיה בן 80 ביום התאונה - ובתוחלת החיים הנגזרת מגיל זה (כ- 6 שנים) השתכרותו של התובע מוגבלת בהכרח מבחינת טווח הזמן. יש גם להביא בחשבון את בעיות הגב של התובע שאינן קשורות לתאונה. השפעת הנכות על תפקודו של התובע בעבודתו, לפחות בזמן הקרוב אינה צריכה להיות משמעותית. יכולתו לתפקד בעבודתו כחייט לא נפגעה באופן ממשי מאחר שלא נפגעה ראייתו, לא נפגעו ידיו, ואין סיבה שלא ימשיך לתפור כקודם, פעולה הנעשית בישיבה. קשייו בשל התאונה מתבטאים בפעולות הליכה, ובכלל זה בתנועה לעבודה וממנה. פעולות אלו אכן קשורות בעבודתו ומשליכות עליה, ואולם אני רואה לנכון לקבוע שמגבלתו בשל כך לענין עבודתו אינה מגיעה מעבר לכ- %10-% 5מכושרו. אשר לטענה בדבר היקף הפסד ההשתכרות בעבר אני סבורה כי צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי מאחר ולא הובאו כל ראיות בכתב התומכות בטענת פער ההשתכרות בין התקופה שלפני התאונה ולאחריה, ובהתחשב בהצהרותיו בפני המל"ל שקבעו את שעור דמי הפגיעה שקיבל, אין ביד התובע להישמע בטענה שהכנסתו ירדה כדי מחצית. מכל מקום אין לקשור לתאונה ירידה בהכנסות בהיקף כזה. אני מכירה בחודש השלישי שלאחר התאונה כחודש שהתובע זכאי בגינו לפצוי מלא בגין הפסד השתכרות, בהניחי שהטראומה שחווה בשל התאונה ביחד עם מצבו הפיזי הכולל עיכבו את התאוששותו. להערכתי הפסד ההשתכרות בעבר התבטא בעיקר בתקופה הראשונה הסמוכה לתאונה ובמידה פחותה גם לאחריה. אני רואה לנכון בהתחשב בנתונים שבפני לפסוק לו בעבור הפסד העבר באופן גלובלי. הוא הדין ביחס להפסד ההשתכרות בעתיד, ע"פ השיקולים שהובאו לעיל. לאור האמור אני פוסקת לתובע: א. כאב וסבל - הסכום המגיע יחושב לפי % 20 מהסכום המקסימלי, בנכוי גיל, בצירוף ריבית מיום התאונה. ב. הפסד השתכרות בעבר - סכום גלובלי בסך 000, 4 ש"ח (להיום) (לאחר שנלקחו בחשבון דמי הפגיעה). ג. הפסד השתכרות בעתיד - סכום גלובלי בסך 200, 3 ש"ח (להיום). ד. הוצאות בעבר בעבור מוניות - בהתחשב בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה בנושא זה, איני מכירה אלא בחלק מהסכום הנתבע. במסקנה זו תומכים גם יתר הטעונים שפירט ב"כ הנתבעת בסיכומיו, הנוגעים למהות הקבלות שהוגשו, ולמדרגות שעל התובע לרדת ולעלות בהם בדרכו לעבודתו. עם זאת לענין זה אני מביאה בחשבון לא רק את קשיי העליה לאוטובוס, אלא גם את קשיי הנסיעה לרבות הצורך לעמוד עד אשר יתפנה מקום. אני רואה לנכון לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי בהכירי בהיקף משמעותי יותר של ההוצאות בתקופה הסמוכה לתאונה, ופוסקת סכום של 000, 4 ש"ח להיום. ה. הוצאות תחבורה בעתיד - בהתחשב בנכותו של התובע מחד גיסא ובתשובות המומחה לענין אפשרות השמוש בתחבורה ציבורית, בתוחלת חיי התובע, ובאפשרות שהיה מצמצם פעילותו באופן טבעי עם השנים, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 700 ,2 ש"ח (להיום). ו. עזרת הזולת בעבר: סכום גלובלי בסך 000, 2 ש"ח (להיום). ז. עזרת הזולת בעתיד: לאור מגבלות התובע בתנועה והליכה בשל התאונה ולאור ההרעה במצב אשתו, סביר כי יזדקק בעתיד לעזרת הזולת שעלותה גבוהה יותר. לאור האמור אני פוסקת לו סכום גלובלי בסך 000, 6 ש"ח (להיום). ח. טפולים רפואים בעתיד ובעבר: עפ"י טענת ב"כ הנתבעת אין לפסוק הוצאות אלו מאחר שמדובר בתאונת עבודה, והתובע זכאי לקבל טיפולים כאלה מהמל"ל. הפסיקה קבעה כי כאשר עומדת לניזוק האפשרות לקבל מהמוסד לבטוח לאומי גימלה, מענק וכיוצ"ב, בגין אותו נזק שהמזיק גרמו, אזי אין לחייב את המזיק בסכומים שיכולים להיות משולמים ע"י המוסד, ר' בע"א 714/80, 728, גולדברג נ' בסה ואח’, פ"ד לז (3) 109. ברם יודגש כי טעמה של הלכה זו אינה חובת הניזוק להקטין את נזקו אלא הטעם "שאין לחייב את המזיק בתשלום כפול הן לניזוק והן למוסד", ר' ע"א 714/80, שם עמ' 114, וכן ע"א 354/85 ממן נ' קעטבי ואח' פ"ד מ"א (2) 113, בעמ' 124 בהעדר חשיפה כזו לסיכון תשלום כפול, אין מקום להפחית סכומים כלשהם מגובה הפיצוי, לפי שאין "מענישים" את הנזוק על שלא פנה למל"ל. כאשר בעת מתן פסק-הדין לא ברורים סיכוייה של פנית הנפגע למל"ל נוהגים בתי המשפט לעכב סכום משוער מהפיצוי, ר' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שלישית תשנ"ג, עמ' 941 ואילך. במקרה שבפני איני סבורה, וכך גם לא נטען בפני, שיש סיכוי שהתובע יוכל להשיב לעצמו את ההוצאות הרפואיות לגבי העבר. האפשרות להשבת הוצאות כאלה קימת ע"פ תקנה 4לתקנות הבטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח-1968, לגבי מקרים שבהם ניתנה עזרה ראשונה דחופה ונבצר מהנפגע לקבל טיפול רפואי בשירות רפואי, ולא נטען שזה המצב במקרה שבפני. אשר להוצאות רפואיות בגין העתיד, אפנה לסיכום ההלכה המופיע בספרו הנזכר של קציר: "הדין המסתמן בכל הנוגע לנפגע הזכאי לטיפול רפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי, אולם תביעתו הוגשה כנגד נתבע, שאינו מעבידו, כגון שפלוני נפגע בתאונת דרכים, בדרך לעבודה יהיה מוכתב על ידי זכות השיקום הקיימת בידי המוסד לביטוח לאומי נגד המזיק שהוא בגדר צד שלישי; במקרה כזה יהיה אמנם הנפגע זכאי לפיצויים בשל הוצאות הטיפול הרפואי שהלה יזכה מן המוסד לביטוח לאומי בשל זכות השיקום המובטחת למוסד" (שם, עמ' 373). לאור האמור, וע"פ הנתונים שבפני, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בסך 000, 3 ש"ח לעבר. אשר לעתיד, בהתחשב בהוצאה על הניתוח, טיפול פיזיוטרפי, מכשיר מיצב (הטעון החלפה) ותרופות (ע"פ העלויות שציין ד"ר מן בתשובות לשאלות ההבהרה), אני רואה לנכון לפסוק סכום גלובלי של 000, 13 ש"ח, ואולם סכום זה יעוכב עד לאחר שיתברר אם אכן יהא ביד התובע לקבל טיפולים אלו מהמל"ל, ולצורך זה יהא עליו לפנות בתביעה למל"ל, תוך 30 יום. הצדדים יוכלו לפנות לביהמ"ש לקבלת הוראות עפ"י תוצאות תביעה זו. ט. ניכויים: הצדדים מסכימים שינוכה מהסכומים שייפסקו תשלום תכוף בסך 000, 3 ש"ח שנתקבל ביום 9.1.95 כשהוא משוערך ונושא ריבית כחוק. אשר לדמי פגיעה: הוגשה חוו"ד אקטוארית מטעם הנתבעים לענין הסכום ששולם כשהוא משוערך, ואולם בחשוב הפסד ההשתכרות בעבר לעיל כבר נלקח בחשבון ניכוי זה. י. קצבה "רעיונית": ב"כ התובע מסכים כי יש לעכב סכום מסויים בהתחשב במענק או גמלת נכות שהמל"ל יכיר בזכאות התובע לגביהם, אם יגיש תביעה, ואני מורה על עיכוב של 351, 5 ש"ח ע"פ החשוב האקטוארי שהוגש מטעם הנתבעים. גם לענין זה יוכלו הצדדים שוב לפנות לבית המשפט אם יתעורר צורך בכך. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ופוסקת לתובע את הסכומים שצויינו לעיל בצירוף שכ"ט בסך % 13 ומע"מ ומורה על ניכוי התשלומים התכופים ועיכוב סכומים כפי שצויין לעיל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט (מיום הוצאתן) נכות צמיתהנכותתאונת דרכיםאחוזי נכות