תביעה לקבלת כסף שהצטבר בפוליסת ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת כסף שהצטבר בפוליסת ביטוח: .1המערערת היתה בזמנו פקידה במשרד הדתות. סוכן ביטוח של חברת שמשון (המשיבה) הציע לה תכנית ביטוח ל- 12שנים, לפיה תפריש המערערת ממשכורתה, מידי חודש בחודשו, סכום קצוב, צמוד למדד, אשר ינוכה ממשכורתה לטובת המשיבה, ובתום תקופת הביטוח תקבל המערערת את הסכום שהצטבר לזכותה. המערערת שילמה 12תשלומים חדשיים, החל מיוני 79' ( 70.50ש"ח) ועד מאי 80' (487.46), ועוד תשלום אחד ביולי 80' ע"ס 70ש"ח. .2ב- 16.4.91פנתה המערערת למשיבה וביקשה לקבל את הסכום שהצטבר לזכותה ולא נענתה. באחת השיחות הטלפוניות השיבה הנתבעת כי שמה של המערערת אינו מופיע כלל ברשימת המבוטחים. בעקבות זאת הגישה המערערת לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה על סך 000, 5ש"ח. היא המציאה אישור מבנק "יהב" כי הניכויים בוצעו ממשכורתה לחשבון חברת הביטוח "שמשון" (ראה גם תלושי המשכורת המאשרים זאת) המשיבה בכתב הגנתה השיבה כי אין לה כל מסמך המאשר כי המערערת עשתה אצלה ביטוח, ומכל מקום, מאחר שפוליסת הביטוח היתה בתוקף פחות משנתיים, והתשלומים הופסקו, הרי הפוליסה בטלה מעצמה הן מכח הנוהג בדיני הביטוח לגבי פוליסה מסוג זה, והן מכח סעיף 46לחוק חוזי הביטוח, תשמ"א - .1981 אומר מייד כי הטענה האחרונה אין בה ממש, שכן החוק לחוזי ביטוח נכנס לתוקפו רק לאחר שהמערערת הפקידה את תשלומי הביטוח. ואילו הטענה הראשונה על קיום נוהג בחוזי ביטוח - לא הוכחה. .3המערערת העידה כי סוכן הביטוח אמר לה שתוכל לקבל הלוואה בגובה הסכום שהצטבר מהפרשותיה. ואולם כאשר באה לבקש הלוואה דחו אותה ואז החליטה להפסיק את הוראת הקבע. היא ביקשה אז את כספה בחזרה והשיבו לה כי תוכל לקבל את הכסף רק בתום 12שנים. מר ונציה מחברת הביטוח העיד ואמר שתכניות חסכון זה ל- 15שנים וכן אמר כי אם לא משלמים פרמיות לפחות שנתיים - אין פדיון פוליסה. הוא הוסיף ואמר כי לא מצא שום מסמך הנוגע למערערת למרות שבדק בכל סוגי הביטוח. .4בית המשפט קמא מצא כי הוכח שהמערערת שילמה ממשכורתה למשיבה לפני 12שנים 12תשלומים חודשיים, כמפורט בכתב התביעה, וחייב את חברת הביטוח להחזיר למבקשת את הסכומים ששילמה המערערת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וזאת לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. .5חברת הביטוח ביקשה רשות ערעור וכב' השופט יעקב צמח קיבל את הערעור והורה להחזיר התיק לבית משפט קמא כדי שישמע ראיות ויקבע איזה חלק מהתשלומים ששילמה המערערת היה עבור חסכון, ואיזה חלק היה עבור ביטוח. כל יתר הטענות (כולל טענות ההתיישנות) נדחו ע"י בית המשפט לערעורים. בית המשפט לערעורים קבע כי לכאורה זכאית המשיבה להחזר רק לגבי אותם סכומים ששולמו עבור חסכון ולא עבור הסכומים ששולמו עבור ביטוח, שכן בתמורה לקבלת סכומי הביטוח נטלה המבטחת על עצמה סיכון. .6בסיבוב השני של פסק הדין פסק בית המשפט קמא כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח באלו מקרים זכאית היא להחזר כספה. לכאורה - כך פסק בית המשפט קמא - משך הזמן שבו הפקידה התובעת כספים אצל חברת הביטוח עדיין אינו מזכה אותה בהחזר התשלומים שנזקפו לזכותה בחסכון. על פסק דין זה הוגשה בקשת הערעור שבפניי, ובהסכמת ב"כ הצדדים אדון בה כבערעור עצמו. .7בסיבוב השני בפני בית המשפט קמא העיד שנית מר אשר ונציה, מנהל המחלקה לביטוח חיים של חברת הביטוח. הוא מסר לבית המשפט כי יש שני סוגים של פוליסות, אחת - ביטוח חיים קבוצתי, והשני - פוליסה שיש בה מרכיב של חסכון שמתחיל להצטבר לאחר 3שנים. במקרה שלפנינו היו בסה"כ 13תשלומים חודשיים. בפרוטוקול נאמר כי עוה"ד בורבין "שנוכח באולם" אמר: "אני אשלח לבית המשפט שתי דוגמאות של הפוליסות". לאחר מכן העידה התובעת ואמרה "החוק הוא משנת 81' והפוליסה שלי משנת 79'". לאחר מכן באה החלטה של בית המשפט: "הדוגמאות של הפוליסות שהיו אז, יוגשו לבית המשפט עד ליום 10.2.93, פסק הדין ישלח לצדדים בדואר". .8בתיק בית המשפט מצוייה הודעה מאת עו"ד בורבין, ב"כ חברת הביטוח, לפיה הוא מצרף דוגמת שתי הפוליסות שהיו קיימות בזמנים הרלבנטיים לתביעה והם: א. פוליסה לביטוח חיים קולקטיבי (שם נאמר בסעיף 5(ב) כי אין בביטוח כל מרכיב של חסכון). ב. התנאים הכלליים לביטוח חיים צמוד ערך לאינדקס (שם נאמר בסעיף 5(2): "אם הפרמיות שולמו לפחות בעד שתי שנים יהיה בעל הפוליסה זכאי לדרוש את ערך פדיון הפוליסה במקום פוליסה מסולקת". .9כאמור לעיל פסק בית המשפט קמא הפעם שיש לדחות את התביעה "שכן התובעת לא הרימה את הנטל מתי היא זכאית להשבה כדין. כאשר, לכאורה, פרק הזמן שבו הפקידה כספים אצל (כתוב בטעות: אבל) הנתבעת עדיין אינו מזכה אותה בהחזר קופת החסכון שנוצרה מהתשלומים ששילמה". .10ב"כ המעורערת טוען כי בית המשפט קמא לא פעל במסגרת שקבע לו בית המשפט לערעורים, שהרי בית המשפט לערעורים (כב' השופט צמח) החזיר את הדין כדי לאפשר לחברת הביטוח להוכיח איזה חלק שולם ע"ח חסכון ואיזה חלק שולם עבור הביטוח, ואילו חברת הביטוח לא הוכיחה דבר. הפוליסות שנשלחו לבית המשפט ע"י ב"כ חברת הביטוח אינן לעניין, האחת נושאת שנת 93', והשניה מדברת על סילוק פרמיות ששולמו במשך שנתיים, ואילו העד ונציה דיבר על חסכון מצטבר לאחר שלוש שנים. חברת הביטוח לא המציאה את כל הפוליסות שהיו קיימות בתקופה האמורה. ב"כ המערערת טוען כי חברת הביטוח לקחה כסף מאת המערערת ולא נתנה לה פוליסת ביטוח ולכן, על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, עליה להחזיר למערערת את כספה. יצויין כי בכתב ההגנה לא העלתה הנתבעת טענת התיישנות. טענתה היתה כי אין ברשותה כל מסמך המעיד על הוצאת פוליסת ביטוח כלשהי לטובת התובעת וכי אין ברשותה כל רישום המעיד על גביית דמי ביטוח מן התובעת. "הנתבעת תטען כי הסכומים הנטענים לא נגבו על ידה או על פי הוראותיה". .11אכן יש לקבוע כי הוראות בית המשפט המחוזי לא קויימו. בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי להכריע בשאלה איזה חלק מהסכומים ששילמה המשיבה יש לייחס ליסוד החסכון ואיזה חלק ליסוד הביטוח. בית המשפט לערעורים הוסיף: "לכאורה, ובכפוף לכל טיעון אפשרי, זכאית המשיבה להחזר אותו חלק מסכומים אלה שיש לייחס לחסכון, ואת החלק הזה בלבד, ענין זה אינו ניתן לבירור בערכאת הערעור ללא שמיעת הראיות וטענות משני הצדדים". .12ואולם בית המשפט קמא לא קבע כל ממצא כפי שנתבקש לעשות, וכל מה שקבע הוא כי "התובעת לא הרימה את הנטל מתי היא זכאית להשבה כדין, כאשר, לכאורה, פרק הזמן שבו הפקידה כספים אצל הנתבעת עדיין אינו מזכה אותה בהחזר קופת החסכון שנוצרה מהתשלומים ששילמה". בפני בית המשפט היתה עדותה של המשיבה כי נציג חברת הביטוח הבטיח לה שתקבל את כספה בחזרה בעוד 12שנה (ישיבת 11.9.92ש' 18-17). עדות זאת לא נסתרה. ואולם כנגד טענה זו העיד מר ונציה, נציג חברת הביטוח, ואמר, (שם, שורה 25): "תכניות חסכון זה ל- 15שנה. אם לא משלמים פרמיות לפחות עבור שנתיים, אין פדיון פוליסה. לא מצאתי שום מסמך בקשר לתובעת.... לא מצאתי שמה בקובץ, לא ידוע לי גם מי הסוכן". על סמך עדויות אלה קבע בית המשפט קמא, בפסק הדין הראשון מיום 11.9.92, כי על חברת הביטוח להחזיר לתובעת את התשלומים שקיבלה ממנה על סמך העילה של עשיית עושר ולא במשפט. .13בסיבוב השני קבע בית המשפט, בפסק דינו מיום 17.2.93, כי התובעת לא הרימה את הנטל מתי היא זכאית להשבה כדין. ואולם המידע בעניין זה היה צריך להיות בידי חברת הביטוח שקיבלה - בניגוד להכחשותיה - כספים במשך שנה שלמה ע"י ניכוי ממשכורתה של התובעת לחשבון חברת הביטוח. למרות זאת טענה חברת הביטוח כי שמה של התובעת איננו מופיע כלל ברשימותיה וכי אין היא יודעת אפילו את שמו של סוכן הביטוח שעשה את הביטוח, וכי לא קיבלה כספים מאת המבוטחת! .14בנסיבות אלה היה על בית המשפט לקבל את עדותה של התובעת, כפי שאכן עשה בסיבוב הראשון, ולפסוק כי הובטח לתובעת שכספה יוחזר לה כעבור 12שנים וכי הבטחה זו לא קויימה. חברת הביטוח לא הוכיחה דבר, שהרי היא התכחשה לכל הביטוח, ואף הכחישה כי קיבלה כספים מאת התובעת, למרות שהוכח בבירור כי היא קיבלה כספים מאת המבוטחת. .15המסקנה הנכונה היא איפוא כי חברת הביטוח קיבלה כספים מאת התובעת בלא שנתנה לה את התמורה לכך, היינו היא לא הוציאה למבוטחת פוליסה של ביטוח. לפיכך על המבטחת להחזיר למבוטחת את כספה. .16אני מקבל איפוא את הערעור ומחייב את חברת הביטוח להחזיר למבוטחת את הכספים שגבתה ממנה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן אני מחייב את המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בקשר לערעור הנוכחי (בבית המשפט קמא ובערעור) בסך אלף ש"ח, וכן בהוצאות שנפסקו בערעור הראשון בסך 500ש"ח. פוליסה