אי תשלום מזונות קטין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי תשלום מזונות קטין: 1. הקטין נולד ביום 19.9.91 לאביו (להלן - האב), ולאמו (להלן - האם), שלא היו נשואים זה לזה. 2. ביום 12.5.95 נקבעה אבהותו של האב על הקטין ע"י בית המשפט המחוזי. 3. האב הינו גרוש ויש לו שתי בנות בגירות. 4. האב נמנע מלשלם מזונות הקטין ועל כן הוגשה ב20- באפריל 1997 תביעת מזונות נגד האב. כתב ההגנה של האב - הוגש ביום 1.6.97. ביום 24.11.97 ניתנה החלטה כי על האב לשלם מזונות זמניים לקטין בסך 400 ש"ח לחודש החל מדצמבר 1997. פסק הדין על חובת האב לשלם מזונות לקטין - ניתן ביום 31.8.99. 5. האב טען בבית המשפט כי הוא אומלל, חולני, אלכוהוליסט לשעבר, ובעל הכנסות נמוכות. 6. בית המשפט לענייני משפחה, (כב' השופט מרכוס), קבע - א. ניתן לרדת לנכסיו של חייב במזונות, ולאב יש הכנסה של כ75,000- דולר ממכירת דירתו. ב. צרכיו של הקטין עולים כדי 1,800 ש"ח לחודש (תוך פירוט מדויק), ובהתחשב בהכנסות האם - על האב לשלם לצרכיו ההכרחיים של הקטין 1,400 ש"ח לחודש (כולל השתתפות במדור), וכן 300 ש"ח דמי טיפול לחודש - נכון ליום הגשת התביעה. ג. קצבת הילדים תשולם לאם ואינה חלק מן המזונות. ד. על האב לשלם את כל חובו בניכוי מה ששולם בפועל - בששה תשלומים חודשיים שווים החל מ1.9.99-, וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. 7. האב לא מלא אחר פסק הדין והיה צורך בפנייה להוצאה לפועל. על פי דף חשבון הוצל"פ - יתרת החוב נכון ליום 24.10.00 - הייתה 35,044.26 ש"ח. 8. א. האב וגרושתו היו בעלי דירה בת 4 חדרים בשכונת גילה בירושלים, וביום 14.4.99 ערכו חוזה למכירת דירתם למערערים כאן, שהם אחותו וגיסו של האב, תמורת 140,000 דולר. ב. בנספח התשלומים לחוזה זה נאמר כי במעמד חתימת החוזה ישלמו הקונים לגרושתו של האב ולאב - סכום השווה ל20,000- דולר לכל אחד מהם; וכן כי סכום של 6,500 דולר ייחשב כמשולם לכל אחד מיחידי המוכרים, כך שבסך הכל ישולם וייחשב כמשולם סכום של 26,500 דולר לכל אחד מיחידי המוכרים, וביחד סכום של 53,000 דולר. היתרה בסכום של 87,000 דולר תשולם ע"י הקונים כדלקמן: 43,500 דולר לגרושת האב, ו43,500- דולר לאב - בכפוף לקבלת החזקה בדירה ומסירת כל המסמכים הדרושים לרישום הזכויות משם המוכרים לשם הקונים. 9. אין מחלוקת כי גרושתו של האב קיבלה מהקונים (המערערים בתיק שלפני) - את כל מה שהגיעה לה תמורת זכויותיה במחצית הדירה, וכי הזכויות בדירה כולה הועברו לידי המערערים. 10. האב העיד בבית המשפט קמא כי לא קיבל כסף כלשהו מהקונים תמורת חלקו בדירה שהועברה לבעלות הקונים, גם לא את 20,000 הדולר שהיה עליהם לשלם לו עם החתימה על ההסכם. 11. חודש לאחר החתימה על מכירת הדירה למערערים - ביום 14.5.99, חתמו האב והמערערים, (שכזכור הם אחותו וגיסו של האב), על הסכמים נוספים: הסכם בו שינו את נספח התשלומים שהיה על המערערים לשלם לאב תמורת מחצית זכויותיו בדירה, באופן שבמקום לשלם לו תמורה במזומן, הוסכם ביניהם כי המערערים ישכירו לאב את הדירה תמורת 3,600 דולר לשנה, ותמורת הדירה תשולם למערערים תוך קיזוז דמי השכירות במשך 17 שנה, ובתשלום אחרון ישולם סך 2,300 דולר; וכן נערך הסכם שכירות לתקופה שלא תעלה על 19 שנה ו11- חודש. 12. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 14.6.2000, כאשר האב ביקש פרישת תשלומים בטענה שאין לו יכולת לשלם מזונות הקטין, טען האב שאין לו כסף והוא גר בדירת אחותו (הדירה שהייתה שלו ונמכרה לאחותו); שלא קיבל אף אגורה בעבור הדירה שמכר לאחותו ולגיסו, וקיבל רשות מאחותו להישאר לגור בדירה עד מותו. 13. א. בדיון נוסף שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 2.7.00 אמר האב כי לא ידע שהדירה שמכר לאחותו וגיסו - מעוקלת מיום 2.4.98. בדיון התברר כי צו העיקול נשלח על שם "רחמים מזרחי" ולא על שם האב, ועל כן בוצעה העברת הזכויות על שם המערערים ביום 21.11.99 (כפי שנראה מנסח הרישום שהוצא ביום 19.12.99). ב. בסיומו של אותו דיון הודיעו ב"כ הצדדים כי מוסכם עליהם שייקבע דיון אליו יוזמנו אחותו וגיסו של האב, (המערערים בערעור שבפני), ובית המשפט קבע בהחלטתו כי הגיע למסקנה שיש לחפש דרך להעמיד סכום כסף לרשות האב שיאפשר לו לשלם את המזונות לקטין בצורה מסודרת, ואחת הדרכים האפשריות לכך היא בשינוי סידרת החוזים שנעשתה בין האב לבין אחותו וגיסו. לכן הורה בית המשפט קמא על זימון הצדדים, כולל המערערים, לדיון ביום 12.7.00. ג. כן קבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 2.7.00: "אני מורה על עיקול זמני על כספים המגיעים למבקש (האב) מאת אדונים כהן, וזאת במסגרת ההסכמים שנעשו בנוגע לנכס..., כולל הסכם בדבר שכירות הנכס מיום 14.5.99". 14. ההזמנה לדיון ליום 12.7.00 הגיעה למערערים רק ב11.7.00- והם ביקשו דחייה - שניתנה להם. בית המשפט קבע את הדיון ליום 31.7.00 אולם ב19.7.00- הגיש ב"כ המערערים בקשה לבית המשפט להקדמת הדיון ליום 30.7.00 בשל נסיעת המערערים לחו"ל ביום 31.7.00 - ובית המשפט נענה לבקשתם. 15. א. ביום 30.7.00 התקיים דיון בבית המשפט קמא בנוכחות ב"כ האם, ב"כ האב, שני המערערים ובא כוחם. ב. בדיון זה הודיע ב"כ המערערים לבית המשפט כי המערערים ביקשו לסייע לאב - שהוא אחיה של המערערת - שנקלע למצוקה, ולכן החליטו לסייע לו ברכישת הדירה שהייתה בבעלותו ובבעלות גרושתו, למרות שלמערערים לא היה עניין ברכישת הדירה. הרעיון היה לעזור לאב מבלי להכביד על אחותו וגיסו בצורה לא סבירה. התנאי היה, לדברי ב"כ המערערים, שחלקו של האב בדירה - לא ישולם לו במועד מכירת הדירה, וכחלק ממכלול העיסקה - האב יוכל לגור בדירה בשכירות של 3,600 דולר לשנה - תמורת הסכום המגיע לו בגין מכירת בעלותו על מחצית הדירה למערערים, וזאת כדי שהאב לא ימצא עצמו גר ברחוב. ב"כ המערערים (שהוא גם בנם של המערערים) טען כי יכול להיות שלאב היו כוונות זדון, אולם המערערים הוציאו הרבה כסף, והדרישה שישלמו תמורת מחצית הדירה של האב מעבר למוסכם - תכביד על המערערים, ולא תבטיח מגורים לאב. לכן הביע ב"כ המערערים התנגדות, בשם המערערים, לשינוי ההסכמים מיום 14.5.999. ג. באותו דיון טען ב"כ המערערים כי את ההודעה על העיקול קיבלו המערערים רק ביום רביעי, ויש להם לפי הדין זכות להגיב תוך 10 ימים - שטרם חלפו. ד. ב"כ המערערים טען כי צו העיקול לא יכול לתפוש יותר ממה שיש לחייב, וכל מה שיש לאב - זו זכות לקבל תשלומים עתידיים, כנגד חובה לשלם דמי שכירות עתידיים, וכאשר יש עיקול וקיזוז - הקיזוז גובר על העיקול, לכן לא ניתן לדרוש מן המערערים כספים בפועל. ה. ב"כ האב טען כי בשום פנים ואופן אי אפשר לשנות עיסקה שנעשתה בעבר, ואין כאן כסף שניתן לעקלו. ו. ב"כ הקטין טען כי המערערים הם בעלי דירה המקבלים את הפירות תמורת השכרתה לאב, כפי שהיו מקבלים מכל אדם אחר. הסכום של 43,000 דולר - עוקל, והאב היה זכאי לסכום זה תמורת מכירת מחצית הדירה למערערים. מאחר שהאב חייב במזונות הקטין - לא יתכן שאדם שמגיעים לו 40,000 דולר יבוא לבית המשפט ויאמר שאין לו ממה לשלם מזונות לקטין. ז. בית המשפט קמא קבע כי בעת שההליכים בפניו לתשלום מזונות היו תלויים ועומדים - היה האב בעל מחצית דירה וביום 14.4.99 מכר את חלקו בדירה לאחותו ולגיסו, וביום 14.5.99 נערך שינוי בהסכם המכירה, וסכום התמורה שהאב היה אמור לקבל מהמערערים - הומר לזכות מגורים ל17- שנה, תוך זקיפת דמי השכירות על חשבון תמורת הדירה המגיעה לאב. בית המשפט קבע כי די בעיסקות אלו - כדי להביא לדחיית בקשת האב לפרישת חובו. האב יכול היה לכלכל ענייניו בצורה שתביא לידיו סכום לתשלום מספיק למזונות בנו, ומשבחר לא לעשות כן - אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. ח. בית המשפט הוסיף בהחלטתו: "זימנתי את קונה הדירה להיום כדי לבחון אפשרות שעל ידי הזרמת כספים עבור מזונות הקטין ניתן יהיה להימנע מהליכי הוצאה לפועל, כולל צווי מאסר, כנגד המבקש, אך אינני בא בטענות עם הקונים, אשר חופשיים לבחור אם וכיצד לעזור למבקש. אכן הטלתי עיקול על הסכום שמגיע למבקש, ועיקול זה יישאר בתוקף, כפוף כמובן לכל בקשה שתוגש לגביו". 16. ביום 7.8.00 הגישו המערערים לבית המשפט קמא הודעה לפי תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן - התקנות), כי אין בידיהם כספים המגיעים לאב, וחזרו על הטענות שהשמיע בא כוחם בדיון ביום 30.7.00 כי זכותו של האב לקבל את תמורת הדירה - כפופה לחובתו לשלם למערערים דמי שכירות בסך 3,600 דולר לשנה לפי ההסכם מיום 14.5.99, ובכוונתם לקזז כל סכום של דמי שכירות כנגד התמורה שהם חבים לאב. כן הובהר כי בינתיים קוזזו שני סכומים של דמי שכירות שנתיים בסך 3,600 דולר כל אחד, וכן 2,000 ש"ח בגין חוב האב כארנונה לעירייה - ששולם על ידי המערערים במהלך שנת 1999. אי לזאת, כל עוד שוכר האב את הדירה מהמערערים - אין, ולא תהיה בידי המערערים - יתרת סכומים שיהיה עליהם לשלם לאב, ולכן הם מתנגדים לאישור העיקול. 17. ב"כ הקטין הגיב להודעה זו של המערערים ביום 27.9.00, בטענה שזכותם של המערערים לדמי השכירות העתידיים - קיימת רק אם האב יממש את זכות השכירות העתידית על פי הסכם השכירות, בעוד חובת המערערים לשלם את תמורת הדירה לאב - קיימת כבר עתה כי הזכויות כבר הועברו אליהם. אין בהסכמת האב והמערערים כדי לשמש חסינות מפני העיקול של תמורת הדירה. כנגד דמי שכירות עתידיים שיגיעו למערערים, אם יגיעו - קיים ועומד כבר חוב האב למזונות בנו. לפי תקנה 360 לתקנות - זכאי הקטין לעקל גם סכומי כסף עתידיים שהאב צריך לשלם למערערים. חבותו של האב לזון את הקטין - קודמת לזכות האב לשכור בעתיד את הדירה, ולכן אין מקום לקיזוז דמי שכירות עתידיים מתמורת הדירה המגיעה כבר עתה. לכן נתבקש אישור העיקול על יתרת תמורת הדירה שהמערערים טרם שילמו לאב. 18. ביום 5.10.00 נתן בית המשפט קמא החלטה לאמור: א. המערערים לא שילמו לאב את הסכום של 43,500 דולר בגין רכישת חלקו בדירה. ב. ביום 7.2.00 הוטל עיקול זמני על כספים המגיעים מהמערערים לאב במסגרת ההסכמים הנוגעים לדירה. ג. ביום 30.6.00 נדחתה בקשת האב לפרישת חובו לקטין משום שהעיסקות בקשר לדירה נעשו לאחר שמיעת ההוכחות בתיק המזונות, אם כי לפני מתן פסק הדין. ד. המערערים הגישו הודעה לפי תקנה 367 לתקנות, וביקשו ביטול העיקול בטענה כי אין בידיהם כספים המגיעים לאב, בעוד ב"כ הקטין ביקש אישור העיקול בטענה כי לאב מגיעה תמורת זכויותו בדירה שנמכרו למערערים, ולא יתכן כי מי שמגיע לו סכום העולה על 40,000 דולר - יטען כי אין לו כסף למזונות הקטין משום שעשה לנוחיותו הסדר עם אחותו וגיסו שתמורת זכויותיו במכירת הדירה - יוכל לגור בדירה, ודמי השכירות שלו במשך 17 שנה - יתקזזו כנגד תמורת הדירה. ה. בית המשפט קמא קיבל את טענות ב"כ הקטין, וכן קבע כי לפי הגדרת תקנה 360 בתקנות - ניתן לעקל "כל חוב או זכות, בין שהגיע זמן פרעונו ובין אם לאו". ו. לאב זכות לקבל את תמורת מכירת זכויותיו בדירה למערערים, וחוזה השכירות שערך עם אחותו וגיסו - הקובע כי התמורה תיפרע במשך שנים - אינו משנה את מעמדה של התמורה כנכס שניתן לעקל בשל זכות האב לקבל את תמורת הדירה בדרך של שכירות במשך שנים. ז. העובדה כי המערערים זכאים לקזז את תמורת הדירה שעליהם לשלם לאב - מדמי השכירות שהאב אמור לשלם למערערים - אינה מעניינו של הקטין, שכן אם תמורת הדירה שהמערערים חיבים לאב בגין רכישת זכויותיו - מעוקלת, על האב לשלם למערערים דמי שכירות בכל דרך אחרת, שאם לא כן - תבוטל השכירות, והמערערים ימשיכו להיות חייבים לאב את חלקו בתמורת הדירה אשר טרם קיבל בדרך של קיזוז. ח. בשל כך אישר בית המשפט קמא את העיקול על תמורת חלקו של האב בדירה, שביום מתן ההחלטה - 5.10.00 - עמד על 43,500 דולר, בניכוי 7,200 דולר כדמי שכירות לשנתיים, ובניכוי 2,000 ש"ח חוב ארנונה ששולם ע"י המערערים במקום האב - לטענתם. ט. בית המשפט קמא הטיל על המערערים והאב, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 2,000 ש"ח + מע"מ. 19. המערערים מערערים בזה על החלטת בית המשפט קמא מיום 5.10.00 בנימוקים הבאים: א. בית המשפט קמא לא פעל לפי הפרוצדורה לאישור עיקול כמפורט בתקנות, ולא נתן להם יומם בבית המשפט להשמעת טענותיהם. לא הוגשה בקשה לפי תקנה 369 לתקנות, ולא ניתנה למערערים זכות להגיש כתב הגנה לפי תקנה 19 תוך 30 יום - כאמור בתקנה 369. ב. המערערים הוזמנו לדיון בבית המשפט לענייני משפחה "כדי לבחון אפשרות שעל ידי הזרמת כספים עבור מזונות בקטין ניתן יהיה להימנע מהליכי הוצל"פ, כולל צווי מאסר, נגד המבקש", ולא כדי לדון באישור העיקול. ג. רק בעקבות הדיון אליו הוזמנו המערערים ב30.7.00- - שלחו המערערים לבית המשפט ב7.8.00- הודעה לפי תקנה 367 לתקנות - בה התנגדו לאישור העיקול בטענה שאינם חבים מאומה לאב. ד. אפילו במועד הגשת הערעור - טרם הספיקו המערערים להגיש כתב הגנה מטעמם - כפי שיש להם זכות לעשות, וטרם הגיע המועד להגשתו על פי התקנות. ה. ההליך המשפטי בו השתתפו המערערים - היה הליך בין האב לבן הקטין ולא בין הבן הקטין לבין המערערים, וראוי לדון בכל אחד מן ההליכים בנפרד. ו. החלטת בית המשפט ניתנה טרם זמנה ויש לאפשר למערערים למצות את ההליכים הקבועים בדין. ז. בית המשפט קמא התעלם מן העובדות ולא נימק החלטתו. ח. בית המשפט קמא טעה בהתעלמו: משינוי תנאי התשלום; מזכות האב לקבל את תמורת הדירה - בכפוף לחובתו לשלם דמי שכירות למערערים; מזכות הקיזוז של המערערים; מן העובדה שכל עוד האב שוכר את הדירה מהמערערים - אין בידי המערערים יתרת סכומים לתשלום לאב; שאין מעקל יכול לתפוש יותר ממה שיש לחייב, ויש לצד ג' זכות לטעון כנגד החייב וכנגד המעקל; שזכות קיזוז גוברת על זכות עיקול; מהסכמים שקדמו לפסק הדין ולעיקול; שלא התקיים דיון בבית המשפט בעניין העיקול - ככל שהדבר נוגע למערערים. ט. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון באישור העיקול כנגד המערערים, שכן הם אינם בבחינת בני משפחה לצורך חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה1995-. 20. לעניין טענת הסמכות - אני קובעת כי כל בית משפט שהטיל עיקול במסגרת סמכותו (כפי שהיה במקרה הנדון) - מומסך לדון בטענות צד ג' או המחזיק בנכס שעוקל - המתנגד לאישור העיקול. 21. טענת המערערים כאילו בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו - אינה מדויקת, שכן בית המשפט קמא קיבל את טענות ב"כ הקטין ונימק החלטתו במפורש בקבלת טענות אלו. 22. צודק ב"כ המערערים בטענתו כי משניתן צו עיקול על נכס - יש להודיע על כך למחזיק לפי תקנה 367 לתקנות, ולמחזיק זכות להתנגד לאישור העיקול לפי תקנה 369 לתקנות, ודין בקשה לאישור העיקול - כדין כתב תביעה, יחולו עליה הוראות תקנה 19, ודין המחזיק לעניין אישור העיקול - כדין נתבע, בשינויים המחויבים לפי העניין, לאמור - למחזיק זכות להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההזמנה. 23. בית המשפט קמא הודיע למחזיקים כי קיים עיקול ביום 11.7.00, נתבקשו להגיב תוך 10 ימים מקבלת ההודעה, והודע להם שאם לא יעשו כן - רשאי התובע להגיש בקשה לאישור העיקול תוך 15 יום, ודין בקשה זו - כדין תביעה, ודין המחזיק כדין נתבע בשינויים המחויבים לפי העניין. 24. בית המשפט קמא הזמין את המערערים (המחזיקים בנכס שעוקל) לדיון ביום 30.7.00, לנסות להגיע להסדר לפיו האב ישלם מזונות לקטין, ואולי כדי להשיג שינוי ההסכמים שהמערערים חתמו עם האב - כפי שבית המשפט עצמו כתב בהחלטתו מיום 2.7.00 - ולא כדי לדון באישור העיקול או בהתנגדות לו. 25. בדיון ביום 30.7.00 אכן התיצבו שני המערערים ובא כוחם בבית המשפט, הסבירו לבית המשפט מדוע חתמו על ההסכמים ומדוע רכשו את הדירה מן האב - למרות שלא היה להם עניין ברכישתה (שכן רצו לעזור לאב במצוקתו), והתנגדו לשינוי ההסכמים מיום 14.5.99, משום שעדיין הם רוצים שיהיה לאב היכן לגור. באותו דיון גם הודיעו המערערים לבית המשפט כי לפי התקנות יש להם זמן להגיב לבקשה שכן קיבלו את ההודעה רק ביום רביעי וטרם חלף המועד לתגובה לפי התקנות. 26. בית המשפט קמא קבע בסוף הדיון כי אכן זימן את המערערים כדי לבחון אפשרות להזרמת כספים לקטין כדי להימנע מהליכי הוצל"פ כנגד האב, כולל הוצאת פקודת מאסר נגדו, ואינו בא בטענות למערערים; וכן קבע כי העיקול יישאר בתוקף - כפוף לכל בקשה שתוגש ע"י המערערים. 27. מאחר שבשלב זה טרם אישר בית המשפט את העיקול, ואף נתן למערערים אפשרות להגיש כל בקשה שירצו - לא ניתן לבוא בטרוניה נגד בית המשפט על הפרוצדורה שנקט עד אותו מועד. 28. ואכן, ביום 7.8.00 הגישו המערערים לבית המשפט קמא הודעה לפי תקנה 367 לתקנות בה טענו שאין להם כספים המגיעים לאב, וחזרו בכתב על הטענות שטענו בעל פה בדיון ביום 30.7.00 - המסתמכות על ההסכמים שערכו עם האב. 29. ביום 27.9.00 הגיב ב"כ הקטין להודעת המערערים וביקש לאשר את העיקול. 30. ביום 5.10.00 אישר בית המשפט את העיקול. 31. בדיון שהתקיים בערעור נשאל ב"כ המערערים ע"י בית המשפט - איזה טענות ואיזה מסמכים ברצונו להגיש לבית המשפט במסגרת זכות המערערים להתגונן - שלא ניתן לו להגישם לבית המשפט קמא? מתשובות ב"כ המערערים עולה כי אין למערערים למעשה מה להוסיף על מה שכבר כתבו ומה שכבר אמרו לבית המשפט קמא, פרט לטענה שהמערערים לא ידעו על קיומו של הקטין בעת עריכת ההסכמים עם האב, משום שהאב הסתיר את קיומו מפניהם, ועל כן אין מקום לדבר על קנוניה שעשו ביודעין עם האב להברחת תמורת הדירה. 32. חשיבותו של סדר הדין במשפט היא מניעת פגיעה במהות, לאמור - ליתן לכל צד את יומו בבית המשפט כדי להביא בפני בית המשפט את כל טענותיו וראיותיו המהותיות. במקרה הנדון, גם אם הייתה חריגה מסוימת מסדר הדין, בפועל לא נפגמה המהות, שכן ב"כ המערערים אישר למעשה כי אין למערערים טענות נוספות ומסמכים נוספים על אלה שכבר הביא בפני בית המשפט קמא ובפני בית משפט זה. 33. אי לזאת, לא יהיה בידי המערערים להביא בפני בית המשפט קמא כל טענה או מסמך נוסף על מה שהיה בפניו - גם אם אקבל את הערעור ואחזיר את הדיון לבית המשפט קמא. 34. לא יכול להיות ספק כי האב פעל בחוסר תום לב מובהק כלפי הקטין בהברחת נכסיו בעזרתם האדיבה של המערערים (גם אם ללא ידיעתם) - כדי להימנע מלשלם מזונות בנו הקטין, שהרי ההסכמים שערך עם אחותו וגיסו ב14.4.99- וב14.5.99- - נערכו לאחר שהוגשה נגדו תביעת מזונות של הקטין, לאחר שניתן נגדו צו למזונות זמניים לקטין, ותוך כדי מהלך הדיון בתביעת המזונות של הקטין; וההסכמים מיום 14.5.99 - שינו את הסכם המכירה מיום 14.4.99 שחייב את המערערים לשלם לאב את תמורת הדירה במזומן ולא בדרך של שכירות ל17- שנה. 35. גם אם המערערים לא היו שותפים לקנונית האב מדעת, הרי לא ניתן לומר, כפי שניסו לומר, כי בעת שקנו את הזכויות בדירה מן האב וגרושתו - התכוונו לשלם את תמורת חלקו של האב בדרך של השכרת הדירה לאב ל17- שנה, שהרי הסדר התשלומים שונה חודש לאחר חתימת הסכם המכירה, כאשר בהסכם המכירה נאמר כי על המערערים לשלם לאב 43,500 דולר, ולא נאמר מאומה על תשלום בדרך של השכרה. 36. אגב, קשה להאמין שהמערערים לא התעניינו אצל גרושת האב - מדוע היא מתגרשת מן האב, וסביר להניח כי אם התעניינו - הייתה זו מספרת להם על קיומו של הקטין כבן האב מאשה אחרת. 37. אולם גם בהנחה שהמערערים לא ידעו על קיום הקטין כבנו של האב עד אחרי חתימת סדרת ההסכמים עם האב - אין בכך כדי לשנות את המצב העובדתי והמשפטי. 38. יש לומר כי אם האב גר בדירת המערערים ומשלם להם דמי שכירות של 300 דולר לחודש - הרי קשה לראות בתשלום זה משום תמורה בגין מכירת הדירה למערערים, שכן אפילו כדמי שכירות - הסכום נמוך מהמקובל. 39. ההסכמים מיום 14.5.00 שנעשו בין המערערים לבין האב - הם הסכמים מלאכותיים, שהמלאכותיות וחוסר הסבירות זועקים מהם, ועצם המלאכותיות וחוסר הסבירות היו אמורים להדליק נורות אדומות של חשדות אצל המערערים קודם לחתימתם עליהם, גם אם לא היו מודעים מודעות מלאה לקנוניה שהאב רקח עמם כדי להימלט מחובתו לזון את בנו הקטין. 40. מכל מקום - המערערים קיבלו את מלוא זכויות האב בדירה - מבלי ששילמו את תמורתן בעת קבלת הזכויות, או תוך פרק זמן סביר מקבלתן. 41. בהתחשב באמור בהסכמים המתקנים - שהמערערים ישלמו לאב את תמורת חלקו בדירה במשך 17 שנה בקיזוז דמי השכירות, אך מובן הוא כי עיקול על חוב שכבר קיים לטובת מזונות לקטין - גובר על זכות עתידית של המערערים לשלם את תמורת הדירה בדרך של קיזוז שכירות עתידית במשך 17 שנה; מה גם שההסכמים נעשו בחוסר תום לב מוחלט ע"י האב, ותוך עצימת עיניים של המערערים לגבי חוסר הסבירות והמלאכותיות הזועקים של ההסכמים מיום 14.5.99. 42. יתר על כן, המערערים אמרו שבכלל לא היה להם עניין ברכישת הדירה, והם רכשוה רק כדי לעזור לאב (שהוא אחי המערערת וגיס המערער), כדי שיהיה לו מקום לגור לאחר גירושיו מאשתו. המערערים אמרו שבעצם לא היה להם הכסף לשלם לאב בעבור תמורת זכויותיו, ולכן הגיעו להסדר התשלום כנגד דמי שכירות במשך 17 שנה. 43. אם המערערים אכן לא נתנו יד לקנוניה שרקח האב להברחת רכושו - קודם לחתימה על ההסכמים, הרי הם נותנים יד להמשך הקנוניה וההברחה לאחר שכבר ידוע להם שהאב עשה עמם קנוניה כדי להבריח רכושו מבנו הקטין רק כדי לא לשלם מזונותיו, ובכך פועלים גם הם בחוסר תום לב. 44. בשלב זה, בו המערערים לא מעוניינים בדירה לעצמם, ואין להם כסף לשלם תמורת זכויות האב בדירה כדי שזה ישלם מזונות בנו הקטין, כולל העמדת מדור לקטין - היה על המערערים להימנע מלהתנגד לאישור העיקול, כדי להתנער מהקנוניה שהאב רקח עמם ללא ידיעתם, לטענתם, שהרי בהתנגדותם לעיקול הם נותנים יד בדיעבד להתנהגותו הנלוזה וחסרת תום הלב של האב. הנימוק שהמערערים רוצים לדאוג לאב למקום מגורים, איננו יכול לעמוד כשמולו נמצא קטין שבהעדר תשלום מזונות - לא יהיה לו מקום לגור ולא יהיה לו מזון לאכול, כאשר האב יתרווח לו בנוחיות בדירת 4 חדרים במשך 17 שנה - בלי לשלם אפילו שכר דירה, שהרי "שכר הדירה" הוא התמורה בעבור הדירה עצמה, וכל הסידור הנוח הזה לאב ולמערערים - לא בא אלא כדי לגזול מזונות הקטין. 45. אם אין למערערים כסף כדי לשלם לאב את תמורת הדירה, אין כל מניעה שימכרו את הדירה (שממילא לא היה להם עניין בה, לדבריהם), ישלמו לאב את תמורת זכויותיו בה, בכפוף לעיקול, והקטין יוכל להפרע מזונותיו מן התמורה. 46. מאחר שהמערערים מסתמכים בהתנגדותם על ההסכמים המאוחרים, ששינו את ההסכם המקורי מיום 14.4.00 מתוך כוונת זדון מצד האב להימנע מלשלם מזונות בנו הקטין, והמערערים בפועל לא שילמו את תמורת זכויות האב בדירה, נראה לי כי בדין ובצדק אישר בית המשפט את העיקול. 47. יצוין, כי למערערים לא ייגרם נזק כלשהו מאישור העיקול, שהרי הם יכולים לשלם לאב את תמורת זכויותיו בדירה במזומן - בכפוף לעיקול, וזכותם בדירה תשמר להם; או שהם יכולים למכור את הדירה ולשלם לאב את תמורת זכויותיו בדירה, בכפוף לעיקול - מתוך כספי המכירה, ומצבם יהיה זהה לזה שהיה קודם רכישת הדירה מן האב וגרושתו, כאשר ממילא לא היה להם עניין בדירה. 48. אם הדירה תישאר ברשות המערערים (לאחר תשלום יתרת תמורתה במזומן) - יוכלו להעמידה לרשות האב כדי לסייע למגוריו, בין ללא דמי שכירות, בין בדמי שכירות נמוכים, בין בדמי שכירות מקובלים. אם הדירה לא תישאר ברשות המערערים - יהיה על האב לדאוג למגוריו, (אולי בדירה קטנה מדירת 4 חדרים), ואין מקום שיעשה כן על חשבון מניעת מזונות ומדור מבנו הקטין. 49. אני דוחה את הערעור. 50. המערערים ישלמו לקטין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.קטיניםמזונות ילדיםמזונות