קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניה על קרקע שהופקעה על ידי העירייה: בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מר ע' סעיד) מתאריך 23.5.2000 שניתנה בתיק ההוצל"פ 02-03363-00-3, ואשר לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל נגדו. העובדות הצריכות לעניין: המשיבים הינם בעלי חלקה 45 בגוש 11608 המצויה בדרך חיפה בקריית אתא. המבקש רצה להקים עסק למכירת מזון ומשקאות ולשם כך פנה לעיריית קריית אתא על-מנת לשפץ צריף נטוש שהיה מצוי בשטח המריבה שבין הצדדים לצורך הקמת מרכולית; המבקש בנה את המרכולית על שטח המריבה. ביום 3.1.1999 הגישו המשיבים כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו מהחלקה (ת"א 1028/99 בית-משפט שלום חיפה), ובעקבות בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיה: א. יינתן צו לסילוק ידו של המבקש משטחו של המגרש אשר בבעלות המשיבים. ב. תינתן למבקש רשות להתגונן לגבי השטח אשר הופקע לטובת קריית אתא ותצהירו יהווה כתב-הגנה. עם מתן תוקף של החלטה להסכמה הנ"ל פנו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה. עם קבלת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל הגיש המבקש בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - חוק ההוצל"פ) בטענת "פרעתי", ולפיה טען כי משלא הוכיחו המשיבים כי המבקש מצוי בשטח מקרקעיהם, חזקה כי עסקו נמצא בשטח המופקע על-ידי העירייה, ומכאן שהוא קיים את החלטת בית-משפט השלום. המשיבים צירפו לתיק ההוצאה לפועל חוות-דעת מומחה מטעמם, אשר קבע מהו השטח המופקע על-ידי העירייה, וכמו כן קבע מה הן הפעולות שעל המבקש לבצע על-מנת לקיים את החלטת בית-משפט השלום, וזאת בהסתמכו על תב"ע כ150/ שלפיה הופקע חלק מהשטח על-ידי העירייה, ולא הסתמך על תב"ע כ155/ (שעוד לא אושרה) אשר מרחיבה את שטח ההפקעה על-ידי העירייה. לאור זאת הגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב הליכים עד אשר יבוצעו כל המדידות הדרושות לזיהוי השטח המופקע על-ידי העירייה ביחס למקום מושבו של המבקש. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשת עיכוב ההליכים הנ"ל בקובעו, כי: "אין באמור בבקשה זו לבין חובת החייב לסלק ידו מהחלקה, בקביעת בית המשפט בפסק דינו, רלוונטיות כלשהי. החייב ימלא אחר פסק הדין ככתבו וכלשונו". החלטה זו הינה נושא בקשת רשות הערעור שבפניי. טענות הצדדים: בא-כוח המבקש טען כי הוא הופנה לשטח נושא המריבה על-ידי עובדי העירייה, ועל-כן לא התעורר חשש בלבו כי מדובר בשטח אשר לגביו עלולה להתעורר מחלוקת כלשהי, במיוחד נוכח דרישות העירייה לתשלום מסי ארנונה ומים, ותשלומם. עוד טען בא-כוח המבקש כי בהגישם את חוות-הדעת הנ"ל התעלמו המשיבים מתב"ע כ155/ אשר מרחיבה את השטח המופקע על-ידי העירייה (ואשר הוגשה לאישור) והתייחסו אך ורק לתב"ע כ150/, וכך עשה גם ראש ההוצאה לפועל, ומכאן טעותו בכך שלא נתן את דעתו על עצם היות חוות-דעת המודד מטעם המשיבים מוטעית ובלתי מדויקת, ובכך שלא ייחס כל חשיבות לטענות המבקש בעניין זה והתעלם מהשפעת אפשרות אישור התכנית תב"ע כ155/, שכן, לטענתו, זמן קצר לאחר הגשת בקשת רשות ערעור זו הגיעו לידי המבקש המסמכים הרלוונטיים לעניין תב"ע כ155/ שעל-פיהם נמדד השטח בשנית על-ידי מומחה מטעם המבקש אשר הביא לידיעתו כי הינו פולש רק במעט לשטח המשיבים, שלא כמו שעולה מתב"ע כ150/, ושכתוצאה מכך תיקן המבקש את המעוות וסילק ידו ממקרקעי המשיבים. בא-כוח המבקש טען כי לפי סעיף 17 לחוק ההוצל"פ, עיכוב ביצוע של פסק-דין, לרבות החלטה אחרת של בית-משפט, ייעשה בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ, וכך גם במקרה שבו נטענה טענת "פרעתי" בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצל"פ, כמו במקרה שלנו. עוד טען בא-כוח המבקש, כי היה על ראש ההוצאה לפועל להמתין עד לקבלת חוות-דעת המומחה מטעם המבקש תוך התליית ההליכים. כמו כן הוסיף וטען כי אם לא ייעתר בית-המשפט לבקשת עיכוב ההליכים, ואם יזכה המבקש בבקשתו לאחר שיבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו. לעניין השטח המופקע טען בא-כוח המבקש, כי המשיבים לא חלקו על חוות-דעת המומחה מטעם המבקש אשר מדד את השטח בכפוף לתקפותה של תב"ע כ155/, וכי שעה שהופקדה תכנית לאישור יש לפעול לפיה. מכאן, שלטענתו שעה שפינה המבקש את כלל מקרקעי המשיבים, פרט לחלקים אשר הופקעו מידיהם, הרי שהוא ביצע את החלטת בית-משפט השלום, ואין למשיבים עילת תביעה נגדו. בא-כוח המבקש טען עוד כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לעכב את ביצועה של החלטת ראש ההוצאה לפועל, להתנותה בערבות סמלית ונמוכה מן הערבות המופקדת בידי בית-המשפט עד ליום שבו יוכרע העניין על-ידי ראש ההוצאה לפועל, ושיש לקבוע כי שטחם של המשיבים הינו שטח מקרקעיהם המקורי, בניכוי שתי ההפקעות שבוצעו במסגרת תב"ע כ150/ וכ155/. מנגד, טען בא-כוח המשיבים, כי צדק ראש ההוצאה לפועל בהסתמכו על מדידתו של המודד אשר הוגשה בפניו ואשר לפיה חלק מהמבנים שנבנו על-ידי המבקש נמצאים מחוץ לרצועה שהופקעה, מה גם שטענתו של המבקש כי אינו מחזיק בשטח של המשיבים נטענה בעלמא ללא כל תצהיר, ראיה או חוות-דעת מודד מטעמו אף שנטל הראיה היה מוטל עליו. שכן, לטענתו, התכנית שהוגשה על-ידיו אינה מהווה חוות-דעת. עוד טען בא-כוח המשיבים, כי תכנית תב"ע כ155/ לא אושרה אלא רק פורסמה להפקדה ותו לא, וכי תכנית שטרם אושרה אינה מחייבת, במיוחד בהקשר של הפקעת שטחים על-פיה, וספק אם תכנית זו תאושר. לעניין עיכוב ההליכים טען בא-כוח המשיבים כי בקשת המבקש עוסקת בעיכוב הליכים במהלך ערעור על-פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ כאשר הסעיף העוסק בסוגיה זו הינו סעיף 80(ג) לחוק ההוצל"פ הקובע כי הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב הליך מהליכי ההוצל"פ. לפיכך ביקש בא-כוח המשיבים לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות, לרבות שכר טרחת עורך-דין ומע"מ, ולחלופין ביקש להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות בנקאית כספית הולמת. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר עיון בבקשה, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נושא הערעור ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי הערעור בדין יסודו. בענייננו מדובר בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל שלא לעכב את ביצועה של ההחלטה שהתקבלה בבית-משפט השלום. ולכן השאלה שעמדה בפניי היא אם הייתה החלטתו של ראש ההוצל"פ סבירה ואם הוא התחשב בכל השיקולים הרלוונטיים לאור הנתונים שהיו בפניו. בבקשת עיכוב הליכי ההוצל"פ שהוגשה לראש ההוצל"פ ביקש המבקש עיכוב הליכים בנימוק של קיום תכנית תב"ע כ155/ שלפיה בוצעה הפקעה נוספת בשטח המריבה, ואשר לפי ההפקעה החדשה המבקש אינו פולש לשטח של המשיבים. העיכוב התבקש עד למדידת השטח בשנית בעקבות התכנית. התכנית נושא בקשת העיכוב לא צורפה לבקשה כיוון שבזמן הגשת הבקשה עוד לא הייתה בידי המבקש, אך בקשה מטעמו כבר הוגשה לעיריית קריית אתא על-מנת שזו תעביר לו את פרטי התב"ע וההפקעה. ראש ההוצאה לפועל לא ייחס חשיבות לטענתו זו של המבקש והתעלם מהפוטנציאל של השפעת התכנית תב"ע כ155/ כשתאושר, אם תאושר, והיה ראוי לדעתי שיתייחס אליה בהחלטתו או לפחות להשפעותיה על המבקש והמשיבים, אך הוא לא עשה זאת. מן הראוי היה שראש ההוצאה לפועל, לכל הפחות יברר את טענת המבקש ולא ייתן החלטה בעניין טרם עיון ובירור באשר לעובדת קיומה של תכנית כזו, שכן עיון זה היה יכול לתת לו את הכלים לצורך הכרעה סבירה וצודקת בעניין עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. לצורך החלטה בעניין עיכוב ההליכים מן הראוי לשקול ולהתחשב במאזן הנוחות והנזקים אשר ייגרמו לכל צד מהצדדים מהעיכוב. בעניין זה נאמר בבש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון [1], כי: "כמו כן ישקול בית-משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם (ב"ש 396/86, בעמ' 136; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85), בעמ' 531). כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין... (ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) הנ"ל; ב"ש 633/89 (ע"א 515/82), בעמ' 681)". וגם נאמר בב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק [2], בעמ' 576, כי: "כאשר נזקו של האחד יהא קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו רק השהייה או נזק שניתן לפצות עליו, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות, ולעיתים ניתן יהא להסתפק בערובה מתאימה, שימציא הצד המבקש עיכוב הביצוע". תכנית זו אכן לא הוגשה בפני ראש ההוצאה לפועל, אך הכלל הוא כי בית-המשפט לערעורים רשאי לדון בטענות עובדתיות גם אם טענות אלה לא הובאו כלל בפני ראש ההוצאה לפועל או אם לא הוכחו באורח משביע רצון (ראה ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות [3], בעמ' 482). בענייננו צורף מכתב מאת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה, מיום 22.11.2000 אשר מעיד על כך שהתכנית הופקדה אך טרם אושרה, ולכן ערכאת הערעור רשאית להתייחס למימצא זה ולהביע את דעתה לגביו. אף שתכנית זו טרם אושרה, עדיין קיים סיכוי שהיא תאושר כך שבמקרה שהיא תאושר ישתנו פני הדברים בכך ששטח ההפקעה יורחב, דבר אשר יש בו כדי להשפיע על מצב הזכויות בקרקע. ראוי לציין כי לא ראיתי צורך להתייחס לטענתו של בא-כוח המשיבים כי בקשת המבקש עוסקת בעיכוב הליכים במהלך ערעור, על-פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, כאשר הסעיף העוסק בסוגיה זו הינו סעיף 80(ג) לחוק ההוצל"פ הקובע כי הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב הליך מהליכי ההוצאה לפועל, מהסיבה שבשני המקרים נתון לראש ההוצאה לפועל או לבית-משפט שלערעור שיקול-דעת אם להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים ואם לאו. בנוסף, המבקש לא טען את הטענה שמעצם הגשת הערעור יש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. לאחר שהוצגה בפני האפשרות ששטח ההפקעה עשוי להיות מורחב, עליי להתייחס לשאלת הנזק אשר ייגרם למי מהצדדים אם הליכי ההוצאה לפועל יימשכו ולא יעוכבו. אם לא יעוכבו ההליכים ולאחר מכן התכנית תאושר, אז ייגרם למבקש נזק רב לעומת הנזק שייגרם למשיבים, כיוון שהמבקש עושה שימוש בקרקע כבר כמה שנים והמשיבים לא הביעו שום התנגדות, כך שלא ברורה לי הפגיעה במשיבים אם יעוכב הפינוי לעוד חודשים מספר, ולעומת זאת אם תידחה בקשת העיכוב, יצטרך המבקש לפנות את המקרקעין ואולי אף להרוס חלק מהמבנים, מה גם שהמשיבים יוכלו בתקופה זו למכור את חלקם במקרקעין ובכך יקשה הדבר על החזרת המצב לקדמותו אם תאושר התכנית כ155/. מבחינה זו מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש ולא לצדם של המשיבים ולכן איני רואה סיבה לא להשאיר מצב זה על כנו עד שעניין התכנית יתברר ויובהר, אם אכן התכנית תאושר וההפקעה תורחב, ואפילו אם לאו, אחד מהצדדים לא הפסיד מאומה, שכן אם ייגרם נזק כלשהו למשיבים הרי זה יהיה נזק שניתן לפצות בגינו, ולצורך כך מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהפקדת סכום של 25,000 ש"ח להבטחת פיצוי על כל נזק אשר ייגרם למשיבים מהעיכוב. סוף דבר, החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל נושא הערעור. הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש יעוכבו בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, וכל זאת עד למתן החלטה על-ידי ראש ההוצאה לפועל - לאחר שיקוים בפניו הדיון ביום 3.5.2001. אני פוסק הוצאות בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת לפי תוצאת הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל כאמור לעיל.בניהקרקעותעירייההפקעה