קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמגום בגלל תאונת דרכים: א. הרקע לתביעה 1. התובע נפגע בתאונת דרכים בתאריך 4.7.96. בעת שרכב על אופנייו בכביש המוליך לכיוון אבו גוש, התאונה ארעה בסמוך לצומת הפניה לנווה אילן. התובע יליד 23.10.89. 2. התובע העיד בתצהירו שכתוצאה מהתאונה נחבל בראשו ובפניו ובידו השמאלית ,החל סובל מגמגום בדיבורו, כאבי ראש וסחרחורות, עצבנות יתר, הפרעות התנהגותיות מרובות, דבר אשר גרם להורדתו בשתי כיתות. 3. התובע נלקח לחדר המיון בבית החולים הדסה עין כרם, אך לא אושפז בבית החולים ושוחרר לביתו להמשך מעקב וטיפול. 4. לתובע מונה מומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' שטיינברג מבית החולים שערי צדק. המומחה בדק את התובע וערך חוות דעת בתאריך 9/6/02המומחה בדק את התובע ומצא כי מצבו הכללי תקין, עצבי הגולגולת, תפקוד תנועתי ותחושתי, החזרים גידיים, תיפקוד המוחון והליכה- כולם תקינים. על פי המלצת המומחה נבדק התובע על ידי הנוירופסיכולוג ד"ר זולי זלוטוגורסקי, שהתרשם, על פי מבחניSVT , כי התובע מתחזה ומגזים בצורה ברורה מאד. התובע נבדק גם על ידי הפסיכולוג ד"ר יוסף נאשף שהגיע לאבחנה דומה. לדברי פרופ' שטיינברג הנתונים מוכיחים בעליל שמדובר בחבלת ראש קלה. פרט לכאבי ראש אין עדות לתיסמונת בתר-חבלתית. מפאת זה קבע המומחה כי מבחינה נורולוגית לא נותרה לתובע נכות כלשהי בגין התאונה. ב. שאלת החבות- 5. התובע טוען כי הנתבע 1 הוא שנהג ברכב שפגע בו. הנתבעת 2 היא מבטחת הרכב בביטוח חובה. הנתבעת 2 טוענת כי בזמן התאונה לא היה לנתבע 1רישיון בתוקף מפני שלא שלח למשרד הרישוי את הבדיקות הרפואיות שהיה עליו לעבור על מנת לקבל רישיון נהיגה מחודש. לפיכך, טוענת נתבעת 2 כי לא היה תוקף בעת התאונה לפוליסת ביטוח החובה שהוציאה. 6. כמו כן, התעוררה מחלוקת אם הנתבע 1 היה זה שנהג ברכב הפוגע. נתבע 1, לא דיווח על התאונה, והוא מכחיש כי נהג ברכב הפוגע. 7. לאור טענות אלה, צירף התובע את נתבעת 4 היא "קרנית". 8. יש להכריע אפוא בשתי שאלות נפרדות לעניין החבות - זהות הנוהג ברכב, במידה והיה זה הנתבע1, האם היה לו כיסוי ביטוחי מאת הנתבעת 2. ג. זהות הנהג וזהות הרכב: 9. הנתבע 1 העיד וטען כי התובע או מי מטעמו טעו בזיהוי רכבו וכי הוא כלל לא נהג ברכב הפוגע. לטענתו ביום התאונה לא היה נוכח באזור התאונה אלא נסע ליישוב אחר יחד עם אשתו. יוער כי התובע מתגורר בישוב "טלז סטון" הקרוב למקום אירוע התאונה. ישוב זה נמצא בין מקום אירוע התאונה לכפר אבו גוש, מקום מגוריו של התובע. 10. אשת נתבע 1, העידה גם היא, ומעדותה עלו טענות דומות לטענות נתבע 1 11. בחינה מדוקדקת של עדויות נתבע 1 ואשתו מעלה כי בין עדויותיהם, קיימות סתירות המעלות סימני שאלה קשים באשר לאמינות שניתן לייחס לדבריהם. 12. נתבע מס' 1 העיד כי ביום התאונה לא היה כלל באיזור אבו גוש מפני שנסע לחמתו אשר מתגוררת בקריית אונו. לדבריו הוא ואשתו יצאו בין השעות 8:00-9:00 בבוקר וחזרו בשעות הערב. בחקירתו במשטרה מסר כי ביום התאונה אכן היה אצל חמתו אך זו התגוררה בבני ברק. אשתו של הנתבע 1 העידה כי באותו יום נסעו לאמה אך לפי עדותה אמה מתגוררת במושב ישמח משה הנמצא בין בני ברק לפתח תקווה ולדבריה היא והנתבע 1 יצאו בין השעות 10:00-11:00. 13. לעומת עדות הנתבע 1 ואשתו, העיד מטעם התובע עד ראיה לתאונה, מר סלאח ברקאת פועל שעבד בסמוך למקום התאונה בעבודות הרחבת הכביש ותיקונו. עדותו בביהמ"ש זהה לעדותו במשטרה. לדברי העד הוא ראה כי התובע נפגע ע"י רכב מסוג מיצובושי בצבע אפור אשר את מספר הרישוי שלו רשם על קופסאת גפרורים. מספר זה זהה למס' רכבו של נתבע מס' 1. כמו כן העיד כי ברכב ראה שניים -גבר ואישה. פרטים אלה תואמים לעדות הנתבע כי נסע עם אשתו ברכב באותו יום. 14. עד נוסף, מר פארג' איברהים פועל שעבד בסמוך למקום הארוע , העיד כי רשם את מס' הרישוי של הרכב הפוגע בסמוך לאחר התאונה על כף ידו. לאחר התאונה התברר כי מס' הרישוי שרשם על כף ידו זהה למס' שרשם מר סלאח ברקאת. 15. לעדים הנ"ל אין כל קרבה לתובע או למשפחתו. 16. התובע העיד כי הרכב שפגע בו הינו מסוג מיצובישי בצבע אפור כהה וכמו כן ראה כי הנהג חבש כיפה על ראשו. 17. אביו של התובע העיד כי לא נכח בעת התאונה ועל כן לא ראה אותה. לדבריו הוא קיבל משני עדי הראיה את מס' הרישוי של הרכב הפוגע ומסר אותו למשטרה. 18. מעדות הנתבע 1 עולה כי רכבו הוא מסוג מיצובישי, ומס' הרישוי של רכבו הינו 8067502. מספר זהה למספר שמסרו שני עדי הראיה מטעם התובע. 19. לאור דברים אלה אני סבור כי יש להעדיף את עדות שני הפועלים שראו את התאונה ורשמו את מספר הרכב. לשני אלה אין כל אינטרס באשר לתוצאות התביעה, הם לא מכירים את התובע ואינם קרובי משפחתו. לעומת עדותם, בין דברי הנתבע 1 לאשתו נפלה סתירה באשר לשעת יציאתם מביתם, מסתירה זו מתבלט נסיונם, בפרט זה של נתבע 1 להרחיק עצמו משעת אירוע התאונה. בנוסף, ברור כי לנתבע 1 אינטרס מובהק לטעון כי לא הוא שפגע בתובע לאחר שנתבעות 2-3 מכחישות חבותן. 20. לפיכך אני קובע כי הנתבע 1 הוא שנהג ברכב שפגע בתובע. ד. קיומו של ביטוח בתוקף 21. הנתבעת 2 העלתה טענה לפיה נשלחו לנתבע 1 טפסים לצורך הצהרה על בריאותו כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה, בהיותו מעל גיל 65. מרישומי משרד הרישוי עלה כי הנתבע 1 לא שלח במועד טפסים אלה למשרד הרישוי ועל כן רישיונו לא חודש כך שבמועד התאונה לא היה בידי הנתבע 1 רישיון בר תוקף. לפיכך, טוענת נתבעת 2, לא היה תוקף לפוליסת הביטוח שהוציאה נתבעת 2 לתובע, בעת התאונה. 22. ממסמכי משרד הרישוי עולה כי כחצי שנה לפני פקיעת תוקף רישיונו, נשלחה לנתבע מס' 1 הודעה על כך שעקב גילו (בן 65 ) עליו לעבור בדיקות רפואיות בכדי לחדש את רישיונו. 23. על פי תעודת עובד ציבור נ/4 עולה כי בעת התאונה לא היה בידי נתבע מס' 1 רישיון מפאת חיובו לעבור בדיקות רפואיות. רישיונו פג בתאריך 8.2.96 וחודש רק בתאריך 22.8.96. 24. הנתבעת 2 סמכה את טיעוניה על האמור בסעיפים 7(3) ו - 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. אולם הוראות חוק אלה מתייחסות למצב בו הנוהג ברכב, נפגע בתאונה, הוא התובע, וכנגדו מועלית הטענה כי נהג ללא כיסוי ביטוחי. במקרה שלפנינו התובע הוא הולך רגל אשר נפגע ואינו הנוהג ברכב, לפיכך יש לבדוק את תוקף הביטוח על פי האמור בתעודת הביטוח ובהוראות פקודת ביטוח רכב מנועי. 25. הנתבעת 2 לא הציגה את התנאים הכלליים שבתעודת הביטוח אולם על פי התנאים הכלליים שבפוליסה האחידה, בסעיף 7 נקבע כי מבוטח שהיה בעל רישיון נהיגה במשך 12 חודשים שקדמו למועד הרלוונטי, והוא לא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות ביהמ"ש או רשות מוסמכת אחרת - הרי שאין כל פגם בכיסוי הביטוחי. לנתבע מס' 1 היה רישיון נהיגה בתוקף ,ב- 12 חודשים שקדמו לאירוע התאונה, כעולה מתעודת עובד ציבור של ראש מדור נהיגה, הגב' רונית צין. (מתאריך 26.9.00 נ/4). ניתן ללמוד מתעודת עובד ציבור הנ"ל כי לנתבע מס' 1 היה רישיון בתוקף מתאריך 26.12.94 עד תאריך 8.2.96 כשנה וחצי לפני קרות התאונה. כמו כן עולה כי נתבע מס' 1 מעולם לא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון כאמור . לנתבע 1 לא היה רישיון נהיגה בתוקף בעת אירוע התאונה מפני שלא שלח למשרד הרישוי את הבדיקות הרפואיות שהיה עליו לעבור. 26. לפיכך, דינן של טענות נתבעת 2 ביחס לרשיונו של נתבע 1 והכיסוי הביטוחי להידחות, מה עד שנתבעת 2 לא המציאה ראיה כלשהי כדי לבסס את טענותיה, כגון ראיה לכך שנתבע 1 קיבל את דרישת משרד הרישוי לעבור בדיקות, והוא לא עשה בדיקות אלה למרות שקיבל דרישה זו. כאמור נתבעת 2 לא המציאה את גב תעודת הביטוח הרלוונטית על מנת להוכיח שהביטוח אינו מעניק כיסוי ביטחי לנתבע מס' 1 כתוצאה מכך שרישיונו לא היה בתוקף, כדי לסתור את התנאים הכלליים המופיעים בפוליסה האחידה. כאמור אין חולק כי נתבעות 2-3 הנפיקו תעודת ביטוח חובה לנתבע מס' 1, (מוצג ת/3). תעודה שהייתה בתוקף מיום 1.12.95 ועד ליום 30.11.96. 27. לפיכך, לא ניתן לראות בנתבע 1 כמי שנהג בניגוד לדין מפני שלא הוכח, באופן פוזיטיבי ,כי משרד הרישוי פנה אל הנתבע. (ראה ת.א 304/97 (בימ"ש שלום קרית גת) צדיק פטרישיה נ' אהרון ים - לא פורסם). התוצאה שדין התביעה כנגד נתבעות 2-3 להתקבל ואילו דין התביעה כנגד נתבעת 4 - להידחות. ה. ראשי נזק וסכום הפיצויים: 28. כאב וסבל- לתובע לא נקבעה נכות זמנית או נכות לצמיתות. יש להביא בחשבון את מידת הפגיעה שנגרמה לתובע כדי להעריך את הפיצוי לו זכאי התובע בראש נזק זה. על פי המסמכים הרפואיים, עקב התאונה, ספג התובע מספר חבטות סבל מכאבי ראש קלים, כאבים ביד שמאל, ונמצא בחדר המיון פצע שפשוף באיזור פרונטלי משמאל. פרופ' שטיינברג קובע בחוות דעתו כי חבלת הראש הייתה קלה, וכנראה שהתובע לא איבד את הכרתו. לדעת פרופ' שטיינברג, באשר ליתר תלונות התובע, יש לראותו כמי שמתחזה ומגזים. לאור האמור אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של סך של 10,000 ₪. (שהוא כמחצית סכום המקסימום בהעדר נכות בצירוף ריבית מיום התאונה). 29. סיעוד ועזרה לזולת - התובע ואביו העידו על כך כי בני המשפחה סעדו את התובע. תיאוריהם בדבר סיעוד ממושך לאור העובדה כי מדובר בפגיעה קלה יחסית נראים מוגזמים. אני קובע בראש נזק זה סך של 2,000 ₪ . 30. הוצאות- התובע לא המציא קבלות או ראיות כל שהן על הוצאותיו. יחד עם זאת, ברור שנגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעות לטיפולים ובדיקות שונות. על דרך האומדן אני קובע סך של 1,000 ₪. 31. לסיכום: לאור האמור, אני מחיב הנתבעות 2-3 לשלם לתובע את הסכום של 13,000 ₪ בצירוף 13% בתוספת מע"מ עבור שכר טרחת עורך דין וכן הוצאות המשפט. התביעה כנגד נתבעת 4 נדחית. עקב דחיית טענות הנתבעות 2-3 שבגינן צורפה נתבעת 4, יישאו נתבעות 2-3 בהוצאות נתבעת 4 בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא. תאונת דרכים