קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה לבעל מניות מקבל תלושי משכורת: 1. התביעה נשוא פסק דין זה עניינה החלטת פקיד התביעות מיום 14.8.01 (להלן: "ההחלטה") אשר לפיה נדחתה תביעת התובע מיום 17.7.01 לתשלום דמי אבטלה, בטענה כי אין התובע מבוטח בענף ביטוח אבטלה כנדרש על פי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").   2. כפי שעולה מכתבי הטענות, ומסיכומי הצדדים, חלוקים הצדדים בשאלת מעמד התובע כעובד של חברה בע"מ - בשים לב לעובדה כי התובע היה מנהל ובעל מניות בחברה, ובמקביל טען לקיום יחסי עובד מעביד בינו לבין אותה החברה.   3. העובדות:   א. התובע היה בעל מניות אשר החזיק 75% מהון המניות בחברה בשם "קסטינג פאשן בע"מ" (להלן: "החברה").   ב. החברה פעלה בתחום הטכסטיל, ברח' השוק בתל-אביב.     ג. התובע במקצועו הוא גזרן, ועבד בחברה, כגזרן, עם תחילת פעילותה של החברה בספטמבר 99.   ד. לתובע הוצאו תלושי שכר, מטעם החברה.   ה. כמפורט בתלושי השכר הועסק התובע בחודשים ינואר עד מאי 01 כולל.   ו. במהלך עדותו בבית הדין, העיד התובע כי לא עבד במהלך חודש דצמבר 00, בחודש ינואר 01 עבד 10 ימים בלבד, ולא עבד בחודש פברואר 01.   ז. עוד העיד התובע כי לא עבד בהעדר עבודה ולא קיבל שכר.   ח. השכר ששולם לתובע נקבע בינו לבין השותף, בעל המניות הנוסף, ברק יהודה.   לעניין זה מקובלת עלינו גרסת התובע אשר נמסרה בשאלון אשר מילא התובע בחודש אוגוסט 01 עוד בטרם קיבל יעוץ משפטי.   ט. החברה הפסיקה את פעילותה בחודש יוני 01, בשל קשיים כלכליים.   י. אין התאמה בין הגרסאות שמוסר התובע לעניין המועד ונסיבות סיום העסקתו.   כך בתצהיר אשר הגיש התובע טען התובע כי החברה פורקה ביום 1.1.01 בשל קשיים כלכליים וכל עובדיה פוטרו.   יצוין כי האמור עומד בסתירה לתלושי השכר אשר לפיהן הועסק התובע ושולם לו שכר בחודשים ינואר, פברואר, מרץ, אפריל ומאי 01.       על אף וטוען התובע כי פוטר, בטופס התביעה לדמי אבטלה ציין התובע את סיבת הפסקת עבודתו כהתפטרות בשל סגירת העסק.   3. הסוגיה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין בעלי החברה ומנהליה לבין החברה, נדונה בפסק דינו של כב' הנשיא אדלר בעניין גרוסקופף.   בפסק הדין גרוסקופף קבע כב' הנשיא כי:   "קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד" חברה כאשר הוא מבצע עבודה תמורת "שכר", מוגדר על ידי החברה כ"עובד" שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד". המשפט מכיר בחברה בע"מ כאישיות שמפטית נפרדת ואף מכיר בפיקציה של ניהול עסק באמצעות אישיות משפטית, החברה בע"מ. משכך, עלינו ליתן לעובדות אלה משקל, שכן רישום החברה עשוי לכונן הפרדה בין החברה לבין בעל החברה ומנהלה, דבר היכול להוביל להגדרתו כעובד. כמו כן רישום החברה כאישיות משפטית נפרדת, גורר הפרדה בין האדם כבעל מניות לבין האדם כמבצע עבודה עבור החברה. על כן אין לשלול את האפשרות כי בעל המניות והשליטה בחברה יהיה גם "עובד" החברה". עב"ל 20182/97 פד"ע לד' 97, פסקה 16 לפסק הדין.   עם זאת ובשים לב לבעייתיות המתעוררת באותם מקרים בהם מדובר בביטוח אבטלה למי שהוא עובד חברת היחיד, בהשוואה לבעל עסק הנחשב עצמאי - נקבעו בעניין גרוסקופף מבחנים כדלהלן, לבירור השאלה אם בעל מניות, דירקטור, ומנהל פעיל בחברה יחשב גם כעובד והם:   א. האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של בעל המניות בחברה, כעובד, לבין פעילות כבעל מניות ומנהל.   ב. האם הסדר העבודה בחברה הינו אמיתי או פיקטיבי.     ג. האם ניתן לקבוע מהם תנאי העבודה בחברה.   בהקשר לכך נקבע כי בית הדין מתחשב בשאלה אם ניתן להפריד בתשלומים ששולמו לאדם כעובד לבין תשלומים שמקורם בהחזר השקעות ורווחים.   4. לענייננו אין חולק כי אין מדובר בהסדר עבודה פיקטיבי והתובע אכן עבד בפועל בחברה.   5. עם זאת, דעתנו היא כי לא ניתן לעשות אבחנה ברורה בין תפקידו ופעילותו של התובע בחברה כעובד לבין פעילותו כבעל מניות ומנהל. זאת מהנימוקים הבאים:   א. כאמור בענייננו, תלושי השכר אינם מתיישבים עם עדות התובע בנוגע להעסקתו בחודשים ינואר עד מאי 01 ובפרט חודש פברואר 01.   בנסיבות אלו ספק אם תלושי השכר משקפים את המציאות כהווייתה ולפיה, הייתה קיימת הפרדה בין פעילותו של התובע כבעל מניות ומנהל בחברה לבין פעילות כעובד החברה.   ב. משמקובלת עלינו גרסת התובע לפיה נקבע שכרו בתיאום ובהסכמת בעל המניות האחר, מר ברק יהודה, ממילא לא ניתן לעשות את האבחנה בין תשלום השכר לבין חלוקת רווחים והחזר השקעה.   ג. כרגיל זכאי עובד לשכר כל עוד הוא מוכן ומזומן לעבוד והוא מעמיד עצמו לרשות העבודה.   אשר על כן במצבים בהן מצטמצמת פעילותה של החברה, עומדת בפני זו האפשרות לפטר עובד ולחילופין לשלם את שכרו. כרגיל אין המעביד רשאי לפגוע בשכר של העובד בנסיבות בהן אין בידו לספק עבודה לאותו עובד, אלא בהסכמה.   לא זה המצב לפנינו בשעה שהתובע עובד ומקבל שכר כל עוד קיימת דרישה לעבודתו והוא עובד בפועל - בדומה לכל בעל עסק (עצמאי) רגיל.   6. סוף דבר - התביעה נדחית.   הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.   בנסיבות העניין אין צו להוצאות.  דיני חברותתלוש שכרבעלי מניותמניותמשכורתדמי אבטלה