קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת הימצאותו של נוסע ברכב - תאונת דרכים:   1. ביום 22.5.99, אירעה תאונת-דרכים, בה פגעה מכונית הנהוגה על-ידי התובע מס' 1 במכונית אחרת, הנהוגה על-ידי העד, מר עומרי, בכביש המוליך מעפולה בואכה ג'נין, ליד מחסום צנדלה.   2. לטענת התובעים, נסעו במכוניתו של התובע מספר 1, אף אחותו, אביו, וכן התובעת מספר 2, אחייניתו של התובע מס' 1 (להלן: "התובעת"), שהיתה אותה עת ילדה בת 9 שנים, ואשר נלקחה על-ידי דודתה לבדיקה אצל רופא עיניים בעיר ג'נין.   3. הצדדים אינם חלוקים בינם לבין עצמם בשאלת קרות התאונה, אלא אך ורק בשאלה, האם התובעת 2 היתה מעורבת בתאונה ונפגעה בה.   4. הדיון חולק לשני שלבים, כאשר הוחלט כי, בשלב הראשון, תידון שאלת החבות הביטוחית. דומני, כי אין חולק על-כך, כי התובע מס' 1 היה מעורב בתאונה. על-כן, מתמקדת המחלוקת אך ורק בסוגיית זכותה של התובעת מס' 2.   5. מטעם התביעה העידו כל נוסעי המכונית. כל אלה עמדו על דעתם, כי התובעת נסעה במכונית, והיתה מעורבת בתאונה. מאידך, העיד הנהג השני, מר עומרי, כי במכונית התובעים לא היתה כל ילדה. העד טען, כי התבונן אל תוך המכונית, ולא ראה כל ילדה.   6. יש לזכור, כי כל נוסעי מכונית-התובעים הינם בני משפחה אחת. כל הארבעה העידו, כי נסעו בצוותא לג'נין, שם נלקחה התובעת על-ידי דודתה לביקור במרפאתו של רופא עיניים פלוני. איש מהם לא ידע לנקוב בשמו המלא, אם בכלל.   7. התובעת לא התלוננה, בעת אירוע התאונה, על כל פגיעות גוף, אלא רק כעבור שלושה שבועות. לטענת התובעים, גברו לפתע מכאוביה, ואז הובהלה על-ידי אביה לחדר המיון בבית החולים העמק ביום 16.6.99. תעודת חדר המיון לא הוצגה כראייה. עם זאת, התייחס אליה ב"כ התובעים, בהפנותו למסמך שצורף לכתב התביעה. על-פי מסמך זה, התלוננה התובעת על "כאבים בגב תחתון מבוקר".   בבדיקתה של התובעת לא נתגלו כל ממצאים אובייקטיביים פרט ל"שטף דם (טרי) באספקט קדמי של שוק ימין, רגישות במישוש מסביב".   לא שמעתי כל הסבר, מניח את הדעת, מדוע זה הופנתה התובעת לחדר מיון (ולא לרופא מטפל, או רופא מקצועי בקופ"ח) רק כעבור 24 יום לאחר התאונה. מוזרה יותר היא העובדה, כי על שוקה הימני של התובעת הופיע, במועד זה, שטף דם טרי.   8. נסיבות פגיעתה של התובעת, אשר הושמעו על-ידי התובעת, התובע והדודה, גב' ח'יר יונס, נשמעו כמנטרה, אשר שוננה על-ידי כל העדים. פתח התובע והעיד, בעמ' 8 שורה 19, כי הילדה הסבירה לו כי נעה קדימה ואחורה בעת התאונה. חזרה על-כך התובעת עצמה, בהעידה, בעמ' 11 שורה 20:   ”כשדפק האוטו נעתי קדימה ואחורה."   התובעת חזרה על מילים אלה פעם נוספת (עמ' 13 שורה 10).   והנה, גם הדודה מעידה באופן זהה:   ”"בדרך דפקנו אוטו, ואז הילדה נעה קדימה וחזרה לאחור." (עמ' 17 שורות 19, 20).   עליי לציין, כי חזרתם של העדים באופן מדוייק על אותה אימרה, יש בה כדי להטיל צל של חשד על הגרסה.   9. והנה, כנגד גרסה אחידה זו, לא הצליחו העדים לתאם גרסה מדוייקת ואחידה באשר למעשי הארבעה בענין ג'נין.   יש לציין, כי חרף העובדה כי התובע ציין כי כל המשפחה נוהגת להיזקק לשירותיו של רופא העיניים, אשר שמו לא היה ידוע לו (עמ' 7 למעלה), הרי הסתבר, כי איש מן העדים לא ידע למסור את פרטיו, כאשר הדודה אשר לקחה את התובעת לרופא זה, ציינה כי גם היא אינה מטופלת אצלו, וידעה רק לנקוב בשמו הפרטי (עמ' 17 למטה) וכי היא עצמה אינה מטופלת אצלו, אלא אצל אחר.   10. העדים אף לא ידעו למסור גרסה אחידה באשר למעשי התובע ואביו בעת הביקור אצל הרופא. על-פי עדות התובע, הם השאירו את השתיים ברחוב בג'נין ויצאו לערוך קניות, כאשר קבעו מקום מפגש עם השתיים בחנות, כדבריו:   ”ישנה חנות שאנו קונים אצלו, ואמרנו שנחכה כולנו שם. תמיד אנו נוהגים להמתין שם אחד לשני." (עמ' 7 שורות 12-13).   והנה, כאשר נשאלה התובעת היכן שהו הדוד והאב, השיבה שהם המתינו להם ליד מרפאת הרופא (עמ' 12 למטה). תשובה זו, לא הניחה את דעתו של בא-כוחם, אשר ביקש להבהיר את התשובה בחקירה חוזרת, ואז השיבה:   ”כשנכנסנו אני ודודתי, הם ישבו על הכסאות." (עמ' 14 שורה 32).   תשובה זו, הקפיצה את התובע שנכח באולם והעיר הערות לתובעת. הערה זו גרמה לשינוי העדות כדלקמן:   ”ת. הכיסאות היו ליד הדלת. ש. הם נכנסו איתך למרפאה. תזכרי טוב. ת. מה שאני זוכרת שהם היו בתוך האוטו ממתינים לנו מתחת למרפאה. (עמ' 15 שורות 3-5).     איני מסכים עם ב"כ התובעים, כי יש לראות בדברים אלה, משום סתירות בפרטים משניים. לטעמי, כאשר קיים חשש לבידוי ותיאום גרסה, דווקא פרטים מעין אלה, אשר העדים לא היו ערים להם, עת תיאמו ביניהם את הגרסה, יכולים להוות אמת-מידה ראוייה לחשיפת דבר תיאום הגרסה.   11. העובדה, כי התובעת לא נלקחה לטיפול רפואי, אלא שבועות רבים לאחר התאונה, וגם אז במישרין לחדר המיון, ולא לרופא בקופת-החולים, כאשר על רגלה המטומה טרייה - אף היא יש בה כדי להטיל צל כבד על גרסת התביעה.   בנוסף, עליי לציין, כי מעורבותה של התובעת בתאונה, אף לא דווחה למשטרה.   12. עדותה של התובעת בנושא אירוע התאונה היתה מהוססת, כפי שהדבר אף מצא ביטוי בפרוטוקול (ר' עמ' 11 שורה 25).   13. כנגד עדי התביעה, העיד הנהג המעורב, מר עומרי, כי לא ראה כלל את התובעת במכונית. אין ספק, כי עד זה הינו עד אובייקטיבי, אשר אין לו כל סיבה לפגוע בתובעים ובגרסתם. עדותו של העד נשמעה אמינה באזניי, ולא מצאתי מקום לפקפק בה.   העד חזר פעם אחר פעם על גרסתו, לפיה היו במכונית רק שלושה נוסעים, ועמד בתוקף רב על גרסה זו (ראה עמ' 30 שורה 11, שורה 19, ושורות 25, 26).   איני רואה כל מקום לפקפק בגרסה זו.   14. לנוכח כל האמור, לא נותר לי אלא לקבוע כי לא שוכנעתי כי התובעת נפגעה בתאונת הדרכים נשוא התביעה.   על-כן, הנני מחליט לדחות את תביעתה.     רכבתאונת דרכים