קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת צ'ק דחוי בידיעה שאין לו כיסוי עילה להרמת מסך: 1. זוהי תובענה על סך של 1,161,324 ₪ שעניינה דרישה לתשלום כספי עבור עבודות חשמל בניין שביצעה התובעת עבור הנתבעת מס' 1. רקע עובדתי 2. התובעת חברה קבלנית לביצוע עבודות חשמל בענף הבניין, ביצעה עבודות חשמל במספר בעניינים שבנתה הנתבעת מס' 1, ולטענתה, לא קיבלה כל הכספים המגיעים לה בגין אלה. 3. על כן, דורשת היא חיוב הנתבעת ומנהליה, הנתבעים מס' 2 - 4 על פי עקרון הרמת מסך ההתאגדות ועל יסוד עילה נזיקית. (להלן: "הנתבעת"). 4. הנתבעת והנתבעים מס' 2-4, בעלי מניותיה ומנהליה, גורסים כי הסכומים המגיעים עבור עבודה אשר בוצעה שולמו כולם, וכי אין לבקש הרמת מסך ההתאגדות, באשר הנתבעת היא שהעסיקה את התובעת ולא הנתבעים, וזו נקלעה לקשיים כלכליים וקרסה עקב עצירת הבנק המלווה מתן האשראי לה. ראיות הצדדים ראיות התובעת 5. מר קובי מאיר, מנהלה של הנתבעת, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית ת/3 כי הנתבעת הינה חברה קבלנית לבניין אשר ביצעה בזמנים הרלבנטיים, בשנת 2003, עבודות בניה שונות אשר במסגרתן הזמינה מאת התובעת עבודות חשמל בשלושה פרוייקטים, אשר בגינם התחייבה לשלם לתובעת תשלומים בהתאם לחשבונות אשר יוגשו על ידה. 6. בעלי המניות ומנהלי הנתבעת הינם מר עודד אדמוב ומר חנן שרייטר, הנתבעים מס' 2 ו - 3. הנתבע מס 4 שימש כמנהל בה תקופה קצרה בלבד, עבור תשלום חודשי. 7. בחודש אוקטובר 2003 בנתה הנתבעת מספר בניינים והזמינה את התובעת לבצע עבודות חשמל ותקשורת בהם, כדלקמן: א. בבתים ברחוב לוי אשכול מספרים 55 ו - 57 בעיר תל - אביב. ב. בבית ברחוב שמואל תמיר מספר 47 בעיר תל אביב. 8. כן ביצעה עבודות מוזמנות, כפי שיפורט להלן, לרבות תוספות אשר הוזמנו ע"י הנתבעת על פי הזמנה מיוחדת של רוכשי הדירות, באישור הנתבעת. אשר לבניין 57 9. נעשו עבודות עפ"י הזמנה מיום 29.10.03 בסכום כולל של 820,000 ₪ ובתוספת מע"מ בשיעור 17% בסך 138,563 ₪ ובסה"כ 953,643 ₪. על חשבון עבודות אלה שולם לתובעת סך כולל של 665,000 ₪ בלבד ונותרו חייבים לה את הסך של 288,643 ₪. התובעת סיימה את מלוא העבודות בבניין וכיום מאוכלס הבניין. 10. כן ביצעה התובעת עבודות נוספות ובסך הכל חייבת הנתבעת בגין אלה סך של 181,568 ₪ שלא שולמו. 11. עוד ביצעה התובעת עבודות נוספות מיוחדות עבור הדיירים בסך כולל של 73,870 ₪ כמפורט עפ"י ריכוז עבודות שהגיש, הוא נספח ד' לתצהירו. 12. לדרישתו מאת הדיירים לתשלום, ענו לו המשפחות כי התשלומים במלואם שולמו לנתבעת ולמנהליה ישירות, ואולם סכומים אלה לא הועברו לתובעת. אשר לבניין 47 13. הבניין מצוי בשלב שלד בלבד, עד הקומה החמישית. 14. בתחשיב הצדדים המשותף נותר סכום לתשלום בסך של 210,600 ₪. אשר לבניין 55 15. העבודות הופסקו לאחר ביצוע כ - 65% מהיקפן, ועל כן מתוך סכום מוסכם של 410,000 ₪ שולם סך של 165,000 ₪ ונותר חוב בסך של 118,755 ₪. 16. כן נותר חוב בסך של 203,300 ₪ בגין הזמנת עבודות נוספות ותוספות, אשר לא שולם. 17. מנהלי הנתבעת, מר אדמוב ומר שרייטר, ביקשוהו לדחות מועד של הפקדת שיקים לפרעון אשר נמסרו לו בגין העבודות. 18. לדבריו, בדיעבד, התברר לו כי הניסיון לדחות את מועד הפקדת השיקים נועד למשוך את פרק הזמן כדי להשקיע ממשאביה ומהונה בקידום הפרוייקט, וכל זאת בידיעת מנהליה כי הנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי התובעת. 19. ביום 5.10.05 חולל שיק על סך של 40,800 ₪ המשוך על שם הנתבעת ואשר ניתן לו ע"י הנתבעים מס' 3 ו - 4, ובעקבות זאת הודיע כי לא ימשיך בביצוע העבודות אלא אם יובטח התשלום לתובעת. בתגובה, הודיעו מר אדמוב כי התשלומים יבוצעו מחשבון הנתבעת בבנק אוצר החייל, ולא בבנק הפועלים בע"מ, מחשבונה, משם נמשך השיק, וכי מדובר "בשיקים של ברזל". גם בבוא זמן פרעון שיקים אלה הבנק החזירם בציוון "מוגבל + א.כ.מ". 20. מר אדמוב דחה התשלומים ביצרו מצג שווא שקרי כי במועדים המעותדים תפרע הנתבעת מלוא החוב, וכך "הורדמו" מלפעול ומלנקוט צעדים כנגד הנתבעים. 21. כן גבו הללו בתרמית כספים ישירות מרוכשי הדירות, תשלומים להם היתה זכאית התובעת בגין התוספות אותן ביצעה. 22. התובעת קיבלה תשלומים בסך של 830,000 ₪ בלבד, אף שביצעה עבודות בסכומים גבוהים בהרבה, על פי חשבונות חלקיים שמסרה. לאור אלה, מבקש הוא, לדידו, לחייב את הנתבעים בתשלומים הבאים: "א. יתרת חוב בגין בניין 57 עפ"י הזמנה מקורית - 288,643 ₪; ב. בגין תוספת בניין 57 - 181,568 ₪; ג. תוספות דיירים בבנין 57 ס' 11, 8-7, 7 - 158,458 ₪; ד. יתרת חוב בגין בניין 55 עפ"י הזמנה מקורית - 118,755 ₪; ה. עבודות נוספות באתר - 203,300 ₪; ו. חוב בגין בניין 47 - 210,600 ₪ סה"כ: 1,161,324 ₪ 23. עוד העיד מטעם התובעת מר אהרון שלום, הנתבע מס' 4, בתצהירו ת/5 כי מכיר הוא שנים רבות את אחיו של מר אדמוב עודד וכן את מר שרייטר חנן. 24. לדבריו, בחודש מרץ 2003 הוצע לו על ידי אלה לרכוש מניות החברה ולשם כך נדרש להמציא ערבויות לחברה אשר אכן המציא. כן הוסכם כי ישמש בתפקיד ניהולי בחברה בשכר חודשי. 25. עוד בטרם הועברו המניות על שמו, הועסק ע"י החברה כמנהל בפרוייקטים הנזכרים, וטיפל בבקשות קונים לשינויים בדירות. 26. במסגרת עבודתו, התברר לו כי החברה מנוהלת באופן לא תקין שכן לא הוגשו מאזנים במשך מספר שנים, פעילות ב"שיקים טובה" נעשתה במאות אלפי שקלים וכן היה עד לאי תשלום לספקים. 27. נוכח אלה, בחר שלא לממש זכותו לקבלת המניות והודיע על ביטול ההסכם. עם זאת, מאחר שהועסק ע"י החברה בשכר חודשי הסכים להמשיך בביצוע תפקידו. 28. מטיפולו למד כי התובעת הינה קבלן חשמל אשר ביצע עבודה בפרוייקט ברחוב לוי אשכול. בהתאם להסכם ההתקשרות היתה זו זכאית לשכר בסכום כולל של 400,000 ₪. 29. בפועל, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות, שולם לה סך של כ - 140,000 ש"ח מעבר להסכם וכן קיימת תנועת כספים של "שיקים טובה" בין החברות השונות שכן אדמוב ניהל שלוש חברות אחיות. 30. החברה נתבעה ע"י צדדים שלישיים וזאת בשעה שחברת בת התפרקה ושיקים שלה אשר נמסרו לחברה לא נפרעו. 31. בחברה התבצעה ע"י אדמוב ושרייטר פעילות של פריטת שיקים בשוק האפור כאשר תמורת השיקים, הכספים במזומן, לא הוכנסה לחברה הנתבעת ואינה מופיעים בספריה. 32. ידוע לו כי מר מיכאל אורון הינו היזם אשר שכר את שרותי החברה לצורך בניית הפרוייקט ברחוב לוי אשכול 55 בתל-אביב ומפיו ידוע לו שחלק מן השיקים אשר נמסרו על ידו לחברה בגין הפרוייקט, הועברו לשוק האפור והוצגו ע"י אותם גורמים בשוק זה. 33. במסמכי החברה, לא נמצא כל תיעוד להפקדת אותם כספים בחשבון החברה או לביצוע תשלומים של החברה במזומן באמצעות התקבולים של שיקיים אלה, ובפועל, כנגד החשבוניות אשר הוצאו למר אורון בגין השיקים, לא נעשה כל תקבול בחברה. 34. כן העיד מר מיכאל אורון עדות ראשית בלא תצהיר על פיה שיקים שמסר למנהלי הנתבעת בגדר יזם נשאו ההגבלה "למוטב בלבד", ואולם מר שרייטר ומר אדמוב הסבירו כי קיימת בעיה תזרימית לתשלום לספקים בחברה הנתבעת, וכי יסיר הגבלת הסחרות, וכך עשה, וביטל הביטוי "למוטב בלבד" בשיקים שנועדו להימסר לספקים. (ראה: פרוטוקול עמ' 6 שורות 24-28 ושורות 31-34). 35. עוד העיד כי אין לו מושג אם שיקים אלה אכן הועברו לספקים. 36. כן ציין כי לאחר שהנתבעת חדלה לעבוד בפרוייקט השלים הוא את עבודות הבנייה באמצעות מנהל עבודה של הנתבעת, מר מוסטפא ג'מאל. 37. בנוסף, העיד מר פאדי ג'ריס, ללא תצהיר, כי היה ספק ברזל לנתבעת וכי סיפק לה הברזל שהוזמן, ואולם בשנת 2003 חזרו שיקים שנמסרו לו ללא פרעון בסכום של 92,000 ₪, ובגין אלה מנהל הוא תביעה כנגד מר אדמוב. ראיות הנתבעים 38. מטעם הנתבעים העיד מר אדמוב עודד בתצהירו נ/6 כי התובעת קיבלה רוב כספה עבור ביצוע העבודות, וחובה האמיתי הוא לכל היותר בסך של 305,000 ₪, וכי תובעת היא סכומי כסף עבור עבודות שמעולם לא ביצעה, דבר הידוע לה היטב, ודרישותיה אינן מגובות במסמכים ובראיות אשר הנתבעת אישרה. 39. כן ציין כי מר חנן שרייטר היה מנכ"ל החברה והוא שעסק באופן כמעט בלעדי בעבודה מול הבנקים ומול ספקים ולקוחות. 40. תפקידו שלו היה בנושא הנדסת הבניין, שכן הינו מהנדס במקצועו. 41. מאחר ששעבד נכסים פרטיים לבנק הפועלים בע"מ, עמד על כך כי תהא לו, לצד מר שרייטר, זכות חתימה בבנקים. 42. במחצית שנת 2006 נקלעה החברה לחדלות פרעון וביום 21.5.07 ניתן צו לפירוקה. 43. כן ניהולו חברה בשם "אדמוב משה 2003 בע"מ" וחברת "מירמן שרייטר בע"מ" אשר אף אלה קרסו עם קריסת הנתבעת. 44. למיטב ידיעתו, מר חנן שרייטר נמלט לרומניה ומר אהרון שלום מתחמק בכל דרך מפרעון התחייבויותיו עימו לנושים. 45. לאור היותו ערב אישית לחובות החברה כלפי בנק הפועלים בע"מ, שילם לבנק סכום של 3.1 מיליון ₪, וכן חולטו ערבויות נוספות שמסר בסכומים של 720,000 ₪ וכ - 390,000 ₪. הכרעה 46. הצדדים שבפני חלוקים על שאלת תשלום לתובעת עבור בצוע עבודות חשמל בבניינים אותם בנו הנתבעים. 47. כעולה מחומר הראיות ומסיכומי הצדדים, החברה נקלעה לקשיים וחבה לבנק הפועלים בע"מ סכום של 6,737,320 ₪, לו ערב הנתבע מר אדמוב בסך של 3,100,000 ₪ באופן אישי, וכן נמסרו על ידי זה שני שעבודים קבועים על מקרקעין בהיקף של מעל סך של שלושה מיליון ₪. 48. הנתבעת נכנסה להליכי פירוק והתובעת נטלה פסק דין כנגדה. הנתבע מס' 2, מר חנן שרייטר, נמלט מן הארץ ולא ניתן היה לבצע לו מסירה של כתב התביעה. 49. התביעה כנגד הנתבע מס' 4, מר רוני שלום, נדחתה, בהסכמה, לאחר שהובהר כי אינו אחראי לאי פרעון החובות ונפל בעצמו, כנטען על ידו, קרבן למרמה של הנתבעים מס' 3-2. 50. ההליך נוהל, איפוא, כנגד הנתבע מס' 3, מר אדמוב עודד, בלבד. 51. התובעת מבקשת לחייב את מר אדמוב באופן אישי בחובות הנתבעת כלפי החברה באמצעות הוראה להרמת מסך ההתאגדות או ע"י קביעה בדבר חבותו האישית בגין עילה נזיקית. 52. התובעת טוענת כי מר אדמוב ניהל את החברה "בהפקרות של ממש" ולמצער, "ברשלנות רבתי", תוך שהוא גורם לכך כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לנושים. 53. נראה הוא כי אכן, מר אדמוב דרש וקיבל ביצועה של עבודת חשמל בהיקף רב לבניינים הנזכרים לעיל, ולא עוד, אלא שהתובעת אף ערכה השלמות על פי בקשות הדיירים עצמם. 54. הנתבע לא מיהר לשלם לתובעת שכרה ההולך ומצטבר, אלא דחה אותה בלך ושוב, תוך שידע שחובות החברה לבנק וחובותיו שלו בגדר ערבותו האישית לבנק עולים כדי מיליוני ₪. 55. למר אדמוב מייחסת התובעת קבלת כספים מניכיון שיקים שעשה בשוק האפור אשר נמסרו לחברה ע"י היזם של הפרוייקט ואשר אמורים היו לשמש לתשלום לקבלני המשנה השונים, וביניהם התובעת. 56. התמורה שנתקבלה לא הופקדה בחשבון החברה ולא שימשה לצרכיה, כעולה מספריה שהוצגו בפני. 57. כן גורסת התובעת כי פעל בתרמית וגבה תשלום מן הדיירים בגין תוספות לעבודה מעבר לחוזה עימם, ותשלומים אלה לא העביר לתובעת. 58. מר אדמוב בתצהירו נ/6 מפנה טיעוניו כלפי שותפיו, וגורס בסעיף 62 לתצהירו כי רוני "חייב יחד עימי ועם חנן בכל חובותיה, כך הוסכם גם בהסכם השותפות. בפועל הוא מנסה להתחמק מחובותיו. הוא לא שילם עד היום כל סכום מחובותיו לנושים עקב קריסת החברה. עקב התחייבותו בהסכם השותפות, הוא חייב לי מיליוני שקלים, אשר בכוונתי לתבוע אותו מהם". (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 59. עולה מכך, כי מר אדמוב מודה כי קיימים חובות כלפי נושים לא מובטחים אשר לא נפרעו וכי עליו, על רוני שלום וחנן שרייטר לפרעם. ואכן, הזכיר בחקירותיו הנגדיות הליך משפטי של בנק הפועלים בע"מ כנגד רוני שלום. 60. בהליך דשם, בת.א. 2280/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נקבע, בין השאר, כי התנהל שלא בתם לב וכי הבנק נהג בכפפות של משי עימו ונמנע מלממש בטחונות השייכים לו ואשר היה בהם לפרוע מלוא החוב לבנק, וויתר לנתבע על חוב של כשלושה מיליון ₪. 61. אין ספק, איפוא, כי מר אדמוב, אף שאינו חתום על כתב ערבות אישית כלפי התובעת, ראה עצמו ושותפיו כאחראים ישירות לחובות הנושים הלא מובטחים. 62. לגישתי, מר אדמוב לא סבר באמת ובתמים כאשר ביקש מן התובעת ביצוע העבודות באתרים ובפרוייקטים דנן כי אכן ישלם לה שכרם, ובכך הונה את התובעת וביצע כלפיה מעשה תרמית. 63. לו ידעה התובעת כי שכרה לא ישולם לה, לא היתה, מן הסתם, מבצעת העבודות במלואן ועבודות ההשלמה לדיירים בהפסדים של מאות אלפי ₪. 64. על כך ענה מר אדמוב בחקירתו הנגדית בפני כדלקמן: "ת. בבניין 47 מאוד עיכבו את התשלומים בחשבונות כשהורידו סכומים די נכבדים מהחשבונות שהגשנו. איני זוכר היום את הסכומים. אם הסכום היה 500,000 ₪ שמגיעים לנו, היתה נטייה להוריד כמה שיותר והורידו את זה לכ - 200,000 ₪, לדוגמא. ש. ומה עשיתם עם זה? ת. לא התעסקתי בזה אבל אני יודע שחנן שרייטר ניסה להילחם בזה. לא אני. ש. כשהחברה קרסה, כמה כסף היא היתה חייבת לבנק? ת. בסביבות 6 מיליון ₪. כך אני חושב" (ראה: פרוטוקול עמ' 35 שורות 23-24; עמ' 36 שורות 1-7). וכן העיד נוספות: "ש. אתה חותם על כל השיקים כמעט ואתה בעצם לא יודע אם הם יפרעו כי אתה לא בודק את מצב החשבון כדבריך? אני לא מבין, אתה היית כמו "דחליל" בחברה? ת. תראה, החברה עבדה והתגלגלה. ש. איך אתה חותם על שיקים שאנשים מסתמכים עליהם כי הם קיבלו אותם ממך ואתה לא מוודא את מצב החשבון בחברה, תבהיר על כך לבית המשפט? ת. הנוהל היה כך שמי שטיפל בסכומים האלה זה היה חנן שרייטר שהיה חותם על השיקים עם החתימה הראשונה שלו ואז הוא היה אומר לי שהוא צריך שיקים ואז אני הייתי חותם את החתימה השנייה שלי. בשלב מאוחר יותר, הבנק דרש שיהיה איש כספים נוסף בחברה, שיעקוב אחר החשבונות וגם כשהוא היה, הוא נתן את האישור לגבי כל שיק ואני סמכתי על חנן או על איש הכספים, שאת שמו איני זוכר כעת. אני חתמתי על השקים כמעין בקרה אישית שלי ולא כמעקב על חשבונות הבנק ולא בדקתי את החשבונות עם הספקים שעימם ישבתי ואני לא עברתי על החשבונות". (ראה: פרוטוקול עמ' 38 שורות 14-25; עמ' 39 שורות 1-10). 64. עוד ציין מר אדמוב בעדותו, כי אכן מסר שיקים חילופיים לתובעת בפריסה חדשה, אך גם אלה לא נפרעו ושוב, הדבר ארע עקב התנהגות חנן שרייטר. 65. בנסיבות אלה, ראוי להחיל את סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובע כדלקמן: "6. הרמת מסך (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד". 66. כן נקבע בפסיקה כי שעה שמנהל חברה ובעל מניות נטלו בשם החברה חיוב אשר ידעו או היה עליהם לדעת כי לא יכובד ולא ייפרע, יש לחייבם בחיוב אישי בחובות החברה ע"י הרמת מסך ההתאגדות. ראה לעניין זה ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה, תק-אר 2002(3), עמ' 1680, שם נקבע כדלהלן: "השאלה המרכזית העומדת בפנינו היא אם, בנסיבות העניין, קיימת עילה והצדקה להרים את מסך ההתאגדות ... עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית ועל-פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות ... בצד הכלל הבסיסי הנותן תוקף לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה, ולעתים אף לבעלי תפקידים בה. העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מצבים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד ... בצד הגישה המקובלת הרואה בהרמת מסך ההתאגדות מהלך יוצא-דופן וחריג התפתחו בשנים האחרונות דוקטרינות משפטיות, המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך... אין צורך, במסגרת דיוננו כאן, לעמוד על פרטי המגמות החדשות הללו המתייחסות לחברה כגוף כלכלי וליחסים העסקיים בינה לבין נושיה, ספקיה והמתקשרים עמה. ביטוי לכך ניתן למצוא היום גם בסעיף 6 לחוק החברות אשר בא - כאמור בדברי ההסבר לחוק - לשקף את המצב הקיים ולא ליצור מצב משפטי חדש. ... כל אלה ... מצדיקים להרים את מסך ההתאגדות". 67. לאור אלה, ולאור הודאת הנתבע כי חייב הוא בחובות החברה, וכיוון שהיה עליו לצפות כי שיקים שנתן לתובעת, לרבות שיקים חלופיים מעותדים, לא ייפרעו, וכיוון שסכומי ניכיון שקים לא הועברו לנתבעת לשם העברתם לספקים, הרי שהנני מחייבת אותו אישית בחובות החברה לתובעת. 68. החיוב הכספי יהיה על פי הודאת מר אדמוב עצמו בתצהירו, כדלקמן: א. בבניין 57 - על יסוד הודאת מר אדמוב בסעיף 37 לתצהירו - 237,100 ₪ ב. בבניין 55 - על יסוד הודאת מר אדמוב בסעיף 42 לתצהירו 54,600 ₪ ג. בבניין 47 - על יסוד תחשיב משותף שערכו הצדדים - בנספח ח' לתצהיר מר קובי מאיר - 210,600 ₪ סה"כ: 502,300 ₪ 69. אשר על כן, ישלם הנתבע מר משה אדמוב לתובעת הסך של 502,300 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 70. בנוסף, ישלם הנתבע מר אדמוב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.הרמת מסךשיקיםשיקים ללא כיסוי