הזמנת עבודה ללא הסכם בכתב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזמנת עבודה ללא הסכם בכתב: העובדות; 1. התובע הינו קבלן עצמאי להובלות המתבצעות על ידו במשאית שבבעלותו. בחודש 9/01 ביצע התובע עבור הנתבעת מספר הובלות של גרוטאות פלדה למיחזור, מעכו לאשדוד. הצדדים לא ערכו הסכם בכתב והם חלוקים בשאלת תוכן ההסכם. הזמנת העבודה נעשתה בשיחה טלפונית בין התובע עם מר פיינברג מטעם הנתבעת (להלן: "פיינברג").   אין חולק כי התובע ביצע הובלות בשווי של 14,859 ₪ בתוספת מע"מ, אשר היה על הנתבעת לשלם ביום 27.10.01. כן אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 6,084 ₪ בלבד, ביום 11.01.02.   הנתבעת טוענת כי מהתמורה הנ"ל אשר הגיעה לתובע עבור ההובלות שביצע היא זכאית לקיזוז הסכומים דלקמן: (א)                            סך של 5,000 ₪ בגין נזק אשר גרם התובע, לטענתה למיכלים אשר סופקו לו על ידה לצורך ביצוע ההובלות. (ב)                            סך של 2,500 ₪ בגין דמי שימוש במיכלים, לאור כך שהתובע לא עמד, לטענת הנתבעת בתנאי ההסכם לפיו תספק לו הנתבעת את המיכלים בתנאי שיבצע שתי הובלות ליום, תנאי בו לא עמד התובע, וכן בגין החזרת המיכלים משום שהוא החזיק בהם 20 ימים לאחר שהפסיק לבצע הובלות עבור הנתבעת.   לטענת התובע שילמה לו הנתבעת סכום של 6,084 ₪, כיום עומד חובה של הנתבעת על חוב של 9,072.84 ₪ שמהווים את חובה של הנתבעת 9,052.18 ₪ שמהווים את יתרת הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.   התובע טוען כי קיזזו לו מן התשלום שהיה אמור לקבל סכום של 7,500 ₪ ללא מע"מ הקיזוז נעשה משני מרכיבים בלבד: בגין עלות התיקון המיכלים 5,000 ₪ ובגין דמי שימוש במיכלים 2,500 ₪. התובע טען כי לא קיבל הסבר לקיזוז, הכחיש כי גרם נזק למיכלים. התובע הודה שמתוך 20 הימים בהם היו המיכלים אצלו עבד עבור התובעת 10 ימים אולם טען כי לא המשיך בעבודה עקב מחלת אימו.   דיון; אספקת המיכלים - 2.                   מקבלת אני את טענת הנתבעת לפיה נהוג לחייב את המובילים בגין שימוש במיכלים וכי במקרה זה היא הסכימה שלא לחייב את התובע בגין השימוש בתנאי שיעשה שתי הובלות ביום, דבר אשר התובע לא עמד בו. טענת הנתבע לפיה לא ניתן היה לבצע שתי הובלות ביום, לאור הוראות החוק המגבילות את שעות הנהיגה של נהג משאית, לא הוכחה. התובע עצמו מודה כי סוכם תעריף להובלה שניה באותו יום, ואילו לא ניתן היה לבצע שתי הובלות מן הסתם לא היה מסוכם תעריף להובלה שניה באותו יום. בגרסת הנתבעת תומך גם מוצג ת/3 שהוא ריכוז עבודת הובלות אשר ביצע התובע עבור אדם אחר ובו מופיע חיוב עבור המיכלים אשר קיבל התובע מאותו אדם, בסך של 2,000 ₪ עבור שכירת המיכלים (אמבטיות) במשך 11 הימים בהם היו המיכלים ברשות התובע.   התובע טען ששתי הובלות ביום מעכו לאשדוד ארכו קרוב ל- 18 שעות. לטענת מר פיינברג נסיעה בכיוון אחד אורכת כ- 5-4 שעות, כולל פריקה, כאשר הפריקה אורכת 30-10 דקות. שתי נסיעות (לכיוון אחד) אורכות, איפוא כשמונה עד עשר שעות, ואם ניקח בחשבון גם את הדרך חזרה בין אשדוד לעכו (שתי נסיעות חזרה - אחת לאחר כל הובלה), וגם אם ניקח בחשבון רק 3 שעות נסיעה בחזרה לאור כך שהמשאית חוזרת ריקה, נגיע ל- 16-14 שעות, אשר רובן הינן שעות נהיגה ולפיכך אכן עולה מספר שעות הנהיגה אשר נדרש התובע לנהוג ביום על 12 שעות הנהיגה המותרות על פי תקנה 168 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961.   מדובר איפוא בהסכם בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור אשר ביהמ"ש לא ייתן לו תוקף על פי סעיף ____ לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1974.   לפיכך לא זכאית הנתבעת לקזז את עלות המיכלים בגין עשרת הימים בהן ביצע התובע הובלות עבורה. מאידך - אין חולק כי התובע החזיק במיכלים במשך 10 ימים בהם לא ביצע הובלות עבור התובעת ואין בטענתו לפיה לא יכול היה לבצע את ההובלות בשל מחלת אימו כדי לפטור אותו מהחזרת המיכלים או, לחילופין, בתשלום לנתבעת בגין החזקתם אצלו, הן מאחר שמחלת האם היתה ידועה לתובע עוד קודם שלקח על עצמו את ביצוע העבודה, ואינה מהווה סיכול על פי סעיף 28 לחוק החוזים, והן מאחר שלא הוכח כי מחלתה מנעה ממנו להחזיר את המיכלים, גם אם לא יכול היה לבצע את ההובלות.   טענתה של הנתבעת לפיה אילו היה התובע מחזיר את האמבטיות בימים בהם לא ביצע הובלות עבור הנתבעת היתה יכולה הנתבעת לפנות לבעל משאית אחר שיבצע את ההובלות מקובלת עלי.   לאור כך שהנתבעת תבעה סך של 2,500 ₪ עבור 20 הימים בהם היו המיכלים ברשות התובע ולאור סבירותו של סכום זה לאור חיוב התובע בדמי שכירות על פי ת/3, יש לחייב את התובע בדמי שכירות עבור המיכלים, בגין 10 הימים בהם היו המיכלים ברשותו מבלי שעבד עבור התובעת, בסך של 1,250 ₪ בתוספת מע"מ.   הנתבעת לא טענה לקיזוז בגין הנזק שנגרם לה עקב חוסר אפשרות להשתמש במיכלים בימים בהם הם היו ברשות התובע מבלי שהתובע ביצע הובלות עבורה אלא דרשה דמי שכירות בלבד ואף לא תבעה פיצוי בגין הפרת ההסכם עימה ולפיכך לא היה מקום לטענות ב"כ הנתבעת, בענינים אלה, בסיכומיו.     נזק לאמבטיות -   3.                   הנתבעת טוענת כי המיכלים הושאלו לתובע במצב טוב, ללא פגמים או חורים, אולם הנתבעת לא הוכיחה שהמיכלים שתיקנה הם המיכלים שהושאלו לתובע. הנתבעת לא צלחה להביא עד אשר ראה את התובע מחזיר מיכלים פגומים, ודבריהם של מר פיינברג ומר נעים אינם תורמים להבהרת נקודה זו. מר פיינברג העיד כי לאחר פניות מרובות מצד הנתבעת השיב התובע את המיכלים כשהם במצב גרוע ביותר שהצריך את הנתבעת לשלוח אותם ל"אישפוז" כפי שכינה זאת מר פיינברג. לדבריו נגרמו החורים במיכלים עקב אבנים וחומרי בנין אשר העביר התובע במיכלים, שלא עבור הנתבעת, וכן נגרם נזק לסוגרים של המיכלים. לדבריו היו במיכלים אשר החזיר התובע שאריות אבן. אולם, בעדותו בביהמ"ש התברר כי מר פיינברג לא ראה את המיכלים במו עיניו ואף מר שלום נעים אשר תיקן שני מיכלים אשר הובאו אליו לתיקון לא יכול היה לאמר שאלו הם המיכלים אשר הושאלו לתובע. אין בעובדה שמר נעים העיד כי במיכלים היו סימני אבן כדי להוכיח שהיו אלה המיכלים אשר הוחזרו ע"י התובע, שכן אין בפני כל עדות ממקור ראשון שבמכילים אשר החזיר התובע היו סימני אבן וגם אם הנתבעת אינה עובדת עם אבן אין לשלול אפשרות כי מאן דהו אצל הנתבע, (שאיננו התובע דווקא) עשה הובלות אבן שלא במהלך העסקים הרגיל של הנתבעת.   זאת ועוד - מר פיינברג העיד כי נזק למיכלים הוא דבר נדיר ואילו מר נעים העיד כי בכל חודש הוא מתקן 3-2 מיכלים. כמו כן העיד מר נעים כי הסוגרים של המיכלים יכולים להישבר בהעמסה. מר נעים לא ערך כל רישום בדבר תיקון המיכלים ואף עלות העבודה לא נרשמה. לא נרשם זמן העבודה אשר נדרש לשם התיקון, לא הוצגו קבלות או תעודות משלוח או כל מסמך אחר בנוגע לחומרים בהם השתמשו ועלותם וממילא לא הוכחה עלות תיקון המיכלים, גם אילו היה מוכח שאלו הם המיכלים בהם השתמש התובע. אין כל ממש בטענת ב"כ הנתבעת שהתובע לא הביא ראיות לסתור את דבריו של מר נעים. וכי כיצד יכול היה לעשות זאת כאשר כל המידע נמצא בידי הנתבעת? משלא הובאו ע"י הנתבעת ראיות ברורות ומבוססות דיין, אין לקבל טענתה. אין כל ספק כי לחלקים במחסניה של הנתבעת ערך כספי אולם היה על הנתבעת להוכיח ערך זה ע"י כך שתוכיח, במסמכים, אילו סכומים שילמה היא עבור החלקים ומהי עלות שכרו של פועל העובד במסגריה שלה.   חובת ההוכחה של טענות קיזוז מוטלת על הנתבעת ובנסיבות אלה לא עמדה הנתבעת בחובתה זו לגבי נזק נטען למיכלים ועלות תיקונו.   4.                   התובע טען בסיכומיו שלא ידע שהנתבעת עומדת לקזז את הסכומים הנ"ל מהתמורה המגיעה לו, אולם אינני מקבלת טענתו זו.   התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לשיק שקיבל מהנתבעת היה מצורף מסמך וטענתו כי אינו זוכר מהו אינה אמינה עלי, מה גם שעצם העובדה שהוכן מסמך המפרט את הקיזוז תומכת בדברי מר פיינברג לפיהם הודיע לתובע על הקיזוז ולפיהם המסמך אשר צורף היה מסמך הקיזוז.   5.                   לאור כל האמור לעיל אני קובעת שהנתבעת הוכיחה זכותה לקזז מהתמורה אשר הגיעה לתובע סך של 1,250 ₪ בתוספת מע"מ בלבד בגין דמי שכירות עבור המיכלים כמפורט לעיל, דהיינו - סך של .   לפיכך, היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של   אני מחייבת, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של ₪, בצירוף הפםרשי הצמדה וריבית מיום ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות המשפט ובנוסף להן - שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ מהיום.חוזההזמנת עבודה