החזרים בגין פוליסות ביטוחי מנהלים

המחלוקת בין התובעת לנתבעת נסבה על פירוש ההסכם, כאשר בסופו של דבר נותרו הצדדים חלוקים, רק באשר לאופן החישוב הקבוע בסעיף האחרון להסכם, שעניינו החזרים בגין פוליסות ביטוחי מנהלים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרים בגין פוליסות ביטוחי מנהלים: עובדות המקרה 1. כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה העוסקת בשילוח בינעירוני של חבילות ודברי דואר. שגיא ביטוח וניהול סיכונים, סוכנות לביטוח (1993) בע"מ (להלן: " הנתבעת" או "סוכנות הביטוח"), שימשה במועדים הרלוונטיים לתביעה, כסוכנת הביטוח של התובעת. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2" או "המבטחת"), שימשה במועדים הרלוונטיים לתביעה כמבטחת של התובעת באמצעות סוכנות הביטוח. זלר אבלגון ליסינג בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), מימנה עבור התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה, רכישת כלי רכב במסגרת עיסקאות ליסינג. 2. מלכתחילה הגישה התובעת תביעתה דנן, בגין מחלוקות שונות שהיו בינה לבין שלוש הנתבעות, אלא שנוכח ההסכמה אליה הגיעה עם הנתבעות 2 ו - 3, ניתן על ידי פסק דין ביום 25.7.00 בו אישרתי את הסכם הפשרה שבין התובעת לנתבעת 2, והתביעה נגד הנתבעת 3 נמחקה בהסכמה. משכך, המרכיב היחיד שנותר מכתב התביעה נוגע למחלוקת שבין התובעת וסוכנות הביטוח. 3. בין התובעת לבין הנתבעת נקשר הסכם - אשר בא לידי ביטוי במכתב החתום על ידי הנתבעת באמצעות מנהלה והמופנה לתובעת, באמצעות מנהליה, נספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם") - לפיו, בגין ביטוחים שתרכוש התובעת באמצעות הנתבעת או כאלה שיופנו לנתבעת על ידי התובעת, תהא התובעת זכאית ל"עמלה" או "דמי טיפול" שישולמו לה על ידי הנתבעת, הכל כקבוע בהסכם. "דמי הטיפול" או "העמלה", כפי שכונו בהסכם, אינם אלא החזר של חלק יחסי מסכומי הפרמיות ששולמו על ידי התובעת למבטחת, ולמעשה מהווים הנחה בתשלום הפרמיות (להלן: "ההחזרים"). האינטרס של הנתבעת במתן הנחה זו, על דרך של תשלום החזרים לתובעת, נבע מהיותה של התובעת לקוחה גדולה שלה, אשר רכשה ביטוחים בהיקפים נרחבים. בגוף ההסכם פרטו הצדדים את מנגנון חישוב ההחזרים, תוך שקבעו חישוב אריתמטי שונה עבור החזרים בגין ביטוחים אלמנטריים (ביטוחי רכב ואחרים), מזה שנקבע עבור ביטוחי מנהלים (ביטוחי חיים). ויוער: אמנם התובעת אינה חתומה על ההסכם, אך אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי זה מחייב אותם. המסמך הממוען לתובעת, נחתם על ידי מנהל הנתבעת במעמד מנהלת התובעת ולאחר שהאחרון הוסיף בכתב ידו הערות על גבי המסמך המודפס, ואלה נתקבלו על דעת מנהל הנתבעת. עיקרי המחלוקת 4. המחלוקת בין התובעת לנתבעת נסבה על פירוש ההסכם, כאשר בסופו של דבר נותרו הצדדים חלוקים, רק באשר לאופן החישוב הקבוע בסעיף האחרון להסכם, שעניינו החזרים בגין פוליסות ביטוחי מנהלים (להלן: "הסעיף"). לטענת התובעת, לשון הסעיף ברורה ועולה ממנה כי מדובר בהחזרים מסך כל הפרמיות שתשלם התובעת בגין פוליסות ביטוח חיים בכל שנה. מנגד, טוענת הנתבעת, כי פירוש הסעיף מצריך התחקות אחר כוונת הצדדים וכוונתם היתה לכך שהתובעת תהא זכאית להתחלק בעמלות שמקבלת הנתבעת מהמבטחת, רק במידה שמדובר ב"פוליסות מרוויחות" להבדיל מ"פוליסות מפסידות", כלשון הנתבעת בסיכום טיעוניה. בבחינת רווחיות הפוליסה ותשלום העמלות כנגזרת מכך, ממשיכה וטוענת הנתבעת, יש לקחת בחשבון שני פרמטרים. האחד, שמלכתחילה בגין ביטוחי מנהלים יש להתחלק בעמלה המשולמת לסוכנות הביטוח בגין השנה הראשונה בלבד "לחיי" הפוליסה, שכן בהמשך משולמים רק דמי טיפול שוטפים שאין בצידם רווח. השני, קיזוז עמלות בגין פוליסות ביטוח מנהלים שבוטלו, שכן בגין אלה נדרשת הנתבעת להשיב למבטחת את העמלות שקיבלה (להלן: "הפרמטרים"). דיון 5. מטעם התובעת העידה גב' סיגל כהן, מי שהייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה מזכירתו של מנהל התובעת, מר שמשון כהן ציון, שאף עדותו נשמעה (להלן: "מנהל התובעת"). מטעם הנתבעת העיד מר יגאל שגיא, מנהלה. 6. השאלה הדורשת הכרעה, כאמור, הינה פרשנותו הראויה של ההסכם, במסגרתו הסכימו הצדדים כי התובעת תקבל החזרים כספיים מאת הנתבעת, כפי שפורט לעיל. ויוער: בכתב התביעה כללה התובעת, מלכתחילה, דרישה להחזרים בגין פוליסות מסוגים שונים. אלא, שבמהלך הדיון הוברר כי בנוגע להחזרים שהתובעת טענה שהיא זכאית להם בגין ביטוחים אלמנטריים, נתפסה התובעת לכלל טעות באשר לאופן החישוב (פרוטוקול עמ' 32 שורות 6-2; עמ' 33, שורות 3-1) וכי למעשה קיבלה את מלוא ההחזר המגיע לה בהקשר זה מהנתבעת. בנסיבות אלה נשארו הצדדים חלוקים רק ביחס להחזרים המגיעים לתובעת, כך לטענתה, בגין פוליסות ביטוח המנהלים. 7. אין מחלוקת, כי הסעיף האחרון בהסכם, שהוא הרלוונטי לענייננו, הוסף להסכם לדרישתו של מנהל התובעת ובכתב ידו, וכי לאחר שזה הוסף חתמה הנתבעת על ההסכם באמצעות מנהלה, מר יגאל שגיא (להלן: "מנהל הנתבעת" או "שגיא"). וזו לשון הסעיף: "בגין ביטוחי מנהלים תשולם עמלה בשיעור 10% מהס"ה המשולם בשנה." אין מחלוקת כי "הסה"כ המשולם", הכוונה לס"כ הפרמיות המשולמות על ידי התובעת למבטחת. 8. לשון הסעיף ברורה, לטענת התובעת, ומייתרת כל צורך בפרשנות. משכך, על הנתבעת לשלם לתובעת 10% מסך כל הפרמיות ששולמו על ידי התובעת למבטחת, מידי שנה, עבור ביטוחי מנהלים. המדובר בחישוב אריתמטי פשוט, על פיו נותרה הנתבעת חייבת לתובעת, לטענת האחרונה, החזרים בגין ביטוחי המנהלים בסכום של 24,697 ש"ח. לטענת התובעת, הפירוש שהנתבעת מבקשת ליתן לסעיף, תוך שהיא לוקחת בחשבון את הפרמטרים כהגדרתם בסעיף 4 לפסק הדין, נוגד את הסיכום שבין הצדדים, אינו מבטא את אומד דעתם וגם אין לו זכר בלשון ההסכם. 9. הנתבעת מצידה טוענת, כי לא נותרה חייבת לתובעת דבר, ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה. לטענתה, לשון ההסכם אינה חזות הכל ומשכך ראוי ההסכם לפרשנות בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), באשר לאומד דעת הצדדים עובר לחתימה עליו ובחינת נסיבות עריכתו. עסקינן, לטענת הנתבעת, בהסכם שמהותו 'הרחבת התקשרות עסקית' אשר במסגרתו ביקשה התובעת לעגן את הבטחת הנתבעת שניתנה לה בעל-פה, להשתתפות ברווחיה. הנתבעת טוענת, כי הגם שסוכם כי התובעת תקבל החזר בשיעור 10% מסכומי הפרמיה המשולמים על ידה בשנה עבור ביטוחי מנהלים, הרי שדובר בהחזרים רק בגין פוליסות רווחיות. משכך, ומשבוטלו חלק מפוליסות המנהלים שעשתה התובעת והעמלות שקיבלה הנתבעת בגינן עד אותה עת הוחזרו למבטחת, הרי שיש לקזז סכומים אלה מההחזרים המגיעים לתובעת בגין פוליסות חדשות. עוד, לטענת הנתבעת, כוונת הצדדים בהסכם הייתה, כי בכל הנוגע לביטוחי מנהלים תשולם עמלה רק בשנה הראשונה לעשיית הפוליסה ולא לאחריה שכן זהו האופן בו מתוגמלת סוכנות הביטוח על ידי המבטחת, שעה שבהמשך שנות קיומה של פוליסת ביטוח מנהלים, מתקבלת עמלה מזערית שכל מטרתה לאפשר המשך הטיפול בתיק, ללא כל רווח בצידו. 10. יוער בהקשר זה, כי טענת הנתבעת, שהועלתה לראשונה בסיכום טיעוניה, לפיה בעותק ההסכם שהוצג בפני בית המשפט, צולם הסעיף כשהוא קטוע וייתכן שבמקור נכתבה המילה "הראשונה" לאחר המילה "בשנה", הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, ומשכך אין לשעות לה. כל שטענה הנתבעת בכתב ההגנה ובעדות שנשמעה מטעמה, הינה בנוגע לפרשנות הסעיף ולא נטען דבר באשר לנוסחו. מעבר לכך, עיון בהסכם, נספח א' לכתב התביעה, מגלה שהטענה חסרת שחר, על פניה, מה גם שהיה בידי הנתבעת להציג עותק ההסכם שסביר להניח שנותר בידיה. 11. בסיכום טיעוניה, הוסיפה וטענה הנתבעת, כי משהודתה התובעת בטעותה בחישוב ההחזרים המגיעים לה בגין הביטוחים האלמנטריים, התברר כי למעשה נציגי התובעת כלל לא הבינו את תוכנו של ההסכם ואופן חישוב ההחזרים על פיו; ואם זה המצב לגבי הביטוחים האלמנטריים, הרי שיש בכך כדי להעיד על חוסר הבנתה של התובעת גם ביחס ליתר סעיפי ההסכם. לטענת הנתבעת, בטעותם של נציגי התובעת בקשר עם החישובים שערכו בנוגע לביטוחים האלמנטריים, יש כדי ללמד גם על חוסר תום ליבם ונסיונם להוציא מהנתבעת כספים שלא כדין. לבסוף טוענת הנתבעת, כי לאור העובדה שהיה זה מנהל התובעת שניסח את הסעיף והוסיפו להסכם בכתב ידו, הרי שיש לפרש את הסעיף בהתאם לכלל הפרשנות נגד המנסח. אפנה, איפוא, לבחינת טענות הצדדים לגופן. 12. באשר להליך הפרשני ייאמר, כי הגם שלשון הסעיף לכאורה ברורה ועולה ממנה כי סוכם בין הצדדים על החזר עמלה בשעור 10% מסך כל התשלומים המשולמים על ידי התובעת בשנה, מבלי שבא זכרה של המילה "רווח" או של המלה "ראשונה", במקום כלשהו בהסכם, לא כל שכן בסעיף, הרי שבכך לא מתייתרת בחינת הנסיבות בהן נערך ההסכם והצורך להתחקות אחר אומד דעת הצדדים לו. בהקשר זה, דברים שאמר כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, לימדונו, כי התורה הדו-שלבית שיש האוחזים בה, לפיה הבחינה תעשה ראשית על פי לשון ההסכם ורק לאחר מכן בהתאם לנסיבות, אינה מתחייבת מסעיף 25 לחוק החוזים: "ודוק: אין סדר זמנים קבוע בגיבוש אומד דעת הצדדים. פרשן אחד יפנה ללשון החוזה וממנה לנסיבות החיצוניות. פרשן אחר עשוי לפנות תחילה לנסיבות החיצוניות ולאחר מכן ללשון החוזה. יהא סדר הפניה אשר יהא - ובדרך כלל תהא זו תנועת מטוטלת מהלשון לנסיבות, ומהנסיבות ללשון - תוצאתו הסופית צריכה להיות אומד דעת המשתמע מתוך החוזה. אם אומד הדעת המשתמע מתוך החוזה אינו רלוואנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת לפני השופט, יפנה הוא לאומד הדעת המתבקש מתוך הנסיבות החיצוניות. בכל המקרים הללו, המעבר מלשון החוזה אל הנסיבות החיצוניות אינו מותנה כלל בשאלה אם לשונו של החוזה היא ברורה או לא ברורה." (שם בעמ' 311). עם זאת, אומר כבר עתה, כי הגעתי לכלל מסקנה, שהפרמטרים שהנתבעת טענה כי יש לקחתם בחשבון בחישוב ההחזרים המגיעים לתובעת בגין ביטוחי מנהלים, מעולם לא סוכמו בין הצדדים, לא הובאו לידיעת התובעת ושוכנעתי שאף לא היו בידיעתה, מה גם שלא הוכחו. אין זאת אלא, שבנסיבות המקרה, לשון הסעיף כפשוטה, משקפת גם את אומד דעת הצדדים עובר להתקשרותם בהסכם. להלן אפרט את הנימוקים אשר הובילוני למסקנה זו. 13. אציין ראשית דבר, כי עדותה של סיגל כהן, הגם שהייתה מהימנה בעיני, אין בה כדי לסייע בבחינת כוונת הצדדים להסכם, שכן מעדותה עולה כי לא נכחה בעת עריכתו וחתימתו של ההסכם במעמד מנהלי התובעת והנתבעת, ואף לא בשיחות שקדמו לו (פרוטוקול עמ' 8 שורות 27-23). לאור האמור, העדויות הרלוונטיות לענייננו באשר לאומד דעת הצדדים להסכם, הן עדותו של מנהל התובעת ועדות מנהל הנתבעת. 14. בנוגע לפרמטר אותו העלתה הנתבעת בקשר עם תשלום עמלה חד פעמית, וזאת אך ורק בשנה הראשונה לחייה של פוליסת ביטוח המנהלים, נחקר מנהל התובעת וכך השיב: "בכל המו"מ שנוהל לגבי ביטוח חיים, לשאלתך, האם נכון שדובר שמשלמים רק בגין השנה הראשונה, אני משיב, שלא נכון. ההיפך הוא הנכון. הוא אמר שבשנה הראשונה הוא מקבל עמלה הרבה יותר גבוהה מאשר 10% עמלה, ויש לו ממה לפצות אותנו בהמשך. לשאלתך, האם הוא אמר לנו שבשנים הבאות העמלות הרבה יותר נמוכות, אני משיב שלא. הוא אמר שהוא מקבל בונוס כלשהו וש10% מובטח לנו". (פרוטוקול עמ' 26 שורות 15-11). אף מנהל הנתבעת נחקר בהקשר זה, ואלו היו דבריו: "קיימים סכומים שמבוטח משלם כפרמיה עבור ביטוחי חיים שנעשו לעובדים שלו בעבר בגין שנה שניה ושלישית וכן הלאה. כאשר הסוכן לא מקבל בגין השנים האלה עמלה נוספת, ולכן גם הלקוח שאיתו נעשה ההסכם לא זכאי להחזר. הלקוח במקרה זה היא התובעת. לשאלתך, היכן זה כתוב בהסכם , אני משיב, שזה לא כתוב בהסכם." (פרוטוקול עמ' 35 שורות 10-7). בחקירתו החוזרת הוסיף ופירט שגיא את אופן תשלום העמלות לסוכנות הביטוח על ידי המבטחת, בגין ביטוחי מנהלים. 15. מהדברים שצוטטו לעיל עולה, כי מנהל התובעת התייחס בעדותו למה שסוכם בין הצדדים במהלך השיחות שנערכו ביניהם עובר להתקשרותם בהסכם, תוך שטען, כי מעולם לא נאמר לו כי התובעת תקבל החזר בגין ביטוחי מנהלים רק מתוך הפרמיה המשולמת על ידה בשנה הראשונה. שגיא מצידו, לא סתר את טענות מנהל התובעת בכל הנוגע לחילופי הדברים ביניהם עובר להסכם וכל שעולה מדבריו של שגיא בהקשר זה הוא, כי לטענתו מושכלות יסוד בענף הביטוח הן, שעמלות בגין ביטוחי חיים משולמות לסוכן רק בגין השנה הראשונה. אלא, שטענה זו אין בה כדי ללמד דבר על גמירת דעתם המשותפת של הצדדים ואין בה כדי לסייע בבחינת אומד דעתם בעת שהתקשרו בהסכם. שגיא אף הודה בעדותו כי ההסכם אינו כולל כל סיכום לפיו בגין פוליסות ביטוח מנהלים, משתלמת עמלה רק בשנה הראשונה. הוא גם לא טען כי אמר זאת למנהל התובעת בשלב כלשהו. התרשמתי, כי טענת התובעת בהקשר זה אינה משקפת את אומד דעת הצדדים, אלא לכל היותר את תובנתה הסובייקטיבית. מבלי לגרוע מהאמור יצויין, כי הנתבעת אף לא הוכיחה ולו בראשית ראיה, כי אמנם קיים נוהל לפיו בגין פוליסות ביטוח מנהלים משולמת עמלה חד פעמית, הגם שזאת יכולה היתה לעשות בנקל, בין אם על ידי הצגת הסכם המעיד על נוהל זה בינה לבין המבטחת ובין אם בדרך אחרת. 16. אשר לטענת הנתבעת בקשר עם הפרמטר השני, שעניינו קיזוז העמלות בגין פוליסות מבוטלות, הרי שכפי שיובהר להלן גם טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהונחה לה כל תשתית עובדתית או ראייתית. בענין זה, כמו גם בקשר לתשלום עמלה בשנה הראשונה בלבד, כטענת הנתבעת, לא נטען על ידה בשום שלב כי נושא הקיזוז בגין פוליסות מבוטלות הובהר או הוסבר לתובעת בטרם התקשרות הצדדים בהסכם. כל שהציגה הנתבעת בהקשר זה, הוא את עדותו של שגיא, שהינו מנהל הנתבעת וללא ספק צד מעוניין בתביעה, מבלי שגרסתו זו גובתה בראיות נוספות, אותן יכולה הייתה הנתבעת להציג ללא קושי, אם כטענתה אמנם מדובר בנורמות מקובלות בענף הביטוח. 17. התובעת מצידה לא התכחשה לכך שחלק מפוליסות ביטוח המנהלים בוטלו ואף צירפה מטעמה מסמך המעיד על כך, נספח ה' לכתב התביעה, אלא שחזרה וטענה כי אף עניין זה לא עלה בשיחות שבין הצדדים, ולא היווה חלק מההסכם שביניהם או נתון שיש לקחתו בחשבון בחישוב ההחזרים שסוכם שישולמו לתובעת בגין ביטוחי מנהלים. וכך העיד מנהל התובעת בהקשר זה: "בהתייחס לנספח ה' לכתב התביעה, לשאלתך, האם לפי נספח זה יצאו ביטולי פוליסות, אני משיב, שנכון. לשאלתך, האם ידוע לי שכאשר יש ביטולי פוליסה משיבים את העמלה, אני משיב, שלא ידוע לי על כך. נכון שלא לקחתי בחשבון את הנושא של ביטולי פוליסות". (פרוטוקול עמ' 26 שורות 20-16). לאור האמור ומששוכנעתי כי הפרמטר של החזרי העמלות בגין פוליסות מבוטלות לא עלה בשיחות בין מנהל התובעת לבין מנהל הנתבעת, אלה שקדמו להתקשרות בהסכם, ואף לא קיבל ביטוי בהסכם עצמו, הרי שאין לשעות לטענת הנתבעת גם בהקשר זה, שכן אינה משקפת את אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם. 18. אשר לבחינת נסיבות עריכת ההסכם וטענת הנתבעת לפיה לא הייתה מעוניינת "בשותפות" המבוססת על הפסד ידוע מראש, אלא על רווח לשני הצדדים, הרי שטענה זו שובת לב על פניה. עם זאת, אין בה כדי להוביל בהכרח למסקנה כי לתובעת הוסבר או כי היתה מודעת לכך שבגין פוליסות ביטוח מנהלים משתלמת עמלה חד פעמית וכי בגין פוליסות מבוטלות מוחזרת העמלה למבטחת, ומשכך גם ההחזרים שישתלמו לתובעת בגין ביטוחי מנהלים יהוו פונקציה של פרמטרים אלה. כבר ציינתי, כי התרשמתי שההיפך הוא הנכון, קרי: שתשלום ההחזרים בגין ביטוחי מנהלים מעולם לא הותנה בין הצדדים כאמור. מששוכנעתי כי הפרמטרים שהעלתה הנתבעת - לפיהם, לטענתה, יש לחשב את הרווחים הנובעים מפוליסת ביטוח מנהלים ומשכך גם את ההחזרים המגיעים לתובעת - כלל לא הועלו בפני התובעת, הרי שאין לנתבעת בהקשר זה אלא להלין על עצמה שלא נהגה כאמור ואף לא דאגה לציינם בהסכם. בפרט אמורים הדברים, נוכח בקיאותה של הנתבעת בענף הביטוחי, שלא כמו התובעת. מעבר לכך, הנתבעת אף לא עמדה בנטל המונח על כתפיה, להוכחת עצם קיומם של הפרמטרים להם היא טוענת. 19. לאור כל האמור אני קובעת, כי לשון ההסכם ממצה גם את אומד דעת הצדדים. "אמונתו הסובייקטיבית של צד אחד לחוזה, שלא מצאה ביטוי בחוזה, אינה רלוונטית בתהליך הפירוש" (ג' שלו, דיני חוזים מהדורה שניה, תשנ"ה, בעמ' 312). אף אין המדובר, בנסיבות הענין, בדו-משמעות אפשרית ללשון הסעיף הנדון. משכך, מתייתר הצורך בדיון בכלל הפרשנות כנגד המנסח ועצם נכונות השימוש בו במקרה דנן. (לדיון בשאלת תחולת הכלל במשפט הישראלי ראו: ג' שלו, שם בעמ' 315). ניתן היה לחתום את פסק הדין בשלב זה ואף על פי כן אני רואה להתייחס בקצרה לטענה נוספת שהעלתה הנתבעת ולו רק בשל המשקל הרב שייחסה לה בסיכום טיעוניה. 20. כוונתי לטענת הנתבעת באשר לחוסר הבנתם של נציגי התובעת את האמור בהסכם. למסקנה זו ביקשה הנתבעת להגיע, משהוברר כי בחישובי התובעת נפלה טעות, טעות בה הודתה התובעת וכתוצאה מכך אף חזרה בה מטענתה בדבר יתרת חוב כלשהי של הנתבעת באשר להחזרים שמקורם בביטוחים האלמנטריים, כך שסכום התביעה הופחת מ- 48,529 ש"ח (סעיף 19.ג. לתצהיר מנהל התובעת) ל- 24,697 ש"ח בלבד (פרוטוקול עמ' 33 שורות 22-21). סבורתני, כי בטענה זו של הנתבעת אין ממש וכי במידת מה היא אף מתעלמת מגזרת המחלוקת. שכן, קריאת ההסכם בכללותו מלמדת, כי הגם שקיימת מורכבות מסויימת באשר לאופן חישוב ההחזרים הנובעים מפוליסות הביטוחים האלמנטריים, בהם נתפסה התובעת לכלל טעות, הרי שמורכבות כזו כלל אינה קיימת באשר לאופן חישוב ההחזרים מפוליסות ביטוח המנהלים. כל שנדרש לבצע בקשר עם חישוב ההחזר בגין פוליסות ביטוח מנהלים, הוא לחבר את סכומי הפרמיות המשולמים על ידי התובעת במהלך כל שנה ומתוך הסכום המתקבל לגזור את ההחזר המגיע לה, וזאת בשעור 10%. סבורתני, כי טענה לפיה אופן חישוב זה לא הובן על ידי נציגי התובעת הינה מרחיקת לכת, מה גם שהסעיף נכתב על ידי מנהל התובעת עצמו, להבדיל מאופן חישוב ההחזרים בגין ביטוחים אלמנטריים, שנוסח על ידי הנתבעת. בפרט אמורים הדברים נוכח העובדה שהנתבעת הודתה בטעותה (פרוטוקול עמ' 8 שורות 22-16 לעדות סיגל כהן וכן: פרוטוקול עמ' 25 שורות 26-24 לעדות מנהל התובעת). הגם שההודאה בטעות נעשתה רק במהלך ישיבת ההוכחות, הרי שאין להסיק מכך את שביקשה הנתבעת להסיק, והוא: שהתביעה נגועה בחוסר תום לב ובנסיון להוציא מהנתבעת כספים שאין התובעת זכאית להם. סכום החוב 21. במהלך הדיון שנערך בפני ביום 28.1.01. טען ב"כ התובעת כי, "הסכום של 48,529 ש"ח המופיע בסעיף 19ג' לתצהירו (של מנהל התובעת - ע.ב.) כולל גם ביטוח חיים. אם מפחיתים את התיקון ביחס לביטוח האלמנטרי, אז נשאר סכום של 24,697 ש"ח והוא נתבע אך ורק בגין ביטוח חיים." (פרוטוקול עמ' 33 שורות 3-1). בחקירתו החוזרת הבהיר מנהל התובעת בהקשר זה כי: "לאחר החישוב בהתאם למה שהובהר לי לגבי ה1.45- באלמנטרי בלבד - הסכום שהם נשארו חייבים לנו הוא 24,697 ש"ח. זה הסכום המסכם. הוא כמעט אך ורק בגין ביטוחי חיים." (פרוטוקול עמ' 33 שורות 23-21). לעומתם, החישוב שהציגה הנתבעת מתייחס להחזרים המגיעים לתובעת לשיטתה של הנתבעת, וזאת עבור עמלה בגין ביטוחי חיים המשתלמת רק בשנה הראשונה ובניכוי עמלות בגין פוליסות שבוטלו המוחזרות למבטחת, ובלשון שגיא בעדותו: "...התצהיר שלי מתייחס לאותם ביטוחים, שלטענתי העמלה שמגיעה לכץ רלוונטית. כלומר, ביטוחים חדשים שנעשו בשנת 95'". (פרוטוקול עמ' 36 שורות 5-4). משכך, לדידו של שגיא, הסכומים שטענה התובעת ששולמו על ידה כפרמיות בגין ביטוחי חיים אינם רלוונטיים ואשר על כן לא בדק אותם (עמ' 36 שורות 8-6). 22. אלא, שלאור המסקנה אליה הגעתי בדבר פירושו של הסעיף בהסכם, שהוא נשוא הדיון, הרי שבניגוד לטענת שגיא, הסכומים ששילמה התובעת הם רלוונטיים וחיוניים לצורך חישוב ההחזר המגיע לתובעת, שכן ההחזרים המגיעים לתובעת בגין ביטוחי מנהלים נגזרים בשיעור של 10% מסך כל תשלומי הפרמיה ששולמו על ידי התובעת מידי שנה. משלא הציגה הנתבעת חישוב אלטרנטיבי למקרה בו יידחו טענותיה לענין פירוש הסעיף, הרי שאין לי אלא לקבל את אופן החישוב שהציגה התובעת בהקשר זה, מה גם שלמעשה הנתבעת לא חלקה על הנתונים המספריים שהציגה התובעת. בשולי הדברים יוער, כי הגם שמעדות מנהל התובעת עולה כי הסכום של 24,697 ש"ח הינו "כמעט אך ורק בגין ביטוחי חיים" ועניין זה מעורר לכאורה קושי, שכן בגין יתר הביטוחים הודתה התובעת כי הנתבעת לא נותרה חייבת לה כספים, הרי שמשלא הציגה הנתבעת חישוב חלופי מטעמה כאמור, סבורתני כי אין בניסוח זה כדי לעורר קושי ממשי, כאשר מבחינת הנתונים המספריים שהוצגו על ידי התובעת עולה כי גם אם הסכום אינו מדוייק, הרי שאי הדיוק מתבטא בסכומים זניחים. סוף דבר 23. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת (סוכנות הביטוח), במובן זה שאני קובעת כי בגין ביטוחי מנהלים, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת החזרים, ועל כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 24,697 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. עם זאת, לאור העובדה כי התובעת הגישה תביעתה נגד הנתבעת גם בגין עילות שבטעות יסודן וחזרה בה מהן, דבר שמצד אחד הוביל לצמצום סכום התביעה באופן משמעותי, אך מאידך גיסא לאור החזית המקורית נדרשה הנתבעת להיקף הגנה גדול מזה שהיתה נדרשת לו אלמלא טעותה של התובעת, הרי שאינני מוצאת ליתן צו להוצאות. פוליסה