קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת עורכי דין שעובדים על אחוזים - הסכם שכר טרחה: לו נשמעה דעתי, היה הערעור מתקבל. המנוח ז"ל, נפצע קשה בתאונת דרכים שארעה ב- 6.11.85. נכותו הצמיתה הגיעה ל- 100%. בתביעת הפיצויים שהוגשה נגד חברת הביטוח, טיפלו עורכי הדין Z (מערער 3), X וY (מערערים 1 ו- 2). עו"ד XX השלים המלאכה וייצג את המנוח בתביעה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד Z ובערעור בבית המשפט העליון. ב- 1.11.89 חתם המנוח על הסכם שכר טרחה לעו"ד Z בשיעור של 6% + מע"מ מכל סכום שיפסק בתביעתו לפיצויים. לימים התפטר עו"ד Z מהייצוג, לאחר הכנת חומר הראיות והגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. זה השלב בו העביר המנוח את הטיפול בתביעתו אל עו"ד X. בשנת 1990 התקשר המנוח עם עו"ד Y. ב- 24.10.90 חתם המנוח על התחייבות להעברת 1% + מע"מ מסכום הפיצויים שיקבל, לעו"ד Y, אשר המחה את זכותו לעו"ד X. במרץ 1992 הועבר הטיפול בתביעה אל עו"ד XX. המנוח התחייב להעביר לעו"ד Y שכר טרחה אשר יפסק על ידי בורר שיתמנה על ידי לשכת עורכי הדין. המנוח הוכרז פסול דין בשנת 1993. ב- 5.1.97 ניתן פסק דין בתביעת הפיצויים, בבית המשפט המחוזי בחיפה. שכר טרחתו של עו"ד XX (13%) שולם במלואו. שכרם של עורכי הדין Z, Y וX לא שולם. עורכי הדין נאלצו להגיש לבית משפט השלום בת"א, תביעות לתשלום שכר טרחה על פי הסכמי השכר, (ת.א. 99522/98 ות.א. 101789/97 ות.א. 735500/97). הדיון בשלוש התביעות אוחד. בפסק הדין (כב' השופטת שרה דותן), הוחלט כי ההתחייבויות החוזיות לתשלום שכר טרחה שרירות ותקפות שכן נכרתו לפני התקופה שלגביה הוכרז המנוח כפסול דין. אף על פי כן, לא ניתן לאכוף אותן, מחובת הצדק. בית משפט קמא סבר כי שכר טרחה כולל, בשיעור של 10% מהסכום שנפסק למנוח בגין הפגיעה הקשה, גבוה במידה המצדיקה התרת התחייבויותיו החוזיות, מכוח סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. אחד השיקולים שהדריכו את כב' השופטת דותן היה החיוב בתשלום שכר טרחה מלא לעו"ד חיים XX, בסכום לא מבוטל (13% מהסך של 4,922,3₪). שכר הטירחה לעו"ד Z, אשר הכין את החומר העובדתי והמשפטי, בעודו מתמודד עם התנהגות קשה של המנוח, ערך והגיש את התביעה לבית המשפט, הועמד על 3% מן הסכום הסופי שנפסק למנוח (3,422,313 ₪). שכרם של עורכי הדין Y וX, אשר טיפלו אף הם בענייניו של המנוח, בפרק הזמן שלאחר הגשת התביעה, ועד לשלב שמיעת ההוכחות, הועמד על 1% + מע"מ. על פסק דין זה נסב הערעור. המערערים מצביעים, בתורם, על הקשיים שניצבו בפניהם בטיפול בתביעה ועל ההתמודדות עם התנהגותו יוצאת הדופן של המנוח, אשר היה מעורער בנפשו. לטענתם לא היה מקום לסטות מהסכמי שכר הטרחה, אשר נכרתו לפני שלילת כוחותיו המשפטיים של המנוח. מתן השירותים המשפטיים, שהיה כרוך באי נעימות יום יומית במשך זמן ניכר, הצדיק את הסכומים נשוא הסכמי שכר הטרחה. לטענת העזבון, אין מקום להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה, אשר מצאה לנכון להפחית משכר הטרחה המוסכם. בעיקר המלאכה נשא עו"ד XX ושכרו שולם לו במלואו. בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את העזבון בשכר טרחה נוסף, מעבר לשכר הראוי שפסק בית משפט קמא. דיון לו נשמעה דעתי, היה הערעור מתקבל. כלל יסוד הוא, כי חוזים יש לקיים - pacta sunt servanda. חופש ההתקשרות ניצב ביסוד דיני החוזים. מהזכות להתקשר בחוזה, נגזרת החובה, לכבד חוזים. מכאן המקור לתרופת האכיפה, אשר מצאה את ביטויה בסעיפים 1 ו-3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. סעיף 3 הנושא כותרת "הזכות לאכיפה", קובע: "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה: (1) החוזה אינו בר ביצוע; (2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי; (3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל; (4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין." עם הכרתה של הזכות לקניין כזכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), עלתה זכות האכיפה מדרגה. על מנת להצדיק סטייה מכלל היסוד, נדרשים אנו להצביע על קיומן של נסיבות חריגות, המקוממות את חוש הצדק הטבוע בנו, (ע"א 4781/01 מדינת ישראל נ' סנפיר השקעות בע"מ תק-על 2003(1)). ודוק, על בית המשפט להיזהר בכיבוד רצונם של הצדדים ולהעדיפו על התערבות באומד דעתם או "שכתוב" החוזים שנכרתו על ידם. בעזרת מדיניות זו תשמר היציבות ותוגשמנה ציפיות לגיטימיות של צדדים לחוזה: "גם בית המשפט הישראלי, כמו בית המחוקקים הישראלי, מכיר בעקרון חופש החוזים, ולא רק מן השפה ולחוץ. בשורה ארוכה של פסקי-דין הצהיר בית המשפט העליון על עקרון חופש החוזים כעל עיקרון מנחה ויישם אותו הלכה למעשה, בהכירו בהרחבה בחוזים שנכרתו מתוך רצון חופשי ובאוכפו התחייבויות הכלולות בהם." (ג' שלו, דיני חוזים, (מהדורה שניה, ירושלים - תשנ"ה), 29). בדבר החובה לכבד התחייבויות אמר כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 1930/94 - יובל נתן ואח' נ' שר הבטחון ואח', פ"ד מח(4), 643, 657: "עותר המתכחש להתחייבותו לא יזכה בסעד 'למען הצדק' ". משהגיע בית משפט קמא למסקנה כי הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בזמנם על ידי המנוח תקפים, ולא נמצאו פגמים בכריתתם (פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973), שוב לא היה מקום להתערב באומד דעת הצדדים, אף אם התוצאה המתקבלת באמצעות שינוי גובה שכר הטרחה על ידי בית המשפט, נראית בדיעבד, סבירה יותר. לאור האמור, אני ממליצה בפני חברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין קמא ולקבוע כי המערערים זכאים לתשלום שכר טרחה על פי המוסכם בחוזים עם המנוח. כן יישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות. רות שטרנברג אליעז,שופטתסגן נשיא השופט יוסף גולדברג, סגן נשיא, אב"ד: גם לדעתי דין הערעור להתקבל. אוסיף דברים במילותי. הערכאה הדיונית, שקדמה לנו, קבעה לאחר שמיעת ראיות, כי הסכמי שכר הטרחה עליהם חתם המנוח, חיים ועקנין ז"ל, בשנים 1989-1992, תקפים. ממצא זה נקבע ע"י בית משפט קמא חרף נכותו הפסיכיאטרית הגבוהה של המנוח בזמנים הרלבנטיים לחתימת ההסכמים. בלשון בית משפט קמא: "לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המסמכים הגעתי למסקנה כי למרות מצבו של הנתבע בעת החתימה על ההתחייבויות דנן לא ניתן לבטל את ההסכמים...עוד יצוין כי במועדים הרלבנטיים טרם הוכרז הנתבע כפסול דין אלא רק בשנת 1993, ועל כן ההסכמים שנחתמו על ידו עובר להכרזתו, תקפים ולכל היותר ניתנים לביטול... המסקנה המתבקשת היא שהחוזים וההתחייבויות שקיבל עליו הנתבע בשנים 1992-1989 תקפים ואין לבטלם". לאחר בחינת התשתית לקביעה זו, אליה הופנינו על ידי הצדדים, לא ראינו עילה להתערב בה. השאלה היחידה והמרכזית הצריכה בירור היא האם ראוי להכיל מקרה זה בגדרי סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן: החוק), אשר מקנה לצדדים לחוזה את הזכות החריגה להימנע מאכיפתו, וזאת משיקולים של צדק. סעיף 3(4) לחוק הנ"ל קובע כי: "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה: (1)... (2)... (3)... (4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין." דיון: מבחן הצדק שמציב המחוקק כסייג לאכיפת חוזה מוסכם בין הצדדים, הוא מבחן רחב ויש להזדקק לו בזהירות רבה (ראה: ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) (הוצאת דין, תשנ"ה),532). בבואו ליישם מבחן זה, מתערב, למעשה, בית המשפט באוטונומיה החוזית ובזכותם הלגיטימית של צדדים להגיע להסכם ולהבשילו לכדי חוזה. עיקרון "חופש החוזים" קרי, זכותם של הצדדים להתקשר בחוזה כראות עיניהם כפי הבנתם ועפ"י המוסכם ביניהם, הנו עיקרון יסוד בדיני החוזים, כנקבע במפורש בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973: "תוכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים". עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוכר עיקרון זה כמציב זכות יסוד חוקתית. (ד"נ 22/82 בית יולס נ' רביב, פ"ד מג (1) 441). על כן לא בנקל יתערב בית המשפט בתכניו של חוזה שנחתם בין צדדים או יקבע כי אין החוזה בר אכיפה כלל. שיטת המשפט הישראלי מבכרת את סעד האכיפה על פני סעד הפיצויים ומשכך, אכיפת חוזה הנה תרופה ראשונה במעלה והיא קודמת לכל תרופה אחרת.(השוה ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1) 367,363, ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד, פ"ד ל"ג (2) 282,292. ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1) 221, 256) . לפיכך, על סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המסייג את תרופת האכיפה ומהווה לה חריג, להתפרש בצמצום. הפעלת הסייג שבסעיף 3(4) לחוק הנ"ל, תיעשה תוך בחינתם של שלושה קריטריונים: האינטרסים של הצדדים, מהותו של החיוב וגורם הזמן. 1. האינטרסים של הצדדים "צדק בדיני חוזים איננו צדק מוחלט או צדק חברתי, אלא אך ורק צדק יחסי, בין הצדדים לחוזה לבין עצמם.במקרים המעטים שבהם מופיע מושג זה בחקיקה החוזית יש לפרשו כמורה על איזון בין האינטרסים של הצדדים לחוזה... כדי להביא לידי שלילת זכות האכיפה של הנפגע ולשכנע את בית המשפט כי מתן צו אכיפה יהא בלתי צודק בנסיבות העניין, על המפר להראות כי העוול שיגרם לו אם ייאכף החוזה, רב באורח משמעותי מן העוול שייגרם לנפגע אם תידחה תביעתו לאכיפה, ויהיה עליו להסתפק בפיצויי כסף" (ההדגשה אינה במקור). [ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) (הוצאת דין, תשנ"ה),532 (וכן ראה ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1) 367)] . נסיבותיו של המקרה שבפנינו מורות כי אין מקום להכיל בעניין זה את הסייג שבסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א - 1971). בחינת האינטרסים של הצדדים מובילה למסקנה כי הכף נוטה לטובתם של המערערים. הימנעות מאכיפת החוזה תגרע מזכותם של המערערים לקבלת שכר טרחה כפי שהוסכם בהסכמים חתומים ותקפים. אינני רואה באכיפת חוזה לשכר טרחה בין עורך דין ללקוחו בתיק אשר הטרחה והעמל היו בו כה רבים (במיוחד לגבי המערער 3), משום עשיית אי צדק, גם אם לימים הפך הצד לחוזה פסול דין. בשנת 2002 הלך המנוח לעולמו ועזבונו בא תחתיו. 2. אכיפת חיוב כספי שאלה נוספת היא, האם ניתן להחיל את הסייג האמור גם על חיובים כספיים. בשאלה זו התלבטה, כידוע, הפסיקה. בע"א 254/86 ניניו נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד מב(1)1, העיר השופט שלמה לוין (כתוארו אז): "... שקיימים מקרים נדירים (ההדגשה אינה במקור), שבהם רשאי בית המשפט לקבוע, שאכיפת חוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין, גם כשמדובר בחיוב כספי". ברוח זו החליט בית המשפט גם בע"א 3437/93 אגד, אגודה לתחבורה שיתופית בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד (1) 817. ובמקום אחר נאמר: "כאן מבקשת המדינה לטעון כי לפי סעיף 3(4) לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, אין לאכוף עליה את חיובה הנובע מהחוזה. אף טענה זו אין לה על מה שתסמוך. אין המדינה מביאה נימוק לחוסר הצדק שבאכיפת החוזה אלא זה בלבד שהמשיבה מתעשרת מעבר למה שכנראה נראה ראוי וצודק בעיני המערערת...ברור כי אין הסעיף בא להתערב בחוזה עצמו וליצור שינויים בתניות באופן שיועברו כספים מכיסו של צד אחד לחוזה אל המתקשר השני. בית המשפט איננו שוקל את הכדאיות הכלכלית של הצדדים מקום שהחוזה מפורש. (ע"א 11/87 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו, פ"ד מג (4) 287,293). מדברים אלו אנו למדים כי החלתו של סעיף 3(4) הנ"ל במקרים של חיובים כספיים, הנו יוצא מן הכלל ונעשה רק במקרים בעלי נסיבות מיוחדות. אכן, במקרה שבפנינו אין המדובר בצד שגרתי לחוזה, אלא באדם לקוי בנפשו, אם כי כשיר לכל פעולה משפטית באותה עת, כפי שקבע בית משפט קמא. אולם, אין בנסיבה זו כדי להכניס מקרה זה לגידרה של נסיבה מיוחדת ויוצאת דופן. היפוכו של דבר, נסיבותיה של פרשה זו דווקא מצדיקות תשלום שכרם הראוי של עורכי הדין בשל הקושי בטיפול בתיק שדרש עבודה רבה. הגדרתו של מקרה זה כמקרה נדיר בעל נסיבות מיוחדות תוביל דווקא לפגיעה באינטרסים של אנשים מסוגו של המנוח. מצב כזה עלול לגרום לכך שייזהרו עורכי הדין בבואם לייצג אנשים לקויים בנפשם מחשש כי מצבם יתדרדר וייטען ביום מן הימים כי הם היו בלתי כשירים להתקשר בחוזה. נמצאנו למדים, כי אם רצוננו להגן על אנשים מסוגו של המנוח, אל לנו להציב מכשולים בדרכם של אלו הפועלים כבאי כוחם במטרה לייצגם ולשמש להם לפה. פסק הדין בערכאה קמא קבע, כי יש להחיל בנסיבות מקרה זה את סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. סעיף זה, מטרתו, בנסיבות שהצדק מחייבן, שלא לאכוף את החוזה כלל. במקרים מסוימים בית המשפט הפעיל סעיף זה כאשר מצא כי צודק יותר בנסיבות העניין להזדקק לתרופת הפיצויים ולא לאכוף את החוזה. (והשווה:620/89 חושנג'י נ' אמגר, פ"ד מו (1) 588). במקרה שבפנינו קבע בית משפט קמא תוצאה, שספק אם היא עולה בקנה אחד עם המסקנה המשפטית לה הגיע. מחד נקבע כי לא יהיה זה צודק לאכוף את החוזה בנסיבות העניין, ומאידך נאכף החוזה, למעשה, תחת שינויים שהכניס בו בית המשפט קמא, בהפחיתו את שיעור שכר הטרחה עד לשיעור הנראה לו צודק. ספק אם כוונת המחוקק בסעיף 3(4) הנ"ל היא לפתוח פתח לניסוח מחדש של חוזה תקף, שנחתם בין צדדים, רק משום שהתערבות כזו נראית לו לבית משפט צודקת יותר. מטרתו של הסעיף היא מניעת אכיפתו של חוזה באופן מוחלט ולעתים מתן פיצויים במקומו. על בית המשפט לבחון האם צודק לאכוף חוזה בנסיבות העניין ולא האם תכניו של החוזה צודקים במהותם. 3. גורם הזמן בבוא בית המשפט לשקול שיקולים של צדק עליו להתחשב גם בגורם הזמן. כך, הנשיא שמגר בע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש, פ"ד לח (2) 813: ..."כאשר בית המשפט בא לדון בהפעלת סמכותו לפי סעיף 3(4), נשקלים, בין היתר, גם שאלת העיתוי ושאלת השיהוי וגם עניין הסבירות באותו מועד שבפעולתו של הנפגע"... אף בית משפט קמא עמד על העובדה כי בני משפחתו של המנוח ידעו על הסכמי שכר הטרחה והתחייבויותיו של המנוח ולא פעלו תוך זמן סביר לביטולם: "...הנתבע ובני משפחתו היו מודעים להתחייבויות שקיבל על עצמו והראיה, שהן בהסכם שנכרת עם עו"ד X והן בהתחייבות שנחתמה עם העברת התיק לעו"ד XX, צוינו התחייבויות אלה...בענייננו, הוכח כי בני משפחתו של הנתבע ידעו על ההתחייבויות שקיבל עליו ולא פעלו בתוך זמן סביר לביטולן. יתרה מכך, מאז הכרזתו של הנתבע כפסול דין ומינוי האפוטרופסים ועד למועד פסה"ד של בית המשפט המחוזי לא מצאו אפוטרופסיו לנכון לבקש ביטולן של ההתחייבויות ורק עם הגשת התביעות שבפני הועלו לראשונה טענות שונות כנגד תוקפן המחייב". עובדות אלו תרמו אף למסקנתה של השופטת קמא כי החוזים תקפים ואין לבטלם. העובדה כי המערערים השתהו בהעלאת טענותיהם כלפי תוקפם המחייב של ההסכמים על אף שידעו על קיומם, וכן לא עשו מאום לביטולם גם לאחר השלב בו הפכו לאפוטרופסיו של המנוח, מהווה לדעתי סיבה נוספת לכך שאין מקום להחיל מקרה זה בגדרי סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970. אשר על כל אלה הגעתי גם אני למסקנה אליה הגיעה סגן הנשיא, חברתי השופטת שטרנברג אליעז, הן לגבי החיובים הכספיים הנובעים מקבלת ערעור זה, והן לעניין אי פסיקת הוצאות בשתי הערכאות. י' גולדברג, שופטסגן-נשיאאב"ד השופט עוזי פוגלמן: אני מסכים לקבלת הערעור, כמוצע על ידי חברי. ע' פוגלמן, שופט אשר על כן מחליטים אנו לקבל את הערעור. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל. שכר הטרחה של המערערים ישולם על פי המוסכם עם המנוח ויחושב מהסכום שנפסק למנוח בערעור בבית המשפט העליון. פסיקתא תוגש לחתימה. עורך דין