הפעלת כוח בזמן מעצר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת כוח בזמן מעצר: כללי בפני תביעה הנוגעת לאירוע במהלכו נעצר התובע על ידי שוטרי משטרת התנועה ובמהלכו הופעל כנגדו כוח לצורך מעצרו ואיזוקו. הצדדים חלוקים באם הפעלת הכוח היתה מוצדקת וסבירה ונבעה על רקע התנהגותו של התובע; או שמא מדובר היה באלימות מיותרת ובלתי מוצדקת. האירוע המדובר התרחש בתאריך 28/4/11 בסביבות השעה 1100, במפרץ חיפה. התובע, שהינו סוכן ביטוח, בן41, נהג אותה עת ברכבו - ג'יפ מסוג קרייזלר ניטרו ושוחח אותה עת, ללא דיבורית, במכשיר טלפון סלולארי שהחזיק בידו. משום כך, הורו לו שני שוטרי תנועה - רס"מ מאהר יוסף (להלן: מאהר; או השוטר מאהר) ורס"מ חסן חסן (להלן: חסן; או השוטר חסן) שהיו בניידת סמויה לעצור בצד הדרך. התובע עצר את רכבו מעבר לכביש בו נמצאת תחנת הדלק "תפוז". השוטר מאהר ניגש אל רכבו של התובע, בעוד ששותפו השוטר חסן ניגש לכיוון שירותי תחנת הדלק. משלב זה ואילך נחלקו הגרסאות באופן קוטבי: התובע מסר, בקצרה, כי גם לאחר שהשוטר מאהר ניגש אליו, הוא עצמו המשיך לשוחח בטלפון עם בן שיחו אך חיפש במקביל את מסמכי הרכב. התובע המשיך ותיאר, כי תוך שחיפש את המסמכים, סבלנותו של השוטר מאהר פקעה ולכן פתח השוטר את דלת הרכב, "שלף" את התובע אל מחוץ לרכב, זרק אותו אל הרצפה ושם חבט בו וכן אזק אותו. בהמשך, הצטרפו השוטר חאסן וכן עם שני שוטרי תנועה נוספים שהזדמנו למקום. מנגד, עמדת הנתבעת היתה, בקצרה, כי לא רק שהתובע שוחח בטלפון הסלולארי ללא דיבורית, אלא שגם לאחר שהוא עצר את רכבו על פי הוראות השוטרים והתבקש למסור את המסמכים הרלוונטיים, הוא ביצע שיחת טלפון נוספת בעודו סוגר בהפגנתיות את חלון דלת הרכב, כאשר מהעבר השני של הדלת עומד השוטר מאהר. השוטר דפק על החלון וביקש שוב את רישיונות הרכב אך כל שעשה התובע הוא להביט על תג חולצתו של השוטר כשהוא ממשיך לשוחח בטלפון, השיב באופן מתחכם וסגר את החלון בשנית. בתגובה, פתח השוטר את דלת הרכב והודיע לתובע כי במידה ולא ימסור את רישיונו הוא יעכבו. התובע החל לצעוק לתוך הטלפון:"אל תרביץ לי, אתה תוקף אותי!" וזאת למרות שלא נוצר אותה עת כל מגע גופני בין השניים. משכך, לא נותרה לשוטר ברירה והוא הודיע לתובע שהוא מעוכב, כאשר האחרון מתנגד פיזית לעיכוב. בהמשך, הוציא השוטר את התובע מהרכב, כשהאחרון נאבק בו ומשתולל ולכן נזקק השוטר לעזרתם של שותפו ושל שני שוטרים נוספים שהזדמנו למקום. לאחר מעצרו של התובע, הוא הובל למשטרת זבולון וגם שם היתה התנהלות שהצדדים היו חלוקים לגבי פרטיה, ועל כך בהמשך. ראיות הצדדים - כללי לראשיתו של האירוע, שהוא החלק החשוב בענייננו, היו רק שני עדים: התובע והשוטר מאהר. יחד עם זאת, להמשכו של האירוע היו עדים נוספים שניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: בקבוצה הראשונה נמנו השוטר חסן וכן שני שוטרי תנועה נוספים שהזדמנו במקרה למקום והגיעו לזירת האירוע שניות ספורות לאחר שהתובע היה שרוע על הקרקע. שלושת השוטרים עזרו לשוטר מאהר לאזוק את התובע. בקבוצה השניה נמנו שני עובדי תחנת דלק סמוכה שאף הם לא הבחינו בתחילתו של האירוע והחלו לשים אליו לב רק בעקבות צעקותיו של התובע לעזרה. ראיות התביעה גרסת התובע - כאמור לעיל, התובע אישר שנהג ברכבו כשהוא מדבר בטלפון נייד ללא דיבורית. בפינת הרחובות מקלף והשיש, כרזה לו ניידת סמויה לעצור את רכבו בצד הדרך, וכך עשה. כל אותה עת הוא שוחח עם אחד מלקוחותיו המשרת במשטרה - מדובר בעד התביעה עופר שמלר (להלן: שמלר). התובע הכחיש את טענת הנתבעת כי מדובר היה בשתי שיחות טלפון - היינו, שיחה אחת בה שוחח בעת שנצפה על ידי השוטר מאהר והשוטר חסן; ושיחה אחרת שבה התקשר לשמלר. עוד הכחיש התובע כי סגר פעמיים את חלון דלת הנהג. זאת ועוד, הדבר גם אינו מתיישב לשיטתו טכנית עם פעולת מנגנון דלת הנהג. התובע הסביר כי מנעול הדלת ננעל מייד לאחר תחילת נסיעה. לכן, השוטר מאהר הצליח לפתוח את דלת הרכב ול"שולפו" מהרכב רק משום העובדה שחלון הדלת נותר פתוח והשוטר פשוט הרים את כפתור הנעילה מבעד לחלון הפתוח. לעניין חיפוש המסמכים, מסר התובע כי הרכב בו נסע נרכש על ידו שבועות ספורים בטרם האירוע ולכן הוא לא איתר באופן מידי את המסמכים. בעת חקירתו הנגדית, מסר התובע כי הוא התבקש לתת את כל מסמכי הרכב ולכן חיפש אותם. ב"כ הנתבעת ביקשה להראות כי לא היתה לו כל בעיה להציג את רישיון הנהיגה שהיה בארנקו אך התובע מסר שהבין שעליו להציג את כלל מסמכי הרכב. מחומר הראיות עולה, כי את רישיון הנהיגה הציג התובע רק בתחנת המשטרה. אוסיף, שאין מחלוקת שבטרם שהתובע נלקח למשטרת זבולון, התאפשר לו לשוב לרכבו ולקחת את ארנקו האישי, שם ככל הנראה היה מצוי רישיון הנהיגה. נשוב לאירוע כסדרו - התובע מסר, כי הוא המשיך לדבר בטלפון וכן חיפש במקביל את רישיונותיו. השוטר מאהר שניגש ועמד ליד דלת רכבו האיץ בו למצוא את המסמכים וכן דרש ממנו שיפסיק לדבר בטלפון. כעבור כדקה, פתח השוטר מאהר את דלת הג'יפ וצעק לעברו:"אני לא בן ערובה שלך, צא החוצה, אתה לא מחפש את הרישיון בטלפון" (סעיף 7 לתצהיר התובע), ובהמשך אף איים עליו שיעצור אותו. התובע העיד, כי בתגובה, השיב לשוטר מאהר כך:"בבקשה, תעשה מה שאתה רוצה" (ס' 8 לתצהיר התובע). אעיר, כי בחקירתו במח"ש אישר התובע שאמר לשוטר מאהר:"תעצור אותי". (שורות 80-81 לחקירה במח"ש. חקירת התובע במח"ש, כמו גם מרבית תיק החקירה, צורף לתצהיר התובע). לאחר השלב לעיל, מסר התובע כי השוטר מאהר "שלף" אותו מהג'יפ "כמו סמרטוט", זרק אותו כאשר פניו מופנות לכביש, אזק אותו וכן היכה אותו באגרופים ובבעיטות בכל חלקי גופו, כשהוא אזוק. התובע המשיך ותיאר כי לאחר 2-3 דקות הרים אותו השוטר מאהר וזרק אותו על דלת הג'יפ. כתוצאה מכך, אף נגרם נזק לדלת הג'יפ. במהלך האירוע שלושת השוטרים הנותרים עמדו מנגד ולא התערבו. כמו כן, צפו באירוע אזרחים נוספים שהזדמנו למקום. כתוצאה מהאירוע נחבל התובע ודם שתת מאפו. התובע תיאר, כי נלקח בניידת כשידיו אזוקות לתחנת זבולון. שם, הוא הוכנס לחדר בעוד שהשוטר מאהר מילא את הדוחות. חרף בקשותיו לרופא (על רקע מחלת אסטמה) ולעורך דין, הרי שלא ניתן לו מבוקשו ואף לא נאמר לו בגין מה הוא נעצר ומהם החשדות העומדים כנגדו. כעבור כשעה ניתן לו דוח התנועה והוא נלקח על ידי השוטר מאהר להטבעה וצילום. בהמשך, הוא נלקח לחדר החקירות אך בסופו של דבר הוא לא נחקר אלא נאמר לו על ידי השוטר חסן שליווה אותו באותו שלב, כי הוא משוחרר לדרכו ויכול לעזוב את התחנה. התובע יצא התחנה את ובהמשך אותו יום אף נבדק בבית החולים. התובע צירף תמונות בהן נראות מספר המטומות בזרועותיו וכן שריטה ואודם באוזן שמאל. הדבר מצוין ביתר הרחבה בסיכום הרפואי של בית החולים כרמל שצורף לתצהירו. משנשאל התובע על ידי ביהמ"ש מדוע לסברתו הידרדר האירוע להיכן שהידרדר, הוא השיב כך:". . .אני חושב שהחטא הגדול שלי היה, ועם זה אני מסכים, שאולי לא ניתקתי באותה שניה את אותה שיחת טלפון . . . מדובר בשיחת טלפון שהתחלתי אותה לפני שהוא כרז לי וזו גם חלק מהסוגיה שהיה לי ג'יפ חדש ועוד לא עדכנתי דיבורית .. אמרתי לשוטר רק שניה, אני מחפש את הניירות כי זה ג'יפ חדש, הוא יכול להסתכל אם אני עבריין או לא עבריין. מה קרה כבר ב - 20 - 30 שניות? הוא שלף אותי על הרצפה. מה, מה עשיתי?" (עמ' 17, שורות 16-26). עד התביעה מר אהוד קייטל - הלה שימש במועד הרלוונטי כמנהל תחנת הדלק המשקיפה על זירת האירוע ונמצאת מעברו השני של הכביש. העד מסר, שהוא ישב בחדר המתדלקים עם מנהלו, מר עוזי אהרון, כשלפתע נשמעו צעקות כגון:"תראו מה עושים לי, מרביצים לי, תעזרו לי". השניים רצו לעבר מקור הצעקות והבחינו ברכבו של התובע כשניידות משטרה לידו וארבעה השוטרים מחזיקים את התובע ששכב על הכביש. העד ציין בעדותו הראשית כי השוטרים:"נתנו לו מכות" (עמ' 6 שורה 2), אולם בהמשך עידן את עדותו ומסר כי מדובר ב:"תנועות גוף" של השוטרים וכן ב"תנועות של כח", אך לא הבחין בבעיטות. אעיר, כי במסגרת חקירתו במח"ש מסר העד ש"לא ראיתי מכות" (שורות 8-9). עד התביעה מר עוזי אהרון - אקדים ואציין שעדותו של מר אהרון היתה מדויקת ומהימנה יותר מזו של מר קייטל. מר אהרון מסר ששימש בעברו כקצין מצ"ח וכן כשוטר מתנדב. העד מסר, כי כאשר הגיעו השניים לזירה (השקיפו על ההתרחשות ממרחק של נתיב נסיעה) הוא הבחין בסיטואציה הבאה:"ראיתי בכביש שסמוך לתחנה (תחנת הדלק - י.ל.) ג'יפ עומד בצד הדרך והדלת של הנהג היתה פתוחה והנהג היה במצב של היסטריה וצעקות כשהוא שוכב על הרצפה, על בטנו עם הלחי צמודה לרצפה ושני שוטרים במדים מנסים לאזוק אותו . . .זיהיתי שיורד לו דם מהאף ואני חושב שהיה לו חתך ביד מהניסיון לקשור אותו או לכבול אותו" (עמ' 48, שורה 17-25). העד תיאר, כי תוך כדי איזוקו של התובע צעק הלה לסובבים:"אני לא מאמין שהם עושים לי את זה, הם הכניסו אותי לאזיקים" (עמ' 50 , שורות 3-4). העד נשאל באם מדובר היה באירוע אלים והשיב:"לא ראיתי אלימות. ראיתי ניסיון כוחני של השוטרים לעצור אותו, לאזוק אותו, אני לא יודע מה קדם לכך. אני אומר מה שראיתי" (עמ' 50, שורה 32-32), אך גם ציין במסגרת חקירתו במח"ש (שורות 78-81) כי לדעתו מדובר היה בשימוש מוגזם בכח. עד התביעה מר עופר שמלר - מדובר, כאמור לעיל, בשוטר עמו שוחח התובע בטלפון עובר למעצרו. נזכיר, כי לגרסתו השוטר מאהר הרי שעוד בטרם נוצר מגע פיזי כלשהו בינו לבין התובע, האחרון צעק בטלפון:"אתה מרביץ לי" ועוד התבטאויות מעין אלה והכל כשהוא משוחח עם בן שיחו, שהתגלה בדיעבד כעופר שמלר. זאת ועוד, השוטר מאהר ציין את סברתו, והיא ש:"השוטר מחיפה הדריך אותו לעשות את זה" (חקירתו של השוטר מאהר במח"ש שורות 14-15). בתגובה לטענות אלה, מסר מר שמלר כי בעת ששוחח עם התובע בענייני ביטוח שונים, אמר לו לפתע האחרון ששוטר תנועה הורה לו לעצור את רכבו. מר שמלר מסר:"הבנתי כי זה קורה תוך כדי שיחתנו ושמעתי את ברוך (התובע - י.ל. )אומר לשוטר שהוא מחפש את הרישיונות". (ס' 4 לתצהירו של מר שמלר). מר שמלר הוסיף ומסר, כי:"אני לא שמעתי מה אמר לו השוטר, ואינני זוכר מה השיב לו ברוך במדויק, אך הבנתי כי השוטר הודיע לברוך שהוא עוצר אותו ואמרתי לברוך 'אז לך איתם למשטרה שיזהו אותך', שכן אני הבנתי כי ברוך פשוט לא הצליח למצוא את רישיונותיו, אלא מהר מאוד שמעתי את ברוך צועק 'אל תרביץ לי' והשיחה נותקה." מר שמלר הכחיש מכל וכל כי הדריך את התובע להתנהג בצורה מתריסה או הנחה את התובע שלא לשתף פעולה עם שוטר התנועה. מר שמלר מסר בהקשר זה כי הוא עצמו שוטר מזה 23 שנים ואין כל יסוד לטענות שהועלו כנגדו. בחקירתו הנגדית הוסיף מר שמלר כי בזמן אמת הוא לא הבין את כל שהתרחש והדברים התבררו לו בשלמותם רק בדיעבד. לכן, הוא לא ניתק מיד את השיחה משהתברר לו שרכבו של התובע נעצר, שכן הוא לא היה מודע לכך שהתובע שוחח ללא דיבורית וכן לא ידע נתונים נוספים. ראיות ההגנה גרסתו של השוטר מאהר, שהיא - ככלל - גרסת הנתבעת גם כיום, הובאה לראשונה במסגרת דוח הפעולה שמילא השוטר כבר ביום האירוע. מהדוח (נספח ג' לתצהיר העד) וכן מתצהירו ועדותו בפני עולה גרסתו שלהלן: לאחר שהשוטר מאהר ושותפו הבחינו בתובע משוחח בטלפון ללא דיבורית הוא ניגש אל התובע, שעצר את רכבו בצד הדרך כפי שהונחה. השוטר מאהר מסר כי:"הנהג לקח את הפלאפון שלו בצבע שחור, חייג, התחיל לשוחח תוך כדי שהוא סוגר את חלון רכבו בפנים שלי. כעבור 20 שניות דפקתי לו בחלון - הנהג פתח את החלון. ביקשתי ממנו רישיון נהיגה. הנהג הסתכל על התג שם שלי תוך כדי שהוא מצמיד את הטלפון שלו לאוזנו הימני וענה לי:'אני מחפש את הרישיון מר מאהר יוסף' וסגר את החלון פעם שניה. פתחתי את דלת רכבו ואמרתי לו אם אתה לא נותן לי רישיון נהיגה עכשיו, אני מעכב אותך. אז הנהג התחיל לצעוק, כאשר הפלאפון צמוד לאוזנו:'אל תרביץ לי אתה תוקף אותי'. אמרתי לו אני עוצר אותך אם לא תיתן לי עכשיו רישיון. אז הוא ענה לי:'לא רוצה לתת לך שום דבר תעצור אותי, אני רוצה שתעצור אותי'. הודעתי לנהג כי הוא מעוכב אז הוא צעק בטלפון:'שוב פעם אתה תוקף אותי' והתנגד לעיכוב. הפעלתי כח סביר לאחר שהודעתי לו כי הוא עצור, הוצאתי אותו מרכבו, הנהג התנגד למעצר, הפעלתי כח יותר סביר, הנ"ל המשיך להתנגד אז התגלגלנו על הכביש ביחד תוך כדי שאני מתאבק איתו, הגיע שותפי חאסן, הנ"ל המשיך להתנגד בכל הכח, הגיעו שוטרים פרנסיס דוד ועוזי סלע ועזרו לנו לכבול את הנהג...". (דו"ח הפעולה - נספח ג' לתצהירו של השוטר מאהר; סימני הפיסוק אינם במקור - י.ל). בחקירתו במח"ש וכן בעדותו בבית המשפט הוסיף והדגיש השוטר מאהר כי צעקותיו של התובע (כי הוא מותקף ומוכה) החלו עוד בטרם היה מגע גופני כלשהו ביניהם. עוד הוסיף, כי לאחר שהתוקף הודע אודות עיכובו הוא הסיט את גופו ימינה לעבר המושב הימני כדי להתנגד לעיכובו וכן המשיך וצעק כי השוטר מאהר תוקף אותו. השוטר מאהר מסר, כי את רישיון הנהיגה הציג לו התובע בתחנת המשטרה אך הוסיף שפרטים אודות הרכב עצמו (ביטוח ורישיון) נבדקו כבר בעת היותם בזירת האירוע, במסוף הניידת, ונמצאו תקינים. לענין ההתנהלות בתחנת המשטרה מסר, כי בתחנה הוא מילא דו"ח על שימוש בטלפון בעת נהיגה, וכן מילא את שאר הדוחות (דוח פעולה ודוח מעצר בגין הכשלת שוטר במילוי תפקידו). לאחר מכן, הובא התובע לצילום והטבעה. לענין חקירתו (למעשה, אי חקירתו) של התובע מסר, כי הוא המתין כ 40 דקות עד שקצין החקירות יתפנה. לאחר מכן, הוא נכנס למשרדו של קצין החקירות כשבידו דוח הפעולה ודוח המעצר ומסר לקצין החקירות אודות העצור שסירב להזדהות. קצין החקירות שאל אותו באם העצור הזדהה, ומשהשיב השוטר מאהר בחיוב, השיב לו קצין החקירות שמטרת הזיהוי הושגה ולכן אין צורך בחקירה וניתן לשחרר את העצור. עדותו של פקד זיו מלמוד - פקד מלמוד הינו קצין החקירות של תחנת זבולון. ב"כ הנתבעת ציינה כי הביאה את גרסתו של פקד מלמוד משום רצונה להציג את תמונה עובדתית מלאה ככל הניתן. רפ"ק מלמוד מסר שהשוטר מאהר נכנס למשרדו ומסר לו שעיכב, יחד עם שוטרים נוספים, אדם בשל סירובו להזדהות. מכיוון שזה היה בסיס הנתונים שעמד לפניו (היינו, לא נאמר לו דבר אודות מעצרו של אותו אדם, אודות התנגדותו למעצר ואודות החבלות שנגרמו לו) ומכיון שבשלב שבו פנו אליו הובהר כי אותו אדם כבר זוהה, הרי שהוא הורה על שחרורו. וכך מסר פקד מלמוד בתצהירו:"הוספתי ושאלתי את השוטר (הכוונה לשוטר מאהר - י.ל.) האם למעט הסירוב להזדהות אותו אדם ביצע עבירה כלשהי והוא השיב בשלילה" (סעיף 9 לתצהירו של פקד מלמוד). בחקירתו הנגדית הוסיף פקד מלמוד כי האירוע זכור לו משום שכבר באותו יום פנה אליו מפקד התחנה וביקש לקבל פרטים, ככל הנראה בעקבות תלונתו של התובע. לכן, האירוע נצרב בזכרונו והוא אף תיעד אותו בכתובים באותו יום. פקד מלמוד התבקש להתייחס לטענתו של השוטר מאהר, שמסר שהתובע שוחרר בהנחייתו של פקד מלמוד, ובלא שנחקר, רק משום עומס העבודה. פקד מלמוד הבהיר כי גם כאשר מתרחשים מצבים חריגים בהם משוחררים מעוכבים או עצורים עקב עומס עבודה חריג (וזאת בעיקר בעבירות קלות יחסית) הרי שבטרם שחרורם מקבלים החשודים זימון ובו הם מיודעים ומוזמנים לחקירה במועד נדחה. במילים אחרות, פקד מלמדו הכחיש את הטענה כי התובע שוחרר עקב עומס עבודה וחזר וטען כי סיבת שחרורו היתה הטענה כי הוא עוכב עקב סירוב להזדהות ועילה זו כבר אינה קיימת. כמו כן, נשאל פקד מלמוד אודות הליך הצילום וההטבעה של התובע. נעיר, שאין מחלוקת כי התובע אכן הוטבע וצולם. פקד מלמוד מסר שחשוד מוטבע ומצולם רק לאחר שמתקבלת בנדון הנחיה בכתב של משרד החקירות. למרות זאת, לא ידוע לו על החלטה שכזאת. אציין, כי הצדדים אף לא הציגו בפניי כל ראיה כי אכן התקבלה על ידי גורם כלשהו בתחנה החלטה בנוגע להליך זה והשוטרים שליוו את התובע להליך ההטבעה והצילום - השוטר מאהר והשוטר חסן לא ידעו לתת פרטים מי הורה על כך שבאיזה אופן. העדים האחרונים מטעם הנתבעת היו שלושת השוטרים אשר הגיעו לאירוע זמן קצר לאחר תחילתו, לאחר שהתובע והשוטר מאהר היו שרועים על הכביש. מדובר בשותפו של השוטר מאהר - השוטר חסן, וכן שני שוטרי תנועה נוספים שהזדמנו במקרה למקום האירוע בניידת תנועה - השוטר עוזי סלע והשוטר פרנסיס דוד. השוטר חסן מסר כי לאחר שהשוטר מאהר ניגש לג'יפ בו ישב התובע, הרי שהוא עצמו ניגש לשירותי תחנת הדלק. משהגיע לתחנה, הוא שמע מישהו צועק:"הולכים מכות", וכשהסתובב הבחין בשותפו וכן בתובע עומדים ליד הג'יפ כאשר שותפו מנסה להשתלט על התובע שהשתולל. השוטר חסן חזר בריצה לכיוון המקום וכשהגיע שותפו והתובע כבר "התגלגלו" על הכביש והוא עצמו עזר לכבול את התובע שהשתולל וצעק, כשבמקביל גם הגיעו השוטרים פרנסיס ועוזי אשר אף הם עזרו באיזוק. השוטר חסן הוסיף כי לאחר שהתובע נחבל, צעק האחרון שיתלונן במח"ש. השוטר חסן מסר כי על פניו של התובע היו סימני דם. השוטרים עוזי סלע ופרנסיס דוד מסרו כי היו במשמרת בניידת ועברו בסמוך למקום האירוע, כאשר הבחינו "שיש מכות". תחילה, לא הבינו שהשניים המתקוטטים הינם שוטר ואזרח, אולם כשהתקרבו הם הבחינו בכך וסייעו לשוטר מאהר ולשוטר חאסן לאזוק את התובע. השניים ציינו, כי התובע, שהיה שרוע על הרצפה, התנגד לאיזוקו ולכן נדרשה עזרתם. מעבר לכח שנדרש לצורך תפיסת הידיים, הרי שלא נעשה שימוש לא סביר בכח. אעיר, כי השוטרים סלע ודוד מסרו כי מילאו כנדרש דוחו"ת אותו אירוע, אולם דוחות אלה לא נמצאו על ידי הנתבעת. דיון ומסקנות ניתוח הראיות והעדויות שהובאו בפני והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים מובילה למסקנה כי הן התובע והן השוטר מאהר נהגו באופן שאינו תקין. לא רק זאת, אלא שתיאוריהם לא תמיד תאמו את הראיות - אם באופן מכוון ואם משום תפיסת המציאות הסובייקטיבית של כל אחד מהם. יחד עם זאת, כבר כעת אבהיר שלא יכולה להיות סימטריה במידת האחריות המשפטית המוטלת על כתפי כל אחד מהם. כאשר נשאל התובע מדוע לדעתו ננקטה כלפיו האלימות הוא השיב ". . .אני חושב שהחטא הגדול שלי היה, ועם זה אני מסכים, שאולי לא ניתקתי באותה שניה את אותה שיחת טלפון . . ." אין לי להסכים עם התובע. אוסיף, שהתובע לא תרם גם בהמשכו של האירוע לסיומו התקין (ואדגיש שוב, כי אין בכך כדי להצדיק את האלימות שננקטה כלפיו, והכל כפי שיובהר להלן). ניסיון לשחזר את הסיטואציה מוליך לתמונה העובדתית הבאה: השוטר מאהר הורה לתובע לעצור בצד הדרך משום שהאחרון דיבר בטלפון סלולארי ללא דיבורית. התובע עצר בצד הדרך והגם שלא היה מדובר בשיחת "חירום", רחוק מכך, לא ניתק את השיחה אלא המשיך בה כשהוא מחפש לאיטו את המסמכים שהתבקש כדין להציג. לא זו אף זו - התובע אף התייחס בביטול מסוים לשוטר. לאחר שהשוטר אמר לתובע שיעכבו בשל היעדר הזדהותו (ובהמשך, אמר לו שיעצור אותו) ענה לו באופן מתריס, בהמשך להתנהגותו עד לאותו שלב. בחקירתו במח"ש אישר התובע שאמר לשוטר:"אם אתה רוצה לעצור אותי - תעצור אותי". גרסתו המוקדמת לעיל תואמת את גרסתו של השוטר מאהר ועדיפה על גרסתו המאוחרת. אני גם מעדיף את עדותו של השוטר מאהר שמסר שטון דיבורו של התובע היה טון מזלזל. השוטר מאהר מסר שהתובע הקריא בקול את שמו מתג הזיהוי כשהוא "מגלגל" באיטיות את שמו של השוטר ואומר:"'אני מחפש את הרישיון מר מאהר יוסף'. (ההדגשה הוספה על ידי - י.ל.). פרוטוקול בית המשפט אינו יכול לשקף את האופן שבו העיד השוטר מאהר כאשר מסר את הדברים, אך אין ספק כי "המוזיקה" עשויה לשנות את משמעות הדברים, ובהקשר דנן הדברים מתחברים לכלל התנהגותו של התובע. יחד עם זאת, אני מבכר את גרסתו של התובע כי לא סגר את חלון הדלת, פעמיים, אל מול פני השוטר. הדברים אינם מתיישבים עם מנגנון נעילת הדלת, כפי שתואר על ידי התובע (וגרסתו בנדון לא נסתרה) ואל מול ההנחה כי לו היה עושה כן - הרי שהשוטר היה פשוט פותח בשלב מוקדם יותר את הדלת. בשלב זה פקעה סבלנותו של השוטר מאהר והוא "שלף" את התובע מהרכב, נאבק בו מס' שניות ולאחר מכן הפילו על הכביש. איני מקבל את גרסת השוטר מאהר, כי עוד בטרם שנוצר מגע גופני כלשהו בינו לבין התובע, כבר החל האחרון צועק למכשיר הטלפון כי הוא מותקף על ידי השוטר. ראשית, לא ברור ההיגיון בהתנהגות זו. התובע אכן התנהג בצורה לא ראויה, אך מכאן ועד המסקנה כי "ביקש" להיעצר להאזק ולהילקח לתחנת המשטרה - המרחק רב. שנית, נזכור, כי כל אותה עת היה מעבר השני של קו הטלפון לקוחו של התובע - השוטר שמלר, שלא ניתן למצוא בדבריו תימוכין של ממש לעדותו של השוטר מאהר בנדון. בהמשך לאמור לעיל, בגרסתו של השוטר מאהר ניתן היה למצוא נקודות נוספות של "תוספות" שאין להן אחיזה בראיות. אניח, לטובתו של השוטר מאהר, כי כך תפס את תמונת המציאות מבחינה סובייקטיבית. הנקודה הבולטת בהקשר זה הינה טענתו שהתובע ניתק את שיחת הטלפון הראשונה (שיחה אותה קיים כאשר נצפה על ידי השוטרים); ובעת שהשוטר מאהר ניגש אליו הוא שוב יזם שיחת טלפון נוספת (ר' ס' 7 לתצהירו של השוטר מאהר). מעבר להכחשת התובע תיאור זה, הרי שהנתבעת לא טרחה להביא ראיות (קרי, פלט טלפון) שיכולות היו להאיר נקודת מחלוקת זו, שנראית אולי זניחה, אך היתה מצביעה, מחד, על עזות מצחו של התובע; או על מידת האמון שניתן ליתן בתיאור השוטר מאהר, מנגד. אי הבאת הפלט עומדת לחובת הנתבעת. עוד ניתן להצביע על טענת השוטר מאהר כאילו התובע "קיבל הוראות" מהשוטר שמלר כיצד "להתחכם" ולא לשתף עמו פעולה. אני מקבל את עדותו של מר שמלר בנדון שאין לטענה לעיל בסיס. ישאל השואל בשלב זה, איזו ברירה נותרה לו לשוטר מאהר אל מול התנהגותו של התובע. על כך אשיב, שלמרות התנהגותו המתריסה של התובע, הרי שלא היה מקום לנקוט בכוח כלשהו בשלב זה כלפי התובע. כך, לדוגמה, יכול היה השוטר מאהר להורות לתובע לצאת באופן מיידי את הרכב. עיון בחומר הראיות ובגרסאות הצדדים מעלה כי השוטר מאהר כלל לא הורה לתובע לעשות כן. במילים אחרות, לא מדובר במצב בו השוטר נאלץ, כמוצא אחרון, להפעיל כוח סביר; או נאלץ להפעיל כוח סביר לאחר שהוראתו לתובע לצאת את הרכב נענתה בשלילה. הוראה שכזו כלל לא ניתנה. בנוסף, עמדו לשוטר מאהר אפשרויות נוספות בטרם יפעל בפעולה המחייבת הפעלת כוח - לקיחת הטלפון מידיו של התובע; הוצאת מפתח הרכב; ועוד. מכלל הראיות שנפרשו בפני עולה כי מעשהו של השוטר מאהר, בכך שתפס את התובע והוציאו בכוח מהרכב, לא היה מעשה מושכל. רחוק מכך. אוסיף, כי בעת האירוע היה שותפו של השוטר מאהר מעבר לכביש, בתחנת הדלק, והוא יכול היה לקרוא לו לעזרה בטרם שיפעיל כוח כלשהו כלפי התובע. הדבר מחזק את מסקנתי כי מדובר היה בתגובה ספונטאנית - "פתיל קצר" - אל מול התנהגותו של התובע. גם אופי הוצאת התובע אל מחוץ לרכב - פעולה שתוארה על ידי התובע כ"שליפה" - ואני מאמץ את תיאורו בהקשר זה - היה מוגזם ומיותר. בנוגע לשלב שלאחר "שליפתו" של התובע את הרכב, הרי שלא ניתן לייחס לתובע התנגדות אקטיבית מכוונת. לכל היותר מדובר בתגובה היסטרית, מובנת למדי, כששניות ספורות לאחר מכן פניו הוצמדו אל האספלט החם ו 4 שוטרים גוהרים מעליו ומנסים לאזקו. אציין, כי התובע אינו גדל גוף והשוטר מאהר הינו רחב מידות ממנו ועל פני הדברים גם חזק ממנו. המשכו של האירוע בתחנת המשטרה מחזק את המסקנה שהפעלת הכוח כלפי התובע היתה מוגזמת ומיותרת. במילים אחרות, בחינת ההתנהלות בתחנת המשטרה מוליכה למסקנה כי גם השוטר מאהר תפס את התנהלותו כלפי התובע כמוגזמת ומיותרת. כאמור לעיל, התובע נלקח למשטרה בסטאטוס של עצור וזאת בחשד לעבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו. התובע אף היה חבול. בתחנת המשטרה הוא צולם והוטבע, אך לא נחקר ושוחרר לביתו. השוטר מאהר מסר, כי הוא ניגש לקצין החקירות ואמר לו שהוא הביא עצור שסירב להזדהות. השוטר מאהר הוסיף, כי קצין החקירות הורה לו לשחררו משום שבאותו שלב כבר בוצע הזיהוי (ר' לדוגמה ס' 24 לתצהירו של השוטר מאהר). מנגד, מסר פקד מלמוד, קצין החקירות, כי מה שנמסר לו שהובא לתחנה מעוכב, על רקע סירוב להזדהות. משהוברר שהלה הזדהה, הרי שאכן הורה לשחררו. נפנה את תשומת הלב, כי מעבר למחלוקת מה נאמר לפקד מלמוד אודות הסטאטוס החוקי של התובע (עצור או מעוכב), הרי שאף לגרסת השוטר מאהר הוא לא מסר פוזיטיבית לפקד מלמוד, כי הסירוב להזדהות הפך אותה עת לסוגייה השולית. במילים אחרות, גם לשיטת השוטר מאהר, הוא לא מסר ולא הדגיש בפני פקד מלמוד אודות התנגדותו האלימה והתפרעותו של התובע. מצופה היה מהשוטר מאהר שיבהיר את הדבר לפקד מלמוד, וחזקה (כפי שאף מסר פקד מלמוד בעצמו) שאם הדברים היו מובאים לידיעת האחרון, הרי שהתובע היה נחקר באזהרה בנדון. אי חקירתו של התובע בנסיבות שתוארו לעיל, עומדת לחובת הנתבעת ומצביעה כי גם השוטרים שהביאו את התובע לתחנה היו מודעים לכך שטוב יעשו באם האירוע יסתיים בקול ענות חלושה . . לפני סיום אעיר, כי גם בתיאור שהובא על ידי התובע היו אי דיוקים והגזמות. כך, ניתן להביא את תיאורו, כאילו לאחר שנאזק על הקרקע, הרים אותו השוטר מאהר והטיח אותו על דלת רכבו של התובע. לא זו אף זו - התובע מסר שהדלת השמאלית אחורית של רכבו ניזוקה ואף צירף בנדון חוו"ד שמאי (שהוכנה מספר רב של חודשים לאחר האירוע). אולם, אף לא אחד מהעדים (היינו שלושת השוטרים וכן שני עובדי תחנת הדלק) לא ציין אירוע שכזה וחלקם אף הכחיש זאת מפורשות. סוף דבר סיכומו של דבר, הוכח כי התנהגותו של התובע לא היתה תקינה. לא מצופה מאזרח במדינת ישראל שינהג כפי שנוהגים במדינות טוטאליטריות כלפי אנשי שררה, שם הוראות שנאמרות על ידי אנשי חוק הינן "קדושות". רחוקים אנו מרחק רב ממדינות שכאלה, וטוב שכך. יחד עם זאת, אין הדבר צריך להביא למצב כי אזרחים ינהגו בזלזול והתרסה כלפי אנשי חוק, כפי שהתרחש במקרה דנן. עד כאן, בנוגע להתנהגותו של התובע כלפי השוטר מאהר. מקביעתי בנוגע להתנהגות התובע כלפי השוטר מאהר, לא ניתן להגיע למסקנה כי הפעלת הכוח והאלימות כלפי התובע היתה מוצדקת - נהפוך הוא. מצופה היה מהשוטר מאהר, שחרף התנהגותו של התובע, ינהג באופן אחר. קרי, שהפעלת כוח כלפי התובע תהיה האמצעי האחרון לשימוש. לא כך היה. כפי שנקבע לעיל, הוכח ש"פתיל הסבלנות" של השוטר מאהר הסתיים מוקדם מהנדרש, והוא פעל באלימות מיותרת כלפי התובע בכך ששלף אותו מהרכב והפילו אל הארץ. אופן התנהגותו של התובע מחד; ואופן התנהגותו של השוטר מאהר מנגד; אינם עומדים באותו מישור משפטי. העובדה שהתובע נהג באופן שאינו תקין, אינה מקנה לשוטר מאהר את הסמכות לנהוג כפי שנהג. יפים בהקשר זה, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' השופט חיים כהן בע"א 667/77 דדון נ' אטיאס ומ"י, פ"ד לב (2) 169: " . . .מצד אחד עומדת לפנינו אשה שהשופט המלומד כינה אותה "עצבנית ותוקפנית מאוד", ושכל הסימנים מעידים עליה שאין מעצוריה וכוח ריסונה העצמי מפותחים די הצורך, הרי מן הצד השני עומד איש הרשות, שומר החוק והסדר ומבצעם, . . . לא יהא זה צודק לפטור איש המשטרה מחבותו בשל תוצאות התנהגותו הבלתי-חוקית והבלתי-סבירה, אך באשר אזרחית תוקפנית ועצבנית ובלתי-מנומסת הצליחה להקניטו ולהרגיזו; מן המפורסמות והחיוניות היא שאנשי המשטרה חייבים לשמור על קור רוחם ונימוסיהם הטובים אף מול פני התפרצויות של פראי-אדם. נראה לי כי צדק ייעשה אם נאמץ לעצמנו את קביעתו החלופית של השופט המלומד ונקטין את הפיצויים המגיעים למערערת כדי מחצית נזקה." משכך, אני סבור כי פעולותיו של השוטר מאהר היו שלא כדין. בנדון מתקיימת עוולת התקיפה. אעיר, כי במסגרת סיכומיה זנחה הנתבעת, ובצדק, את טענותיה לפיהן כי גם אם ייקבע שהשוטר מאהר נהג שלא כדין, הרי שהיא אינה צריכה לחוב בנדון. התובע הפנה גם לעוולת לשון הרע, אולם סבורני שמשקמה עוולת התקיפה (וניתן להוסיף הפרת חובה חקוקה בצירוף סעיפי החוק הרלוונטיים מחוק העונשין, כגון תקיפה וכד'), הרי שהדיון בעוולת לשון הרע יהיה מלאכותי במידה רבה. בהקשר לגובה הפיצויים, לקחתי במסגרת שיקולי את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ואת תחושות הפחד וההשפלה שחש - הן בזירת האירוע והן בתחנת המשטרה. פרט לרכיבים בלתי ממוניים אלה, לא הוכיח התובע רכיבי נזק נוספים. מנגד, לא ניתן להתעלם - בהקשר זה ובהקשר זה בלבד - מהתנהגותו של התובע שתוארה לעיל. איני סבור שיש מקום לפסוק פיצויים עונשיים, למרות עתירתו של התובע בהקשר זה. המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש מקום לפסוק פיצויים שכאלה. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בסכום של 18,000 ₪; הוצאות בסכום של 2,000 ש"ח; שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,200 ₪; וכן החזר אגרה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. מעצר