הפרת סודיות מקצועית ע''י עובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת סודיות מקצועית ע''י עובד: לפנינו תביעה בה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הפרת חובת אמון וסודיות בקשר לסודותיה המסחריים, לפי הוראות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות). המסגרת העובדתית ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהן עולות מכתבי הטענות ומהראיות: התובעת הינה חברה בבעלותו של מר צח אורני, העוסקת מזה שנים רבות בייצור מאזני גשר ובהתקנתם וכן במתן שירות לאחזקתם השוטפת. הנתבע 1 (להלן - הנתבע) החל עבודתו בתובעת, כטכנאי שירות, ביום 3.8.2008. עם קבלתו לעבודה חתם על הסכם העסקה שבסיומו נכתב "הסכם סודיות ייחתם בהמשך". בפועל, 'בהמשך' לא חתם הנתבע על הסכם סודיות. מר אילן דוויק החל עבודתו בתובעת ביום 9.11.2008 בתפקיד עוזר למנהל יצור. הוא הועסק במפעלה של התובעת בקריית ספר, העוסק בייצור פלטפורמות. התובע פוטר וביום 20.4.2009 סיים את עבודתו. ביום 22.4.2009 פורסמה באינטרנט פעילותה של הנתבעת 3. ביום 26.4.2009 פנתה התובעת, באמצעות ב"כ, אל הנתבע במכתב כדלקמן: "1. לאור סיום יחסי עובד מעביד בינך לבין מרשתי הריני להזכירך כי חל עליך איסור מוחלט לפנות ללקוחות מרשתי ולהציע להם את שירותיך בתחום מאזני הגשר. 2. התנאי הנ"ל היה אחד התנאים לקליטתך לעבודה אצל מרשתי כאשר גם חלה עליך חובת שמירת סודות העבודה של החברה לרבות ההכשרה המקצועית שרכשת בתקופת עבודתך אצל מרשתי. 3. כידוע לך חלק נכבד מלקוחות מרשתי הינם שוכרים של מאזני הגשר ועפ"י הסכמי השכירות השירות למאזני הגשר חייב להתבצע ע"י טכנאי מטעם החברה כאשר חל איסור מוחלט על גורם חיצוני לטפל במאזני הגשר שהינם רכושה הבלעדי של החברה. 4. הפרת תנאי העסקתך הנ"ל בתקופה הרלוונטית תגרום למרשתי נזק ניכר ותזכה את מרשתי לנקוט כנגדך בהליכים העומדים לרשותה עפ"י דין. 5. לפיכך אבקשך לכבד את ההסכמים עם מרשתי ולחסוך הוצאות וטרחה מיותרת שתיגרם לכל הצדדים כתוצאה מהפרת התנאים הנ"ל." ביום 28.4.2009 פנה הנתבע, באינטרנט, לקבלת "יעוץ" מעורך דין. להלן השאלה והתשובה (ת/5): שאלה - "פוטרתי מעבודתי כטכנאי שירות למאזני גשר למשאיות לאחר 8 חודשים לא חתמתי על שום מסמך סודיות או הסכם עם המעביד מיד לאחר שפוטרתי החלטתי להיות עצמאי בתחום זה. השאלה שלי אם יש לי אפשרות לפרסם את עצמי ללקוחות החברה ואם יש באפשרותי לתת שירות ללקוחות בודדים שמשכירים את המאזני גשר. נכון לעכשיו אני בשלבי שיווק ופרסום העסק שלי. לאחר 4 ימים מרגע שפוטרתי קבלתי מכתב מעו"ד של החברה שחל עליי איסור מוחלט לתקן מאזני גשר של החברה בפרט לכאלה שנמצאים בשכירות. אבקש לקבל מענה בדחיפות." תשובה - "מבלי להכנס לפרטי פרטים בנוגע לעיסוקך הספציפי משום שאינני מבין את טענת עו"ד של החברה ובהתאם לשאלתך, לאור העובד שלא נחתם בינך לבין המעסיק הקודם שלך הסכם בלעדיות וכן הסכם סודיות המונע ממך פנייה ללקוחות החברה ו/או עיסוק במקצוע אותו רכשת אינני רואה סיבה מדוע אינך יכול לפנות ללקוחות החברה וכמו כן לעסוק במקצוע." בסוף חודש 5/2009 התפטר מר דוויק, לאחר שהנתבע שיכנע אותו לחבור אליו להקמת עסק בתחום מאזני גשר. ביום 1.6.2009 הקימו הנתבע ומר דוויק את הנתבעת 3. ביום 2.6.2009 נפגש מר שרף - חוקר פרטי מטעם התובעת, עם הנתבע, ובעקבות כך קיימו השניים מספר שיחות. ביום 4.6.2009 פנה מר צח אורני במכתב נוסף אל הנתבע בו הודיע לו כי נאסר עליו לעשות שימוש בקודים הסודיים אשר נמסרו לו בעת עבודתו בתובעת. טענות הצדדים והסעדים המבוקשים לטענת התובעת, הנתבע נהג בחוסר תום לב, הפר את חובת האמון המוטלת עליו ועבר על חוק עוולות מסחריות בכך שעשה שימוש שלא כדין בסודות שאליהם נחשף במסגרת תקופת עבודתו בתובעת: דרכי ייצור סודיים, קודים סודיים לכיול מאזניים ושמות לקוחות. בגין מעשי הנתבעים תבעה התובעת סך של 500,000 ₪ בגין נזקים וכן פיצוי בסך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות וכן עתרה לקבלת צו מניעה אשר יאסור על הנתבעים לעשות שימוש ברשימת לקוחותיה ולייצר את מוצרה המועתק. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת וטענו כי לא העתיקו את מוצר התובעת, לא נטלו את רשימת לקוחותיה ולא פנו אליהם. ההליכים בין הצדדים ביום 7.7.2009 הגישה התובעת כתב תביעה נגד הנתבעים למתן צו מניעה קבוע המחייבם שלא לעשות שימוש ברשימת לקוחותיה, לאסור עליהם להשתמש בקודים שלה ולתשלום פיצויים בסך 500,000 ₪. במקור הוגשה התביעה על ידי שני תובעים: התובעת ובעליה, מר צח אורני ונגד שלושה נתבעים: הנתבע 1, מר אילן דוויק (נתבע 2), והנתבעת 3. יחד עם כתב התביעה הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני באותו עניין (בש"א 5455/09). ביום 15.7.2009 התקיים דיון בבקשה. בפתח הישיבה העיד, לבקשת התביעה, מר אילן דוויק. עדותו שהיתה מהימנה ציירה תמונה לפיה הנתבע, לאחר שפוטר החליט להקים עסק בתחום מאזני הגשר. לשם כך הוא שכנע את מר דוויק לחבור אליו על מנת להביא לעסק את 'היכולת לייצר' שלא היתה לנתבע. לשם כך הועתקו תכניות הייצור של התובעת. בסיום עדותו מר דוויק אליה נדרש בהמשך, הסכימו הצדדים כדלקמן: "1. המשיבים לא יעשו שימוש בקודים של המבקשת הנדרשים לשם תפעול תוכנה המשמשת להפעלת מאזני גשר למשאיות לרבות כיול וכיוון. התחייבות זאת היא ללא מגבלת זמן. 2. המשיבים לא יעשו שימוש בדגמים ותוכניות של המבקשת, לרבות חלקים המשמשים את המבקשת בבניית מאזני גשר למשאיות ובמיוחד האומגות היצוקות. ככל שהמשיבים ייצרו מאזני גשר למשאיות הם יעשו זאת על פי תוכניות ודגמים משלהם, לרבות שימוש באומגות המשמשות לבניית מאזני גשר אחרים. התחייבות זאת היא ללא מגבלת זמן. 3. לעניין לקוחות המבקשת מוסכם כדלקמן: א. לקוחות בהם טיפלו המשיבים 1 ו - 2 בזמן עבודתם אצל המבקשת, המשיבים לא יטפלו בהם למשך חצי שנה מיום 1/6/09. ב. לקוחות המופיעים בדפי זהב או במאגרי מידע פומבייים לא תהיה מניעה מהמשיבים מלפנות אליהם. ג. לגבי לקוחות שאינם מנויים בסעיף קטן א' או ב' המשיבים לא יפנו אליהם למשך 15 חודשים מיום 1/6/09. ד. תוך 30 ימים תפקיד המבקשת את רשימת הלקוחות (עד 1,500) וכן רשימת לקוחות פוטנציאלים (עד 320). הרשימות יהיו חסויות בכספת בית הדין לעיונו של בית הדין בלבד רק למקרה שתתעורר בעיה של ישום הסכם זה. מובהר, שככל שתתעורר מלוקת שכזאת, מובהר שהמבקשת תצטרך להמציא אסמכתאות שיש בהם כדי להוכיח את אמיתות הרשימות, נכון להיום. 4. מובהר, כי כל הצדדים ינהגו אחד כלפי השני בתום לב מבלי להעביר האחד על השני לצדדים שלישיים מידע שאיננו נכון ו/או בבחינת לשון הרע ו/או מטעה ו/או עוולה מסחרית וכיוצ"ב. מבלי למעט מכלליות הדבר ולמען הסר ספק המשיבים לא יודיעו ללקוחות שהם מייצרים מוצר מועתק של צח אורני." ביום 6.1.2010 הגישה התובעת בקשה לעיקול זמני נגד הנתבעים (בש"א 1097/10). ביום 2.3.2010 נמחקה הבקשה בהסכמת הצדדים. ביום 10.1.2010 התקבלה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה כך שנמחק הבעלים של התובעת, צח אורני, כתובע נוסף בתיק וכן נמחקה עילת לשון הרע. ביום 19.1.2010 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן. ביום 3.2.2010 נמחק מר אילן דוויק כנתבע בתיק, בהתאם להסכם פשרה שהוגש על ידי הצדדים. ביום 18.2.2010 הגיש הנתבע 1 כתב הגנה. לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 3 מהטעמים שיפורטו בהמשך. לא התבקש כנגד הנתבעת 3 פסק דין בהיעדר הגנה ולפיכך תיבחן התובענה כנגדה על יסוד כל החומר שבתיק. ביום 4.11.2010 הגישה התובעת תביעה כספית נגד הנתבעים (ונתבע נוסף) בבית משפט השלום בנתניה (ת"א 9269-11-10) לפיצוי בגין גניבת סודות מסחריים, גרם הפרת חוזים והתחייבויות, עשיית עושר ולא במשפט ועילות נוספות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 וחוק העונשין, תשל"ז - 1977. טרם נשמעו הראיות בתיק זה. הראיות בתיק נשמעו בפנינו בתאריכים 6.6.2011 ו - 18.7.2011. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לשלמות התמונה נציין כי לאחר שהוגשה התובענה ביקש מר דוויק לחזור בו מהעיסוק במסגרת הנתבעת 3. היחסים בינו לבין הנתבע 'עלו על שרטון', משהצדדים לא הגיעו להבנות באשר לגורל חלקו של מר דוויק בנתבעת 3 - חלק שתחילה דובר על מכירתו לבן דודו של הנתבע, מר שחר דפנה. בשל סכסוך זה, הנתבעת 3 לא התגוננה ולמעשה חדלה מלפעול, כאשר הנתבע עבר לעבוד בתחום כמנהל של חברה אחרת שמצויה, כולה או חלקה, בבעלות בן דודו האמור. מסכת זו חורגת מהתובענה הנוכחית ולפיכך לא נדרש לה מעבר לתאור הכללי הדרוש לצרכי הבנת המסגרת הכללית. דיון והכרעה התשתית המשפטית סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר 'סוד מסחרי' באופן הבא: "'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחרהו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירת סודיותו". סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר". גזל סוד מסחרי מוגדר בסעיף 6 (ב) לחוק כאחד מאלה: "(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו." על דרך ההוכחה של קיומו של סוד מסחרי נאמרו בפסיקה הדברים הבאים: "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן." בע"א 9046/96 נפסק כי גם רשימת לקוחות יכולה לבוא בגדרו של סוג מסחרי: "רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'". בע"ע (ארצי) 1141/00 קבע בית הדין הארצי מספר עקרונות לצורך ההכרעה אם מדובר ברשימת לקוחות שהיא בגדר סוד מסחרי: "ראשית, ...רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית... שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך לרשימת הלקוחות. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול לו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות... בנוסף עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבל. רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב הענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות אלפי לקוחות. כך, שונה המצב מענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי. לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם". באשר להגבלת זכותו של עובד לשעבר לעבור לעבוד אצל חברה מתחרה - בדב"ע (ארצי) נג/17-3, הוגבלה זכותו של עובד לשעבר לעסוק בעיסוק בו עסק קודם תוך ניצול סודות עסקיים של מעבידו, אף כשלא הביע התחייבות מפורשת לכך, וזאת מכח חובת תום הלב ומכח חובת הנאמנות של עובד למעבידו: "על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה". ובפסק הדין בעניין צ'ק פויינט קבע בית הדין הארצי כי: "יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם..." יחד עם זאת, נקבע עוד בפסיקה, כי הוכחת קיומו של "סוד מסחרי" אינה מובילה בהכרח להגבלת עיסוקו של העובד: "עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל'סוד המסחרי' שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם." ( ראו עניין צ'ק פוינט, בעמוד 328). מעבר לכך נקבע בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט, כי הגבלת העיסוק אינה מוגבלת רק למקרה של צורך בשמירה על סוד מסחרי אלא גם למקרה של הפרת חובת תום-הלב וחובת האמון, המשתרעים הן על תקופת העבודה והן לאחריה. האם גזלו הנתבעים סודות מסחריים של התובעת? הגם שאין חולק כי הנתבע לא חתם על הסכם סודיות בתקופת עבודתו בתובעת, כן אין חולק כי מעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, חב הנתבע חובת נאמנות וסודיות כלפי התובעת. נבחן להלן האם הוכיחה התובעת את הטענה לפיה גזלו הנתבעים את סודותיה המסחריים: רשימת לקוחות, דרכי ייצור המוצר וקודים סודיים. (א) סודות יצור לטענת התובעת, לנתבע ולמר דוויק לא היה כל ידע מוקדם בייצור מאזני גשר ובתפעולם ולאחר שסיימו עבודתם בתובעת, העתיקו "אחד לאחד" את המוצר ובכך נגרם לתובעת נזק כספי רב. מר אורני העיד בהקשר זה, בחקירתו הנגדית כי: מה שקובי עשה אפילו לא שינה מילימטר הכל כולל קירות הכניסה שאני היחידי בארץ שיוצק אותם עם משפך כניסה למשאיות, זה לא פטנט רשום אבל אני היחידי, א, אחד מהקולגות שלי לא עשה את זה עד היום, עבדו על זה וחשבנו על זה עשינו דגמים שונים פתאום יש לי בשוק אותו דבר. " מעדותו של מר דוויק עולה כי כבר בחודש 5/2009 נטל מהתובעת, בתיאום עם הנתבע, סקיצות, מידות, שיטות יצור וכו'. בדיון שהתקיים בעניין הבקשה לצו מניעה זמני העיד מר דוויק, שעדותו היתה מהימנה גם לדעת הנתבע - ולכך נתייחס בהמשך, כדלקמן: "עבדתי במבקשת במשך מעל חצי שנה, בתפקיד של עוזר למנהל יצור בקרית ספר. שם נחשפתי לכל סודות היצור של מאזני גשר, שזה אומר הפלטפורמה הגדולה עליה עומדת המשאית וכמו כן, שאר חלקי השקילה שזה אומר בתי מטמר, כיפות, אומגות וכן קירות כניסה שדרכם המשאית עולה על הפלטפורמה כאשר למדתי את צורת העבודה וכלליה... קובי פוטר מהחברה ועדיין הייתי עימו בקשר טלפוני כאשר קובי המשיך את העבודה הזאת ופנה אלי בהצעה שנצא החוצה יחד ונפתח חברה... התפתתי לנושא ואכן החלטתי לעשות את המעבר הזה, שזה אומר לפתוח חברה ובשלב זה אני כבר התחלתי להתארגן לנושא הזה, שזה אומר העתקת דוגמאות לקיחת סקיצות של כל החלקים במשקל, הפלטפורמה, הכיפות, לקחת מידות וכך הצלחתי להתארגן עם מס' טלפון של חברות של ספקים של החברה של צח אורני. כמובן שהכל היה בתאום ולפי דרישות של קובי שיצר איתי קשר טל' ואמר שהוא צריך כך וכך כשהוא היה כבר בחוץ ונוגעים לעבודת השטח... ברגע שחזרתי מחו"ל ישבנו והגענו לשלב של תחילת יצור ... למעשה מה שקובי רצה ממני כשותף בהקמת החברה זה את החלק הזה של היצור שאין לו מושג בזה. בשלב זה שהתחלנו עם היצור קיבלנו את התביעה מחב' צח אורני, ואז למעשה הבנתי את המשמעות של הצעד הזה.. לכאורה קיבלתי את הכל מהם אם זה הסודות יצור, שיטות יצור, ללמוד את כל העבודה הזאת וברגע זה החלטתי שלמעשה אני לא רוצה להמשיך ולגרום נזק לחברה." גם בתצהירו מסר מר דוויק כי "בתיאום עם קובי [הנתבע - א.א.] ועל פי הנחיותיו העתקתי דוגמאות וסקיצות של כל החלקים במשקל, לקחתי מידות, והתארגנתי עם מספרי טלפון של חברות ושל ספקים של צח אורני." הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי דבריו של מר דוויק היו אמת "על רוב הדברים". לטעמינו עדותו של מר דוויק היתה מהימנה חרף ה'סכסוך' שהתגלע בינו לבין הנתבע. בדיון שהתקיים בתביעה שבפנינו העיד מר דוויק כי בפועל עשה שימוש בתכניות שנטל מהתובעת ולא בתכנית שהוכנה על ידי מהנדס מטעמם: "ש. כשאתה בנית את המשקלים במסגרת השותפות - זה נכון שאתה בנית אותם על סמך תוכנית שקיבלתם מהמהנדס? ת: אני בניתי על סמך ידע שלי אישי, שלמדתי אצל התובעת. במקביל לבניה הזאת לפי מה שאני יודע כדי לתת איזה שהיא אסמכתא לקחנו גם מהנדס. ש: לפי התוכנית של המהנדס אפשר היה לבנות? ת: לא השתמשנו בה. אני לא השתמשתי בה. ש: אתה לא השתמשת בשום תוכנית? ת: לא. השתמשתי בתוכנית של התובעת. ש: היתה לך תוכנית כזו? ת: כן. ש: שאתה לקחת אותה ללא רשות מהתובעת? ת: אי שתגדיר את זה. אני העתקי אותו מהתובעת." ובהמשך: "ש: נכון שזה לא היה העתק מדויק אחד לאחד - היה שוני בין המשקלים שבניתם אצל הנתבעת 3, לעומת אלה של התובעת? ת: זה היה בדיוק אותו דבר. ש: מה זה אומר אותו דבר? ת: אותם רלסיים, השתמשנו ברלסים WT450 נדמה לי. בעובי בטון אותו דבר. הכל היה אותו דבר. אנחנו ייצרנו את התבנית ליציקה. ובהמשך העיד: "בסוף היציקה הראשונה בוצעה על ידם [על ידי הנתבע ומר שחר דפנה - א.א.] ולא על ידי אני הכנתי את התבנית והם יצקו שלא ברצוני." הנתבע אישר בעדותו בבית הדין, במסגרת הבקשה לעיקול זמני: "ש: אילן מספר בעדותו [הכוונה לעדות בבקשה לסעד זמני - א.א.] שלא היה לך מושג בייצור ולכן היית צריך אותו? ת: נכון." הנתבע מסר בתצהירו כי פנה למהנדס מטעמו על מנת שיכין עבורו תוכניות לצורך הכנת משקל גשר: "מעולם לא העתקתי פרט ייצור כלשהו מהתובעת שכן אין לי ידע כלשהו בייצור או בביצוע ולכן לצורך ייצור משקלים פניתי למהנדס שהכין עבורי חישובים ותוכניות לפי סרטוט ותרשים לצורך ביצוע הפלטפורמות אשר ברור כי הן שונות בתכלית לצורך בניית משקל גשר." וכן צירף לתצהירו אישור מהנדס ותוכניות מטעמו. האישור שצירף הנתבע לתצהירו מטעם המהנדס נושא תאריך 13.7.2009, לאחר הגשת התובענה ויומיים לפני הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ובו אישר המהנדס כי באותה עת "הריני מאשר בזה כי משרדי מכין תכניות קונסטרוקציה למשטחי בטון ל'משקל' עבורכם". 'מכין' - בלשון הווה, נאמר, ולא 'הכין' - בלשון עבר. דהיינו, בשלב שבו הנתבע הציע לחוקר הפרטי את מאזני הגשר טרם היו בידיו תכניות כאמור והוא עדין נסמך על התכניות המועתקות מהתובעת. זאת ועוד, עיון בתכנית שלבסוף הוצאה מעלה כי היא אינה נושאת את שם הנתבעת 3, אלא שם אחר שהוקם ע"י הנתבע ובן דודו מר שחר דפנה, לאחר שנפתחה התובענה ומר דוויק ביקש לחזור בו מהעיסוק בנתבעת 3. עולה מהמפורט לעיל כי הנתבעים אכן עשו שימוש בתכניות הייצור של התובעת (הכוללות את אופן הכנת משטחי הבטון, קורות הצד, מיקום המתמרים וכיוצ"ב) שהן בבחינת 'סוד מסחרי' ואליהן נחשף מר דוויק במסגרת עבודתו בתובעת. ברי, כי כל אלה הם לפחות מידע שלא ניתן לגילוי בנקל. העובדה שהתובעת לא הוכיחה קיומו של פטנט רשום בנוגע לאותם סודות ייצור - אין בה כדי לשלול את מסקנתנו כי עסקינן בסוד מסחרי. זה המקום להבהיר כי הגם שעצם נטילת התכניות בוצעה ע"י מר דוויק, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו ושותפותו של הנתבע למעשה. שכן, כעולה מעדותו של מר דוויק - נטילת התכניות היתה בידיעתו ובקשתו של הנתבע, ולמעשה עצם החבירה של הנתבע למר דוויק נועדה לשם השגת אותן תכניות. לפיכך, מר דוויק והנתבע היו למעשה 'מעוולים ביחד'. מעשיהם של שניים אלו מקימים חבות גם של הנתבעת 3 אשר ניתן לייחס לה את המודעות והידיעה של מנהליה למעשים שהם ביצעו לשם עסקי הנתבעת 3. (ב) רשימת לקוחות של התובעת התובעת טענה כי הנתבעים גזלו את רשימת לקוחותיה ופנו ללקוחות רבים מתוך אותה רשימה. בתצהירו טען מר צח אורני, כי "במהלך חודש מאי 2009 התחילו להגיע אלי ואל עובדי התובעת שמועות, לפיהן פונה קובי חיים ללקוחות של התובעת באורח שיטתי ועקבי עפ"י איזורים, לרבות ללקוחות הנמצאים בשלבים מתקדמים של סגירת עסקאות נוספות עם התובעת, ומציע להם שירותים שונים וכן רכישה של מאזני גשר במחירים זולים באופן קיצוני. הסתבר לתובעת כי הפניות הללו מתבצעות ללקוחות רבים, לרבות ללקוחות התובעת ולאנשי קשר ספציפיים אותם לא ניתן למצוא בשום מאגר מידע, ואף כאלו אליהם לא נחשף קובי חיים בעת עבודתו כטכנאי בתובעת." בתצהירו מסר מר צח אורני כי "רשימת הלקוחות של התובעת הינה נכס של התובעת, אשר נרכש על ידה במאמץ כביר ובהשקעה כספית ניכרת לאורך שנים ארוכות" וכי "כדי להגיע לרשימה זו השקיעה התובעת מאות אלפי שקלים בטלמרקטינג ובפרסום" וכן ב"במשכורות במשך שנים לעובדים בתחום השיווק." כן מסר מר צח אורני בתצהירו כי על מנת להשיג לקוח בתחום יש לבצע פרסום במשך זמן רב וכן לבצע סריקות בשטח. בתצהירו ציין מר צח אורני שמות לקוחות שאליהם לגרסתו לא יכול היה הנתבע להגיע אלא דרך רשימת הלקוחות של התובעת שכן הנתבע פנה ישירות אל "אנשי המפתח" מטעם הלקוחות. כן טען מר צח אורני כי בענף מאזני הגשר, לקוח שקנה או ששכר מאזניים הינו לקוח חוזר ברוב המקרים. כן הגישה התובעת תמליל שיחה שהתקיימה בין חוקר פרטי מטעמה לבין הנתבע שבו, נשמע הנתבע מספר לחוקר כי בידו רשימת הלקוחות של התובעת. אכן נשמע הנתבע משיב לחוקר הפרטי כי בידיו רשימת הלקוחות של התובעת: "חוקר: קח את הרשימות של הלקוחות שלהם אתה צריך להשיג. קובי: כן. לא. יש לי. (עמוד 21); חוקר: אם יש לך רשימה של לקוחות פוטנציאליים במחשב, יש לך כזה?. קובי חיים: יש לי, כן, כן. (עמוד 22); "קובי חיים: תשמע אני אוציא לך רשימה מסודרת שצח עובד, אה, אפילו של 'כרכום' יש ככה לקוחות שאני יודע ככה." (עמוד 32) כן ציין הנתבע באוזני החוקר שמות של לקוחות ספציפיים שעברו לעבוד עמו. בתצהירו מסר הנתבע: "לא גזלתי רשימת לקוחות מהתובעת. פניתי אך ורק לחברות וגופים דרך דפי זהב ופגישות שיזמתי לאחר סריקה של פלח שוק הרלוונטי העוסק במאזני שקילה ומעולם לא עשיתי שימוש בלקוחות של התובעת."; "ביצעתי שיווק ובדיקת שוק באמצעות מאגרי מידע וכן בדיקת לקוחות מדוקדקת על סמך מיקום לקוחות פוטנציאליים אליהם נסעתי באופן מיוחד" ובאשר ללקוחות שציין באזני החוקר הפרטי מסר הנתבע בתצהירו: "גם אם פניתי אל לקוחות העובדים עם התובעת אזי לקוחות אלה נמצאים במאגרי מידע באינטרנט ובדפי זהב וכן בפרסומים בלוחות עסקיים כלשהם וניתן להגיע אליהם בקלות." בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לא פנה אל לקוחות התובעת וכי השתמש במאגרים של דפי זהב. כן הוסיף "לא רק שפניתי ללקוחות מדפי זהב גם פניתי ללקוחות בצורה יזומה, לקחתי את הרכב ונסעתי כל חודש... השוק של התובע מחזיק כ - 70% מכלל הלקוחות של משקלי הגשר, כך שאם אני פונה בצורה יזומה ללקוח אין סיבה שאני לא אפגע בלקוחות שהם מתוך הכלל לקוחות של התובע, הוא מחזיק ב - 70%, אם אני מגיע באופן יזום לכל לקוח, כך שיווקתי את עצמי אז מן הסתם פניתי ללקוחות שלו." באשר לרוב שמות הלקוחות שציין מר אורני בתצהירו ושלגרסתו פנה אליהם הנתבע - טען מר צח אורני כי שמע על כך כי הנתבע פנה אל אותם לקוחות מהלקוחות עצמם אולם לא הציג כל ראיה לכך ורוב הלקוחות לא העידו בפנינו. מר סמי סרנגה, מנהל השיווק בתובעת, אף הוא ציין בתצהירו מספר לקוחות אשר לגרסתו, טענו בפניו כי הנתבע הציע להם את אותם המוצרים בהנחות משמעותיות. רק בהקשר לאחד מלקוחות אלו - קוקו סיבוני ממושב קלחים בענף העופות, טען מר סרנגה כי הנתבע לא יכול היה להגיע לפרטי הלקוח ללא מידע מוקדם. עם זאת, אין חולק כי הנתבע פנה אל לקוחות רבים שעבדו עם התובעת, כפי שעולה מגרסתו אולם לגרסתו הגיע אל אותם לקוחות דרך אתרי אינטרנט, דפי זהב, פרסומים נוספים ומכרים. בתצהירו ובחקירתו הנגדית התייחס הנתבע לחלק מהלקוחות אליהם פנה. לגרסתו אל הלקוח "מוחמד מירכא" הגיע דרך "סוחר גרוטאות מהצפון"; אל מחסן הברזל "דרשני" הגיע באמצעות שיווק עצמי יזום שביצע באיזור. כן ציין שמות של לקוחות נוספים שלגרסתו הגיע אליהם דרך דפי זהב, אינטרנט, עלונים מקצועיים או מכרים עסקיים. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הציע שירות ללקוחות "יראב קפלן אשפה", "אקו צמיג" שאליהם פנה לגרסתו דרך דפי זהב, "קיבוץ חפציבה ברפת" שלגרסתו הגיע אליו דרך שיווק יזום כשנסע עם הרכב ברחבי הארץ; "קוקו סיבוני ממושב קלחים בענף העופות" שלגביו אישר הנתבע כי אין אפשרות להגיע ללא מידע מוקדם ולגרסתו "אני פניתי למושב לפני קרית גת ורשמתי בפירוט איך הגעתי אליו. מישהו מהמושב אמר לי שיש בן אדם בשם קוקו סיבוני שהוא מעוניין במשקל גשר..."; "חברת יבולי התבור ממושב מנוחה" - "עשיתי שיווק יזום בכל הקיבוצים אז נכנסתי גם אליו באותו איזור כן."; כן אישר בחקירתו הנגדית כי יצר קשר עם "משוב עבודות עפר בע"מ" ועם "רועי מרקוביץ מחיפה"- בפניות יזומות. כן אישר כי "וענונו" עבר להיות לקוח שלו וכן לקוחות נוספים "שמעון מרדימיקס - חופי השרון - שאול גואטרה ואלציקי" שאליהם הגיע דרך דפי זהב לגרסתו. כמו כן העידו בפנינו שני לקוחות ספציפיים כמפורט להלן: חברת ישראבטון מר אבי קווס, מנהל המפעל של חברת ישראבטון באיזור תעשיה חצב בנחשונים, העיד בחקירתו הנגדית כי יש לחברת ישראבטון קשרי עבודה עם התובעת וכי הם מקבלים ממנה שירות למאזני הגשר. כן מסר בעדותו לגבי הנתבע "הוא היה אצלי במפעל אני לא זוכר תאריך מדוייק - זה היה לפני שנתיים, אני לא יודע לכוון את זה לחודש מסויים, זה היה בשנת 2009 והוא הציג את עצמו כנותן שירות למשקלים והשאיר לי כרטיס ביקור. הוא אמר שהוא עבד אצל התובעת והלך". כאשר נשאל הנתבע בנוגע למר אבי קווס העיד: "אולי פניתי בזמן שעבדתי אצל התובעת כנציג שירות, אבל אני בטוח שלא הבאתי לו כרטיס ביקור" בהתאם להחלטת בית הדין מיום 18.7.2011 שקבעה כי על העד להמציא צילום של כרטיס הביקור שמסר לו הנתבע לידי ב"כ התובעת, הגיש ב"כ התובעת, ביום 21.7.2011, צילום של כרטיס הביקור שהעביר לידיו מר אבי קווס, ואשר מסר לו הנתבע ועליו מופיע שם החברה 'י.ח. משקלים', שמו של הנתבע ופרטי ההתקשרות עמו. מחד גיסא אישר מר אבי קווס כי חברת ישראבטון מפורסמת באתרי אינטרנט ובדפי זהב ומאידך גיסא, העיד מר קווס כי הנתבע הגיע בעבר למפעל ליתן שירות מטעם התובעת, הרי שעולה כי הכיר לקוח זה תוך כדי עבודתו בתובעת. חברת דן מיחזור מר דניאל אנגל, סמנכ"ל חברת דן מיחזור העיד בחקירתו הנגדית: "אני קניתי מאזניים מהתובעת והייתי משלם לו רק כשהייתי נדרש לשירות הייתי קורא לטכנאי והיינו מסכמים על הצעת מחיר מסודרת, יגיע טכנאי יבדוק יעשה ויהיה שירות רגיל המאזניים הם שלי. אנו קיבלנו החזקה באופן קבוע מהתובעת. יום אחד התקשר אלי מישהו והציע את שירותיו לגבי המאזניים - כנראה הבחור הזה מצביע על הנתבע - והציע את שירותיו, ואז אני התקשרתי לצח אורני ושאלתי אותו מה הסיפור..." מר דניאל אנגל העיד בחקירתו הנגדית: "ת: יש לנו מספרי טלפון והם מפורסמים. לפני כמה שנים הפסקנו לפרסם בדפי זהב כי זה לא יעיל, אנשי הברזל לא מסתכלים בדפי זהב. ש: ב - 144 אתם מופיעים? ת: כן ש: היכן אתם מפרסמים את עצמכם? ת: אולי יש לנו שורה במדריך לאיכות הסביבה במפעלי מיחזור." דרך איילון ממושב בית שקמה לקוח זה העביר לתובעת את הצעת המחיר שהגיש לה הנתבע בדואר אלקטרוני ולגרסתו של מר אורני הוא אינו מופיע במאגרי המידע. טענה זו לא נסתרה. כפי שנקבע בפסיקה שהובאה לעיל, רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי רק בנסיבות בהן מוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה או שיש ערך מוסף כלשהו בקבלתה "מן המוכן". בעניינו, פירט מר אורני את המאמצים הרבים הנדרשים על מנת להשיג לקוחות בענף. טענתו לא נסתרה ושוכנענו כי רשימת הלקוחות של התובעת היא בבחינת 'סוד מסחרי'. לא הובאה לפנינו ראיה ישירה ממנה עולה כי הנתבע או מר דוויק נטלו מהתובעת את רשימת הלקוחות. כך למשל העיד מר סרנגה בחקירתו הנגדית: "אני ראיתי בהרבה שעות שקובי היה במשרד אם זה בימים שהוא לא היה בשטח או בסוף יום עבודה הוא היה במעבדה וראיתי אותו במחשב, כשאני הייתי נכנס הוא היה באתר אינטרנט וכשאני הייתי יוצא אני מניח שהוא היה ברשימה. אני לא ראיתי בעיניים מעתיק את רשימת הלקוחות." זאת ועוד, מר דוויק העיד כי הנתבע הציג בפניו את מאמציו להשיג לקוחות דרך דפי זהב, וכן את סימוניו בדפי זהב בנוגע ללקוחות פוטנציאליים. עוד עולה כי נעשה פרסום של הנתבעת 3 באינטרנט . אמנם לא מן הנמנע כי רשימת הלקוחות נלקחה גם מתוך הראיות הנסיבתיות, וכאלה יש לא מעט: תשובת הנתבע לחוקר בכל הנוגע לקיומה של רשימה; הנגישות לרשימת הלקוחות באמצעות המחשב במעבדה והתקדים של נטילת תכניות התובעת, ואשר יש בו כדי לפגום בחזקת הכשרות; הפניה ללקוחות התובעת בהיקף מרשים ותוך זמן קצר; והעיקר - פניה ללקוחות שלא ניתן למצוא אותם במאגרים (למשל דרך איילון, קוקו סיבוני, מוחמד מירכא) מבלי שהובאו ראיות ממשיות לגבי אופן ההגעה לאותם לקוחות. יחד עם זאת, עדין איננו סבורים כי עלה בידי התובעת להוכיח במידת הודאות הנדרשת, ולו בהליך אזרחי, כי הרשימה הועתקה. לכל היותר, כפות המאזניים מעויינות ואין בכך די. (ג) קודים לטענת התובעת, הנתבעים עשו שימוש בקודים סודיים שלה להפעלת המאזניים ואלו אף הם בגדר סוד מסחרי. בתצהירו ציין מר אורני כי במסגרת עבודתו של הנתבע בתובעת, הוא קיבל הוראות כיול וכיוון של מאזני הגשר המיוצרים על ידי התובעת לרבות קודים סודיים וכי הנתבע עושה שימוש בקודים אלו. הנתבע הכחיש בתצהירו כי עשה שימוש כלשהי בקודים של התובעת. בתצהירו מסר "אינני יודע את הקודים של ראשי השקילה מאחר והחזרתי לידי התובעת את רשימת הקודים מיד כאשר הפסקתי את עבודתי אצל התובעת." ובחקירתו הנגדית העיד כי כאשר נתן שירות ללקוח שרכש בעבר משקל מהתובעת, לא השתמש בקודים ו"אחרי שסיימתי לעבוד אצל התובעת לא טפלתי באף משקל עם ראש שקילה K716 שמוגן על ידי קודים." כאשר נשאל מר אורני כיצד ידוע לו כי הנתבע עשה שימוש בקודים הסודיים העיד: "קובי העביר מאזני גשר של לקוח שלנו - לקוח בטירה ד"ר מונדר נדמה לי - ביחד עם אילן הוא העביר זה היה מקרה שסיפר לי עליו אילן, כדי לחבר את מאזני הגשר לאחר ההרכב חייבים לפתוח קוד כיול אחרת לא ניתן לגמור את העבודה. קובי קיבל כסף על העבודה סימן שהיא הסתיימה." בנוגע לגרסתו זו של התובע, מדובר בסיפור ששמע התובע ממר דוויק אולם מר דוויק לא העיד על כך הגם שהעיד לפנינו בעניינים אחרים נגד הנתבעים. מעבר לכך העיד מר אורני באופן כללי כי "לא ניתן להציע שירות ללקוחות אם לא יודעים את הקוד ומס' הלקוחות שקובי פנה אליהם בעלי אותו ראש שקילה, אילו שאני רק יודע אי אפשר לתת שירות בלי הקודים הנ"ל" אולם לא הציג כל ראיה ממשית לכך שהנתבע עשה שימוש בקודים סודיים של התובעת, לאחר שסיים עבודתו בתובעת. לנוכח המפורט לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה גזילת קודים סודיים ושימוש בהם. (ד) סוף דבר אין חולק אודות זכותם של הנתבע, מר דוויק והנתבעת 3 לחופש עיסוק. מאידך גיסא, גם אין חולק כי חופש העיסוק אינו 'מערב פרוע' וכי יש לממשו מבלי לפגוע בזכויות המוגנות של התובעת. במקרה הנוכחי, שוכנענו כי הנתבע ומר דוויק חברו יחד לשם הקמת עסק מתחרה. בכך אין כל פסול. הפסול המרכזי שהוכח הוא העתקה של תכניות הייצור של התובעת. תכניות ייצור שהוכנו וגובשו על ידי התובעת בהשקעת ממון ומשאבים נוספים. בכך ביצעו כל אחד מן המעורבים - הנתבע ומר דוויק 'עוולת מסחרית', ובגין מעשיהם - גם הנתבעת 3 אחראית. שונות בתצהירי התביעה שבו ונכללו טענות שענינן 'לשון הרע' חרף מחיקת עילה זו מכתב התביעה וחרף שהליך בענין זה תלוי ועומד בבית משפט השלום. איננו נדרשים לסוגיה זו. בסיכומיו טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו מאחר שהתובעת לא הוכיחה שיש להרים מסך בין הנתבע לבין הנתבעת 3. בכל הכבוד, בית הדין לא ירד לסוף דעתו של הנתבע בענין זה. לא מצאנו בכתב התביעה טענה לפיה יש לייחס לנתבע את פעולותיה של הנתבעת 3. נהפוך הוא. בשל פעולתו של הנתבע, שבוצעו עוד טרם הקמת הנתבעת 3, חבה גם הנתבעת 3. המסכת העובדתית שנפרסה לפנינו נוגעת הלכה למעשה רק לתקופה שעד להגשת התובענה ולא לתקופה שלאחריה. לא הובאה כל ראיה לפיה הפרו מי מהנתבעים את הסיכום שהושג במסגרת הבקשה לסעדים זמניים. הסעד התובעת הוכיחה את טענתה כי הופרה על ידי הנתבע חובת הנאמנות ותום הלב המוטלת עליו, וכי הוא ביחד עם מר דוויק והנתבעת 3 גזלו ממנה סודות ייצור המהווים סודות מסחריים ועשה בהם שימוש. בנסיבות אלה מתעוררת שאלת הסעד לו זכאית התובעת. התובעת תבעה נזקים ממוניים, אלא שנזקים אלה לא הוכחו. ולפיכך, נותר לדון בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות לו עתרה התובעת. בשים לב למכלול הנסיבות ובעיקר בשים לב לכך שהקמת העסק המתחרה לוותה, בין היתר, בהעתקה בוטה של תכניות הייצור של התובעת ולזמן שחלף מאז הארועים נשוא התובענה אנו סבורים כי היא זכאית לקבל מהמעוולים פיצוי בסך של 80,000 ₪. מאחר ואנו סבורים כי האחריות לביצוע העוולה מוטלת על הנתבע ועל מר דוויק בחלקים שווים, ומאחר והתובעת ומר דוויק הגיעו לפשרה, מצאנו לחייב את הנתבע במחצית הסכום בלבד - 40,000 ₪. הנתבעת 3 תחוב בפער שבין מה שישולם ע"י הנתבע לבין 80,000 ₪. סוף דבר לאור האמור אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת - תוך 30 יום מקבלת פסק הדין - פיצוי בגין עוולה מסחרית בסך של 40,000 ₪. לא ישולם במועד ישא הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת 3 תחוב בפער שבין מה שישולם ע"י הנתבע לבין 80,000 ₪. בשים לב מחד גיסא לתוצאה ולהליכים המשפטיים, ובכלל זה הבקשה לסעד זמני אשר הביאה ל'צמצום' העוולות, ומאידך גיסא לפער בין סכום התביעה לסכום הזכיה, אנו מחייבים את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. סודיותסוד מקצועיהפרת סודיות