קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתתפות עצמית תרופות - תביעה ייצוגית: 1. הליך זה עניינו בקשה שהגיש התובע להכיר בתביעה שהגיש, שעניינה שיעור גביית השתתפות עצמית ממבוטחי הקופה בגין מנת תרופה חלקית, כתביעה ייצוגית. 2. ההליך נפתח בבית המשפט המחוזי, התקיים דיון, הוסכם על הגשת סיכומים בכתב והסיכומים הוגשו. 3. ביום 26/5/11 ניתנה החלטת כב' השופטת ד"ר פלפל, לפיה הסמכות לדון בתביעה אינה לבית המשפט המחוזי כי אם לבית הדין לעבודה. 4. התיק הועבר לטיפולי. ביום 20/7/11 התקיים דיון במעמד הצדדים. בדיון הודיע ב"כ המשיבה כי בכוונתו לפנות לבית המשפט המחוזי בסוגיית הסמכות העניינית. ביום 19/9/11 הגיש הודעה ולפיה אינו עומד על סוגיית הסמכות. 5. ביום 3/6/12 ניתנה החלטתי לפיה יש לשקול קבלת עמדה מטעם מדינת ישראל בטרם מתן החלטה בבקשה. לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בסוגיה, ניתנה החלטה ביום 24/6/12 ולפיה יש לקבל עמדת המדינה בשאלת המצב הרגולטורי בכל הנוגע לגביית תשלומים עבור תרופות ממבוטחים במשיבה, בשונה או בשווה לקופות החולים האחרות. עמדת המדינה התקבלה לתיק וכן הוגשו סיכומים בתגובה. 6. העובדות העומדות בבסיס הבקשה. 7. המבקש, מבוטח בשירותי בריאות כללית. 8. כפי שטען המבקש, במהלך השנים 2002 עד 2009, רכש תרופות על פי מרשם שהופק ע"י רופאי הכללית, בכמות פחותה מהכמות המסופקת במסגרת האריזה הסטנדרטית. בכל הנוגע לדמי השתתפות עצמית, חוייב בסכום כאילו רכש את האריזה המלאה. כך, לטענתו, כאשר בקופסא סטנדרטית יש 50 כדורים ואילו במרשם שקיבל נכתב 30 כדורים בלבד, קיבל חלק מהאריזה ואולם חוייב בדמי השתתפות עצמית, כאילו רכש קופסא שלמה. 9. בסיכומי המבקש העלה טענות אלה: א. למבקש זכות תביעה אישית בהיותו לקוח של הכללית אשר רכש תרופות כאמור לעיל. לפיכך, התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, פרט 1 - תביעה כנגד "עוסק" כמשמעו בחוק הגנת הצרכן ופריט שני - תביעה כנגד מבוטח כמשמעו בחוק חוזה ביטוח. ב. עילת התביעה קמה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד - 1994, חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) תשמ"א - 1981, פקודת הנזיקין {נוסח חדש}, חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979. ג. נטען כי הכללית אינה מוסמכת לגבות דמי השתתפות עצמית לא פרופורציונאליים בעת ניפוק כמות חלקית של תרופה. ד. נטען כי על הכללית חלות שתי תוכניות גביה, אחת מיום 11/8/98 ושניה מיום 19/11/08 וכי באף אחת מהתוכניות לא ניתן לכללית היתר לגבות דמי השתתפות עצמית באופן לא פרופורציונאלי. ה. נטען כי חוק ביטוח בריאות אוסר על אישור תוכנית גבייה המפלה בין מבוטחים. ו. עוד נטען כי תוכנית הגביה הראשונה (מיום 11/8/98), לא אושרה ע"י משרד הבריאות. ז. הכללית הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, בכך שהטעתה את התובע, ניצלה חולשתו הגופנית וכן הפרה את חובת האמון שהיא חבה כלפיו. ח. נטען כי הכללית הפרה את הוראת החוק לפיקוח על שרותים פננסיים, בהציגה מצג שוא לעניין דמי ההשתתפות העצמית שעל התובע לשלם. ט. נטען עוד להפרת חובה חקוקה ולהתעשרות שלא כדין. י. נטען כי עילת התביעה של המבקש, משותפת לכל חברי הקבוצה וכי מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. 10. בסיכומי הכללית נטען: א. בכללית נוהגות שתי שיטות גביית השתתפות עצמית ממבוטחים בגין תרופות. שיטת המנות ושיטת האחוזים. ב. שתי השיטות אושרו על ידי משרד הבריאות. ג. הכללית לא הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן. ד. הכללית לא הפרה את הוראות חוק הפקוח על הביטוח. ה. הכללית לא ביצעה עוולת הפרת חובה חקוקה. ו. הכללית לא עברה על הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. ז. התובענה לא נכנסת לגדרי התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. ח. לא מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק. ט. הכללית הינה בגדר "רשות" בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות וסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. י. הכללית הינה "גוף המספק שירות חיוני לציבור" ולכן מכח סעיף 8 (ב)(2) אין לאשר תביעה ייצוגית. 11. לאחר ארכות רבות, הוגשה עמדת משרד הבריאות ואלה עיקריה: א. במסגרת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ותיקון סעיף 70 לחוק, נקבעה תקופת ביניים שבמסגרתה תוכלנה קופות החולים לנהוג לפי המצב שנהג אצלן קודם לחקיקת החוק, בכל הנוגע לגביית תשלום עבור תרופות. ב. מאוחר יותר הוחלט שיש לאפשר לכל קופה לקבוע את הסדרי גביית התשלום עבור תרופות, ובלבד שתגיש תוכנית על כך לאישור מראש. ג. קופה שלא הגישה בקשה להסדר מיוחד, יחול עליה באופן אוטומטי המשטר האחיד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וזאת ללא צורך בקבלת היתר מיוחד. ד. ההסדר האוטומטי שבחוק, הוא זה שנהג בקופת חולים כללית קודם לתיקון החוק. הסדר זה המשיך לנהוג בכללית, אשר בחרה שלא לשנותו מחמת השפעה מרחיקת לכת שהיתה לשינוי זה על ציבור המבוטחים ועל מערכת המחשב. ה. במקביל להנצחת המצב קודם לחקיקת החוק, התעתדה הכללית לשנות את אופן גביית התשלומים עבור תרופות חדשות, באופן שהשיטה תהיה ברורה ושקופה יותר. ו. אין לקבל את הטענה כי בשנת 1998 הומרה שיטת גביית המנות במלואה בשיטה האחוזית. תוכנית הגבייה ב- 1998 נועדה לאפשר שינוי נקודתי לגבי תרופות שיכללו בסל לאחר שנת 1998. ז. כיום שיטת המנות אינה תקפה עוד, למעט מקרים חריגים בודדים שאושרו במסגרת הרפורמה בשיטת הגביה, שאושרה בשנת 2008 ונכנסה לתוקף ביום 1/1/09. 12. המבקש הגיב לעמדת המדינה וטען: א. המדינה מאשרת כי שיטת המנות שהיתה נהוגה בכללית בעבר, היא שיטה מיושנת וקשה ליישום וכבר בשנת 1998 בקשו קופות החולים להחליפה. ב. על פי עמדת המדינה, היתה היא מודעת לכך ששיטת המנות גורמת לגביית יתר. ג. מדובר בנזק של עשרות מליוני ₪. ד. משרד הבריאות הוא בעל עניין או צד בנושא ועמדתו אינה נטרלית. מדובר בפרשנות סובייקטיבית של מטריה משפטית. ה. ב"כ המבקש חזר וטען כי תוכנית הגביה שהגישה הכללית ביום 11/8/98, לא אושרה כדין. ו. לכללית לא ניתן אישור חוקי לגבות על פי שיטת המנות כפי שביקשה בתוכנית הגבייה. ז. גביית תרופות בשיטת המנות, כפי שעשתה הכללית, יוצרת אפליה בין המבוטחים. ח. החלטת משרד הבריאות לאפשר לכללית לגבות השתתפות עצמית על פי שיטת המנוח, היתה שרירותית ולא התקבלה כדין ולחלופין - אינה סבירה. ט. שיטת המנות חדלה להתקיים ביום 1/1/09, בחלוף 10 שנים מיום הגשת תוכנית הגביה הראשונה על ידי הכללית. מדובר בפרק זמן בלתי סביר, זאת שעה שהמחוקק מודע לכך שמדובר בשיטה מסורבלת הגורמת לגביית יתר ממבוטחים. י. העובדה ששיטת הגבייה על פי מנות העשירה את קופת המשיבה מידי שנה במליוני שקלים, תרמה אף היא לסחבת המתוארת בעמדת משרד הבריאות. 13. המשיבה הגישה השלמת טיעונים כדלקמן: א. עמדת משרד הבריאות סותמת את הגולל על הבקשה. ב. אין לשעות לטענות חדשות שמועלות לראשונה בתגובת המבקש לעמדת המדינה. ג. יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות בשיעור משמעותי. ד. עוד נטען כי הכללית היא "רשות" ואינה "עוסק" כמשמעם בחוק תובענות ייצוגיות. 14. נסקור להלן את המטרייה המשפטית העומדת בבסיס זכאות קופות החולים ובכללן הכללית, לגבות ממבוטחים דמי השתתפות עצמית בגין תרופות. חוק ביטוח בריאות ממלכתי 15. סעיף 3 לחוק בטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 קובע כי המדינה אחראית למימון סל שרותי הבריאות וכי קופות החולים אחראיות למתן מלוא שרותי הבריאות, בהתאם לחוק. 16. הכללית היא אחת מקופות החולים, המהווה את הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל, במתן שרותי בריאות לתושבי המדינה. 17. סעיף 7 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מגדיר את השרותים הרפואיים הכלולים במסגרת סל שרותי הבריאות. בכלל זאת מנויים התרופות המצויות בסל הבריאות, כפי שמפורט בצו לפי סעיף 8 (ז) לחוק. 18. מקורות המימון של כל שרותי הבריאות הם מדינת ישראל וכן המבוטחים (סעיפים 7 ו-8 לחוק בטוח בריאות ממלכתי). צו התרופות 19. ביום 14/2/95 התפרסם צו התרופות (נספח 1 לתגובת הכללית) ובו נקבע כי תשלומי החבר בעד התרופות שבסל, יהיו על בסיס "מנת תרופה". 20. במסגרת חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה) התשנ"ח - 1998 (חוק ההסדרים) נערך תיקון לחוק בטוח בריאות ממלכתי, באופן שהוצע לקופות החולים להציע שרותי בריאות שונים מאלה שבצו התרופות, וזאת בכפוף לאישור שר הבריאות ולאישור ועדת הכספים של הכנסת. תוכנית הגביה המוקדמת (1998) 21. בשנת 1998 הכללית הגישה לאשור משרד הבריאות הסדר תשלומים חדש, השונה מזה שנקבע בחוק בטוח בריאות ממלכתי ובצו התרופות. הסדר התשלומים צורף נספח 2 לתגובת הכללית. ההסדר לעניין תשלום עבור תרופות הוא כדלקמן: "א1. תרופות רגילות שהמחיר המירבי לצרכן נמוך מהסכום הקבוע בסך 9.5 ₪ ישלם המבוטח לפי המחיר המירבי לצרכן. א2. תרופות רגילות שהמחיר המירבי לצרכן גבוה מ-9.5 ₪ ישלם המבוטח 9.5 ₪ או 10% מהמחיר המירבי לצרכן לפי הגבוה מביניהם. א3. תרופות מסוימות בעלות תחליפים זולים ויעילים מאושרים ע"י משרד הבריאות בחוק או תרופות תוצרת חוץ בעלות תחליפים זולים ויעילים המאושרות ע"י משרד הבריאות כחוק ישלם המבוטח - 9.5 ₪ או 50% לפי הגבוה מביניהם. ב. תקרת השתתפות חודשית כוללת ליחיד 190 ₪ לחודש. התיקרה תחושב על בסיס חצי שנתי באופן מצטבר פעמיים בשנה וההחזר יבוצע על חריגה כוללת בחצי שנה. חישוב התיקרה לגבי תרופות שנתנו על פי מרשם רופא בלבד". על פי סיכומי הכללית, השיטה הנ"ל כונתה "שיטת המנות". 22. הכללית צרפה (נספח 2 לתגובה) את אישור שר הבריאות להסדר, מיום 10/8/98. 23. לסיכומי הכללית צורף נספח 1, דיון בועדת הכספים של הכנסת מיום 11/8/98. הדיון התקיים סביב הצעת שר הבריאות, במכתבו מיום 10/8/98 (נספח 2), אליו מצורפת תוכנית של הכללית לרפורמה במערך הגביה העצמית, הן בנוגע לגבייה עבור תרופות כעולה מפרוטוקול ועדת הכספים. התוכנית שהציעה הכללית אושרה על ידה, בכפוף לשינויים שאינם נוגעים להסדר של גביית השתתפות עצמית בתרופות. 24. עוד מפנה היא לחוו"ד היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בהליך ת.א. 1091/09 בש"א 2724/09 שרה בקר ויעקב סבח נ' מכבי שרותי בריאות ושרותי בריאות כללית. בנייר עבודה זה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה: "20. כך, השיטה אשר הופיעה בתוכנית הגבייה של קופ"ח מכבי היא "השיטה האחוזית". בהתאם לשיטה זו, המחיר עבור התרופה יחושב כאחוז ממחיר התרופה המרבי לצרכן. התוכנית אשר הציגה קופ"ח כללית, ככלל, התבססה על שיטת מנות ביחס לתרופות שנכללו בסל עד מועד תוכנית הגביה ועל השיטה האחוזית לגבי התרופות שנכללו בשלבים מאוחרים יותר. אלו אושרו על ידי הגורמים המוסמכים, כנדרש בחוק. יוער כי החל מיום 1.1.09 נגבים אף ממבוטחי קופ"ח כללית השתתפויות עצמיות בהתאם לשיטה האחוזית". 25. טענות אלה של הכללית קיבלו עיגון נוסף בעמדת המדינה, אשר הבהירה כי הכללית נהגה בגבייה בשיטת המנות, כדין. 26. מסקנת האמור היא כי תוכנית הגביה של הכללית קיבלה הן את אישור שר הבריאות והן את אישור ועדת הכספים של הכנסת, כנדרש בחוק. 27. מכתב הכללית (2000) ביום 31/10/00 יצא מכתב של סמנכ"ל לקופות חולים במשרד הבריאות, גב' מיכל עבאדי-בויאנג'ו (נספח 4 לתגובת הכללית), שכותרתו "גבייה בגין תרופות". במסמך יש התייחסות לגבית השתתפות עצמית ממבוטחים, על פי "שיטת המנות" או "שיטת האחוזים". בסעיף 4 למכתב נאמר: "4. שאלת ההשתתפות העצמית לגבי חלק מנה או חלק אריזה נבדקת על ידינו בנפרד, בימים אלה, מול כלל הקופות ואין אנו מתיחסים אליה במסמך זה. בתום הבדיקה יש בדעתנו להביא הנושא בפני שר הבריאות על כל היבטיו תוך ציון עמדת הקופה באשר למצב שהונהג בעבר ושנהוג היום. אנו מבקשים כי עמדת הקופה תועבר לאינו בכתב. 5. עלינו לציין כי שיטת המנות כפי שפורטה ושהובנה על ידנו, הינה שיטה מורכבת ויחודית לקופה ויש בה בעייתיות לא מעטה. המדובר בשיטה שאינה ניתנת לבקרה יעילה של הצרכן ושמקשה גם על פיקוח של משרד הבריאות (החייב לבדוק בכל מקרה ומקרה את גודל המנה של התרופה הרלוונטית). לאור זאת, יש בדעתנו לבדוק האם יש מקום לשקול שינויים בשיטת הגביה של הקופה כמו גם של כלל הקופות ועניין זה נבחן על ידנו בימים אלה. לעניין זה רשמנו לפנינו את עמדת הקופה בדבר הצורך בשיטת גביה אחידה לכלל קופות החולים אשר תבטיח, לדעתה, שקיפות מלאה. בכל מקום, וכל עוד לא בוצע שינוי כאמור, תחול השיטה כפי שפורטה לעיל ועל בסיס רשימת התרופות שנמסרה לנו על ידכם." 28. מסמך זה "מכתב הכללית" מעגן הבחנה בין תרופות שנכללות בסל הבריאות עד שנת 1998, לבין תרופות שנכללו בסל לאחר שנת 1998 (אשר הכללית מכנה אותן בסיכומיה "התרופות המאוחרות"). 29. כמפורט לעיל, המכתב - מאת סמנכ"ל לקופות החולים במשרד הבריאות - מאשר את הפרוצדורה של גבייה לפי מנות, גם כאשר מדובר בניפוק חלקי של תרופה. 30. לטענת המבקש, מכתב הכללית אינו חלק מהתוכנית המוקדמת (1998) ולא ניתן לקרוא את הוראותיו "לתוך" תוכנית הגביה הראשונה שאושרה כאמור. לטענתו, גביית תשלום ממבוטחים נעשית במשולש היחסים שבין הקופה, שר הבריאות וועדת הכספים. אישור שכזה נעשה בשנת 1998 ולא ניתן לשנותו באמצעות מסמך פרשנות משנת 2000, שנערך בין הכללית למשרד הבריאות בלבד. עוד נטען, כי מסמך זה אינו מהווה הכשר לגביית דמי חבר עבור מנה שלימה אף שמוענקת חלק ממנה. 31. לא נוכל לקבל טענתו זו של המבקש. מכתב הכללית משנת 2000, מהווה אישור לכללית לנהוג כפי שנהגה על פי תוכנית הגביה הראשונה, בעת הנפקת חלק ממנה של תרופות למבטחים. על פי המדובר, משרד הבריאות ער לאופן פעולה כזה של הכללית ובשלב זה אינו מוצא לנכון לדון בכך ולשנות. אף משרד הבריאות בעמדתו, אישר את הדברים. מסמך זה מעגן את טענת הכללית לפיה נהגה, עד שנת 1998, לפי שיטת המנות, גם במקרה של ניפוק של חלק ממנה, בידיעת משרד הבריאות ובאישורו, אשר הגושפנקא שלו נמצאת במכתב הכללית משנת 2000. 32. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור ההתכתבות שצורפה לתגובה, בין הכללית לבין משרד הבריאות, משנת 2001. ביום 14/2/01 פנתה הכללית למשרד הבריאות (נספח 7 לתגובה) במכתב בו תארה את המדיניות החלה בכללית בנוגע לגביה עבור חלקי מנה. כך נאמר: "1. המדיניות הנהוגה בכללית כיום: (א) לגבי תרופות שנכנסו לסל לאחר 11.8.98 וההשתתפות העצמית לגביהן הינה 10% ממחיר ירפ"א לאריזה - עבור חלקי מנה ההשתתפות העצמית הינה עבור חלק המנה ביחס למנה. (ב) לגבי תרופות שההשתתפות העצמית שלהן היא בשיטת המנות - הגביה היא תמיד עבור מנה שלמה, כלומר אין אפשרות של תשלום עבור חלקי מנה. עם זאת, הכללית הנהיגה, לגבי תרופות לחולים כרוניים, באון וולונטרי, תקרה של תשלום מירבי עבור 2 מנות בניפוק. משמעות הדבר, כי המבוטח משלם בכל מקרה רק עבור 2 מנות, גם אם הוא צורך בפועל כמות העולה על 2 מנות. תקרה זו, שהונהגה כאמור באופן וולונטרי על ידי הקופה, היא בנוסף לתקרה של 210 ₪, דהיינו תחול גם אם ההשתתפות עבור הכמות הנדרשת (מעל 2 מנות) היא פחות מ-210 ₪. 2. על מנת ליישם תשלום עבור חלקי מנה נאלץ לבטל את התקרה האמורה של 2 מנות. מאחר ומספר המבוטחים הנהנה מן התקרה הוולונטרית הזאת הינו גדול, אנו מבקשים, כי עד לשינוי בשיטת הגבייה וקביעת שיטת גביה אחידה לכלל קופות החולים לא יבוצע שינוי בנושא גבייה עבור חלקי מנה. אנו סבורים כי בסופו של דבר, שילוב זה בין תקרה וולונטרית לבין אי-התחשבות בחלקי מנה היא לטובת מבוטחי הקופה. בנוסף לכך, אין באפשרותנו להעריך את העלות הכספית של שינוי כאמור לעיל, ולכן ממליצים לא לבצע שינוי בגבייה עבור חלקי מנה." 33. בתגובת סמנכ"ל משרד הבריאות למנכ"ל, מיום 18/10/01, נכתב: "כידוע, תכנית הגבייה בתרופות של קופת חולים כללית כפי שפורשה על ידי המסמך המסכם שהוצאתי לידכם מיום 31.10.00 והמצ"ב, מפצלת בין תרופות בגינן גובה הקופה השתתפות עצמית בהתאם לשיטת המנות, לבין תרופות שנכנסו לסל לאחר ה-11.8.98, שבגינן גובה הקופה השתתפות בשיטה האחוזית. לאחר שבחנו העניין באנו לכלל דעה כי ניתן לקבל את העמדה לפיה מקום שההשתתפות העצמית נקבעת בהתאם לשיטת המנות היא תותאם גם לכלל בדבר חלקיות מנה שהיא חלק מאותה השיטה במועד הקובע היינו ב-11.8.98. במידה והכלל הנקוט במכתבה של נועה פרסטר אלי מיום 14.2.01, היה גם הנוהג במועד הקובע, הרי שניתן לקבל כי זה יהיה הכלל גם לעניין הגבייה המתבצעת היום. עם זאת הבהרנו כי אין באמור לעיל כדי לאפשר לקופה לגבות השתתפות עצמית העולה בסכומה על המחיר המרבי לצרכן כפי שיקבע על פי דין. לעניין השיטה האחוזית הגישה היא כי חל העיקרון של גבייה יחסית בהתאם ליחסיות הכמות המסופקת. אבקשכם לאשר בחוזר מה הייתה השיטה בגין חלקיות מנה שנהגה במועד הקובע וכן את התאמת הגבייה שלכם לכללים האמורים לעיל." 34. תגובת הכללית למכתב זה, נשלחה ביום 13/12/01: "מכתבך לד"ר פטרבורג הועבר לטיפולי והריני לאשר כי: א. הכלל הנקוט במכתבי מיום 14.2.01 היה גם הנוהג במועד הקובע. ב. הכללית אינה גובה השתתפות עצמית העולה על המחיר המירבי לצרכן. ג. בשיטה האחוזית חל העיקרון של גבייה יחסית בהתאם ליחסיות הכמות המסופקת." 35. תוכנית הגביה החדשה (2008) מטיעוני הכללית עולה כי בשנת 2008 הוצעה תוכנית גביה חדשה בכללית, במסגרתה הונהגה השיטה האחוזית על כלל התרופות שבסל. בעניין זה צורף מכתב שר הבריאות (נספח 5 לתגובה), בו מתייחס הוא לדו"ח מבקר המדינה אשר העיר כי יש לבטל את "שיטת המנות". עוד צורף (נספח 6 לתגובה) פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת מיום 19/1108 בו עלתה הצעת שר הבריאות לדיון ואושרה. 36. משמעות התוכנית היא, כי החלוקה שנהוגה עד אליה, בין שיטת המנות, על פי תוכנית הגביה המוקדמת, לבין שיטת האחוזים, על פי התוכנית המאוחרת, עברה מן העולם. משנת 2008 ואילך, כפי שטוענת הכללית ועיגנה זאת במסמכים, חלה שיטת האחוזים שלפיה, תשלום עבור חלקיות מנה נערך לפי החלק היחסי המונפק ולא על פי המנה כולה. 37. חוזר 2007 המבקש צירף, נספח ד' לבקשה לאשור, חוזר סמנכ"ל משרד הבריאות לפיקוח על קופות חולים ושירותי בריאות נוספים. החוזר מיום 18/11/07, עוסק בחלקיות מנה בתרופות. בסעיף 3 לחומר נכתב: "נקודת המוצא לקביעת ההשתתפות העצמית הינה בחינת המחיר המירבי לאריזה הקרובה בגודלה למנה סופקה בפועל. על מנת לקבוע את סכום ההשתתפות העצמית יש לבדוק את ההשתתפות העצמית עבור אותה אריזה, ולגזור מתוך סכום זה את החלק היחסי המתאים בהתאם לגודל המנה." בהמשך מפרט החוזר דוגמאות לגביה של דמי השתתפות עצמית, בעת הנפקת מנה חלקית של תרופה. בסעיף 6 לחוזר יש התייחסות מפורשת לנהוג בכללית, בהתייחס לתרופות שנכללו בסל הבסיסי לפי הכללים שהונהגו בשנת 1998, ולאחריהם. כך נכתב: "אשר לשיטת הגבייה בתרופות הנהוגה בקופת חולים כללית, במסגרת שיטת המנות הנהוגה ביחס לתרופות אשר נכללו בסל הבסיסי לפי ה-11.8.98, הכלל הוא כי דין חלק מנה כדין מנה שלמה. לעניין תרופות שנכללו בסל לאחר 11.8.98, יחולו כללי הגבייה המפורטים לעיל." 38. סיכום ביניים מצאנו אם כן, כי שלא כטענת המבקש, הסוגיה של גביית דמי השתתפות עצמית עבור הנפקת תרופה במנה חלקית, טופלה על ידי הכללית במהלך השנים וזכתה להסדרה מלאה. מצאנו כי הנוהל משנת 1998, שאושר כאמור, איפשר לכללית לגבות, לגבי תרופות שהוכנסו לסל לפני מועד זה, לפי שיטת המנות, דהיינו, תשלום עבור מנה מלאה אף אם נרשם למבוטח רק חלק מהמנה. מאידך, לגבי תרופות שהוכנסו לסל לאחר שנת 1998, הונהגה שיטת האחוזים דהיינו - גביה פרופורציונלית בהתאם לכמות המסופקת בפועל. 39. מצאנו כי נוהל זה היה בידיעת משרד הבריאות ואושר על ידו, בשנת 2000 ו-2007. 40. עוד מצאנו כי בשנת 2008 בוצע הסדר חדש, המבטל לחלוטין את שיטת המנות ועובר לשיטה האחוזית, באופן גורף, וכי אף נוהל זה הוסדר בהתאם להוראות החוק, באישור שר הבריאות ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. 41. משקבענו אלה, נבחן את עניינו של המבקש, את עילת התביעה הפרטנית שלו ומכאן את קיומה של עילת תביעה לקבוצה כולה. 42. הנפקת תרופת ALLORIL למבקש מהמסמכים שצירף המבקש כמו גם סעיף 20 לבקשה, עולה שהתרופה שבה טופל בשנת 2005 עד 2008, היא תרופת ALLORIL כאשר הכמות של מנה היא 50 כדורים ואילו המבקש קיבל בכל פעם 30 כדורים. לטענת המבקש, המחיר לאריזה היה 11 ₪ וזה הסכום שנדרש הוא לשלם בכל אחת מ-17 הפעמים שקנה את התרופה. על פי חישוביו, ההפרש בין הסכום ששילם לבין הסכום שהיה אמור לשלם, הוא 4.4 ₪ בכל פעם, סה"כ 95.38 ₪. 43. הכללית צרפה, נספח 10 לתגובה, את רישומי סל הבריאות, על פיהם תרופה זו כלולה בסל הבריאות מחודש ינואר 1995. על פי טענתה, כפי שעוגנה במסמכים, על תרופה זו חלות הוראות תוכנית הגביה משנת 1998 דהיינו - שיטת המנות, שמשמעה חייב המבוטח על פי מנה, אף אם מסופקת לו חלק מהמנה. 44. כפי שמצאנו לעיל, שיטת המנות אושרה על ידי שר הבריאות ועל ידי ועדת הכספים של הכנסת, עד לביטולה בשלהי שנת 2008. משמע - שיטה זו חלה בכל התקופה הרלבנטית לתביעה, כמפורט בסעיף 20 לתצהיר המבקש. 45. לכללית טענה נוספת ולפיה מכיוון שלתרופה זו רשומות אריזות של 10 כדורים בלבד, ניתן היה לספק למבקש שלוש אריזות של 10 כדורים כל אחת ולחייבו עבור שלוש מנות (או שתי מנות לו היה מוכר כחולה כרוני). לכן לטענתה, מתן 30 כדורים מתוך אריזה של 50, היה בבחינת "הרע במיעוטו". ספק אם ניתן לקבל טענה זו, אולם נוכח קביעתנו לעיל, אין צורך לדון בכך. 46. מכל מקום, כפי שהוסבר על ידי הכללית, חיוב המבקש בתשלום עבור מנה אחת אף שקיבל חלק ממנה, נעשה בהתאם לכללים שחלו בכללית במועד שבו הונפקו התרופות למבקש. 47. לאור האמור, ניתן לקבוע כבר עתה כי לא הוכחה עילת התביעה של המבקש, המהווה תנאי בסיסי, בלעדיו אין, כדי להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית. 48. טענת אפליה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בסיכומי המבקש טען כי חיובו בתשלום עבור מנה עת מונפקת לו חלק ממנה, מהווה אפליה בינו לבין מבוטחים אחרים. בעניין זה אנו מקבלים את טענת הכללית לפיה אין מדובר בהפליה בין מבוטחים, כי אם בשוני הרגולטורי בחיוב עבור כל תרופה, בין תרופה שנכללה בסל הבריאות לפני שנת 1998 לבין תרופה שנכללה בסל הבריאות לאחר שנת 1998. האפליה אינה בין מבוטחים. מבוטח יכול לרכוש תרופה אחת שבגינה יחוייב לפי שיטת המנות ותרופה אחרת, שבגינה יחוייב לפי שיטת האחוזים והכל - תלוי בתרופה עצמה, ולא תלוי המבוטח. טענת האפליה נדחית בנסיבות אלה. 49. הערה לפני סיום בעקבות הגשת העמדה מטעם המדינה, העלה המבקש בסיכומים טענות חדשות, שלא בא זכרן בבקשה המקורית. כך, הטענה כי שיטת המנות היא שיטה מסורבלת והיה על הכללית לבטלה הרבה לפני שנת 2009. 50. טענות אלה כולן לא הועלו בבקשה ולא ניתן להעלותן בשלב זה, של סיכומי תשובה. חלק מהטענות, כגון טענה לשיהוי בשינוי השיטה, מופנות אם בכלל, כלפי המדינה ולא כלפי הכללית. 51. סיכום נוכח קביעתנו לעיל, הרי שלא נמצא פסול בהתנהגות המשיבה בכל הנוגע לגביית תשלום עבור תרופות מהמבקש, לפי שיטת המנות. המבקש לא הוכיח שיש לו עילת תביעה כנגד הכללית בגין גביית תשלום עבור תרופות. ממילא לא הוכח שקיימת עילת תביעה במישור התביעה הייצוגית. 52. בטרם סיום נציין עוד כי בין הצדדים נטושה מחלוקת כבדת משקל בשאלה האם היחסים שבין המבקש למשיבה הם יחסים של "צרכן" ו"לקוח" כמשמעם בחוק הגנת הצרכן. כמו כן, מחלוקת בשאלת מעמדה של קופת חולים לעניין חוק תובענות ייצוגיות. בסוגיה זו נציין כי בתי המשפט אישור ומאשרים תביעות ייצוגיות וכן הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות כנגד קופות חולים. ראו לענין זה ת"צ (ת"א) 2786/07 שרה ישראלי נ' מכבי שרותי בריאות בע"מ (מיום 30/8/11). מכל מקום, נוכח קביעותנו לעיל, איננו מוצאים לנכון להכריע במחלוקות הנ"ל. 53. סוף דבר, לאור הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה להכיר בתביעת המבקש כתביעה ייצוגית, נדחית. 54. בשים לב לכך שלא התקיימו דיוני הוכחות בתיק ונוכח פרק הזמן שחלף מעת הגשת הבקשה ועד עתה, מצאנו לנכון להשית על המבקש הוצאות שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, בסך 15,000 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. השתתפות עצמיתתביעה ייצוגית