קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת: הבקשה וההתנגדות: 1. המנוחה ז"ל, ילידת 1922, נפטרה ביום 28/3/1998. היא השאירה צוואה מיום 29/8/95 (להלן: "הצוואה"), לפיה היא צוותה על המשיבה מס' 1 (להלן: "חברת הנאמנות") לפעול כדלקמן: "על חברת הנאמנות לשלם מתוך עזבוני את: (א) כל הוצאות כבודי האחרון כשבהקשר זה אציין כי מאחר ולא רכשתי חלקת קבר על חברת הנאמנות יהיה לטפל בקביעת מקום מנוחתי, בהקמת מצבה ובכל סידורי הבאתי לקבורה. (ב) כל החובות המגיעים ממני ו/או מעזבוני וכל ההוצאות, המסים והשכר הכרוכים בסידור עניני עזבוני וניהולו. 6. לגב' פוגל מרח' הרוא"ה ברמת- גן, בת דודתי, הנני מצווה את כל תכולת דירתי שתחפוץ בה וכן סכום חד פעמי של 10,000.- מר"ג או תמורתו בש"ח לפי השער היציג של יום התשלום בפועל. לא ציוויתי לה יותר מכך בשל יחסה הקר והמתנכר אלי. 7. לאחר ביצוע התשלומים וההנחלות נשוא סעיפים 5 ו- 6 לצוואתי זו הנני מצווה את כל עזבוני מכל מין וסוג שהוא למשרד הבטחון כדי שייעשה בעזבוני שימוש בהתאם לצרכים שיהיו קיימים באותה עת וכמפורט להלן ובלבד שיהא זה לרווחת החיילים בשירות סדיר המשרתים בצה"ל". 2. ביום 3/8/98 הגישה חברת הנאמנות בקשה לקבלת צו קיום צוואה. לכך הגישה ביום 16/9/98 גב' פוגל (להלן: "גב' פוגל" או "המבקשת") התנגדות למתן הצו ואליה הצטרפו אחיה מר מרדכי ואחותה גב' ציפורה. 3.1 הנימוק העיקרי להתנגדות מבוסס על הטענה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה והוא מצוי בסעיף 14 לתצהירה של גב' פוגל, שבו נאמר, בין היתר, כדלקמן: "ושוב, אין כל אפשרות כי המנוחה הרגישה מצדי כל יחס אחר אלא כזה שמהותו אהבה, מסירות ודאגה. יחס קר ומתנכר מעולם לא נהג ביחסים שביני לבינה... אין לי כל ספק כי לא היא זו אשר נסחה את הצוואה נשוא בקשת הקיום ובמיוחד נכונים הדברים בהתחשב בקיומה של טיוטה קודמת אשר היתה בידי ונעלמה, טיוטה בה לא הופיעה השורה "...בשל יחסה הקר והמתנכר אלי". אין לי כל ספק כי ידו של אי מי בדבר. החשד הגדול והמבוסס ביותר לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בכתיבת צוואתה הינה טיוטת צוואה אותה מצאתי בבית המנוחה, טיוטה ממנה נעדרה התוספת המפורטת כיום בסעיף 6 לצוואה בדבר יחסה הקר והמתנכר שלי כלפי המנוחה. אי מי שזהותו אינה ברורה לי וכן גם האינטרס והענין שלו בתיקון הצוואה טרח לתקן את טיוטת הצוואה אותה מצאתי בבית המנוחה, ולהוסיף את האמור בסעיף 6 לה... במטרה... לנשל את המבקשים מזכויותיהם ברכוש המנוחה". 3.2 בהמשך התברר כי אותה טיוטה נמצאה, הוגשה לביהמ"ש וסומנה ת/3. בטיוטה זו אין התייחסות כלל לחלקה של גב' פוגל בעזבון, וממילא היא גם נעדרת אותו משפט המייחס יחס קר ומתנכר לגב' פוגל. 3.3 עם זאת, וראוי כבר להדגיש, כי בהתנגדות יוחסה השפעה בלתי הוגנת לא רק למי שניסח את הצוואה דווקא, שכן כאשר נדרש ב"כ המתנגדים בבש"א 4598/98 לפרט ולהבהיר למי מיוחסת ההשפעה הבלתי הוגנת נרשם מפיו, בישיבת ביהמ"ש מיום 2.2.99, כדלקמן: "הריני מבהיר כי אנו טוענים שההשפעה הבלתי הוגנת שהיתה על המנוחה היא בראש ובראשונה מטעם פקידה בשם קלרה שעובדת בסניף בנק לאומי". פרטים אישיים אודות המנוחה 4. מתצהירה של גב' פוגל ניתן ללמוד את הפרטים הבאים: א. המבקשים הם דודנים של המנוחה, באשר אימם הינה אחותו של אבי המנוחה. ב. המבקשים הינם קרוביה היחידים של המנוחה באשר משפחתה נספתה בשואה. המנוחה ובעלה מר אברהם בר- לב (לשעבר ביולוברודה) עלו ארצה בשנת 1949 והשתקעו בחיפה. ג. לשניים נולד בן אשר ענה לשם חיים ואשר נפטר ממחלת סרטן בה לקה בהיותו בן 13 ובסמוך לחגיגת בר המצווה שלו. ד. המנוחה אשר עלתה כאמור מפולניה לא למדה את השפה העברית באופן מסודר אלא למדה קרוא וכתוב במהלך חייה המשותפים. 5. מהתצהירים ומהעדויות של גב' פוגל ואחיה נמסר על קירבה משפחתית חמה ואוהדת מצד המבקשים ועל טיפול מסור במנוחה בעת הצורך. תימוכין לכך אנו מוצאים בתצהירים ובעדויות של גב' שרה גולדשלאגר, חברה טובה של המנוחה, של גב' רחל גפן, חברה לעבודה של גב' פוגל, ושל גב' תמר אורן שכנה של המנוחה. האם הוכח קיומה של השפעה בלתי הוגנת? 6. בסיכומיו, מפנה ב"כ המבקשים אצבע מאשימה, בעיקר כלפי אותה פקידה בשם "קלרה" מסניף בל"ל ברח' ארלוזורוב, שם ניהלה המנוחה את חשבונה בבנק, כמקור לאותה השפעה נטענת. 7. בעדותה, מוסרת גב' פוגל פרטים (עמ' 13 לפרוטוקול) המרכיבים, לדעתה, את ההשפעה הנטענת, כדלקמן: "... הרעיפה עליה מתנות שונות... פה קיבלה עט, פה שעון, פה יומן, מחשבון, אמרה לי שהיא חברה מאוד טובה שלה... מתקשרת אליה ומזמינה אותה לבנק... שאפילו שהיה טור גדול אמרה לי 'רגינה את יכולה לשבת בשקט'... באה ללויה של בעלה, היא ועוד פקיד בנק, כמעט כל יום לשבעה...". 8. אמנם אותה "קלרה" סרבה ליתן תצהיר של "אדם נוסף" לצורך הבקשה לקיום הצוואה, מן הנימוק, כי המחלקה המשפטית של הבנק ו/או של חבר הנאמנות "רוצים שפחות להיות מעורבים בהליכים המשפטיים" (עמ' 35 לפרוטוקול), והיא גם לא העידה בביהמ"ש (למרות שמן הראוי היה כי תעשה כן כדי לנקות את עצמה מההשפעה הבלתי הוגנת שיוחסה לה), אולם אינני סבור שיש לראות בפעולות המתוארות משום השפעה בלתי הוגנת, במשמעות סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה1965-, המביאה את הצוואה לידי בטלות. 9. וזאת, באשר לא הוכח שהמנוחה, מבחינה רפואית, היתה תלויה פיסית או נפשית באותה "קלרה" (שהרי התייצבו המבקשת ואחיה, וגם חברות של המנוחה ושכנתה, והעידו על קשרים תכופים עימה), הצוואה לא זיכתה את קלרה בחלק כלשהו בעזבון, ולא נטען, לא כל שכן לא הוכח, שקלרה נטלה חלק בעריכת הצוואה, או היתה עדה לעשייתה או לקחה באופן אחר חלק בעריכתה. 10. לפי שנפסק ע"י כב' השופטת ד' דורנר, בע"א 3828/98, רחל מיכקשוילי ואח' נגד דוד מחקשוילי ואח' (טרם פורסם): "השפעה על המצווה כשלעצמה אינה פוסלת צוואה. נדרש שההשפעה תהיה לא הוגנת - היינו, השפעה הפוגעת ברצונו החופשי של המצווה". 11. בעניננו, סביר להניח, כי אפשר שקלרה, בראותה שמדובר באישה ערירית שלא עשתה צוואה, הביאה לידיעתה של המנוחה את הטיפול שמעניקה חברת הנאמנות לפי המפורט ביפוי הכוח מיום 29.8.95, ואת האפשרות לצוות את העזבון למוסדות ולגופים שונים. אני מוכן להניח, כי קלרה יעצה לה לעשות כן ואפשר שגם השפיעה עליה, כאשר לחברת הנאמנות עניין בפעילות כזאת (עמ' 27 לפרוטוקול), והפקידה עצמה עשויה אולי ליהנות מתוצאות השגיה, כפי שטוענת גב' פוגל בעדותה (עמ' 14 לפרוטוקול). 12. אולם יש לזכור במקרה הקונקרטי שלנו, כי המנוחה כאמור לא היתה תלויה פיסית או נפשית בקלרה. לא מדובר בהשפעה לבטל צוואה שכבר נעשתה, אלא במתן צוואה ראשונה. עניין ההצעה אותה קיבלה המנוחה הובא לידיעת קרוביה ומכריה של המנוחה ע"י המנוחה עצמה (ר' עדות המבקשת בע' 18 לפרוטוקול), אם כי לטענת המבקשת, המנוחה סיפרה רק על ההצעה למתן יפוי כח לטפל במנוחה ולא סיפרה על מתן צוואה. חלף זמן עד שנערכה הצוואה, שבעריכתה לא נטלה אותה קלרה חלק, וחלפו כמעט 3 שנים מאז עשיית הצוואה ועד פטירת המנוחה, שנפטרה לאו דווקא ממחלה מוגדרת אלא כתוצאה מתאונה בגלל שנפלה בביתה וקיבלה מכה בראשה (עמ' 23 לפרוטוקול), כשלא הוכח שהמנוחה לא היתה חופשיה או לא היתה צלולה בדעתה בעת חתימתה על הצוואה ובסמוך לכך, וחזקה גם שהיא הבינה והסכימה למה שביקשה לצוות. 13. באשר ליחסיה עם המבקשים, מהראיות אנו לומדים כי המנוחה היתה בעלת אופי אנוכי (עמ' 20 לפרוטוקול) ואין זה בלתי סביר, שהיא לא מצאה לנכון להשאיר את רכושה לקרוביה, מעבר לסכום שהיא צוותה לגב' פוגל, והעדיפה להעניקו לגוף ממלכתי, כמו משרד הבטחון, "לרווחת החיילים בשירות סדיר המשרתים בצה"ל". לא הוכח שזה לא היה רצונה, ולכן יש לכבדו, לקיימו ולהגשימו: ראה פסק דינו של כב' השופט א' ריבלין, בע"א 7506/95, מיכל שוורץ ואח' נגד בית אולפנא בית אהרון וישראל ואח' (טרם פורסם). 14. באשר לניסוח הצוואה, הסבירה עו"ד חנה שוסטק, בתצהירה נ/1 ובעדותה, כי היא מועסקת ע"י חברת הנאמנות בתפקיד "המוגדר כקצינת נאמנות", לפיו היא מטפלת, כמו גם אחרים, באותם אנשים המגיעים דרך סניפי הבנק או ממקומות אחרים, המבקשים לערוך צוואות, מסוג הצוואה שנערכה למנוחה. עו"ד שוסטק מסרה, כי היא ערכה את הצוואה עבור המנוחה, לאחר שיחות ופגישות עימה, הגם שאינה זוכרת את המקרה באופן מיוחד. למעשה, אין טענה בסיכומים בדבר השפעה לא הוגנת מצד עו"ד שוסטק. בכל מקרה, גם אין ראיה לכך. 15. הטענה המרכזית לגבי פעילותה של עו"ד שוסטק סובבת סביב אותה פיסקה המייחסת לגב' פוגל יחס קר ומתנכר למנוחה, שלא נמצאה בטיוטה הראשונה, והיא אשר הביאה לחשדות מצד המבקשים לגבי רצונה האמיתי של המנוחה בעת עריכת הצוואה. 16. אין מחלוקת, ובכך מודה למעשה עו"ד שוסטק גם בתצהירה הנ"ל, כי ניסוח הפיסקה היה שלה, אולם לפי שהסבירה, היא נוהגת לתמצת "במילים מעטות את מה שטען המצווה בתרעומת ובמשפטים ארוכים". 17. לא אוכל לקבוע אם אכן אותו משפט קר ומתנכר מבטא אל נכון את תחושתה של המנוחה, בעת עריכת הצוואה, כלפי גב' פוגל. עם זאת, יש לזכור, כי הפיסקה בכללותה, להבדיל מנוסח הטיוטה ת/8, שנמצאה בדירת המנוחה, בא למעשה להיטיב עם המבקשת, באשר העניק לה חלק כלשהו בעזבון, לעומת הנוסח שבת/8, אשר לא העניק לה דבר. 18. לסיכום, הגם שנותר בי ספק אם המילים "יחס קר ומתנכר" אכן מבטאות את רגשותיה של המנוחה כלפי המבקשת, לא שוכנעתי שהצוואה לגופה אינה מבטאת את רצונה האמיתי של המנוחה ושהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. על כן, אני דוחה את התנגדות המבקשים לקיום הצוואה. הערת סיום 19. בע"א 7506/96 מיכל שוורץ ואח' נגד בית אולפנא בית אהרון וישראל ואח', הנ"ל, הוסיף כב' השופט י' טירקל את הדברים הבאים, הנוגעים גם לעניננו: "אעיר לענין זה כי לפי נתונים ראשוניים שהובאו לפני הוועדה לתיקונים בחוק הירושה שבראשותי, נראה כי במספר גדול של התנגדויות לקיום צוואה - ואולי ברובן - מושתתות ההתנגדויות על טענה זאת. בדיוני הועדה הועלו הצעות שמטרתן, בין היתר, לייעל את הדיון בה בדרכים שונות; כמו העברת נטל ההוכחה על שכמו של מי שטיפל במנוח - בביתו או במוסד - כי הצוואה לטובתו של המטפל לא נעשתה עקב השפעה כזאת; יצירת חזקה (בדומה להצעת וועדת הקודיפיקציה האזרחית לעניין עושק) כי היתה השפעה כזאת, בכל מקרה שבו היו "יחסי תלות" או יחסי אמון מיוחדים - כמו של רופא או עורך דין - בין המצווה לבין הזוכה. לפי הצעה אחרת יועבר נטל ההוכחה למבקש קיום הצוואה בכל מקרה שבו נעשתה הצוואה "בנסיבות מחשידות". נושא נוסף שנדון היה אם יש מקום להביא בחשבון את העובדה שיש יורשים קרובים, שלא זכו בחלק מן העזבון, מול 'ציידי ירושות' שזכו בו, כאשר בוחנים אם היתה השפעה כזאת. מדובר, אפוא, בנושא קשה ובעייתי שפתרונו - בדרך כלל ובמקרים מסוימים - אינו פשוט". 20. כאן כמו שם, אף אני הגעתי למסקנה כי לפי הדין הקיים, לא עלה בידי המבקשים להוכיח, שהיתה השפעה בלתי הוגנת מטעם המשיבים, בזמן שנערכה צוואתה של המנוחה, בפרט כאשר בעניננו אין ולא היתה טענה, שמשרד הבטחון עצמו נטל חלק כלשהו בעריכת הצוואה, הגם שהצוואה זיכתה אותו למעשה בחלק הארי של העזבון. 21. אי אפשר להתעלם מתחושת הקיפוח, שבאה לידי ביטוי בעניננו, במהלך עדותה של המבקשת ובמהלך עדותו של אחיה, המבקש מס' 2. ככלל, קרובים לנפטר סבורים, כי בנקים, מוסדות וקרובים אחרים פועלים כ"ציידי ירושות", כנגד הפקת טובת הנאה ורווח כספי כתוצאה מפעילותם. על היקף פעילותה של חברת הנאמנות בעניננו שמעתי מעדותה של עו"ד שוסטק, אשר בחקירתה הנגדית סיפרה על כמה עורכי-דין הפועלים כקציני נאמנות מטעם החברה לנאמנות, על חוזרים בכתב הנשלחים לסניפי הבנק ועל קיום פגישות ואסיפות הסברה עם מנהלי ועובדי הסניפים (עמ' 27 לפרוטוקול). אין ספק, שבצד פעילות זו יש גם שכר עבור ביצוע הצוואה וניהול העזבון, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בעניננו, במפורש, בסעיף 8 של הצוואה ובסעיף 8 של יפוי הכוח (עם כניסה לתפקיד, עמלה חד פעמית בשיעור נתון משווי הרכוש ועמלה שנתית בשיעור מסויים משווי הרכוש שימצא מידי פעם). 22. אין תימה, איפוא, שתחושת קרובי הנפטרים היא, ולא בלי צדק, שהבנקים נהנים, האחרים שזכו בעזבון (כמו בעניננו) גם הם נהנים, ואילו רק הם, קרובי הנפטר, יוצאים חסרים או כמעט חסרים. 23. אמת, לפי שמצאתי בעניננו, לא נפל פגם בצוואה במובן סעיף 35 לחוק הירושה, שהרי משרד הבטחון אינו מצוי בין אלה שהסעיף מונה אותם, וכאמור, גם לא מצאתי שהצוואה בטלה מחמת השפעה המגיעה כדי השפעה בלתי הוגנת, במובן סעיף 30(א) לחוק הירושה. משום כך הצעתי לב"כ המדינה, מתוך זיקה לאותן הערות של כב' השופט י' טירקל בפרשת שוורץ הנ"ל, להעניק, ולו לפנים משורת הדין, אחוז מסויים מהעזבון למבקשים, כקרוביה היחידים של המנוחה, אך למרבה הצער תשובתה של ב"כ המדינה היתה כי "המדינה לא מסכימה לשום פשרה", למרות שלפי שהבנתי מדובר בעזבון בעל שווי לא מבוטל. 24. אם יורשה לי, הייתי מציע לוועדה הנכבדה הנ"ל, כי אותה חזקה מיוחדת הנזכרת ע"י כב' השופט י' טירקל בהערותיו, אם תוצע ותתקבל, ראוי שתחול גם על כל אדם (כולל בנקים ומוסדות פיננסיים לסוגיהם) הנוטל חלק בעריכת צוואה, כעיסוק, בין אם הוא עצמו הזוכה בעזבון ובין אם הוא עושה זאת לטובת אדם אחר, שיזכה בו. סוף דבר 25. לפיכך, ועל סמך האמור, אני דוחה את התנגדות המבקשים ונותן צו לקיום הצוואה, כמבוקש. 26. בנסיבות העניין, אני סבור שמן הראוי, כי כל צד ישא בהוצאותיו. צוואהירושההתנגדות לצוואההשפעה בלתי הוגנת