קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לתוכנית בנייה - שכר טרחת עורך דין: א. ר ק ע 1. תחילתה של תביעה זו בפני כבוד השופטת ד. לאו והיא הועברה לשמיעה בפני במחצית שנת 2000. 2. התובעים הנם עורכי דין, העותרים לחייב את הנתבעים לשלם להם שכר טרחתם, מכח עילה חוזית ומכח עילת עשיית עושר ולא במשפט. 3. תביעה זו מתייחסת למקרקעין, הידועים כגוש 6455 חלקה 2 (להלן: "המקרקעין"), אשר נתבעת 1 (להלן: "טובה") ואחיה ז"ל (להלן: "המנוח") היו בתקופה הרלבנטית לתביעה בעלי המקרקעין, בחלקים שווים. 4. לטענת התובעים, כי אז במהלך 4/93' פנה המנוח אל תובע 1, עו"ד בר-אל (להלן: "בר-אל") ובקש ממנו, כי יטפל עבורו ועבור טובה טפול משפטי מלא בכל הקשור למקרקעין, הכולל טיפול, שתחילתו בשינוי יעוד המקרקעין, טיפול בענייני הפקעות, הגשת התנגדויות וכדומה ועד למימוש ומכירת המקרקעין. 5. לטענת התובעים, הרי שהמנוח התחייב, בשמו ובשם טובה, כי בגין קבלת השרותים המשפטיים כולם ו/או חלקם ישלמו לתובעים את מלוא שכר הטרחה, שיתקבל במסגרת הטיפול במכירת היחידות שיבנו במקרקעין, טיפול שהתובעים יבצעוהו (להלן: "התמורה"). 6. אין מחלוקת, כי התובעים החלו בטיפול במקרקעין, בכך שיזמו מהלכי תכנון והתקשרו לשם כך עם האדריכלית הגב' אריאלה לב-תמיר ואף הגישו בשם הבעלים התנגדות לתוכנית בנין ערים הר/במ/600/5 (להלן: "ההתנגדות" ו"התוכנית המוצעת", בהתאמה) והופיעו בדיונים שנקבעו בהתנגדות. 7. אין מחלוקת, כי ביום 3.1.94 החליטה הועדה לבנין ולמגורים לבטל התוכנית המוצעת ולאפשר הגשת תוכנית חדשה לגבי המתחם, כולל המקרקעין ולטענת התובעים המשיכו הם לפעול במהלך שנת 1994 לקדום תוכנית חדשה, כאשר ביום 19.4.94 נתקיים מפגש, במסגרתו גובשה סופית המתכונת של התוכנית החדשה "ובשלב זה נסתיים, לאחר שנשא פירות, טיפולנו בגבוש זכויות הבניה המכסימליות לגבי המקרקעין והיה צריך להמתין להשלמת כל ההליכים הפורמליים הנדרשים לאשור התוכנית החדשה..." (ראה סעיף 8 י"א לתצהיר בר-אל). 8. ונציין, כי במהלך חודש יוני 1996 ניתן תוקף לתוכנית החדשה היא תוכנית בנין ערים הר/במ/600/5/א (להלן: "התוכנית החדשה"). 9. עוד מוסיפים התובעים וטוענים, כי במהלך 1994 המשיכו לפעול לקדום מימוש המקרקעין, וכי ב- 2/94' נתבקשו ע"י המנוח לבחון אפשרות מכירת המקרקעין ליזם בשם אייל - הצעה שנבדקה ע"י התובעים, אשר המליצו למנוח לא להתקשר בה. 10. מאוחר יותר נתברר לתובעים, כי המנוח התקשר בעסקה עם היזם באמצעות עורך-דין אחר (עסקה שבסופו של דבר כשלה) ומשנתברר להם הדבר - פנו אל המנוח ואל טובה בדרישה לקבלת התמורה. 11. משדרישתם זו לא נענתה על אף פניות לא מעטות, הגישו התביעה שבפני, אלא שזו הוגשה לאחר פטירת המנוח ולפיכך, הנתבעים שבפני הינם טובה ונתבעים 2 - 5 שהוגדרו כ"יורשי עזבון המנוח גרשון שלום ז"ל", כשעתירתם הנה לתשלום שכ"ט בשעור של 50% מן התמורה בשעור של 2% + מע"מ משווי המבונה הנאמד בסך של 17,380,000$ ובסה"כ בסך בשקלים השווה ל- 173,800 $+מע"מ. 12. הנתבעים טוענים, כי פניית המנוח אל בר-אל היתה אך לצורך טיפול בהתנגדות ומשכך, זכאים התובעים אך לשכר בגין עניין זה וכי בכל מקרה פנו המנוח ובנה של טובה בשלב מסוים אל בר-אל ובקשו ממנו, כי יחדל מלייצגם ואף בקשו לקבל חשבון שכ"ט, שמעולם לא נשלח אליהם. 13. יצויין, כי בכתב ההגנה נטען, כי טובה מעולם לא שכרה את שרותי מי מבין התובעים וכי דין התביעה כנגדה להדחות, כאשר בסיכומיהם טענו אף נתבעים 2 - 5, כי דין התביעה כנגדם להדחות, שכן לא הוכח, כי הנם יורשי המנוח. 14. עולה, כי השאלות הצריכות הכרעה בתיק זה הנן כמפורט: א. שאלת היריבות שבין התובעים לבין טובה ולבין נתבעים 5 - 2. ב. מה היתה ההסכמה בין המנוח לבין בר-אל ביחס לטיפול ולתמורה בגינו, והאם שונתה מאוחר יותר על ידי מי מהם. ג. בכפוף לקביעתי ביחס לשאלה ב' לעיל - מהו שכר הטרחה המגיע לתובעים. 15. בתיק זה העידו בפני המפורטים: מטעם התובעים - בר-אל; תובע 3, עו"ד יעקב זליגמן (להלן: "זליגמן") והמומחים המפורטים: עו"ד בייניש - אשר בחוות דעתו קבע, כי לאור המצוי בתיק זכאים התובעים לשכר טרחה בשיעור של 66% - 75% מן התמורה (בשיעור של 2% + מע"מ) (להלן: "עו"ד בייניש"). עו"ד אריה וירניק (להלן: "וירניק") והמהנדס ושמאי המקרקעין מר עמיקם יציב שהעריך שווי החלקה לפי התוכנית החדשה ובחן את ההתנגדויות (להלן: "יציב"). מטעם הנתבעים - טובה; אחיה מר עופר גרשון (להלן: "האח") ובנה, גונן כספי (להלן: "הבן"). אדון כעת בשאלות הצריכות הכרעה ב. היריבות ביחס לנתבעת - טובה 1. לטענת טובה בכתב ההגנה, כי אז מעולם לא שכרה את שרותי מי מבין התובעים ולפיכך, דין התביעה כנגדה - להדחות. 2. בתצהירה טענה טובה, כי הסמיכה את בנה לפעול בשמה ועבורה בכל הקשור למקרקעין וכי מעולם לא הסמיכה את המנוח לסכם בשמה "טיפול כולל" עם עו"ד בר-אל. 3. גם בנה, בתצהירו, מעיד, כי ייצג את אמו בכל הקשור למקרקעין. 4. בחקירתה הנגדית אישרה טובה, כי ביחס למקרקעין פעלו בנה והמנוח ביחד (ראה עמ' 10 לפרוטוקול המוקלט (להלן: "פ.מ") שורות 22 - 23) וכי היה לה אמון מוחלט בפעולותיו של אחיה (ראה עמ' 9 פ.מ. שורות 2 - 12). 5. הבן בחקירתו הנגדית מאשר, כי: "כמובן שאח של אמא שלי פעל יחד איתי בכל נושא ה...סליחה, אני באמת, הוא פעל יחד איתי בשמה של אמא שלי" (ראה עמ' 15 פ.מ. שורות 19 -21) (הדגשה שלי - א.ב.נ.). 6. לכך יש להוסיף את עדות בר-אל ולפיה: "הכל סוכם עם מר גרשון והסיכום היה גם בשם אחותו וכך סוכם הדבר עם גרשון, אשר הציג עצמו, כמי שמטפל בעניין גם מטעם אחותו". (ראה עמ' 31 שורות 12 - 13). ונפנה אל תצהירו של המנוח שצורף להתנגדות בו נאמר - "אני ואחותי טובה כספין הננו בעלים של המקרקעין...ותצהירנו זה ניתן במסגרת התנגדות לתוכנית..." (ראה נספח ה' לתצהיר בר-אל). 7. עוד יצויין, כי הוכח לי, כי כאשר נקשרה עסקה בין בעלי המקרקעין ליזמים שלא במשרד התובעים, חתם המנוח על ההסכם גם בשם אחותו מכוח יפוי כח שנתנה לו. 8. בכל המפורט עד כה יש כדי להביאני למסקנה, כי המנוח פעל בשמו ובשמה של טובה, כשלוח מטעמה ויש להחיל בענייננו את הוראות חוק השליחות, התשכ"ה - 1965. ביחס לנתבעים 2 - 5 1. בכתב התביעה (סעיף 2 (ב) ) נטען ביחס לנתבעים אלה, כי הנם "למיטב הידיעה יורשיו החוקיים של המנוח". 2. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי התובעים לא הוכיחו דבר באשר להיות נתבעים אלה בבחינת יורשי המנוח, במיוחד לאור הכחשת העניין בכתב ההגנה. 3. מעיון בכתב ההגנה נגלה, כי בסעיף 3.2 שבו הכחשה כללית לאמור בסעיף 2 לכתב התביעה על סעיפיו הקטנים, כאשר בסעיף 5.1 לכתב ההגנה נכתב: "הנתבעים יטענו, כי אין לחייב מי מהם בכל חיוב העולה על חלקו בעזבון, על פי צוואתו של המנוח". 5. אין כל מחלוקת, כי התובעים לא הביאו עדות ו/או ראייה כלשהי ממנה ניתן ללמוד, כי נתבעים 2 - 5 אכן יורשי המנוח. גם אם נאמר, כי באמור בסעיף 5.1 לכתב ההגנה, כפי שצוטט לעיל, יש משום הודאה מטעם הנתבעים לגבי היותם יורשי המנוח - אין בכך כדי לסייע לתובעים, באשר לא הוכח לי מה חלקו של כל אחד מהם בעזבון, שהרי כל אחד מהם יכול להיות מחוייב רק על פי חלקו בעיזבון. 6. משלא הוכח דבר ביחס לנתבעים 2 - 5, יש להורות על דחיית התביעה כנגדם בהעדר יריבות. ג. ההסכמה 1. מן העדויות שהובאו בפני למדתי, כי המנוח פנה לבדו אל בר-אל וביקש, כי יטפל בענייננו. 2. ביחס לפניה זו קיימת בפני אך עדותו של בר-אל, אשר יש להחיל לגביה הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. 3. בר-אל טען בתצהירו (סעיף 7), כי במשרדו נהוג לקבל תיקי מקרקעין אך לטיפול כולל, כנגד התמורה שאוזכרה לעיל והוסיף: "אני הצגתי בפני המנוח גרשון ז"ל את מתכונת הטיפול וההסדר לעניין שכר הטרחה כאמור לעיל והמנוח גרשון ז"ל הביע את הסכמתו המפורשת להסדר כולל לעיל". 4. עוד נטען בתצהיר, כי אלמלא הסכמתו זו של המנוח, לא היה המשרד מקבל אך את הטפול הנקודתי בהתנגדות. 5. עוד זליגמן טען בתצהירו, כי מעולם לא סוכם עם המנוח על תשלום ספציפי באשר להתנגדות ולפיכך ולטענתו, יש בכך כדי לבסס הגרסה, כי הוסכם עימו על טיפול כולל. 6. התובעים לא החתימו את המנוח על הסכם שכר טרחה ובסיכומיהם הסתמכו בין היתר, על עדותו של עו"ד וירניק לפיה, רק מקום בו מדובר בלקוח חדש יחתים עוה"ד את הלקוח על הסכם שכר טרחה והפנו אל הטענה, כי במקרה שבפנינו היתה הכרות מוקדמת בין המנוח לבין בר-אל (וראה לעניין זה עדות בר-אל בעמ' 35 שורות 7-4). 7. בשלב מסוים ועוד טרם אושרה התוכנית החדשה, פנה המנוח אל בר-אל וביקש ממנו להפסיק לייצגו. 8. הבן טוען, כי פניה זו התרחשה ביום 25.10.93 בפגישה בה נכחו בר-אל, הבן והמנוח, ונתקבלה בהבנה ע"י עו"ד בר-אל ועוד מוסיף הוא, כי פניה זו באה לאחר מפגש שנתקיים במשרד עו"ד בר-אל בין המנוח לבין שני יזמים (אייל) קולא ופמילה, אשר בחנו אפשרות לרכישת המקרקעין עסקה שבר-אל המליץ בפני המנוח לא להתקשר בה. (ראה סעיפים 10 - 13 לתצהיר הבן). 9. בר-אל בתצהירו אינו מאזכר פניה של המנוח לביטול ההתקשרות וטוען עוד, כי המפגש עם היזם (אייל) קולה נתקיים ב- 2/94' או בסמוך לכך. 10. בחקירתו הנגדית ציין בר-אל "סיטואציה שהיתה לי עם גרשון ועם בן אחותו שבקשו שאני אשחרר אותם מלייצג אותם וזה קרה גם אחרי שגרשון התקשר אלי לאחר אותה סטואציה ואת גרשון שאני מכיר שנים רבות, הוא מהיר לכעוס ומהיר להתרצות ואמרתי לו אז שאני מתכוון ללכת לאותה ישיבה" (ביום 8.3.94 בועדה המקומית - א.ב.נ.)..." (ראה עמ' 35 שורות 4 - 7). ובהמשך חקירתו מוסיף בר-אל, כי לאחר שהמנוח "התקרר" "הוא התקשר אלי ושאל אם הכנתי חשבון... ואמרתי שאני ממשיך בהליכים ושאני מציע שלא אגיש את חשבון שכר הטרחה, כי זה יהיה שוב בניגוד לאינטרסים שלו. מפני שעל פי ההסדר, שכ"ט בכל מקרה יהא פונקציה של שווי הנכסים הבנויים בהתאם למוסכם". (ראה עמ' 37 שורות 16 - 23). 11. כך או כך ביום 13.4.94 שגר בר-אל מכתב למנוח ובו ציין, כי במשרד נתקבלה הזמנה למפגש של בעלי קרקעות ונציגיהם, שאמור להתקיים ביום 19.4.94 ונכתב בו: "אנו נופיע במפגש הנ"ל ורצוי, כי גם אתם תהיו נוכחים שם". (ראה נספח ט' לתצהיר בר-אל). 12. בהמשך שיגר בר-אל מכתב אל המנוח נושא תאריך 9.10.94 המציין, כי למשרד נודע, כי המנוח התקשר בזכרון דברים למכירת חלק מהמקרקעין "ללא ידיעתנו". ועוד נכתב בו: "כפי הידוע, ענין שכר הטרחה המגיע למשרדנו טרם הוסדר על ידיכם, ואי לכך אינכם רשאים למסור הטפול בענין... לעורכי דין אחרים." (ראה נספח י"ג לתצהיר בר-אל). 13. לאחר שמיעת העדויות, עיון במוצגים שהוגשו לתיק במצורף לתצהירים ולאור הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות, אני קובעת, כי התובעים לא הצליחו לשכנעני במידה הדרושה במשפט האזרחי, כי סוכם במפורש בינם לבין המנוח, כי האחרון מוסר לטפולם הכולל את ענין המקרקעין וכי עבור טפול כולל זה יזכו התובעים לתמורה. 14. יתכן, כי התובעים ציפו, כי ענין המקרקעין כולו ימסר לטפולם ולפיכך, לא סיכמו עם המנוח שכר טרחה באשר להתנגדות ואולם עדין לא שוכנעתי, כי המנוח הבין והסכים לכך, כי מעת פנייתו הראשונה לבר-אל עובר הטפול הכולל למשרדו וכי בכך קשור הוא אל משרד התובעים עד למכירת כל המבונים. 15. חוסר הסכמה זה מצד המנוח נלמד, בין היתר, מן העובדה, כי בקש לנתק את קשריו עם משרד התובעים, והרי מדוע יעשה כן אם יודע הוא כי בכל מקרה יצטרך לשאת בתשלום התמורה?! 16. לא נסתר מעיני, כי לאחר שהביע המנוח רצונו זה המשיך המשרד לפעול בענין ההתנגדות - אלא שאין ענין זה סותר את קביעתי ולפיה, המנוח לא הסכים, כי פנייתו לבר-אל תקשור אותו לצורך הטפול הכולל כנגד התמורה ובהחלט ניתן לקבוע, כי לאחר פניית המנוח לבר-אל להפסיק ההתקשרות חזר הוא מפנייתו זו ובקש המשך הטפול בהתנגדות, כפי שנעשה בפועל. 17. גם בעצם הבאת היזמים קולה ופמילה למשרד התובעים ע"מ לבחון אפשרות לקשור עמם עסקת מכר - אין עדין כדי ללמד, כי מלכתחילה הוסכם, כי הטפול יהא כולל. 18. אציין עוד, כי בר-אל טען בתצהירו כמו גם בחקירתו, באשר למפגש עם היזם קולא, כי "... ולהיפך, הודגש על ידי שמתכונת ההסדר שלי עם גרשון היא כזו ששכרינו עבור כל הטפול הוא נגזר מהמכירות בפרויקט והכוונה של גרשון שע"מ להשתחרר מההתחייבות שלו הטפול יהא באמצעות קולה וקולה הסכים." (ראה עמ' 36 שורות 14-17). 19. התובעים הנם בבחינת "המוציאים מחברם" ועליהם נטל ההוכחה והשכנוע במיוחד כשנטענת טענה בדבר סיכום שנעשה עם מנוח. 20. בנסיבות הענין לא ברור לי מדוע לא הביאו התובעים לעדות מטעמם את קולא זה שיאשר את קיומו של ההסדר (קרי, כי התובעים זכאים בכל מקרה לשכר כנגזרת ממכירת המבונים) כאשר ההלכה בדבר אי הבאת עד רלבנטי הנה ידועה ומוכרת. 21. יתרה מכך; גם התכתובות שיצאו בזמן אמת אינן מלמדות אודות קיום הסכם מפורש כנטען ע"י התובעים. במכתבו של בר-אל למנוח מיום 9.2.94 (נספח ט') בו הודיעו אודות בטול התוכנית המוצעת ציין הוא בשוליו: "הנכם מתבקשים לעמוד עמנו בקשר לתאום של המשך המהלכים והפעילות." מנוסח זה יש ללמוד, כי המהלכים והפעולות טרם סוכמו ויש להגיע להסכמות לגביהם. 22. במכתבו של עו"ד בר-אל מיום 9.10.94 (נספח כ') בו הודיע למנוח, כי נודע לו אודות התקשרות עם יזמים, שבוצעה ע"י משרד אחר נכתב: "כפי הידוע, ענין שכר הטרחה המגיע למשרדנו טרם הוסדר על ידיכם ואי לכך..." לו היתה קיימת הסכמה מפורשת וברורה כנטען ע"י התובעים הייתי מצפה, כי בר-אל ינקוט במכתבו לשון ברורה ונחרצת ויבהיר באמצעותה למנוח, כי כל פעולה שיעשה אינה משחררת אותו מחובתו לשלם לתובעים את התמורה - אך לשון שכזו לא ננקטה. 23. סיכומו של פרק זה - לא שוכנעתי בקיומה של הסכמה מפורשת, שהושגה בין הצדדים ולפיה, יקבלו התובעים את הענין לטפול כולל כנגד התמורה, לה יהיו זכאים בכל מקרה, גם אם לא בצעו אלא חלק מאותו טפול כולל. משכך, זכאים התובעים לשכר בגין טפולם בהתנגדות, כאשר קביעה זו אף מתיישבת יפה עם פסיקתו של כבוד השופט ד. לוין, בפסק הדין המנחה ע"א 136/92, בייניש נגד דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מז (5), 114. ד. השכר 1. משהגעתי למסקנה בדבר אי קיומה של הסכמה, כאמור, יש לקבוע כעת מהו השכר לו זכאים התובעים בגין הטפול בהתנגדות, כאשר ההלכה הינה, כי בנסיבות העניין, יהיו זכאים התובעים לשכר ראוי. 2. עו"ד וירניק אשר נחקר על חוות דעתו העיד, כי השכר הראוי בגין הגשת ההתנגדות נע בין 20,000 $ ל - 30,000 $ (ראה עמ' 27 שורוה 17). 3. בעניננו הוכח, כי התובעים פעלו באופן ראוי בהליך ההתנגדות - ראה חוות דעתו וחקירתו הנגדית של המומחה יציב ובשל כך יש לקבוע, כי יהיו זכאים לרף העליון של השכר, קרי בסך בשקלים השווה ל - 30,000 $ + מע"מ. 4. לאור כל המפורט לעיל, יש לקבוע, כי התובעים זכאים לתשלום שכרם הראוי בסך של 30,000 $ + מע"מ. 5. סכום זה ישולם להם על ידי נתבעת 1 וזאת, לאור הסכמתו של בא כוחה בסיכומיו (סעיף 14 ה'), לפיה מקום בו יורה בימה"ש על תשלום מכח "שכר ראוי", יחול תשלום זה במלואו על נתבעת 1. סיכומו של דבר; אני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובעים סך בשקלים השווה ל - 30,000 $ + מע"מ לפי שער יציג במועד בצוע התשלום. עוד תשלם נתבעת 1 לתובעים, הוצאותיהם וכן שכר טרחת עורך דינם בסך של 10,000 ₪ + מע"מ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. ביחס להוצאות - מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. ביחס לשכר הטרחה - מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. התביעה כנגד נתבעים 2 - 5 נדחית. התובעים ישלמו הוצאות נתבעים אלה וכן שכ"ט עורך דינם בסך של 7,500 ש"ח + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. ביחס להוצאות - מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. ביחס לשכר הטרחה - מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. עורך דיןתוכנית בניהבניההתנגדות לתכניתשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה