קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנכלות לעובד עקב הגשת תלונה: 1. תובענה זו עניינה בפיטורי התובע אשר היו, לשיטתו, תוצאה של התנכלות עקב תלונה אותה הגיש לרשם העמותות, בנוגע לאי סדרים כספים בניהול העמותה ותשלום שכר שלא כדין לנשות הנתבעים 3-4 והתעקשותו להמשיך ולברר את התלונה, למרות ממצאי רשם העמותות, שדחו את החלק הארי של תלונות התובע. 2. יצויין כי עילת התביעה, בכל הנוגע לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז-1997 (להלן:"חוק חשיפת שחיתויות") התיישנה, כמפורט בהחלטת בית הדין הארצי בנדון. העתירה שהגיש התובע בנדון לבית משפט עליון, נמחקה (בג"צ 8804/09). 3. זה המקום לציין כי עילת התביעה בגין רכיב עגמת הנפש שבאה לעולם מכוח חוק חשיפת שחיתויות ע"ס 150,000 ₪ אינה חלק מעילות התביעה, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הארצי מיום 22.1.12. 4. משכך רכיב התביעה היחיד שנשאר בתיק זה הינו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הצדדים לתובענה 5. התובע, משה זעירא, בעל תואר בהנדסת מכונות מהטכניון בחיפה ובעל תעודת הוראה למתמטיקה ממכללת בית ברל. התובע החל לעבוד משנת 1998 כמורה בבר אילן, בתוכנית "תוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה", שמטרתה להכשיר תלמידי תיכון מוכשרים למעבר בחינת הבגרות במתמטיקה בסוף כיתה י', במתכונת של 5 יחידות ובשלב ב' לקלוט את התלמידים המצליחים, ללימודים אקדמיים בתוכנית לתואר ראשון במתמטיקה כבר בכיתות יא- יב (להלן:"התכנית"). 6. הנתבעת 1, הינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה (להלן:"אוניברסיטת בר אילן ו/או האונברסיטה"). התוכנית לא נמנתה על הפעילות האקדמאית הרגילה באוניברסיטת בר-אילן, הואיל ומדובר בלימודים לבגרות, בעוד שעיקר הפעילות האקדמית של האונברסיטה מתמקדת במחקר ובהוראה לתארים מתקדמים. 7. הנתבעת 2 הינה עמותה רשומה, שקמה בשנת 98, לצורך קידום ההוראה והמחקר במדעי המתמטיקה בישראל, מתן מענקי מחקר והעסקת חוקרים במדעי המתמטיקה, הענקת מלגות לתלמידים וסטודנטים, עיסוק בשיפור הוראת מדעי המתמטיקה בכל הרמות. (להלן:"העמותה"). 8. הנתבע 3 - פרופ' ברנרד פינצ'וק הינו פרופ' למתמטיקה, עבד באוניברסיטת בר אילן כחבר סגל אקדמי במשך כ-30 שנים. החל משנת 93 ועד לפרישתו לגמלאות שימש, במסגרת עבודתו באונברסיטה, כראש האקדמי של התוכנית ביחד עם פרופסור ארד. הנתבע 3 הקים את העמותה, ה"מרכז הישאלי לקיום מדעי המתמטיקה" ביחד עם חברים נוספים. מאז הקמת העמותה ועד לשנת 91 שימש כחבר בועד המנהל של העמותה. בשנת 91 השעה את עצמו מפעילותו בעמותה עקב עיסוקיו באוניברסיטה. משנת 2003 ועד היום הינו מספק שירותי יעוץ חיצוני לעמותה באמצעות חברה חיצונית שבבעלותו, ביחד עם פרופסור ארד. 9. הנתבע 4, פרופוסר צבי ארד, הינו פרופסור למתמטיקה, עבד באוניברסיטת בר אילן כחבר סגל אקדמי במשך כ-35 שנים. שימש בין היתר גם כרקטור וכנשיא בפועל של אונברסיטת בר אילן. פרש מהאונברסיטה בשנת 2002. ביום 1.12.98 הקים את "המכרז הישראלי לקידם מדעי המתמטיקה", עמותה רשומה , בן היתר, ביחד עם הנתבע 3. כן כיהן עם פרופ' פינצוק כראש אקדמי של התוכנית. מאז הקמת העמותה ועד לשנת 91 שימש כחבר בועד המנהל של העמותה. בשנת 1989 השעה את עצמו מפעילותו בעמותה עקב עיסוקיו באוניברסיטה. משנת 2003 ועד היום הינו מספק שירותי יעוץ חיצוני לעמותה באמצעות חברה חיצונית שבבעלותו, ביחד עם פרופסור פינצו'ק. 10. הנתבעות 5-6, הגב' פרידמן אלישבע, והגב' ליבה קלייבמן ניהלו את התוכנית במועדים הרלוונטים לתביעה ועד היום. במועדים הרלוונטים של התביעה, היו עובדות של אוניברסיטת בר אילן, אולם לא הועסקו במשרות תקניות של האונברסיטה אלא באמצעות תקציב של רשות המחקר, שהינו גוף אונברסיטאי המנהל פרוייקטים שבנויים על תקציבים "סגורים", המועסקים בהם אינם נמנים על תקני האונברסיטה. לאחר השינויים שחלו בשנת 08, הן הפכו להיות עובדות של העמותה. 11. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: א. התובע החל לעבוד כמורה למתמטיקה בתוכנית, מיום 1.9.98, בהיקף משרה חלקי וזאת עד ליום 30.6.2004. התובע קיבל תלושי שכר מאוניברסיטת בר אילן. עבודתו בוצעה בבתי ספר שונים באיזור השרון. אוניברסיטת בר אילן הנפיקה את תלושי השכר של התובע. ב. ביום 8.8.03 הגיש התובע תלונה לרשם העמותות בנוגע לחשד שהתעורר אצל התובע, בנוגע לאי סדרים בניהול העמותה. ד. ביום 31.8.03 הגיבה העמותה לכלל הטענות שהועלו כלפיה, זאת במכתב מיום 31.8.03. ה ביום 1.9.03 הגיבו הנתבעים 3 ו-4 לרשם העמותות בנוגע לתלונת התובע. ו. ביום 7.12.03 העביר משרד רו"ח בריטמן אלמגור לעו"ד שביט, ממחלקת תלונות וחקירות של רשם העמותות את ממצאי בדיקתו, בנוגע לתלונה שהגיש התובע כנגד העמותה. ז. ביום 17.12.2003 העבירה עו"ד אביבה שביט, מנהלת מחלקת תלונות וחקירות מרשם העמותות לעמותה את ממצאי הדו"ח וציינה כי רוב התלונות של התובע נדחו, למעט מספר הערות. ח. ביום 29.1.04 התקיימה פגישה בין התובע לנתבעים 3 ו-4, בה נכחה גם הנתבעת 5. השיחה הוקלטה ותימלול מלא שלה הוגש לתיק בית הדין . ט. בחודש פברואר 2004 שלחו מנהלות התוכנית לכלל המורים בתוכנית, לרבות לתובע, מכתב לצורך שיבוץ ללימוד קבוצות תלמידים בתוכנית לשנת הלימודה הבאה. לטענתם המכתב נשלח בטעות. י. ביום 26.2.04 פנה התובע במייל למנהלות התוכנית, הנתבעות 5-6, בבקשה ללמד בשנה הבאה את קבוצת ט'. יא. ביום 26.3.04 פנתה הנתבעת 6 לתובע והודיע לו כי התוכנית לא תוכל להעסיקו בשנה הבאה. יב. ביום 19.4.2004 שלחה הנתבעת 6, מכתב לתובע המודיע לו על הפסקת העסקתו תוך ציון נימוקי הפיטורים. יג. התובע המשיך ללמד עד לסוף שנת הלימודים. יד. ביום 24.5.2004 רשם העמותות אישר כי העמותה מקיימת את דרישות החוק בכל הנוגע להודעות ופרוטוקולים וניתן לה אישור ניהול תקין. טו. ביום 21.4.2004 פנה התובע לפרופ' משה קווה - נשיא אונברסיטת בר אילן ושטח בפניו את טענותיו בנדון, כמו כן התובע פנה במכתב נוסף אליו. נשיא האונבריסטה ענה לתובע והבהיר לו כי לאחר בדיקת טענותיו, לא נמצא כל בסיס לטענותיו. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה 12. התובע, הגיש תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים ונחקר בחקירה נגדית, כמו כן תלמיד של התובע והורה של תלמיד בתוכנית, מר עמית סער ומר בנימין שלו הגישו תצהירי עדות ראשית, הנתבעים ויתרו על חקירתם הנגדית. התובע הציג תימלולי שתי שיחות, האחת מיום 29.1.2004, פגישה שנערכה בינו לבין פרופוסר ארד ופרופסור פניצוק והגב' פרידמן (תמלול חלקי שהוגש באופן מלא על ידי הנתבעת). והשניה מיום 19.9.2004 בין התובע לגב' אפרת רפלר. פרופסור קנת הוכברגר הגיש תצהיר מטעם הנתבעת 1 וכן הגב' רפלד, כמו כן הנתבעות 5 ו-6 הגישתו תצהירי עדות ראשית מטעמם, כולם נחקרו במהלך דיון ההוכחות. מטעם הנתבעת 2, מר לארי וקסמן, יו"ר הנתבעת 2 הגיש תצהיר עדות ראשית. כמו כן הנתבעים 3 ו-4 הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. כולם נחקרו במהלך דיון ההוכחות. תימצות טענות התובע 13. לטענת התובע, לאחר תקופה התעורר אצלו החשד כי ישנם אי סדרים בנוגע לניהול העמותה, בעיקר בענייניה כספיים, זאת עקב הפער בין שכר הלימוד ששילמו התלמידים לבין המצוקה התקציבית ששודרה על ידי מי שעסק בניהול התוכנית. נוכח חשד זה הגיש ביום 8.8.2003 תלונה בנדון לרשם העמותות. לטענת התובע, לאחר קבלת מסקנות רשם העמותות בכל הנוגע לתלונתו, זומן הוא ביום 29.1.2004 לפגישה, בה נכחו הנתבעים 3 ו-4 ו5. לטענת התובע, במהלך פגישה זו אויים שאם יוציא את "הסיפור החוצה", יתבעו אותו על הוצאת דיבה. לטענת התובע, במהלך שיחה זו הבהיר לנתבעים 3-4 כי הוא אינו מרוצה ממסקנות הבדיקה של רשם העמותות וכי בכוונתו להמשיך ולפעול בעניין ומשהבינו כי אין בדעת התובע לעצור, התגבשה ההחלטה לפטרו. 14. לטענת התובע עבד במשך חמש שנים בתוכנית, תוך שביעות רצון מלאה מתיפקודו המקצועי וכי פיטוריו נעשו שלא כדין, רק בשל התלונה שהגיש והתעקשותו להמשך בירורה. בנסיבות אלו מדובר בפיטורים שלא כדין, המהווים חוסר תום לב בקיום חוזה עבודה ובניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 . עוד טוען התובע כי הנתבעים 3-4 גרמו להפרת החוזה בינו לבין הנתבעים 1-2 . 15. עוד טוען התובע כי הנתבעות 1 ו-2 היו מעסיקותיו במשותף. לטענת התובע התקבל לעבודה כמורה למתמיטקה, בתוכנית ללמודית בניהול אוניברסיטת בר אילן. התוכנית התנהלה בשיתוף פעולה עם התובעת 2. הנתבעת 1 שילמה לו את משכורתו והנתבעת 2 מימנה את התוכנית. הקשר בין התובע לבין הנתבעת 2 התנהלת באמצעות הנתבעות 5-6 ששימשו כמנהלות התוכנית וקיבלו אותו לעבודה ופיטרו אותו. הנתבעות 1-2 ניהלו את התוכנית הלימודית יחד, בשיתוף פעולה מלא ויש לראותם כמעסיקות במשותף. תימצות טענות הנתבעות 1,5 ו-6 16. לטענת הנתבעות 1, 5 ו-6, הפסקת העסקתו של התובע לא היתה קשורה לתלונה שהגיש. הנתבעת 1 מחדדת וטוענת כי אין מדובר בתלונה בדבר עוולה שהתבצעה על ידה, אלא בעוולה שהתבצעה לכאורה כלפי אוניברסיטת בר אילן. משכך לאונברסיטה היה אינטרס ראשון במעלה, שהטענות נשוא התלונה יתבררו עד תום. 17. עוד טוענת הנתבעת 1 כי ידעה על התלונה רק לאחר הפסקת העסקת התובע, זאת במסגרת מכתבו של התובע מיום 21.4.2004 אל נשיא האונבריטה, פרופסור קווה. עוד טוענת הנתבעת 1 כי בעקבות פניית התובע מיום 21.4.04 ומיום 17.5.2004 אל נשיא האונבריסטה, קיימה האונברסיטה בדיקה פנימית עצמאית של טענות התובע. משכך ענתה לתובע כי לאחר בדיקתה בנדון, לא נמצא כל בסיס לחשדות שהעלה התובע בדבר מעשי שחיתות בפעולותיה של העמותה, כלפי האוניברסיטה. 18. לטענת הנתבעות 1,5 ו-6 העסקתו של התובע היתה לתקופה קצובה לשנת הלימודים והסתיימה כדרך קבע בסיומה של שנת לימודים, אלא אם הושג סיכום בנוגע להתקשרות נוספת לשנת לימודים נוספת. 19. הנתבעות 5 ו- 6 טענו כי עובר לפיטורי התובע, ידעו על התלונה ועל ממצאיה וזו הסיבה שפנו לנתבעים 3-4, בכדי לבחון האם יש בעייתיות לפטר את התובע, בשל כך. 20. הנתבעות 5 ו-6 הדגישו כי אי המשך העסקתו של התובע, עלתה כאופציה עוד בשנת תשס"ד כפי שידע התובע, ורק בדקה ה-90 בשל חוסר במורה, שובץ התובע. לטענתם המכתב מחודש 2/04 נשלח ככל הנראה בשל טעות משרדית, אולם מייד לאחר שהתובע הודיע כי הינו מעוניין להמשיך וללמד כיתה מסויימת הובהר לו כי אין כוונה להמשיך ולהעסיקו, תוך פירוט הנימוקים לכך. 21. הנתבעות 5-6 הדגישו כי הן אלו שקיבלו את ההחלטה על סיום העסקת התובע, על רקע התנהלות התובע עוד קודם להעלאת הטענות על ידו והגשת תלונתו בענין פגמים בהתנהלות העמותה, וכי לא היה כל קשר בין התלונה שהגיש התובע לבין סיום העסקתו בתכנית. תימצות טענות הנתבעים 2-4 22. לטענת הנתבעת 2 היא לא היתה המעסיקה של התובע, אוניברסיטת בר אילן, היתה מעסיקתו. אוניברסיטת בר אילן שכרה את המורים והעובדים בתוכנית וכן הכינה תוכניות לימוד מתאימות, חומרי לימוד מיוחדים לתכנית וכן הדריכה את המורים בתוכנית וכן העמידה חדרים ומשרדים לרשות עובדיה לצורך הפעלת התכנית. העמותה מימנה באופן חלקי את פעילות התכנית והעבירה כספים לאוניברסיטה, בהתאם לדרישה חודשית מהאוניברסיטה הכוללת את עלויות השכר של המורים בתכנית והוצאות התכנית. העמותה גם מימנה את מערכת בחינות הכניסה, גבתה שכר לימוד מהורי התלמידים ומגורמים המממנים את התוכנית ומימנה רכישת ציוד ומלגות לתלמידים נזקקים. 23. העמותה והנתבעים 3-4 לא היו בקשר עם המורים של התוכנית ולא שכרו וכן לא פיטרו אותם. הנתבעים 3-4 הבהירו כי רק בתחילת קיומה של התוכנית היו מעורבים בנושא קבלת המורים לתכנית אולם לאחר מכן מעורבתם פסקה. 24. הנתבעים 2-4 טוענים כי הגיבו לתלונה של התובע אותה הגיש לרשם העמותות וכי ממצאי בדיקת התלונה העלו כי האשמותיו של התובע הן חסרות שחר. ההמלצות התמצו לענייני פרוצדורה בלבד, שתוקנו במהירות על ידי העמותה וקיבלו את אישור רשם העמותות בנדון. במסגרת המענה לתלונה הובהר כי הגב' פינצוק וארד הינם עובדות העמותה ומקבלות שכר בהתאם לזה שאושר להם, על ידי הועד המנהל. 25. חרף המסקנות הברורות של רשם העמותות מבדיקה העמותה, התובע המשיך לפנות לגורמים שונים בעמותה ולדרוש מהם מידע באשר לפעילות התוכנית, לרבות פנה לרו"ח העמותה, מספר פעמים בדרישות שונות לקבל מידע על העמותה. בחלק מפניותיו איים התובע להגיש תלונה במשטרה בנדון. 26. הפסקת העסקתו של התובע היתה בשל צרכי התוכנית בלבד. עוד טוענים הם כי הפסקת העסקתו של התובע בתוכנית גרמה לו להמשיך ולרדוף את העמותה ואת הנתבעים 3-4 ולהטרידם בפניות שונות ובאיומים. 27. הנתבעים 3-4 מדגישים כי לא היה להם קשר להחלטה להעסיק את התובע כמו גם להחלטה לפטרו. 28. הנתבעים 3-4 מדגישים כי הנתבעות 5-6 פנו אליהן כדי לדעת האם עצם הגשת התלונה מונעת את סיום העסקת התובע. לטענתם, הנתבעות 5-6 הבהירו להם כי אוניברסיטת בר אילן חפצה לסיים את העסקתו של התובע, עוד בטרם הגיש את התלונה לרשם העמותות ואין כל קשר בין התלונה לבין פיטורי התובע. 29. הנתבעים 3-4 הדגישו כי בעקבות ממצאי רשם העמותות החליטו לזמן את התובע לפגישה עימם, בה נכחה גם הגב' פרידמן. תכליתה של הפגישה היתה לטענתם לשוחח עם התובע ולהסביר לו, שכל חשדותיו כלפיהם משוללות כל יסוד ולבקש מהתובע לחדול מההשמצות כלפיהם וכלפי נשותיהם. במהלך הפגישה הניחו בפני התובע עובדות ונתונים ואף הציעו לו להציג נתונים נוספים, ככל שיחפוץ. 30. לטענתם הנתבעים 3-4 תגובתו של התובע בפגישה היתה שאינו מסתפק בתוצאות הבדיקה של רשם העמותות ובדעתו לפנות גם למשטרת ישראל, במטרה למצוא דבר מה היכול לשמש כנגד העמותה. לטענתם התובע רקם בראשו תיאוריית קונספירציה, מופרכת בעליל, לפיה הכסף הנגבה מהתלמידים לצורך השתתפותם בתוכנית נועד להעשיר אותם, שלמותר לציין הינה משוללת כל יסוד לדידם. 31. עוד טוענים הנתבעים 3-4 כי התובע הגיש תימלול חסר בו השמיט חלק מקטעי השיחה, שלא היו נוחים לו. עוד מבהירים הם כי התובע ידע היטב עוד ב12/03 כי הינו עובד האוניברסיטה ולא עובד העמותה. המסגרת המשפטית 32. ההחלטה העומדת לביקורת שיפוטית בהליך זה היא החלטת הפיטורים. אין חולק כי החלטה לפטר עובד מצויה מעצם טיבה וטבעה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, 33. בפסיקת בית המשפט העליון מקבלים הדברים ביטוי בהאי לישנא - "אין חולק כי אחד מעקרונות הבסיס של דיני העבודה הוא הפררוגטיבה של המעביד לנהל את מקום העבודה על-פי ראות עיניו. זכות זו נובעת כאמור גם מזכות היסוד החוקתית שלו לקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (בג"צ 8111/96, הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, בסעיף 31 לפסק דינו של המשנה לנשיא (בדימוס) ת. אור, ניתן ביום 2.6.04). 34. עם זאת, נקבע כי הפררוגטיבה הניהולית אינה חסרת גבולות, ובלשון בית הדין הארצי - "הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת. הפררוגטיבה הניהולית הוא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה." (ע"ע (ארצי) 281/07, רשות הדואר - שמואל קלפנר, ניתן ביום 9.4.08 (להלן - "פרשת קלפנר")..." 35. למותר לציין כי כחלק מחובתו של המעסיק להשתמש בפררוגטיבה הניהולית המצויה בידו בהתאם לאמות המידה האמורות, נדרש הוא לפעול בתום לב, מתוך שיקולים ענייניים, וליתן לעובד שההחלטה נוגעת אליו, הזדמנות הוגנת וראויה להשמיע את טענותיו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי. זכות טיעון זו מקורה לא רק בחובת תום הלב המוגברת המוטלת על הצדדים ליחסי עבודה כי אם גם בכללי הצדק הטבעי. ראה: ע"ע 231/99, אורי חייק - שירות התעסוקה, ניתן ביום 29.5.01, בסעיפים 14-15 לפסק הדין. וחידד בעניין זה כב' הנשיא (בדימ') אדלר: "לפררוגטיבה הניהולית... ישנן הגבלות. הגבלות אלו מאפשרות לבית הדין להעביר את החלטות הנהלת הרשות תחת מבחן הביקורת השיפוטית, ולהתערב בהן כאשר נדרש הדבר על מנת לאזן בין זכויות ההנהלה מכוח הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, לבין זכויותיו של העובד... הגבלה אחת... על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים ענייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת... הגבלה שנייה מקורה בזכות הטיעון... חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן ענייני." (פרשת ויזנר, סעיף 3 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') אדלר; עס"ק 26/07, מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה-הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בישראל, ניתן ביום 11.9.08," מן הכלל אל הפרט: 36. בתיק זה עלינו לקבוע האם פיטורי התובע נעשו כדין, אם לאו. לצורך בחינת סוגיה זה, נבחן ביתר פירוט, את העילות לפיטורי התובע, כפי שהוצגו על ידי הנתבעים. האם פיטורי התובע היו כדין- בחינת נימוקי הפיטורים 37. עיון בעדויות הנתבעות 6-5 מעלה כי ההחלטה בדבר פיטורי התובע היתה החלטה בלעדית שלהם וזאת מכוח היותן מנהלות התוכנית ועובדות הנתבעת 1. ר' סעיף 42 לתצהירי הגב' פרידמן וכן ר' עמ' 15 שורות 1-2 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 38. עיון בחקירתו הנגדית של פרופסור לארי וקסמן מעלה כי לא היה מעורב בפיטורי התובע והדבר היה בסמכות בלעדית של הנתבעות 5-6 מנהלות התוכנית: "ש: נכון להיום העובדים הן עובדי העמותה. שאתם מוצאים לנכון לפטר מישהו מה אתם עושים? ת: העמותה לא מתעסקת בזה, רק מנהלות התכנית עוסקות בזה.ש: אין שום עדכון או התייעצות עמכם?ת: לא. ר' עמ' 27 שורות 26-32 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 39. לא מצאנו כל טענה מפי מי מהנתבעים, לפיה הנתבעות 6-5 פעלו בחוסר סמכות בכל הנוגע לפיטורי התובע. משכך אנו קובעים כי החלטת בכל הנוגע לפיטורי התובע הינה החלטה שניתנה על ידי הנתבעות 5-6 על דעת הנתבעת 1, זאת מתוקף הסמכות שניתנה להן כמנהלות התוכנית מטעם הנתבעת 1 . 40. ההודעה הראשונה שניתנה לתובע בכל הנוגע להפסקת העסקתו ניתנה לו ביום 26.3.04 - נספח ט' לתצהיר התובע, כמצוטט: " בהתייחס לשאלתך מתאריך 26/2/04 לגבי שיבוץ בתוכנית האוניברסיטאית לנוער מוכשר במתמטיקה, הריני להביא לידיעתך שלאחר בדיקת צרכי התוכנית, לא נוכל להעסיק אותך בשנה"ל תשס"ה. אני מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך. בכבוד רב, ליבה קלייבן - מנהלת התוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה- אוניברסיטת בר אילן." (ההדגשה לא במקור, א.ר.ב) 41. יש לציין כי מכתב זה נכתב בעקבות תשובתו של התובע בדבר רצונו להשתבץ בשנת הלימודים הבאה בקבוצת ט' אותה לימד בשנה זו, וזאת בעקבות מכתב שנשלח לו מהנתבעות 4-5 בו הן פנו אל התובע, בפברואר 2004, כפי שפנו אל כלל המורים בנוגע לשיבוצם לשנת הלימודים הבאה- ר' נספח ז' ו-ח' לתצהיר התובע. יש לציין כי הנתבעות 6-5 הצהירו והעידו כי מכתב זה נשלח בטעות אל התובע, הואיל ובאותו מועד כבר גמלה ההחלטה להפסיק את העסקתו של התובע, כפי שנפרט בהמשך. ר' עמ' 16 שורות 30-31 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 42. עיון בנספח יג לתצהירו של התובע, מכתב הפיטורים מיום 19.4.12 שנחתם על ידי הנתבעת 6, כפועל יוצא משאלותיו הספציפיות של התובע כמפורט בהודעת המייל של התובע לנתבעת 6 מיום 26.3.04 (ר' מייל התובע לנתבעת 6 מיום 26.4.04, צורף כנספח לכתב התביעה) מעלה כי נימוקי הפיטורים הורחבו מעבר לנימוק נשוא נספח ט' המצוטט לעיל, מפאת חשיבות הדברים, נצטט ממכתב זה: "על אף שבחינת צרכי התכנית מסורים למסגרת שיקול דעת המעביד והינם במסגרת הפררוגטיבה הקיימת למעביד הרי שלבקשתך הנני להעלות בפניך הסיבות שהביאו במצטבר להפסקת עבודתך: " 2.1. עלות העסקתך בתוכנית היא מהגבוהות ביותר... 2.2 במשך שנות העסקתך בתכנית הפעלת לחצים וביקשת העלאת שכרך והבעת אי שביעות רצון מהשכר שנקבע וטענתך היתה ששכרך נמוך. 2.3 לקראת שנת הלימוד תשס"ד הודענו לך שלא נוכל לעמוד בעלות שכרך ולכן ננסה למצוא מורה חלופי זול יותר. 2.4 בסמוך לפתיחת שנת הלימודים משלא נמצא מורה שכזה, פנינו שוב אליך וסוכם שתמשיך את עבודתך בתנאי שלא יועלה שכרך משנת הלימודים תשס"ג. 2.5 השנה לקראת שנה"ל תשס"ה, הוחלט שוב לנסות ולמצוא מורה שעלותו זולה יותר לתכנית ולכן שוב הוצאה לך הודעה כי בהתאם לצרכי התכנית, לא תלמד בשנת הלימודים תשס"ה בתכנית. 2.6במהלך השנים לא הקפדת על מתן בחנים רבים לתלמידים למרות שהנושא הודגש כחשוב על ידי המנחים והמנהלות, ולמרות המדובר בנוהל מקובל המיושם בתכנית שבשגרה, רק לאחרונה התחלת ליישם את הנוהל באופן חלקי. 2.7. ההכשרה שלך היא כמהנדס וכאיש מחשבים ולא כמתמטיקאי ולכן חשוב לנו להציב בכיתה י' מורה עם רקע מתמטי. ראוי לציין כי מורי התכנית כולם מעולים והראייה שהישגי התלמידים בתכנית בכיתה י' ב-5 יח"ל במתמטיקה במבחני הבגרות בכל רחבי הארץ עולים על 98% כשהמדובר חריג בתמונה הארצית הכוללת גם לתלמידי כיתה י"ב. מבחינה זו גם אתה כיתר מורי התוכנית ממלא תפקידך כמורה בהצלחה ואין לנו בעניין זה ביקורת לגביך " ( ההדגשה לא במקור א.ר.ב). 43. נימוקי פיטורים אלו מעלים לטעמינו תהיות, להיותם הנימוקים האמיתיים המצדיקים את פיטורי התובע, בנסיבות העניין, נטעים טעמינו. 44. ראשית עיון בסעיף 20 לתצהירה של הנתבעת 5 ושל הנתבעת 6 מעלה כי : "אבהיר כי התובע התקבל לעבודה כמורה למתמטיקה בתכנית, למרות ספקות שהתקיימו אצלנו.. לגבי רמתו ויכולותיו המקצועיות. אדגיש כי לתובע לא היה תואר אקדמאי במתמטיקה ולא ניסיון הוראה במתמטיקה, וגם לא המלצות טובות בתחום זה. הוא התקבל בכל זאת הודות לרושם שיצר כאדם כריזמטי וכמי שיוכל לרתק את התלמידים ולשלוט בכיתה." 45. קרי כבר מתחילת העסקתו של התובע, מנהלות התכנית, הנתבעות 5-6 הביעו את חששם בנוגע לכך שהתובע אינו בעל הכשרה כמתמטיקאי ולמרות זאת במהלך 5 שנים לא מצאו לנכון לפטר את התובע, למרות חשש זה. רק בחלוף יותר מחמש שנים חשש זה הפך להיות ממשי ושימש כנימוק לפיטורים. הנתבעת 5 אף העידה כי :" היינו מודעים שלתובע אין תואר ראשון במתמטיקה. ר' עמ' 14 שורות 3-4 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 46. בכל הנוגע לאי ביצוע בחנים- עיון בעדותו של התובע, שלא נסתרה בנקודה זו, מעלה כי נושא הבחנים עלה מספר פעמים בעבר וכי ניתן על ידו מענה ענייני לכך, שהתקבל. ר' עמ' 10 שורות 22-32 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. יתרה מזו מדובר על נימוק פדגוגי והנתבעות 5-6 כלל לא מצאו לנכון להתייעץ בנדון עם הרכזת הפדגוגית -גב' אפרת רפלד, כפי שנרחיב בהמשך. 47. בכל הנוגע להעלאת השכר, עיון בחקירה הנגדית של הגב' פרידמן מעלה, כמצוטט: " היתה לו אובססביות בנוגע לשכר המורים, הוא הרגיש כל הזמן שהשכר לא הוגן ולא הגון לאורך כל השנים..." ר' עמ' 15 שורות 15-16 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 48. קרי נושא העלאת השכר היה נושא שהיה על הפרק במהלך כל תקופת העסקתו של התובע, למרות זאת כל תקופת העסקתו לא שימש כסיבה להפסקת העסקתו של התובע. 49. מעבר לאמור, נימוקי מכתב הפיטורים מדברים על כך שהנתבעת 1 מחפשה מורה זולה יותר כדי להחליף את התובע, נוכח שכרו הגבוה. מנגד, לא הובאה כל תשתית ראייתית לכך שהמורה שהחליפה את התובע, אכן שכרה היה נמוך יותר משל התובע, הנתבעות נמנעו מלהביא ראיה בדבר שכר המורה שהחליפה את התובע, נתון עובדתי שלכל הדעות מצוי בידיה. 50 . כמו כן עיון במכתב שהוציאה הגב' פרידמן להורי התלמידים, ציינה כי :" את מקומו של מר זעירא תמלא מורה ותיקה בתוכניתינו, הגב' ברוריה קנר". 51. הימנעות הנתבעות להביא ראיה זו ו/או לזמן את אותה מורה שהחליפה את התובע לעדות, ו/או לכל הפחות להציג את תלוש השכר שלה, מהווה חיזוק לטענות הנתבעת, שכן לא אחת נקבע בפסיקה: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" ראה: ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נק מתתינהו ואח', פ"ד מ"ה (4) 651.. 52. יתרה מזאת, לא ברור מדוע בקשה להעלאת שכר, היא עילה לפיטורי עובד. ברי שעובד רשאי לבקש להעלות את שכר עבודתו ולהחליט האם הוא ממשיך לעבוד אם לאו, בהתאם לתשובה המעביד בנדון, כפי שאף העיד התובע בעדותו שלא נסתרה: " ש: האם נכון שחלק מהמצוקה התקציבית ששידרה אלישבע היה קשור גם לגובה שכרך? ת: הרמזים שמנקזים את כל הבעייתיות בשכרי הם לא לעניין. כמו כל עובד רציתי לקבל יותר כסף, אמרו לי שלא, אז לא....ש: האם היו לכם שיחות על השכר? ת: פעם בשנה ביקשתי שכר. זו היתה פעם בשנה....היא יכלה להגיד לי שאעבוד בשכר נמוך יותר וזו היתה ההחלטה שלי... מי שטוען ששכרי גבוה מידי היה צריך להציע לי שכר נמוך יותר ואז הייתי מחליט אם כן או לא." ר' עמ' 6 שורות 4-18 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 53. כמו כן עיון בתצהירה של הנתבעת 5 מעלה, כמצוטט: " התובע ניהל עימנו משא ומתן קשוח ותובעני ביחס לשכרו. בהקשר זה אציין, כי בשנה השנייה לעבודתו בתכנית הוא שובץ ללמד בכיתה גדולה ובעייתית במיוחד, ולפיכך ראינו הצדקה לשכר גבוה יותר. בהמשך כשלימד כיתות "רגילות" נמצא כי השכר שקיבל, לפי דרישתו, היה מהגבוהים בתכנית..... כך התובע פנה אלינו פעם אחר פעם בנושאים אלה, ניתן לומר אף באופן כפייתי. בתוך כך, כדי להצדיק את טענתו כי שכרו נמוך וכי התכנית בעלת יכולת כלכלית ולשלם לו שכר גבוה יותר, ביקש פעם אחר פעם נתונים שונים בעניין ההתנהלות הכספית של התוכנית" 54. לא ברור מדוע הנתבעות 5-6 לא הודיעו לתובע כי הן שוקלות להפחית את שכר עבודתו, מנגד השתמשו בנתון זה כעילה לפיטורי התובע. 55. מעבר לאמור לעיל, עיון בתצהירים ובעדויות של מנהלות התוכנית מעלה כי לפתע נוספו ו"התעבו" העילות בגינן פוטר התובע, למותר לציין כי עילות אלו לא עלו בזמן אמת במכתבים כלשהן ואינן מופיעות במכתב הפיטורים ועלו לראשונה במסגרת תצהירי עדות הנתבעות 5-6 משכך לא יכול להוות עילה לפיטורי התובע, כמפורט. 56. עיון בתצהירה של הנתבעת 5-6 מעלה כי נוספו טענות נוספות לפיטורי התובע, שזכרן לא בא בזמן אמת ואין להם כל איזכור במכתב הפיטורים של התובע, כמפורט בסעיף 22.2 -22.6 לתצהירה של הנתבעת 5, לרבות, בכל הנוגע לתלונות הורי תלמידים שהגיעו לרכז המורים שצפה בשיעור התובע והתרשם כי יש לתובע קושי בקשר עם התלמידים ובהקפדה על נהלי התכנית, בעיות משמעת והפרעות מצד תלמידים, תוצאות משוב בינוניות, בעיה של יחסי אנוש ובקשה של הרכז כי הנתבעת 5 תעבוד ישירות מול התובע. עוד טוענות הנתבעות 5-6 כי נוכח כלל הטענות החליטו עוד בשנת הלימודים הקודמת, תשס"ד שלא לחדש את העסקתו של התובע. 57. אין אנו מקבלים טענות אלו של הנתבעות, ראשית טענות אלו לא עלו בזמן אמת וכלל אינן מופיעות במכתב הפיטורים המנומק בו נכתב מפורשות "על אף שבחינת צרכי התכנית מסורים למסגרת שיקול דעת המעביד והינם במסגרת הפררוגטיבה הקיימת למעביד הרי שלבקשתך הנני להעלות בפניך הסיבות שהביאו במצטבר להפסקת עבודתך. נימוקים אלו שפורטו לעיל, לא הוזכרו במכתב הפסקת העסקתו של התובע. 58. מעבר לאמור, הנתבעות לא הביאו את מר וסר לעדות כדי לתמוך בטענתם, הימנעותו זו של הנתבעים לזמנו לעדות, מהווה חיזוק לטענות התובע. 59. יתרה מזאת, עיון בנספח יא לתצהיר התובע- מכתב הנתבעת 5 לתובע מחודש 2/03 לא עולה בקנה אחד עם האמור:" בעקבות המלצה חיובית של מנחה השכבה מר משה וסר אשמח לשוחח עימך על המשך פעילותך בתוכניתינו בשנה הבאה". יצויין כי נספח מש/6 לתצהירי הנתבעות ,1 5,6 הינו מכתב שנכתב לא בזמן אמת על ידי מר וסר ומבלי שמר וסר מסר תצהיר ונחקר נגדית, משכך אין אנו נותנים משקל למסמך זה. 60. מנגד התובע הביא תצהיר של מר עמית סער שהיה תלמידו שהצהיר:" ברצוני לציין כי, המורה משה זעירא היה מורה מצוין שהכיר טוב את החומר ואהב את התלמידים, ובנוסף נתן יחס חברי לתלמידים ועודד אותנו במטרה שנצליח בלימודים, וכך היה" עוד הצהיר עמית סער כי למד בשנים 2000-2001 בעמותה וכי לפני זעירא היה מורה שלימד אותם בעצלתיים וכי נאמר להם על ידי העמותה, כי לאחר מאמצים כבירים, בשנת הלימודים הבאה, המורה שלהם יוחלף וכי מורה בעל שיעור קומה ובעל יכולת לימוד מצויינת יחליף את הקודם. ר' סעיף 5 לתצהירו. 61. גם עיון בתצהירו של מר שלו בנימין אביה של תלמידה שלמדה אצל התובע מעלה:" יודגש כי המורה זעירא החל ללמד את בתי לאחר שהמורה הקודם בתכנית הועזב בשל התקדמות בעייתית של התלמידים בחומר הנלמד. אני יכול לומר בלב מלא כי במידה והמורה הקודם לא היה מסיים את תפקידו בתוכנית, הייתי מפסיק את לימודיה של ביתי במסגרת התכנית. בנוסף, המורה צמצם את הפערים שנוצרו בחומר הלימוד עקב תיפקודו הלקוי של המורה הקודם." יצויין כי האמור בתצהיר זה גובה במכתב שלו בזמן אמת. 62. יצויין כי הנתבעות הם אלו שויתרו על חקירתם הנגדית של עדים אלו. 63. יתרה מזאת, עיון במשובים של התובע, סותרים את ממצאי הנתבעות 5-6. 64. יתרה מזאת, מסמכים מזמן אמת, שהוציאו אותן נתבעות ממש, שוללות מכל וכל את הטענות שטענו, בדיעבד, כפי שיורחב. האם ההחלטה על פיטורי התובע באה לעולם שנה קודם לפיטוריו? 65. לטענת הנתבעות 4 ו-5 היתה כוונה לפטר את התובע עוד בשנת הלימודים תשס"ד. עיון בסעיף 2 לתצהירה של הנתבעת 5 מעלה : " נוכח משקלם המצטבר של הקשיים הללו (כפי שפורטו בסעיף לעיל) ובעיקר אי יכולתו של התובע לקבל מרות ולהשתלב במערכת כנדרש, תוך קיום יחסי עבודה נעימים עם הגורמים השונים, גמלה ההחלטה בליבנו לקראת שנת הלימודים תשס"ד, שלא לחדש את העסקתו של התובע. מדובר היה בהחלטה שגרתית שכמותה קיבלנו רבות בהתנהלות השוטפת של התכנית ולא היה דבר במקרה של התובע דווקא שהצדיק התייעצות עם גורם כלשהו באוניברסיטה או בעמותה." 66. הנתבעות 5-6 טענו כי נוכח האמור הציעו לתובע לעבור ולעבוד בעמק חפר מתוך תקווה שלא ייענה להצעתם וכך תסתיים אוטומטית העסקתו, רק בלית ברירה בשל העובדה כי בדקה ה-90 נוצר מחסור במורה, שובץ התובע לשנת הלימודים תשס"ד בבית ספר ברעננה. 67. אין בידינו לקבל גרסה זו של הנתבעות 5-6. ראשית המכתבים מזמן אמת, במהלך תקופה הסמוכה לתקופה זו מעלים התרשמות הפוכה. עיון בנספח יא לתצהיר התובע מעלה כי גב' פרידמן מוצאת לנכון ביוזמתה לכתוב מכתב לתובע, בפברואר 2003 עם העתק למר מסר, כמצוטט: " בעקבות המלצתה החיובית של מנחה השכבה מר משה וסר אשמח לשוחח עימך על המשך פעילותך בתוכניתנו גם בשנה הבאה. אודה לך על יצירת קשר עימי בימים הקרובים...." 68. גם עיון בנספח יב מיום 22.2.2002 מעלה כי הגב' פרידמן העלתה על הכתב את הדברים הבאים בכל הנוגע לתובע: " מר משה זעירא מלמד זו השנה השלישית בתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה... מר זעירא הינו מן המורים הטובים ביותר שהכירה תכניתנו מאז היווסדה לפני כ- 18 שנה. הוא משקיע זמן ואנרגיה רבים בתלמידים והשקעתו נושאת פרי בהישגים גבוהים במיוחד של התלמידים ובהערכה רבה של ההורים והתלמידים למשה. יחסי האנוש של משה מצוינים גם עם צוות המורים, ההנהלה וכמובן ההורים והתלמידים. חשוב לציין כי גם רצינות והתייחסות לחומר הלימוד והעמקתו בחומר היו ברמה גבוהה ומקצועית במיוחד . הריני ממליצה עליו בחום כמורה למתמטיקה מוצלח ביותר." 69. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 5, בסעיף 24 לתצהירה, לפיה מדובר במכתב שנכתב לבקשת התובע והיא עשתה ככל יכולתה שלא לפגוע במוטיבציה של התובע במהלך שנת הלימודים וכך גם הדברים בנוגע למייל ששלחה לתובע ביום 12.5.2003. 70. בכל הכבוד אין כל חובה לכתוב מכתב המלצה לעובד כאשר נטען כלפיו טענות כה קשות כפי שנטען על ידי הנתבעת בסעיף 22 לתצהירה. יתרה מזאת יש אפשרות לנסח מכתב המלצה באינספור אופנים. לא יעלה על הדעת כי הנתבעת 5 טוענת היום, על אותה תקופה ממש כי לתובע היו יחסי אנוש בעייתים, וכי היו להורי תלמידים תלונות, כאשר באותו מועד ממש מוצאת לנכון לכתוב מכתב המלצה כה חם שסותר את כלל טענותיה שנטענו בדיעבד. למותר לציין כי מכתב זה נכתב עובר להגשת התלונה של התובע, כנגד העמותה. 71. לא זו אף זו, עיון בנספח 8 לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעות 1, 5 ו-6 מעלה כמצוטט:" שלום זעירא. כפי ששוחחנו כידוע לך אתה "יקר" לתכניתנו תרתי משמע. תתפלא לשמוע אך כרגע שכרך גבוה מאד ביחס לשאר המורים. עם זאת אני נהנית לעבוד איתך ויש לנו הערכה מאד גבוהה להשקעתך המטורפת בתלמידים ובתכנית וכן להערכת תלמידך. בשלב זה לקראת שנה הבאה אני יכולה להציע לך הוראה ביום ב' בעמק חפר. אני יודעת שזה רחוק אבל זה אחד מהמקומות היחידים שאני וליבה הסכמנו חשוב לנו מורה כמוך ונוכל לספוג את העלות . אם זה רלוונטי או לא חשוב לי לשמוע במיידי, כי גם לשם יש ביקוש. בכל אופן אני כמובן רושמת לעצמי שבמידה ופתאום יתפנה מקום בכ"ס או רעננה נפנה אליך". 72. יובהר כי מייל זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעות 5-6 כי כבר באותו מועד התכוונו להפסיק את העסקת התובע. וכי קיוו שכך יוכלו לסיים את העסקתו של התובע. 73. אם כך פני הדברים, המייל שנשלח על ידם לתובע, היה צריך להיות מנוסח באופן שונה. עמדת הנתבעות אינה מקובלת ואינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד במערכת יחסי עבודה וחובת תום הלב. לא ניתן להסתיר מעובד את הטענות כלפיו, ולפעול מאחורי גבו, ללא כל יידוע העובד על טענות נגדו, וזאת בזמן אמת. 74. יתרה מזאת, אם כבר בשלב זה היה העדר שביעות רצון מתיפקודו של התובע, לא ברור מדוע זה בכל זאת, מצאו לנכון הנתבעות 5-6 לשבצו בשנת הלימודים תשס"ד בכיתה ברעננה. כפי שהצהירו הנתבעות 5-6 בעצמן, מדובר בפרוייקט יוקרתי וייחודי שטובי המורים מועסקים בו, ברור שהדבר לא עולה בקנה אחד עם טענתם בדיעבד כי היו אינספור טענות כנגד התובע ולמרות זאת מצאו לנכון לשבצו כמורה ברעננה, בלית ברירה. ר' סעיף 3 לתצהיר הנתבעות 4 ו-5. 75. למותר לציין כי מייל זה נכתב עובר להגשת התלונה של התובע. 76. אשר על כן אנו קובעים כי נימוקי הפיטורים כפי שצויינו, אינם משקפים את הנימוקים האמיתיים בגינן פוטר התובע. 77. הפעלת כוח הפיטורים על ידי מעביד כפוף לעקרון תום הלב . יפים לעניינו הדברים שנפסקו בדב"ע מא/3-39, חג'ג' נ' איתם מינהל אזורי אגודה שיתופית בע"מ: " יחסי עובד ומעביד, ממהותם, מחייבים מידה רבה של ביצוע ב"תום לב" "ונאמנות"... גמר חוזה העבודה-פיטורים מסיבה מוצהרת שמתברר כי כלל לא היה יסוד לה ושימשה מסווה לסיבה אחרת שלא ראו נכון לגלות, אינו מתיישב עם ' תום לב' המתחייב מחוק החוזים ובמיוחד מיחסי עובד ומעביד". 78. נוכח האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע כי הפסקת העסקתו באה לעולם בשל העובדה כי הבהיר כי ממצאי רשם העמותות אינם מספקים אותו וכי בדעתו להמשיך בבירור בנדון, הואיל ולטעמו יש כשלים בניהול הכספי של העמותה. 79. מסקנתנו זו עולה בקנה אחד עם נספח כ' לתצהיר התובע- תימלול השיחה שהתקיימה ביום 19.9.2004 בין התובע לבין הגב' אפרת רפלד, ששימשה כרכזת פדגוגית בתקופת העסקתו האחרונה של התובע, כמצוטט: "אפרת:... התלבטנו , כאילו מה לעשות עם רעננה. אז אני אמרתי: אני בשמחה, אני חושבת ש.. בד"כ איך אנחנו מעלים מורה? 2 קריטריונים: אם יש הצלחה ואם יש חיבור בין מורה לקבוצה. זעירא: או.קיי. אפרת: אז אני אמרתי: תקשיבו, רעננה ט', יש את 2 הקריטריונים. שיש הצלחה ויש חיבור בין מורה לקבוצה, אז אני חושבת שפה אפשר להמשיך לי'.... והתשובה שקיבלתי , אמרתי לך, היא שזעירא לא ממשיך איתנו שנה הבאה. זעירא: למה? אפרת: וכששאלתי למה, אז אמרו לי שזה איזשהוא סיפור שעכשיו עומד לבירור, אה... בינך לבינם. אז אמרתי: זה משהו בעניין, הפדגוגי, משהו בקשר בינו לבינו? (אז הם אמרו): לא...... לא , לא קשור לזה. אנחנו בטוחות שזעירא ימשיך לעשות את המקסימום ויעבוד כמו ש... כאילו כמו שהוא עבד עד זה, זה לא עניין פדגוגי, זה לא עניין שיפגע בקבוצה ... אז אמרתי: זה לא מענייני אני לא רוצה להכניס את ראשי ..." 80. יובהר כי עיון בתצהיר של גב' רפלד כמו גם עיון בחקירה הנגדית , מעלה כי אין הכחשה לדברים שנאמרו, אלא הסבר שאין בו כדי לגרוע מהדברים שאמרה בזמן אמת. יודגש כי הגב' רפלד משמשת סגנית מנהלת התכנית. 81. מעבר לאמור, אין חולק כי הגב' פרידמן היתה נוכחת בפגישה שנערכה בין התובע לנתבעים 3-4 ביום 29.1.2004 שתומללה, משכך היא היתה מודעת לתלונת התובע לכל הפחות באותו מועד ולכך שהתובע מתכוון להמשיך ולפעול, למרות ממצאי רשם העמותות, בנוגע לתלונה הנדונה. 82. עיון בנספחים 10 -19 לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים 2-4 מעלים כי בסמוך לפיטורי התובע התנהלה תכתובת מיילים ענפה, בין התובע לנתבעת 5 בעיקר, בה מבקש התובע פרטים נוספים הקשורים לתלונה אותה הגיש. 83. עיון במיילים אלו מעלים כי הנתבעת 5 היתה מעורבת מאד בהם וכי הדברים הגיעו לכדי האשמות והכפשות, כמפורט גם בנספח מש/12 לתצהירה של הגב' פרידמן - תקציר שיחה טלפונית עם התובע מיום 8.2.04: "אלישבע: אין לי מושג מה הסכומים שהן מקבלות. ולידיעתך הן כן עובדות וזה שאתה לא שמעת עליהן לא אומר שהן אינן קיימות. עיני מורה לא רואות כל התמונה כולה. חוץ מזה התאכזבתי ממך קשה שהפנית המכתב לרשם העמותות ולא חלילה כי יש לנו סיבה להסתיר אלא בגלל שאתה יורק לבאר ממנה הנך שותה וגם גרמת לכולנו טרדה ועבודה רבה, לשווא! כי העמותה יצאה נקייה לחלוטין. זעירא: העמותה לא יצאה נקייה ואני אוכיח זאת...אלישבע: אם אתה מטיל רפש על אנשים לא תוכל לסגת בחינם.זעירא: מה זאת אומרת? את רוצה להגיד לי שתפטרי אותי. לא אמרתי שאפטר אותך, אבל עם האשמות כאלו לא יוצאים בחינם. טוב אני סיימתי את שיחתי עימך מאחר ואני לא רואה שהיא מובילה לשום מקום ואתה ממשיך עם עלילות השווא." 84. סמיכות תכתובת אלו בין התובע לנתבעת 5 למועד פיטורי התובע, מחזקים את המסקנה כי יש להם קשר לפיטורי התובע. 85. יחד עם זאת לא נעלם מעינינו האופן בו הגיש התובע את התלונה, מבלי שמצא לנכון לפנות עובר להגשת התלונה לאנשים המעורבים בתלונה ושיש בהגשת התלונה משום אופציה לפגיעה קשה בשמם. כן לא נעלם מעינינו כי רשם העמותות דחה את רוב רכיבי התלונה ונתייחס לכך בהמשך. העדר התייעצות עם הגורמים המקצועיים והעדר שיחה עם התובע עובר לפיטורים 86. אין חולק כי הגב' רפלד שימשה במועד בו פוטר התובע, כרכזת פדגוגית בתכנית - ר' סעיף 4 ו-8 לתצהירה. 87. עיון בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית מעלה כי עובר לפיטורי התובע, לא התייעצו עימה בנדון: " אדגיש , כי לאור העובדה שזאת היתה השנה הראשונה ששימשתי כרכזת פדגוגית , מנהלות התכנית לא התייעצו עימי במהלך שנה זו בנוגע להעסקת המורים ובנוגע לסיום העסקתם בכלל ובעניינו של התובע בפרט" 88. מאידך עיון בחקירה הנגדית של הגב' רפלד מעלה כי בדרך כלל מתייעצים עימה, כמצוטט: "ש: את בכלל לא מעורבת במי ממשיך לעבוד ובשיבוץ המורים? ת: יש התייעצויות מידי פעם, אם כדאי להמשיך או לא ויש לי את הערות הפדגוגיות. ש: בעניין התובע, פנו אלייך בהתייעצות? ת:לא. נראה לי גם לפי התמליל שאני קיבלתי את המידע, לא היה משהו לפני כן, נראה לי , שוב- אני לא זוכרת".... ש היו עוד מקרים שקיבלת הוראה שלא ממשיכים לעבוד עם מורה מבלי שהתייעצו איתך? ת: לא זוכרת, הייתי רכזת 3 שנים, במהלך השנים התייעצו עימי, לא זוכרת.... ש: מפנה לתמליל שוב- שאת מדברת עם משה בזמן אמת את אומרת " אנחנו התלבטנו", קרי היה לך חלק בונשא הפסקת העסקתו? ת: שוב, אני לא זאת שהחלטתי, אני לא ידעתי על זה, עד שהודיעו לי שפיטרו אותו...איך יכול להיות דיון שאמרו לי שהוא פוטר?.... ש: אם גם לא זוכרת את האירוע, קרי הפיטורים? ת: לא היתה שום פגישה, לא התייעצו איתי...." ר' עמ' 21 שורות30-32 - עמ' 22 שורות 1-2 , שורות 18-20 . עמ' 23 שורות 5 - 23 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 89. גם עיון בנספח כ'- תימלול השיחה עימה מעלה כי אכן לא התייעצו עימה . 90. עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת 5- הגב' פרידמן, מעלה כי היא לא מצאה לנכון לשוחח עם התובע, עובר להחלטה לפטרו: "ת: אני וליבה- צוות ההנהלה מחליטות אלו דברים שניסינו מספר פעמים לשנות ולא השתנו, אנחנו מגיעות למסקנה הזאת, זה חלק מתפקידנו כמנהלות. ש: את כן מקיימת שיחות עם העובדים לגבי טיב העבודה במידה ויש טענות? ת: אני רוצה להפריד בין שיחות בנוגע לטיב העבודה לבין שיחות אחרות בכל הנוגע לתובע. תפקיד רכז פדגוגי הוא לפקח על איכות העבודה של המורה והוא צריך להעיר לו איפה שצריך בעניינים פדגוגיים ...ר' עמ' 15 שורות 1-5. ש: את לא אמרת זאת לתובע? לא הזמנת אותו לשיחה ואמרת שיש בעיה? ת: אני שמחה או עצובה לומר שקיבלתי כל כך הרבה שיחות טלפון עם התובע, ולא הרגשתי צורך להזמין אותו. בשיחות הללו נאמר מפי פעמים רבות: "די נסחפת , הגזמת" . הבהרתי בצורה חד משמעית שהסגנון שלו אינו מקובל עליי. אני אסתכן ואומר שאמרתי לו" תפסיק להיות נודניק". השיחות שלנו התנהלו בצורה חברית והרשתי לעצמי לאפס אותו, בסגנון חברי. ש: בנוגע למה הערת לו? ת: היתה לו אובססיביות בנוגע לשכר המורים, הוא הרגיש כל הזמן שהשכר לא הוגן ולא הגון לאורך כל השנים. זה רק הלך והחמיר, הוא ניסה לתקוף זאת מכל הכיוונים בזה שהוא אמר שנפגש עם הורים או " תגידי כמה תלמידים משלמים, איך זה יכול להיות שהוא מרוויח כך?" ש: את מגדירה אותו בתור נודניק מעצבן ומפריע וזו הסיבה שפיטרת אתו?ת: זה אחת הסיבות העיקריות.ש: למרות זאת לא מצאת לנכון לזמן אותו לשיחה בנדון?ת: לו הנחתי שדברים כאלה מגיעים לבית משפט, הייתי מוציאה מכתבים ומשתמשת בשפה הנכונה, היום לאור המקרה אנו מתעדים כמעט הכל.ש: היום אתם עושים לעובדים שימוע לפני פיטורים?ת: כן.ר' עמ' 15 שורות 3-24 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 91. ברור, כי לא ניתן לפטר עובד על אתר, לאחר תקופה כה ארוכה מבלי להתייעץ עם הגורמים הרלוונטים ומבלי לשוחח עם התובע בנדון, עובר להחלטה על פיטוריו. 92. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק עע (ארצי) 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, כמצוטט: "מוסד אקדמי, אינו פטור מהקפדה על קיומה של זכות הטיעון, אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא, שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי שהקנה המחוקק למי שעיסוקו העולם האקדמי - יהא זה המרצה, יהא זה ראש החוג ותהא זו נשיאת המכללה. כולם כאחד, מחויבים בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטעון היא מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו..."חופש אקדמי" אינו מילת קסם הנועלת את שערי הטיעון והשימוע מפני מי שהעסקתם עומדת להכרעה. אין לשים גבולות לערכי היסוד של שיטתנו המשפטית. תחולתם היא אוניברסלית ומשתרעת על כל גוף הנתון לביקורת שיפוטית. עניין אחר הוא המשקלות והאיזונים המתחייבים ממהותו של הגוף ומאופיו המיוחד, במהלך התקיימותה של הביקורת השיפוטית על פעולותיו, או החלטותיו. או אז יינתן המשקל המתאים להתנגשות בין זכויות היסוד השונות, אם וככל שאין מתקיימת הרמוניה ביניהן. ...חלק מהותי מבירור האמת, מהוצאתה לאור ופרישתה בפני בית הדין לביקורתו השיפוטית, הוא הקפדה על קיומה של זכות הטיעון. באמצעותה, יתגלו פניה של האמת כפי שהן נראות בעיני המעסיק ובעיני העובד, ההחלטה הסופית שתתקבל תהיה שקופה ובהירה לעיני כל, ועליה ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית כהלכתה, במידת הצורך... ר' גם דברי כב' הנשיא אדלר (כתוארו אז) בע"ע 300253/96, המועצה הדתית נתיבות - הרב בנימין כהן ([פורסם במאגר משפטי). 93. נציין כי הגם שהתובע לא טען מפורשות בדבר העדר שימוע, משמדובר בפגם כה שורשי הנכלל בהפרת חובת תום הלב, שכן נטענה על ידי התובע במסגרת כתבי טענותיו ומשכל העובדות הנחוצות להכרעה נמצאות בפנינו בנקודה זו, והיו בפני הצדדים במהלך ההליך, מוצאים אנו לנכון להתייחס אל רכיב זה של העדר שימוע ולקחתו בחלק מהשיקולים בבאנו לפסוק בשאלה האם פיטורי התובע נעשו כדין.ראה: גורן, סודיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית 2005, עמ' 70. ראה: ע"ע (ארצי 673/09), עו"ד טלי גלעד-מזור נ' מדינת ישראל. 94. נציין , כי דוחים אנו את טענת הנתבעים לפיה העסקתו של התובע היתה העסקה לתקופה קצובה של 10 חודשים שהיתה מסתיימת אוטומטית כל עשרה חודשים. 95. יפים לעניין זה, דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח, עמ' 448): "אין אנו מתעלמים מכך, שבמצבים מסויימים לא יהא בזכות הטעון להגשים את ייעודה ועל כן אף לא תידרש. כך, במקרה בו הייתה ההתקשרות בין המעביד ועובדו, מלכתחילה, לביצוע עבודה מוגדרת ומסויימת לתקופה קצובה בלבד. כגון, קבלן המעסיק מהנדס בחוזה לזמן קצוב בפרוייקט בניה, כאשר ברור וידוע לשניהם שתחילת העבודה וסיומה באותו פרוייקט עצמו, ולאחריו נפרדות דרכיהם. או אז, לא יהא בזכות הטעון כדי לשנות מן העובדה שעם סיום הפרוייקט באה לסיומה מאליה ההתקשרות בין השניים, ואין עוד סיכוי לחידושה או להמשכה. לא כן הוא עת המדובר בהתקשרות ארוכת טווח, העשויה פלחים פלחים. לאמור: העסקת העובד נעשית על פי חוזה לתקופה קצובה, אולם המסגרת בה היא מתקיימת מחזיקה בתוכה, מעצם טיבה, אפשרות ליצירת קשר מתמשך, בין לקביעוּת ובין להארכת החוזה מעת לעת. במקרה כזה, גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עימו; לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה.... לא למותר לציין, כי הנמקת מעשה הפיטורים בדיעבד, אינה מרפאה את הפגם הנובע משלילת זכות הטיעון במועדה, בטרם הבשילה ההחלטה, שהיא בלתי הפיכה בתוצאותיה". 96. נוכח מכלול הפגמים שציינו לעיל, קובעים אנו כי הפיטורים של התובע, נעשו שלא כדין, מבלי שהנימוקים האמיתית להפסקת העסקתו צויינו בפניו ומבלי שקויימה התייעצות כלשהי עם הגורמים המקצועים ומבלי שנערך שימוע לתובע ותוך שלילת הזכות לטיעון של התובע, עובר למתן ההחלטה על פיטוריו. גובה הפיצוי 97. "הלכה פסוקה היא, כי הפיצוי המירבי עבור פיטורים שלא כדין מגיע לכדי סכום השווה לשכר של שנה אחת. רק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר" (ראה, ע"ע 258/97, יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע ל"ז 645). 98. ברוח זו הלך בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין בהם קבע את גובה הפיצוי הכולל המגיע בגין פיטורים שלא כדין, תוך העזרות במדד שווי משכורתו של העובד כשהיא מוכפלת במספר החודשים אותם קבע בית הדין. (ראה למשל:דב"ע נ"ו/31-3, מדינת ישראל - ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כ"ט (1) 282); ע"ע 300053/96, אוסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום גולדמן, עבודה ארצי כרך כ"ג (90), 31; ע"ע 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח, עמ' 448). 99. אכן קביעתינו היא כי נימוקי הפיטורים אינם עולים בקנה אחד עם מצב הדברים בפועל וכי התעקשות התובע להמשיך בבירור התלונה, נוכח ממצאי רשם העמותות היוו הנימוק לפיטורים. יחד עם זאת, לא נעלם מעינינו האופן בו התנהל התובע בכל הנוגע לתלונה הנדונה, הסגנון הבוטה שליווה את שיחותיו אל מול הנתבעים 3-6, במיוחד במצב בו לא היה לו כל אסמכתא בנוגע לתלנות הקשות אותן הפיץ כלפי העמותה וכלפי נשות הנתבעים 3-4, שברי שיש בהם משום פגיעה קשה בהם, זאת לכאורה ללא כל ביסוס. חמור מכך העובדה שהתובע, עובר לפנייתו לרשם העמותות, כלל לא מצא לנכון לפנות לעמותה ו/או מי מטעמה כדי לקבל ממנה קודם תגובה ו/או לאפשר לה להציג לה נתונים כלשהן, שיכול והיו מייתרים את הצורך להגשת התלונה. 100. משכך בשקלנו את גובה הפיצוי מתייחסים אנו גם לאופן התנהלות התובע בכל הנוגע להגשת התלונה ולסגנון הבוטה שליווה את תלונות התובע ולעובדה שתלונה זו לא הוכחה כנכונה ורשם העמותות דחה את כולה. 101. יפים לעניינו בנדון דברי בית הדין הארצי בעע (ארצי) 259/06, רפי רותם נ' מדינת ישראל - משרד האוצר: "כפי שציינה השופטת וירט-ליבנה בפסק הדין בעניין בוגר "עובד רשאי להעביר ביקורת על מעבידו אולם עליו לעשות זאת בדרך מקובלת בתוך הארגון ולא בכנסים פתוחים לציבור בכל הזדמנות הנקרית בדרכו. גם מן העובד נדרשת מידה של נאמנות והתנהגות שבתום לב כלפי מעבידו" [ע"ע 115/06, 96/06 ד"ר מיכאל בוגר- מקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 16.10.06]; כמאמרו של הנשיא סטיב אדלר, על העובד "... להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים. עליו לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים" ע"ע 502/05, אסף גרטי - מדינת ישראל, ניתן ביום 25.7.0.6 (להלן: עניין גרטי)]. וכדברי השופטת ד' בייניש בעניין תירם "אף הזכות להתריע ולבקר - שיש בה, למעשה, גם מימד של חובה המוטלת על עובד הציבור מתוקף היותו נאמן הציבור - איננה בלתי מסויגת ... עובד ציבור מצופה להימנע בהתבטאותו מנקיטת סגנון בוטה, מעליב ופוגע, שאינו עולה בקנה אחד עם יסוד השמירה על המשמעת בשירות הציבורי". על כן, מן הראוי הוא ש"עובד ציבור יביע דעתו וביקורתו קודם כל בצינורות הארגוניים המקובלים". מבחינת תוכנם, דברי הביקורת הראויים להגנה מיוחדת הינם דברים הנושאים מסר קונקרטי בדבר ליקויים באופן פעולת השירות הציבורי ויש בהם כדי להניע תהליך של בירור, שיפור ותיקון ליקויים אלה. " 102. בשים לב לנסיבות העניין, מוצאים אנו לנכון לחייב את הנתבעות 1-2 , ביחד ולחוד, כמעסיקות במשותף של התובע, כפי שנפרט בהמשך, לשלם לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו, בשיעור 8 משכורות, משכורתו הממוצעת של התובע עמדה ע"ס 1400 ₪ ברוטו (ר' נספח טז לתצהיר התובע) ומשכך הפיצוי הינו שווה ערך לסך של 11,200 ₪ ברוטו. סכום הפיצוי ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. מי היו המעסיקים של התובע? 103. לסיום נבחן מי היה המעסיק של התובע, במערכת היחסים נשוא תביעה זו. 104. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לדעתנו יש לראות הן בעמותה והן באונברסיטת בר אילן כמעסיקות במשותף של התובע.להלן נפרט בהרחבה את שעמד בבסיס קביעתנו זו. 105. בית הדין הארצי בע"ע 142/03, מוני סהר נ. פיקאסו הרצליה 1993 בע"מ, 14.6.05), קבע כי כדי לקבוע ששני צדדים הם מעסיקים במשותף -  "יש לבחון את טיב ההתקשרות בין הצדדים, וכך נפסק בפסק דין שלום: "joint employment קיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל עבודה מפלוני. ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד, והצדדים לחוזה הם 'העובד' מצד אחד, ומהצד השני - שניים 'כאחד' שבשירותם מבוצע חוזה העבודה". 106. מחומר הראיות שהוצג לפנינו, אנו למדים כי העסקתו של התובע נעשתה על ידי יצור כלאיים בעל שתי זרועות נפרדות, כאשר הזרוע האחת היא האונברסיטה , שהיתה מופקדת על ההיבטים ה"פרוצדורלים" של ההעסקה, ואילו הזרוע האחרת הייתה העמותה, שאחריותה השתרעה על הצד המקצועי והכספי והכל למטרה אחת קידומה של התכנית והרחבתה, תכנית שבבסיסה הוקמה על ידי העמותה שהנתבעים 3-4 היו מייסדיה. 107. אין חולק כי האוניברסיטה הנפיקה לתובע תלושי שכר. כן אין חולק כי הנתבעות 5-6 ניהלו את התוכנית וקיבלו גם הם תלושי שכר של האונברסיטה. הנתבעות 5-6 הן אלו שקיבלו את התובע לעבודה והן אלו שהחליטו על הפסקת העסקתו. והן היו אנשי הקשר הבלעדיות של התובע בכל הנוגע לעבודתו בתכנית. ר' עמ' 7 שורות 26-30 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 108. עיון בתצהיר עדות ראשית של הנתבעות 5-6 מנהלות התוכנית מעלה כי הם מצהירות: "הנתבעת מס' 2-"המרכז הישראלי לקידום מדעי מתמטיקה" היא עמותה עצמאית ונפרדת מאוניברסיטת בר אילן ( להלן:"העמותה") אשר סייעה , במועד הרלוונטי להעסקתו של התובע, בהיבטים שונים של הפעלת התכנית. ר' סעיף 4 לתצהיר הגב' פרידמן. 109. אין חולק כי הנתבעת 2 שמטרתה קידום ההוראה והמחקר במדעי המתמטיקה בישראל לקחה על עצמה לממן את התוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה, ובכלל זה את התוכנית הנדונה. ר' סעיף 11 לתצהיר הנתבע 3. 110. עיון בסעיף 10.1 לתצהיר עדותה הראשית של הגב' פרידמן מעלה: " האונברסיטה העמידה לטובת הפעילות של התכנית שני משרדים, אשר היו ממוקמים במחלקה למתמטיקה. המשרדים והריהוט בהם, היו שייכים לאונברסיטה. עיקר הציוד האלקטרוני שבו נעשה שימוש, לרבות מחשבים ומכשיר פקס, נרכש על ידי העמותה והיה בבעלותה. חלק קטן מציוד זה היה שייך לאונברסיטה" 111. מנהלות התכנית ביצעו את עיקר עבודתם מביתם ואילו המורים, לרבות התובע ביצעו את העבודה בבתי הספר השונים. 112. גביית שכר הלימוד של התלמידים נשוא התוכנית נעשה על ידי העמותה וכל התפעול הלוגסטי הארצי ומימון עלויות הקשורות לפעילות המתקיימות מחוץ לשטחה של האונברסיטה (כגון: שכירת כיתות במקומות שונים בארץ). ר' סע' 11 לתצהיר הגב' פרידמן. 113. עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת 5 מעלה כמצוטט: " הנתבעים 3-4 הם האבא והאימא של התוכנית, הם המייסדים, הם הגב שלנו הם גם בוגרים מאיתנו ומנוסים. אז היינו גם עם פ פחות ניסיון ולכן היה לנו חשוב להתייעץ איתם.... ש: ולמנהלות העמותה את לא פונה? ת: בהתייעצות לעניין התכנים לא, בכל הנוגע לכספים ולדברים המנהלתיים בוודאי שכן. ש: הם אחראיות על העברת הכספים בעמותה במועד נשוא התביעה? ת: זה אחד מהתפקידים שלהם, ....הם היו אחראיות על כל נושא הגביה והפיקוח של הגביה שתעשה כמו שצריך, הם עשו הגהות והוציאו מכתבים בנוגע לכספים להורים ולגופים השונים. הם גם עשו את הגביה אל מול העיריות, היו אחראיות על כל נושא ההפקדה בבנקים שהיה מורכב מאד ויום יומי, הרבה ביטולי שיקים בשל םפורשים שהיו צריכות להתעסק איתם... ר' עמ' 16 שורות 1-18 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. עיון בחקירתו הנגדית של הנתבעת 6 מעלה כמצוטט: ש:" בהתחלה התוכנית היתה מנוהלת על ידי האונברסיטה בהמשך באמצעות העמותה? ת: נכון. ש: היום את עובדת העמותה? ת: כן. ש: במשך 19 שנה את עושה את אותה עבודה? ת: כן.... ר' עמ' 18 שורות 6-12 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 114. עיון בתצהירו של יו"ר הנתבעת 2 מעלה כי הצהיר כי היתה חלוקת תפקידים בין העמותה לאוניברסיטה במועד העסקתו של התובע: לצורך הפעלת התוכנית האונברסיטה שכרה מורים, עובדים והאונברסיטה הכינה את תוכנית הלימוד והדריכה את המורים וכי האונברסיטה העמידה חדרים ומשרדים לרשות עובדים לתורך הפעלת התוכנית. העמותה מימנה באופן חלקי את פעילות התוכנית והעבירה כספים לאונברסיטה. ר' סעיף 8 לתצהירו. 115. עיון בחקירתו הנגדית של מר לארי וקסמן מעלה כי הינו מודה, כמצוטט: ש: נכון שבתקופה הרלוונטית לתביעה, תפקיד העמותה היה להפעיל את התוכנית? ת: מה הכוונה להפעיל? ש:שהיא אחראית שהתכנית מתקיימת? ת: באפן מסויים. מבחינה פדגוגית זה היה באחריותינו, באופן אדמינסטרטיבי זה היה באחריות בר אילן.... עמ' 25 שורות 22-25 לפרטיכל הדיון מיום 27.3.12. 116. לא בכדי הוצגה התכנית לתלמידים ולהוריהם, כמפורט בנספח ג' לתצהיר התובע, כתוכנית שהיתה של המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה בשיתוף עם אונברסיטת בר אילן. 117. נוכח האמור ולאחר שבחנו את טיב ההתקשרות בין הצדדים, אנו סבורים כי יש לראות בנתבעות 1 ו- 2 כשותפות, בעלות אופן פעילות 'משותף' של השניים לצורך הצלחת התכנית. 118. בנסיבות אלה אנו קובעים כי יש להגדיר את הנתבעות 1-2 כמעסיק במשותף של התובע. ולסיכום כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובע היה עובד הן של הנתבעת 1 והן של הנתבעת 2 . האם יש לחייב את הנתבעים 4,3,5,6 בחיובים נשוא פסק הדין 119. לא מצאנו לחייב את הנתבעים 2,3,5,6 באופן אישי בסכום שפסקנו. הנתבעים 4,3,5,6 לא היו המעסיקים של התובע. המעסיקים של התובע היו נתבעים 1-2. 120. כידוע, נקודת המוצא בדיני חברות הינה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, באופן שרק בנסיבות חריגות, מוסמך בית הדין להרים את מסך ההתאגדות, ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. (ראה: ע"ע 1452/02, שלמה אביר נ' מחמוד חוסיין - ). דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת מבעליה, נועד לאפשר לה ניהול עסקים כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או כלפי נושיה. כך בכלל וכך במיוחד כלפי נושים שהם עובדי החברה, עימם קיימים יחסים משפטיים קרובים. 121. אשר לנסיבות העניין לא נטען כלל על ידי התובע והן כל עילה להרמת מסך ההתאגדות. לא התרשמנו כי ניתן ליחס למי מהנתבעים 2-4 התנהגות אשר יש בה משום שימוש לרעה באישיות המוגבלת של החברה, וכן לא שוכנענו כי הנתבעים 3-4 גרמו להפרת הסכם אל מול התובע. 122. לנוכח האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה נגד נתבעים 3,4,5 ו-6. סיכום 123. הנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, כמעסיקות במשותף סך של 11,200 ₪ ברוטו , כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממתן פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 124. כמו כן תשלמנה הנתבעות 1 ו-2 לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. מנגד ישלם התובע לנתבעים 3,4,5,6 הוצאות משפט ושכ"ט עו"דבסך של 2000 ₪ לכל אחד, נוכח דחיית התביעה כנגדם. 125. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. התנכלות