התעקמות יד בזמן סיבוב ההגה - האם תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעקמות יד בזמן סיבוב ההגה - האם תאונת דרכים: כללי עניינו של פסק-הדין בשאלה אם אירוע שבו נפגע התובע במהלך שטיפת רכבו במתקן שטיפה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים). על העובדות הטענות וההליכים ביום 9.5.2002 נסע התובע עם רכבו לצורך שטיפת הרכב במתקן שטיפה באשקלון. בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע בדבר נסיבות התרחשות אירוע התאונה, כדלקמן: "ביקשתי להכניס את הרכב למכון השטיפה, לתוך מנהרת השטיפה כאשר אחד מעובדי המכון מכוון את כניסתי למנהרה ותוך כדי נהיגה, החל ההגה להסתובב בצורה בלתי מבוקרת ידי השמאלית היתה בתוך ההגה וכתוצאה מהסיבוב המהיר של ההגה התעקמה ידי" (להלן - התאונה; שם, בסעיף 2). כבר כעת יצוין כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים, נוגעת לעניין מיקום הרכב בשעת התאונה, בשעה שלטענת התובע זו התרחשה בטרם עלה הרכב על מסוע מתקן השטיפה (כעולה מהתמונות נ'1, נ'2, נ'4) (להלן - המסוע) ואילו לטענת הנתבעת התרחשה התאונה בשעה שזה נמצא על המסוע, לפחות בחלקו, ומשמתקן השטיפה החל בפעולתו. משכפרה הנתבעת בחבותה לתאונה וטענה כי זו איננה עונה להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים נקבע הדיון, תחילה, בשאלת החבות. הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, נחקרו עליהם במהלך הדיון מיום 13.7.2003, שבסיומו הסכים בא-כוח התובע על התשתית העובדתית הנחוצה למתן החלטה בשאלת החבות ולפיה, "...הרכב של התובע בשעת התאונה הנטענת היה בחלקו הקדמי על המסוע וההגה הסתובב כפי שטען התובע בשל פעולת המסוע בשעה שהרכב כאמור בחלקו העיקרי היה על גביו. כמו כן אני מסכים כי עובר לאירוע, הרכב לא היה בשליטת התובע אלא בשליטת המסוע" (ראה שם, בעמ' 8). בנסיבות אלו ובסיום שמיעת הראיות נקבע המשך הדיון לסיכומים. אולם, בטרם אלו נשמעו, הוגשה בקשת התובע להגשת ראיה נוספת, עדותו של מנהל מתקן השטיפה, שיש בה לכאורה לתמוך בגירסתו, כפי שנטענה במהלך הדיון ואשר עמדה בסתירה לדברי בא-כוחו, בסיום הדיון מיום 13.7.2003 ולפיה, התאונה התרחשה בטרם עלה הרכב על המסוע. ביום 24.5.2004 נחקר העד הנוסף על תצהירו ולאחריו הוגשו סיכומי הצדדים והתיק הובא בפניי למתן החלטתי בשאלת החבות כאמור. יצוין כי במהלך הדיון הוגשו ראיות נוספות ובכללן תמונות של מתקן השטיפה, תמלילי שיחה של העדים הרלוונטיים (נ'3, נ'6) והודעת העד הנוסף, כפי שניתנה לנציג הנתבעת (נ'5). בטרם נעבור לדון בשאלה המרכזית, שעניינה אם התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, יש להידרש תחילה לעניין התשתית העובדתית העומדת ביסוד התאונה ולנוכח המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לעניין נסיבות התרחשותה. יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי כי לכאורה ולנוכח הסכמת בא-כוח התובע, לעניין נסיבות התרחשות התאונה, כפי שהובאה בפרוטוקול הדיון, אינני נזקק להכריע במחלוקת העובדתית שהתעוררה לעניין מיקום הרכב עובר לתאונה, שכן משהסכים בא-כוח התובע בדבר התשתית העובדתית הרלוונטית, זה כבול להסכמתו הדיונית ואיננו יכול לחזור בו הימנה, אלא מטעמים מיוחדים, אשר לא נטענו כלל ומכל מקום, זה מנוע כיום מלטעון אחרת. ואולם, למעלה מן הצורך אוסיף כי, לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, התרשמתי ממהימנותם, ובחנתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לעניין זה, הנני קובע כי עובר לתאונה נמצא הרכב, לפחות בחלקו, על גבי המסוע ולאחר שהחלה פעולת השטיפה. לשון אחר - הנני נותן אמון מלא בעדותו של העד, מר רתא טוביה, לעניין נסיבות התרחשות התאונה ולפיה זו התרחשה לאחר שרכב התובע "...נכנס למסילה ותוך כדי הפעלת המסילה... אני בטוח שהרכב היה על המתקן, אני הייתי שם, תוך כמה שניות מאז שהתחילה הפעולה התובע פתח את הרכב. הרכב היה לפני המברשות שמנקות את הרכב. הוא היה על המסלול... ידית ההילוכים בניוטרל והרכב דולק הוא ישב והתחיל הסרט למשוך את הרכב והוא בפנים" (ראה בדיון מיום 13.7.2003 בעמ' 6). למעלה מן הדרוש יאמר כי גם מהודעתו של העד הנוסף, שהובא מטעם התובע, מר דהאן מיכאל (נ'5), עולה כי התאונה התרחשה בשעה שהרכב "כבר היה על המסילה" ובחקירתו הנגדית אף הוסיף "טענתי כבר כי יש אפשרות שהוא נכנס בשיפוע והמשיך בתנועה לעבר הגלגלת... באפשרות הזו הרכב יכול לעמוד על חלק של המסילה" (דיון מיום 24.5.2004 בעמ' 5). זאת ועוד, גירסת התובע שלפיה "...החל ההגה להסתובב בצורה בלתי מבוקרת" (סעיף 2 לתצהיר עדותו), אפשרית, על-פי השכל הישר והיגיון הדברים, רק בנסיבות מקום שבו "...משך אותי הסרט ואני עוד באוטו... כשמשך אותי, אז הסתובב ההגה" (בעמ' 4 לנ'4). לפיכך ומכל האמור הנני קובע כי התאונה התרחשה בנסיבות שלפיהם רכבו של התובע היה, לפחות, בחלקו הקדמי על המסוע ולאחר שהחל מתקן השטיפה בפעולתו ומבלי שהרכב היה בשליטתו של התובע. תשתית עובדתית זו עולה מניתוח העדויות, מתיישבת עם מכלול הראיות ועולה בקנה אחד עם הסכמת בא-כוח התובע לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.2003. משקבעתי את התשתית העובדתית הנחוצה לענייננו, חוזרת השאלה המשפטית למקומה, האם התאונה, שהתרחשה במהלך שטיפת רכב במתקן שטיפה, מהווה תאונת דרכים על-פי הגדרתה בחוק הפיצויים. לשאלה זו נעבור לדון בסמוך. המסגרת הנורמטיבית סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע בסעיף ההגדרות - "'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (להלן - ההגדרה הבסיסית). בע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (להלן - עניין עוזר [1]) קבע בית-המשפט את המסלול הפרשני שיש לנקוט לעניין תחולתו העניינית של חוק הפיצויים. בשלב הראשון על בית-המשפט לקבוע אם האירוע נכנס לגדרה של ההגדרה הבסיסית ולבחון את קיומם של ששת המרכיבים הקבועים שם ולענייננו, המרכיב בדבר "שימוש" והמרכיב שעניינו "למטרות תחבורה". הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים ואם אחד מהמרכיבים איננו מתקיים, משמע שהאירוע איננו חל במסגרת ההגדרה הבסיסית ובמצב דברים זה יש לעבור לשלבים הנוספים של ההליך הפרשני, שאינם נחוצים לענייננו. ביסוד ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק הפיצויים מונח העיקרון כי השימוש ברכב צריך להיות "למטרות תחבורה" וזה נקבע בפסיקה על-פי המבחן התעבורתי (ראה עניין עוזר [1], שם). המבחן התעבורתי מכוון כלפי השאלה, אם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי (ראה, שם וכן ע"א 3024/99 יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [2]). הגדרת המושג "שימוש" צריכה אף היא להתאים למבחן התעבורתי העומד ביסוד ההגדרה הבסיסית, לרבות בעניינים המפורטים בהגדרת המונח שם, כהגדרתו בחוק הפיצויים. בע"א 9474/02 "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ [3], בעמ' 352 קבע בית-המשפט כי במסגרת הגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" יש לבחון אם השימוש היה למטרת תחבורה. ובלשונו של בית-המשפט: "פעולה שנעשתה 'למטרות תחבורה' היא פעולה שמכניסה את כלי הרכב בגדר הסיכונים שיוצרת הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום... בברור מטרת השימוש יש לבדוק את מטרתו הסוביקטיבית של המשתמש... אלא אם השימוש כרוך מעצם טבעו בסיכון תחבורתי או אז יופעלו קריטריונים אוביקטיבים". מן הכלל אל הפרט התובע ביקש לשטוף את הרכב במתקן שטיפה. לאחר שנכנס למתקן ועלה על המסוע, החלה פעולת השטיפה, כאשר התובע שוהה ברכב וזה נשלט על-ידי מתקן השטיפה. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי בשעה שנמצא הרכב על גבי המסוע והחל תהליך השטיפה, השימוש שנעשה בו, עובר לתאונה, הוא שימוש למטרות תחבורה כהגדרתו בחוק הפיצויים. לתובע לא הייתה כל כוונה סוביקטיבית לעשות שימוש תחבורתי ברכב, שכן כל אשר ביקש לעשות הוא לשטוף את הרכב, ושטיפה, מטבעה ומעצם הגדרתה, איננה מהווה שימוש תחבורתי ברכב. זאת ועוד, במהלך השטיפה לא היה לתובע כל שליטה ברכב, שכן זה נשלט על-ידי מתקן השטיפה וגם מטעם זה אין לומר כי נעשה שימוש ברכב למטרות תחבורה, שכן במהלך השטיפה שימש הרכב כ"זירת אירוע בלבד", כאשר הגורם לתאונה היה המסוע עליו נמצא הרכב ולא הרכב עצמו ולפיכך, אין כל קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה (ראה בעניין עוזר [1], בעמ' 548 למעלה והפסיקה המובאת שם). בעניין זה מקובלים עליי טענות בא-כוח הנתבעת בסעיף 35 לכתב בסיכומיו. פרשנות אחרת, שלפיה ייחשב אירוע התאונה כ"תאונת דרכים" תרחיב באופן משמעותי את גדר האירועים שייחשבו תאונת דרכים, במהלך פעולתו של מתקן שטיפת מכוניות ולמעשה, כל אירוע שיתרחש במהלך שטיפת רכב, במתקן שטיפה, ייחשב כתאונת דרכים, גם אם, על פניו, אין בינו לבין השימוש ברכב ולא כלום ובכלל זה, תאונות שמקורן בהפעלה לקויה של המתקן, בהתנהגות רשלנית של המשתמש במתקן או בשל פגם כל שהוא במתקן השטיפה. פרשנות מרחיבה שכזו איננה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה העומדת ביסוד הוראות חוק הפיצויים, לאחר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), תשנ"א-1990, בכלל ולעניין המבחן התעבורתי, בפרט, שכן - "...התכלית המרכזית של תיקון מס' 8 הייתה לאמץ את המבחן התעבורתי כמרכיב עיקרי של 'תאונת דרכים' ולהחליף בכך את המבחן הייעודי שנקבע בפרשנות שנתן בית המשפט העליון לחוק הפיצויים המקורי..." (עניין עוזר [1], בעמ' 552). ועוד, "...תיקון מס' 8 - בעקבות תיקון מס' 4 - הביא לשינוי מהותי בהיקף האחריות על-פי חוק הפיצויים. תחת המבחן הייעודי אשר הגדיר את הדיבור 'תאונת דרכים' עד לחקיקתו של תיקון מס' 8, בא עתה המבחן התעבורתי כאמת המידה הבסיסית להבנת הדיבור 'תאונת דרכים'. זהו שינוי מרחיק לכת אשר לו השלכות מקיפות על דבר תחולתו העניינית של חוק הפיצויים. עם זאת, בצד המבחן התעבורתי עדיין ממשיך לעמוד בעינו, בעניינים מסוימים - ובעיקר בחזקה החלוטה שלפיה ייראו כתאונת דרכים 'מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב' - המבחן הייעודי. מטרתה של הפרשנות השיפוטית לקבוע את היקף תחולתו של כל אחד מהמבחנים הללו ואת היחס ביניהם. בהגשמתה של מטרה זו מן הראוי הוא כי נציב לנגד עינינו את השיקולים הפרשניים הבאים: ראשית, הננו פרשנים נאמנים של דבר החוק. אף שסברנו בעבר כי תכליתו של חוק הפיצויים הינה לתת פיצוי בגין נזקי גוף ששימוש ברכב 'בתור שכזה' - כלומר, על-פי ייעודו - גרם לנפגע, הרי עתה עלינו לתת ביטוי לתכלית התעבורתית החדשה אשר מונחת ביסודו של תיקון מס' 8" (שם, בעמ' 556). על-פי המבחן התעבורתי, העומד ביסוד העניין, אין ולא ניתן לראות בשימוש שעשה התובע ברכב, במהלך השטיפה, שימוש תעבורתי כפי שנקבע בפסיקה ומשכך, אין לראות בו שימוש למטרות תחבורה, כהגדרתו בחוק הפיצויים. לפיכך ומכל האמור הנני קובע כי התאונה איננה עונה להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים ומשכך לא ניתן להטיל על הנתבעת את האחריות לפיצוי התובע לנזקים שנגרמו בגינה. סוף דבר הנני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין ובשים לב להליכים שננקטו בתובענה, מחד, ותוצאת פסק-הדין, מאידך, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין הנתבעת בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. ידייםתאונת דרכים