חישוב החזר הלוואה לרכב נכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב החזר הלוואה לרכב נכה: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (תב"ע נו0-249/; השופט הראשי נויגבורן), ובו נדחתה תביעת המערערת בעניין סכום החזר ההלוואה העומדת שקיבלה לצורך רכישת רכב בהתאם להסכם בדבר גימלת ניידות שנערך ונחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי ביום 1.6.1977 (להלן - ההסכם). העובדות הנוגעות לעניין כפי שפורטו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי הינן אלה: "א. התובעת הינה נכה, מוגבלת בניידות בשיעור 100%. ב. התובעת הגישה בקשה למוסד לביטוח לאומי, בהתאם להסכם הניידות, להלוואה עומדת לרכישת רכב. ביום 7/1/92 אישר המוסד לביטוח לאומי לתובעת את ההלוואה עומדת, בשיעור 100% מהמסים החלים על הרכב מה'דגם המייצג' שואשר לה מכוח הסכם הניידות. אותו 'דגם מייצג' היה רכב מסוג 'פיגו 505' נפח מנוע 1800 סמ"ק. נקבע כי סכום ההלוואה העומדת, בהתחשב ב'דגם המייצג' לא יעלה על 42,000 ש"ח. ג. בנוסף אישר המוסד לביטוח לאומי הלוואה עומדת לכיסוי מסים על אביזרי רכב בסך 650 ש"ח. ד. סה"כ ההלוואה העומדת שקבלה התובעת עמד על 42,650 ש"ח. ה. התובעת רכשה רכב שהוא גדול יותר מה'דגם המייצג'. הרכב שרכשה התובעת היה רכב מסוג 'מאזדה', נפח מנוע 1991 סמ"ק, שנת ייצור 1992. ו. ביום 4/12/95, בקשה התובעת להחזיר את ההלוואה העומדת, וזאת כתנאי לקבלת הלוואה עומדת נוספת לשם החלפת רכב, כנדרש על פי הסכם הניידות. התובעת נדרשה להחזיר סכום של 14,473 ש"ח, כאשר חישוב פחת ופחת נוסף חושבו על בסיס של הרכב שרכשה התובעת בפועל ולא על בסיס 'הדגם המייצג', שכאמור היה רכב קטן יותר". 3. בבית-הדין האזורי טענה המערערת כי החישוב שערך המוסד לביטוח לאומי לא היה בהתאם לכללים שנקבעו בהסכם הניידות, שכן יש לחשב את "אחוז הכיסוי" כמוגדר בסעיף 12א(א) להסכם, כפונקציה של המסים החלים על "הדגם המייצג" בלבד כמשמעותו בסעיף 10(ב) להסכם, ולא על הרכב שקנתה בפועל. 4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובהתייחס להוראות ההסכם קבע בית-הדין האזורי: "5. סעיף 12א' להסכם הניידות דן בהחזר ההלוואה העומדת, והוא קובע את הנוסחה לחישוב ההחזר. סעיף 12ב' מתייחס לניכוי פחת מההלוואה העומדת. ניכוי פחת, וכן ניכוי 'פחת נוסף' מחושבים על האחוז של המסים שחל על הרכב שכוסה למעשה על ידי ההלוואה העומדת. במקרה דנא, חישב המוסד לביטוח לאומי את אחוז הכיסוי על בסיס המסים שחלו על הרכב הגדול יותר שנרכש למעשה על ידי התובעת, דבר שהביא להפחתת הפחת. דבר זה נובע מכך שהמסים שחלו על רכב המאזדה שנרכש למעשה על ידי התובעת היו גבוהים יותר מהמסים שחלו למעשה על הדגם המייצג. משכך, אחוז הכיסוי של המסים בפועל לא הגיע ל100%- מהמסים (תוצאה שהיתה מתקבלת אילו רכשה התובעת רכשה את הדגם המייצג), ולכן סכום ההחזר יהיה גבוה יותר". 5. בערעור שבפנינו טענה המערערת: (א) למערערת אושר רכב מסוג פג'ו 1,800 ואילו היא רכשה רכב מסוג מזדה 1900; (ב) על-פי הוראות סעיף 2 להסכם, "הלוואה עומדת מלאה" מתייחסת ל100%- משיעור המיסוי על הרכב הנרכש. המערערת קיבלה "הלוואה עומדת מלאה", כאשר אין ספק שבכך לא קיבלה את מלוא המסים, שכן רכשה רכב אחר יקר יותר; (ג) ההסכם יוצא מתוך הנחה שהמוגבל בניידות רוכש את הרכב שאושר לו, ולא, לא היו נאמרות בהגדרת "הלוואה עומדת מלאה" המילים "במלוא שיעור המיסים"; (ד) ההסכם אינו קובע מה קורה במקרה שבו המוגבל בניידות רוכש רכב שונה מהרכב שאושר לו, ועל-כן יש לפרש את ההסכם לפי אומד-דעתם של הצדדים; (ה) בית-הדין האזורי טעה כאשר יצא מתוך הנחה שאין מקום ליתן פיצוי כספי למי שידו משגת לרכוש רכב יקר מזה שאושר; (ו) סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-, קובע הטבות סוציאליות ומכוחו נחתם ההסכם. בית-הדין האזורי טעה בפסיקתו, שכן הטבה סוציאלית איננה באה במסגרת השלמת הכנסה ואין בהסכם מבחן כלכלי של הכנסה; (ז) העובדה שהמערערת רכשה רכב גדול יותר לא צריכה לגרום לה לחסרון כיס. 6. כנגד טענות אלה טענה באת-כוח המשיב: (א) הלוואה עומדת אינה הלוואה לגבי רכב המשמש "דגם מייצג", שלאחר קבלתה יכול המוגבל בניידות לעשות בכסף כרצונו ולכן נקבע מנגנון הקובע את גובה המסים; (ב) קיים בהסכם הסדר מיוחד הקובע את החזר המסים. הכוונה הינה לאפשר למוגבל בניידות לחדש את רכבו בלי להוסיף סכומים מעבר למה שקיבל כאשר רכש את הרכב הקודם. לכן כך נקבעו סוג הרכב ושיעור ההחזר של המסים; (ג) סעיף 11(א)(1) להסכם, שעניינו החלפת רכב, מגדיר את "הרכב הקודם" כרכב שהמוגבל בניידות מבקש להחליפו; (ד) סעיף 12א להסכם עניינו החזר ההלוואה העומדת, וסעיף קטן (ב)(2) מדבר על "הרכב שבידי המוגבל בניידות"; (ה) סעיף 12ב להסכם ענינו החזר ההלוואה העומדת בניכוי פחת. תיקון מספר 16 של ההסכם, בהתייחסו לסעיף 12ב(ב)(2), קובע מפורשות את הפחת ומוביל לכך שסכום ההלוואה שתוחזר יותאם לכך שלא יצטרכו להחזיר מעבר לפחת, תוך הפניה לסעיף 11(א)(1) להסכם המדבר על הרכב שהמוגבל בניידות מבקש להחליפו. מדב"ע לז01-576/ ליפשיץ - המוסד לביטוח לאומי [1] וכן מדב"ע לט0-3/ פלס - המוסד לביטוח לאומי [2] הדנים בפסיקה לעניין שינוי סעיפים שנקראים בהסכמים מסוג ההסכם נושא תיק זה - עולה שאין מדובר בהלוואה רגילה הבאה להיטיב עם הנכה אלא בתחליף לפטור ממכס או היוון; (ו) אין לחרוג מהוראות ההסכם שבו נקבעה מדיניות מגבילה ומדובר בתקציב המדינה. אין ההסכם בא ליתן יתרון לבעלי משאבים. 7. סעיף 2 להסכם, שהינו סעיף הגדרות, מגדיר "הלוואה עומדת" ו"הלוואה עומדת מלאה" כלהלן: "'הלוואה עומדת' - הלוואה הניתנת למוגבל בניידות הרוכש רכב לכיסוי המיסים בשיעור האמור בהסכם זה מן ההלוואה העומדת המלאה והמוחזרת למוסד כאמור בסעיף 12א וסעיף 12ב להסכם זה; 'הלוואה עומדת מלאה' - הלוואה עומדת במלוא שיעור המיסים החלים על פי כל דין על הרכב שהמוגבל בניידות רוכש". סעיף 11 להסכם עניינו החלפת רכב. סעיף 11(א) קובע: "11. (א) הלוואה עומדת להחלפת רכב תינתן - (1) למוגבל בניידות שיש לו רשיון נהיגה בר תוקף - אם חלפו 42 חודשים לפחות ממועד קבלת ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב שהמוגבל בניידות מבקש להחליפו (להלן - הרכב הקודם); (2) למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה בר תוקף - אם חלפו 48 חודשים לפחות ממועד קבלת ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב הקודם. (3) ...". סעיף 12א להסכם עניינו החזר ההלוואה העומדת, ונקבעה בו הנוסחה לחישוב ההחזר. סעיף קטן (א) הינו סעיף הגדרות המתייחס לסעיפים 12א ו12-(ב) להסכם, ולעניינינו הוא קובע: "'בסיס החישוב' - המחיר הנקוב בחוברת המחירים, שנתפרסמה לאחרונה לפני המועד הקובע, בהתאם לדגם ולשנת הייצור הרשומים ברשיון הרכב שבידי המוגבל בניידות; 'אחוז הכיסוי' - האחוז שכוסה על ידי סכום ההלוואה העומדת מסך כל המסים שחלו על הרכב, שבידי המוגבל בניידות, בעת רכישתו". סעיף 12ב להסכם עניינו החזר ההלוואה העומדת בניכוי הפחת, ובו נקבע: "12ב.(א) על אף האמור בסעיף 12א להסכם זה, מוגבל בניידות שאושרה לו הלוואה עומדת להחלפת רכב יחזיר למוסד את ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב הקודם, בסכום המתקבל ממכפלת אחוז הכיסוי בסכום מלוא המסים החלים על הרכב הקודם ביום ההחזר, על פי כל דין, כאילו היה חדש; הוראה זו תחול אם ממועד קבלת ההלוואה העומדת לרכישת הרכב הקודם ועד למועד הקובע חלפו - 42 חודשים אם למוגבל בניידות רשיון נהיגה בר תוקף או 48 חודשים אם למוגבל בניידות אין רשיון נהיגה בר תוקף. (ב) הסכום המחושב לפי סעיף קטן (א) לעיל יופחת: (1) באחוז שנקבע בתוספת ז' להסכם זה, בהתאם לתקופת השימוש ברכב עד למועד הקובע או עד ליום החזרת ההלוואה העומדת לפי המוקדם מביניהם; (2) באחוז המחושב בהתאם לכללים לפיהם נקבע אחוז הפחת הנוסף הניתן ביום החזרת ההלוואה העומדת לנכים כמשמעותם בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט1969- [נוסח משולב] ובהתאם לרכב המשמש כדגם מייצג, במועד האמור לרכב הקודם כמשמעותו בסעיף 11(א)(1)". 8. בבית-הדין האזורי, בהתייחס להגדרת המונחים "בסיס חישוב" ו"אחוז הכיסוי" שבסעיף 12א להסכם, התבסס המשיב על הפירוש המילולי של הגדרות אלה, ואילו המערערת טענה שיש להבין את ההגדרה כאילו היא מתייחסת לשיעור המסים של "הדגם המייצג". לאחר שבית-הדין האזורי שקל את טיעוני הצדדים הגיע הוא למסקנה כי יש לדחות את התביעה תוך קבלת פרשנות המוסד לביטוח לאומי להוראות הרלוונטיות בהסכם ותוך קבלת החישוב שערך המוסד לסכום שעל המערערת לשלם. נימוקי בית-הדין האזורי היו כדלקמן: "א. בין אם יש לפרש את הוראות ההסכם כפי שמפרשים חוזה, בהיותו הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין ממשלת ישראל, ובין אם יש לפרשו בדרך שמפרשים דברי חקיקה, בהיותו חוזה שלטוני, נראה כי אין לסטות מההבנה הפשוטה של המילים אלא מתוך נסיבות מיוחדות, ובמידה והפרשנות המילולית תביא לתוצאה בלתי צודקת ועיוות מטרת ההסכם בעליל. ב. במקרה זה אין לומר כי הפירוש המילוי מביא לתוצאה בלתי צודקת בעליל. אמנם, הפרשנות כפי שהמוסד לביטוח לאומי עומד עליה, מביאה לחיוב גדול יותר לענין החזר ההלוואה העומדת, אלא שאין לומר שמדובר בתוצאה בלתי צודקת ובלתי צפוייה על ידי הצדדים להסכם. ג. הסכם הניידות נכרת מכוח הסמכויות שניתנו למוסד לביטוח לאומי, מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה1995- (להלן: החוק) למתן, שלא בדרך קבע, 'הטבות סוציאליות' שאינן ניתנות לפי החוק או לפי חוק אחר. כבר תהה בעבר בית הדין הארצי לעבודה אם אכן הסכם הניידות ממלא אחר הוראות הסעיף, כאשר ההסכם הנוכחי קיים עוד משנת 1977, דהיינו, כבר 20 שנה ויותר, וכאשר ספק אם הלוואה עומדת לרכישת רכב מהווה 'הטבה סוציאלית' במובן החוק. ד. מכל מקום, יש לפרש את הוראות ההסכם תוך זיקה לכך שמדובר ב'הטבה סוציאלית'. על כן, במידה ונקבל את פרשנות התובעת, ניתן פיצוי כספי למי שידו משגת לקנות רכב גדול יותר מהדגם המייצג שקבעו הצדדים בהסכם, דבר שאיננו מתיישב עם מטרת ההסכם כמתן 'הטבה סוציאלית'. 10. אילו היתה התובעת מסתפקת בקניית רכב מסוג הדגם המייצג, היה אחוז הכיסוי לפי ההסכם 100% מהמסים החלים על אותו דגם מייצג. משבחרה, מטעמיה היא, וללא כל קשר למוגבלות בניידות שנקבעו לה, לרכוש רכב גדול ויקר יותר, אשר המסים עליו הם גבוהים יותר, אל לה לצפות כי המדינה תשתתף עמה במימון אותו הפרש, גם לא במסגרת של כיסוי הפחת במקרה של החלפת רכב. 11. התוצאה היא כי התביעה נדחית. אין צו להוצאות". 9. עיון בהוראות סעיף 11(א)(19) להסכם המגדיר "רכב קודם" כרכב שהמוגבל בניידות מבקש להחליפו וכן עיון בסעיף 12ב להסכם, כפי שתוקן בהסכם בדבר גימלת ניידות (תיקון מס' 16) ובו הפניה להגדרה שבסעיף 11(א)(1) להסכם, מביאים אף הם למסקנה שאליה הגיע בית-הדין האזורי. 10. אין ערכאת הערעור נדרשת להציג פסק-דין משלה העונה על כל מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק-הדין של הערכאה הדיונית. תפקידה של ערכאת הערעור רק להיווכח כי מה שהחליטה הערכאה מדרג ראשון עומד במבחן הראיות המשתמע מהן ומהדין. 11. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בפנינו, בהסכם ובפסק-הדין של בית-הדין האזורי לא מצאנו מקום להתערב בקביעות העובדתיות, בהבנת השלכותיהן, בניתוח השאלות המשפטיות שהונחו בפני בית-הדין ובמסקנותיו שהן מבוססות על העובדות, על ההסכם ועל החוק. 12. התוצאה היא אפוא שאנו דוחים את הערעור מטעמיו של בית-הדין האזורי. 13. אין צו להוצאות.רכבנכותניידותהחזר הלוואההלוואהחניית נכים / תו נכה