מה זה הפקעה ?

מה זה הפקעה ? מקצת מדיני ההפקעה "הפקעה" הינה רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי המדינה או מטעמה, למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים (ראה א. קמר דיני הפקעת מקרקעין מה' 6, עמ' 13-14 (להלן: קמר). הליך ההפקעה, מצוי במתח מתמיד מול זכות יסוד של האדם, היא זכות הקניין שהוכרה מאז ומתמיד כזכות יסוד (קמר בהערת שוליים 10 עמ' 16-17 וכן עמ' 20 בסמוך להערת שוליים 27). בגין המתח בין שתי הזכויות המשפטיות, האחת של המדינה והשניה של האזרח - הסמכות להפקיע ניתנה בחוקים שונים ורק על פיהן ניתן לפעול ולבצע את הליכי ההפקעה. כך: פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 בה סמכות להפקיע נתונה לשר האוצר או למי ששר האוצר אצל לו סמכות; פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 בה סמכות נתונה כיום לשר התחבורה; חוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 בה נתונה הסמכות בידי רשות תכנונית (ועדה מקומית וועדה מחוזית לתכנון ובנייה, וכן חוקים נוספים עליהם לא אעמוד בשלב זה, ומפורטים בספרו של המלומד קמר בפרק ה-II לספרו עמ' 37-100. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעה: העובדות בקצרה מערכת העובדות כפי שנפרסה בפני, אינה שנויה במחלוקת, ולשם הבהר עיני הקורא, אתמצת העובדות בקצרה: התובע הינו הבעלים של חלקת אדמה הידועה כחלקה 74 בגוש 18750 בשטח של 1,321 מ"ר מאדמות כפר ג'ת (להלן: "המקרקעין"). בתקופה כלשהי בשנת 2000, תפסה הנתבעת חלק מהמקרקעין בסך כולל של 264 מ"ר, לשם שימוש לעשיית דרך. אין חולק, כי המקרקעין יועדו לכך תחילה לבניית מגורים, ולא לפי גישת הנתבעת אשר עשתה כרצונה לדרך או לכביש. המועצה המקומית, פרסמה ביום 23.11.1995 הודעה על פי חוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, הודעה בדבר אישור תכנית המהווה שינוי תכנית מתאר מקומית, והודעה על כך נמסרה בהתאם לסעיף 117 לחוק. חלק מהמקרקעין נכלל במסגרת שינוי תכנית המתאר. המועצה לא נקטה בשום הליכי הפקעה, וזאת עליבא דליבא דעלמה. בבית משפט זה הוגשה תובענה ע"י התובע, בה תבע מהנתבעת סך 56,420 ₪ בגין שווי מקרקעין, אשר נטלו ממנו לטענתו שלא כדין. הצדדים הגישו לביהמ"ש תצהירי עדות ראשית, וכן תרשימי מודד וחוו"ד שמאי. ובסופו של יום, הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וזאת, לאחר שניתנה להם האפשרות לטעון טענותיהם, והם עשו זאת. מקצת מדיני ההפקעה "הפקעה" הינה רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי המדינה או מטעמה, למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים (ראה א. קמר דיני הפקעת מקרקעין מה' 6, עמ' 13-14 (להלן: קמר). הליך ההפקעה, מצוי במתח מתמיד מול זכות יסוד של האדם, היא זכות הקניין שהוכרה מאז ומתמיד כזכות יסוד (קמר בהערת שוליים 10 עמ' 16-17 וכן עמ' 20 בסמוך להערת שוליים 27). בגין המתח בין שתי הזכויות המשפטיות, האחת של המדינה והשניה של האזרח - הסמכות להפקיע ניתנה בחוקים שונים ורק על פיהן ניתן לפעול ולבצע את הליכי ההפקעה. כך: פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 בה סמכות להפקיע נתונה לשר האוצר או למי ששר האוצר אצל לו סמכות; פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 בה סמכות נתונה כיום לשר התחבורה; חוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 בה נתונה הסמכות בידי רשות תכנונית (ועדה מקומית וועדה מחוזית לתכנון ובנייה, וכן חוקים נוספים עליהם לא אעמוד בשלב זה, ומפורטים בספרו של המלומד קמר בפרק ה-II לספרו עמ' 37-100. אדגיש ואומר, כי לפחות לגבי הפקודות המנדטוריות קיימת דילמה אם הן עומדות בקנה אחד בזכויות היסודיות, המקנות לאזרח במדינה מודרנית ונאורה ולא כל שכן, הן הן בגדר: "חוק ההולם את ערכה של מדינת ישראל" (כלשונו של סעיף 8 לחוק "כבוד האדם וחירותו") וכבר נשמעה דעה, כי ראוי שיוחלפו בהוראות חוק נאותות ונאורות יותר. והרשות דנן ב"כ הרשות, אותו אני מבקש לשבח על עמידתו בפני ביהמ"ש שעה שמערכת העובדות והחוקים עמדו כנגדו, ניסה לשכנעני כי לכאורה בוצעה "הפקעה" וכי עצם הפרסום עפ"י סעיף 117 והנוהג הקיים - נהגה למעשה המועצה כדין. על זה אומר לא מיני ולא מקצתי. סעיף 117 אינו מן העניין, והנתבעת מוזמנת לעיין בו כדי לתהות על תכנו. הפקעה מכללא כנטען על ידיה אינה מן המושגים המוכרים בדינים הישראלים. כפי שציינתי, רק מול או עפ"י הוראת חוק מפורשת המקנה זכות הפקעה, ועמידה מדוקדקת בכל ההליכים, היא זו אשר יכולה להעניק לה הגנה שעה שהיא עומדת בפני תובענה מסוג התובענות במקרה דנן. ואילו, טענת הנוהג אליו טענה היא, שכן מחד - נוהג יש להוכיח בעובדות. דבר שלא נעשה, ומסופקני אם כבר קיים נוהג כזה, הרי אין הוא עומד מול זכות היסוד הקניינית של התובע. משמע, הטענות אותן העלה הנתבעת בכתב הגנה ובסיכומיה - לא טענות הן. שאלה - האם ברשלנות עסקנן? התשובה לכך - ברורה ונהירה, כן וכן. אין חולק, כי חובת הזהירות המושגית של המועצה כלפי התובע קיימת. וזאת, הופרה, ואילו חובת הזהירות הקונקרטית וודאי שקיימת ובעצם הפעולות אשר נקטה המועצה, יש משום רשלנות. לזאת יש להוסיף שעל אף שעסיקנן ברשות מקומית, דומני, כי לא תהא מחלוקת כי הפרה את הוראת החובה החקוקה המוטלת עליה עפ"י רשימת חוקים אותן פירטתי בדברי לעיל. עם כן, שתי עילות תקיפה קיימות לתובע - הן בעילת הרשלנות, והן בעילת הפרת החובה החקוקה. לא דנתי בעילות תקיפה נוספות, שכן לא נדרשתי לכך, אך סבורני כי קיימות עילות נוספות, ובבוא יום, אם אדרש לכך, אפרט את דבריי ביתר הרחבה ; (לאחריות המדינה בנזיקין ראו: "ע.א. 337/81 בוסקילה נ' מ"י פד"י מח(3) 337, ע.א. 429/82 מ"י נ' סוהן, פד"י מב(3) 733, ע.א 915/91 מ"י נ' לוי, פד"י נח(3) 45, וכן המ' (פ"ת) 1091/00 מש' התחבורה נ' שושנה שיף תק - של 2001 (2) 536 בעמ' 540). סוגיית הנזק באשר לנזק, הרי לא באה מחלוקת אמיתית בין הצדדים. מטעם התובע, הוגשה חוו"ד. מטעם הנתבעת לא נעשה דבר בעניין זה. ולפיכך, שעה שלא נסתרה חוו"ד הריני מקבל את התביעה במלואה, ופוסק כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 56,420 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.10.2000. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 7,500 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קרקעותשאלות משפטיותהפקעה