מזונות לילד שהוריו לא נשואים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות לילד שהוריו לא נשואים: .1הקטין נולד ביום 19.9.91 לאביו (להלן - האב), ולאמו (להלן - האם), שלא היו נשואים זה לזה. .2ביום 12.5.95נקבעה אבהותו של האב על הקטין ע"י בית המשפט המחוזי. .3האב הינו גרוש ויש לו שתי בנות בגירות. .4האב נמנע מלשלם מזונות הקטין ועל כן הוגשה ב- 20באפריל 1997תביעת מזונות נגד האב. כתב ההגנה של האב - הוגש ביום .1.6.97 ביום 24.11.97ניתנה החלטה כי על האב לשלם מזונות זמניים לקטין בסך 400 ש"ח לחודש החל מדצמבר .1997 פסק הדין על חובת האב לשלם מזונות לקטין - ניתן ביום .31.8.99 .5האב טען בבית המשפט כי הוא אומלל, חולני, אלכוהוליסט לשעבר, ובעל הכנסות נמוכות. .6בית המשפט לענייני משפחה, (כב' השופט מרכוס), קבע - א. ניתן לרדת לנכסיו של חייב במזונות, ולאב יש הכנסה של כ-000, 75דולר ממכירת דירתו. ב. צרכיו של הקטין עולים כדי 800, 1ש"ח לחודש (תוך פירוט מדויק), ובהתחשב בהכנסות האם - על האב לשלם לצרכיו ההכרחיים של הקטין 400, 1ש"ח לחודש (כולל השתתפות במדור), וכן 300ש"ח דמי טיפול לחודש - נכון ליום הגשת התביעה. ג. קצבת הילדים תשולם לאם ואינה חלק מן המזונות. ד. על האב לשלם את כל חובו בניכוי מה ששולם בפועל - בששה תשלומים חודשיים שווים החל מ-1.9.99, וכן הוצאות משפט בסך 000, 3ש"ח + מע"מ. .7האב לא מלא אחר פסק הדין והיה צורך בפנייה להוצאה לפועל. על פי דף חשבון הוצל"פ - יתרת החוב נכון ליום 24.10.00- הייתה 044.26, 35ש"ח. .8א. האב וגרושתו היו בעלי דירה בת 4חדרים בשכונת גילה בירושלים, וביום 14.4.99ערכו חוזה למכירת דירתם למערערים כאן, שהם אחותו וגיסו של האב, תמורת 000, 140דולר. ב. בנספח התשלומים לחוזה זה נאמר כי במעמד חתימת החוזה ישלמו הקונים לגרושתו של האב ולאב - סכום השווה ל-000, 20דולר לכל אחד מהם; וכן כי סכום של 500, 6דולר ייחשב כמשולם לכל אחד מיחידי המוכרים, כך שבסך הכל ישולם וייחשב כמשולם סכום של 500, 26דולר לכל אחד מיחידי המוכרים, וביחד סכום של 000, 53דולר. היתרה בסכום של 000, 87דולר תשולם ע"י הקונים כדלקמן: 500, 43דולר לגרושת האב, ו-500, 43דולר לאב - בכפוף לקבלת החזקה בדירה ומסירת כל המסמכים הדרושים לרישום הזכויות משם המוכרים לשם הקונים. .9אין מחלוקת כי גרושתו של האב קיבלה מהקונים (המערערים בתיק שלפני) - את כל מה שהגיעה לה תמורת זכויותיה במחצית הדירה, וכי הזכויות בדירה כולה הועברו לידי המערערים. .10האב העיד בבית המשפט קמא כי לא קיבל כסף כלשהו מהקונים תמורת חלקו בדירה שהועברה לבעלות הקונים, גם לא את 000, 20הדולר שהיה עליהם לשלם לו עם החתימה על ההסכם. .11חודש לאחר החתימה על מכירת הדירה למערערים - ביום 14.5.99, חתמו האב והמערערים, (שכזכור הם אחותו וגיסו של האב), על הסכמים נוספים: הסכם בו שינו את נספח התשלומים שהיה על המערערים לשלם לאב תמורת מחצית זכויותיו בדירה, באופן שבמקום לשלם לו תמורה במזומן, הוסכם ביניהם כי המערערים ישכירו לאב את הדירה תמורת 600, 3דולר לשנה, ותמורת הדירה תשולם למערערים תוך קיזוז דמי השכירות במשך 17שנה, ובתשלום אחרון ישולם סך 300, 2דולר; וכן נערך הסכם שכירות לתקופה שלא תעלה על 19שנה ו- 11חודש. .12בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 14.6.2000, כאשר האב ביקש פרישת תשלומים בטענה שאין לו יכולת לשלם מזונות הקטין, טען האב שאין לו כסף והוא גר בדירת אחותו (הדירה שהייתה שלו ונמכרה לאחותו); שלא קיבל אף אגורה בעבור הדירה שמכר לאחותו ולגיסו, וקיבל רשות מאחותו להישאר לגור בדירה עד מותו. .13א. בדיון נוסף שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 2.7.00אמר האב כי לא ידע שהדירה שמכר לאחותו וגיסו - מעוקלת מיום .2.4.98 בדיון התברר כי צו העיקול נשלח על שם "רחמים מזרחי" ולא על שם האב, ועל כן בוצעה העברת הזכויות על שם המערערים ביום 21.11.99(כפי שנראה מנסח הרישום שהוצא ביום 19.12.99). ב. בסיומו של אותו דיון הודיעו ב"כ הצדדים כי מוסכם עליהם שייקבע דיון אליו יוזמנו אחותו וגיסו של האב, (המערערים בערעור שבפני), ובית המשפט קבע בהחלטתו כי הגיע למסקנה שיש לחפש דרך להעמיד סכום כסף לרשות האב שיאפשר לו לשלם את המזונות לקטין בצורה מסודרת, ואחת הדרכים האפשריות לכך היא בשינוי סידרת החוזים שנעשתה בין האב לבין אחותו וגיסו. לכן הורה בית המשפט קמא על זימון הצדדים, כולל המערערים, לדיון ביום .12.7.00 ג. כן קבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 2.7.00: "אני מורה על עיקול זמני על כספים המגיעים למבקש (האב) מאת אדונים כהן, וזאת במסגרת ההסכמים שנעשו בנוגע לנכס..., כולל הסכם בדבר שכירות הנכס מיום 14.5.99". .14ההזמנה לדיון ליום 12.7.00הגיעה למערערים רק ב11.7.00- והם ביקשו דחייה - שניתנה להם. בית המשפט קבע את הדיון ליום 31.7.00אולם ב- 19.7.00הגיש ב"כ המערערים בקשה לבית המשפט להקדמת הדיון ליום 30.7.00בשל נסיעת המערערים לחו"ל ביום 31.7.00- ובית המשפט נענה לבקשתם. .15א. ביום 30.7.00התקיים דיון בבית המשפט קמא בנוכחות ב"כ האם, ב"כ האב, שני המערערים ובא כוחם. ב. בדיון זה הודיע ב"כ המערערים לבית המשפט כי המערערים ביקשו לסייע לאב - שהוא אחיה של המערערת - שנקלע למצוקה, ולכן החליטו לסייע לו ברכישת הדירה שהייתה בבעלותו ובבעלות גרושתו, למרות שלמערערים לא היה עניין ברכישת הדירה. הרעיון היה לעזור לאב מבלי להכביד על אחותו וגיסו בצורה לא סבירה. התנאי היה, לדברי ב"כ המערערים, שחלקו של האב בדירה - לא ישולם לו במועד מכירת הדירה, וכחלק ממכלול העיסקה - האב יוכל לגור בדירה בשכירות של 600, 3דולר לשנה - תמורת הסכום המגיע לו בגין מכירת בעלותו על מחצית הדירה למערערים, וזאת כדי שהאב לא ימצא עצמו גר ברחוב. ב"כ המערערים (שהוא גם בנם של המערערים) טען כי יכול להיות שלאב היו כוונות זדון, אולם המערערים הוציאו הרבה כסף, והדרישה שישלמו תמורת מחצית הדירה של האב מעבר למוסכם - תכביד על המערערים, ולא תבטיח מגורים לאב. לכן הביע ב"כ המערערים התנגדות, בשם המערערים, לשינוי ההסכמים מיום .14.5.999 ג. באותו דיון טען ב"כ המערערים כי את ההודעה על העיקול קיבלו המערערים רק ביום רביעי, ויש להם לפי הדין זכות להגיב תוך 10ימים - שטרם חלפו. ד. ב"כ המערערים טען כי צו העיקול לא יכול לתפוש יותר ממה שיש לחייב, וכל מה שיש לאב - זו זכות לקבל תשלומים עתידיים, כנגד חובה לשלם דמי שכירות עתידיים, וכאשר יש עיקול וקיזוז - הקיזוז גובר על העיקול, לכן לא ניתן לדרוש מן המערערים כספים בפועל. ה. ב"כ האב טען כי בשום פנים ואופן אי אפשר לשנות עיסקה שנעשתה בעבר, ואין כאן כסף שניתן לעקלו. ו. ב"כ הקטין טען כי המערערים הם בעלי דירה המקבלים את הפירות תמורת השכרתה לאב, כפי שהיו מקבלים מכל אדם אחר. הסכום של 000, 43דולר - עוקל, והאב היה זכאי לסכום זה תמורת מכירת מחצית הדירה למערערים. מאחר שהאב חייב במזונות הקטין - לא יתכן שאדם שמגיעים לו 000, 40דולר יבוא לבית המשפט ויאמר שאין לו ממה לשלם מזונות לקטין. ז. בית המשפט קמא קבע כי בעת שההליכים בפניו לתשלום מזונות היו תלויים ועומדים - היה האב בעל מחצית דירה וביום 14.4.99מכר את חלקו בדירה לאחותו ולגיסו, וביום 14.5.99נערך שינוי בהסכם המכירה, וסכום התמורה שהאב היה אמור לקבל מהמערערים - הומר לזכות מגורים ל- 17שנה, תוך זקיפת דמי השכירות על חשבון תמורת הדירה המגיעה לאב. בית המשפט קבע כי די בעיסקות אלו - כדי להביא לדחיית בקשת האב לפרישת חובו. האב יכול היה לכלכל ענייניו בצורה שתביא לידיו סכום לתשלום מספיק למזונות בנו, ומשבחר לא לעשות כן - אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. ח. בית המשפט הוסיף בהחלטתו: "זימנתי את קונה הדירה להיום כדי לבחון אפשרות שעל ידי הזרמת כספים עבור מזונות הקטין ניתן יהיה להימנע מהליכי הוצאה לפועל, כולל צווי מאסר, כנגד המבקש, אך אינני בא בטענות עם הקונים, אשר חופשיים לבחור אם וכיצד לעזור למבקש. אכן הטלתי עיקול על הסכום שמגיע למבקש, ועיקול זה יישאר בתוקף, כפוף כמובן לכל בקשה שתוגש לגביו". .16ביום 7.8.00הגישו המערערים לבית המשפט קמא הודעה לפי תקנה 367לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן - התקנות), כי אין בידיהם כספים המגיעים לאב, וחזרו על הטענות שהשמיע בא כוחם בדיון ביום 30.7.00כי זכותו של האב לקבל את תמורת הדירה - כפופה לחובתו לשלם למערערים דמי שכירות בסך 600, 3דולר לשנה לפי ההסכם מיום 14.5.99, ובכוונתם לקזז כל סכום של דמי שכירות כנגד התמורה שהם חבים לאב. כן הובהר כי בינתיים קוזזו שני סכומים של דמי שכירות שנתיים בסך 600,3 דולר כל אחד, וכן 000, 2ש"ח בגין חוב האב כארנונה לעירייה - ששולם על ידי המערערים במהלך שנת .1999 אי לזאת, כל עוד שוכר האב את הדירה מהמערערים - אין, ולא תהיה בידי המערערים - יתרת סכומים שיהיה עליהם לשלם לאב, ולכן הם מתנגדים לאישור העיקול. .17ב"כ הקטין הגיב להודעה זו של המערערים ביום 27.9.00, בטענה שזכותם של המערערים לדמי השכירות העתידיים - קיימת רק אם האב יממש את זכות השכירות העתידית על פי הסכם השכירות, בעוד חובת המערערים לשלם את תמורת הדירה לאב קיימת כבר עתה כי הזכויות כבר הועברו אליהם. אין בהסכמת האב והמערערים כדי לשמש חסינות מפני העיקול של תמורת הדירה. כנגד דמי שכירות עתידיים שיגיעו למערערים, אם יגיעו - קיים ועומד כבר חוב האב למזונות בנו. לפי תקנה 360לתקנות - זכאי הקטין לעקל גם סכומי כסף עתידיים שהאב צריך לשלם למערערים. חבותו של האב לזון את הקטין - קודמת לזכות האב לשכור בעתיד את הדירה, ולכן אין מקום לקיזוז דמי שכירות עתידיים מתמורת הדירה המגיעה כבר עתה. לכן נתבקש אישור העיקול על יתרת תמורת הדירה שהמערערים טרם שילמו לאב. .18ביום 5.10.00נתן בית המשפט קמא החלטה לאמור: א. המערערים לא שילמו לאב את הסכום של 500, 43דולר בגין רכישת חלקו בדירה. ב. ביום 7.2.00הוטל עיקול זמני על כספים המגיעים מהמערערים לאב במסגרת ההסכמים הנוגעים לדירה. ג. ביום 30.6.00נדחתה בקשת האב לפרישת חובו לקטין משום שהעיסקות בקשר לדירה נעשו לאחר שמיעת ההוכחות בתיק המזונות, אם כי לפני מתן פסק הדין. ד. המערערים הגישו הודעה לפי תקנה 367לתקנות, וביקשו ביטול העיקול בטענה כי אין בידיהם כספים המגיעים לאב, בעוד ב"כ הקטין ביקש אישור העיקול בטענה כי לאב מגיעה תמורת זכויותו בדירה שנמכרו למערערים, ולא יתכן כי מי שמגיע לו סכום העולה על 000, 40דולר - יטען כי אין לו כסף למזונות הקטין משום שעשה לנוחיותו הסדר עם אחותו וגיסו שתמורת זכויותיו במכירת הדירה - יוכל לגור בדירה, ודמי השכירות שלו במשך 17שנה - יתקזזו כנגד תמורת הדירה. ה. בית המשפט קמא קיבל את טענות ב"כ הקטין, וכן קבע כי לפי הגדרת תקנה 360בתקנות - ניתן לעקל "כל חוב או זכות, בין שהגיע זמן פרעונו ובין אם לאו". ו. לאב זכות לקבל את תמורת מכירת זכויותיו בדירה למערערים, וחוזה השכירות שערך עם אחותו וגיסו - הקובע כי התמורה תיפרע במשך שנים - אינו משנה את מעמדה של התמורה כנכס שניתן לעקל בשל זכות האב לקבל את תמורת הדירה בדרך של שכירות במשך שנים. ז. העובדה כי המערערים זכאים לקזז את תמורת הדירה שעליהם לשלם לאב - מדמי השכירות שהאב אמור לשלם למערערים - אינה מעניינו של הקטין, שכן אם תמורת הדירה שהמערערים חיבים לאב בגין רכישת זכויותיו - מעוקלת, על האב לשלם למערערים דמי שכירות בכל דרך אחרת, שאם לא כן - תבוטל השכירות, והמערערים ימשיכו להיות חייבים לאב את חלקו בתמורת הדירה אשר טרם קיבל בדרך של קיזוז. ח. בשל כך אישר בית המשפט קמא את העיקול על תמורת חלקו של האב בדירה, שביום מתן ההחלטה - 5.10.00- עמד על 500, 43דולר, בניכוי 200, 7דולר כדמי שכירות לשנתיים, ובניכוי 000, 2ש"ח חוב ארנונה ששולם ע"י המערערים במקום האב - לטענתם. ט. בית המשפט קמא הטיל על המערערים והאב, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 000,2 ש"ח + מע"מ. .19המערערים מערערים בזה על החלטת בית המשפט קמא מיום 5.10.00בנימוקים הבאים: א. בית המשפט קמא לא פעל לפי הפרוצדורה לאישור עיקול כמפורט בתקנות, ולא נתן להם יומם בבית המשפט להשמעת טענותיהם. לא הוגשה בקשה לפי תקנה 369לתקנות, ולא ניתנה למערערים זכות להגיש כתב הגנה לפי תקנה 19תוך 30יום - כאמור בתקנה .369 ב. המערערים הוזמנו לדיון בבית המשפט לענייני משפחה "כדי לבחון אפשרות שעל ידי הזרמת כספים עבור מזונות בקטין ניתן יהיה להימנע מהליכי הוצל"פ, כולל צווי מאסר, נגד המבקש", ולא כדי לדון באישור העיקול. ג. רק בעקבות הדיון אליו הוזמנו המערערים ב- 30.7.00- שלחו המערערים לבית המשפט ב- 7.8.00הודעה לפי תקנה 367לתקנות - בה התנגדו לאישור העיקול בטענה שאינם חבים מאומה לאב. ד. אפילו במועד הגשת הערעור - טרם הספיקו המערערים להגיש כתב הגנה מטעמם כפי שיש להם זכות לעשות, וטרם הגיע המועד להגשתו על פי התקנות. ה. ההליך המשפטי בו השתתפו המערערים - היה הליך בין האב לבן הקטין ולא בין הבן הקטין לבין המערערים, וראוי לדון בכל אחד מן ההליכים בנפרד. ו. החלטת בית המשפט ניתנה טרם זמנה ויש לאפשר למערערים למצות את ההליכים הקבועים בדין. ז. בית המשפט קמא התעלם מן העובדות ולא נימק החלטתו. ח. בית המשפט קמא טעה בהתעלמו: משינוי תנאי התשלום; מזכות האב לקבל את תמורת הדירה - בכפוף לחובתו לשלם דמי שכירות למערערים; מזכות הקיזוז של המערערים; מן העובדה שכל עוד האב שוכר את הדירה מהמערערים - אין בידי המערערים יתרת סכומים לתשלום לאב; שאין מעקל יכול לתפוש יותר ממה שיש לחייב, ויש לצד ג' זכות לטעון כנגד החייב וכנגד המעקל; שזכות קיזוז גוברת על זכות עיקול; מהסכמים שקדמו לפסק הדין ולעיקול; שלא התקיים דיון בבית המשפט בעניין העיקול - ככל שהדבר נוגע למערערים. ט. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון באישור העיקול כנגד המערערים, שכן הם אינם בבחינת בני משפחה לצורך חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-.1995 .20לעניין טענת הסמכות - אני קובעת כי כל בית משפט שהטיל עיקול במסגרת סמכותו (כפי שהיה במקרה הנדון) - מומסך לדון בטענות צד ג' או המחזיק בנכס שעוקל - המתנגד לאישור העיקול. .21טענת המערערים כאילו בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו - אינה מדויקת, שכן בית המשפט קמא קיבל את טענות ב"כ הקטין ונימק החלטתו במפורש בקבלת טענות אלו. .22צודק ב"כ המערערים בטענתו כי משניתן צו עיקול על נכס - יש להודיע על כך למחזיק לפי תקנה 367לתקנות, ולמחזיק זכות להתנגד לאישור העיקול לפי תקנה 369לתקנות, ודין בקשה לאישור העיקול - כדין כתב תביעה, יחולו עליה הוראות תקנה 19, ודין המחזיק לעניין אישור העיקול - כדין נתבע, בשינויים המחויבים לפי העניין, לאמור - למחזיק זכות להגיש כתב הגנה תוך 30יום מיום שהומצאה לו ההזמנה. .23בית המשפט קמא הודיע למחזיקים כי קיים עיקול ביום 11.7.00, נתבקשו להגיב תוך 10ימים מקבלת ההודעה, והודע להם שאם לא יעשו כן - רשאי התובע להגיש בקשה לאישור העיקול תוך 15יום, ודין בקשה זו - כדין תביעה, ודין המחזיק כדין נתבע בשינויים המחויבים לפי העניין. .24בית המשפט קמא הזמין את המערערים (המחזיקים בנכס שעוקל) לדיון ביום 30.7.00, לנסות להגיע להסדר לפיו האב ישלם מזונות לקטין, ואולי כדי להשיג שינוי ההסכמים שהמערערים חתמו עם האב - כפי שבית המשפט עצמו כתב בהחלטתו מיום 2.7.00- ולא כדי לדון באישור העיקול או בהתנגדות לו. .25בדיון ביום 30.7.00אכן התיצבו שני המערערים ובא כוחם בבית המשפט, הסבירו לבית המשפט מדוע חתמו על ההסכמים ומדוע רכשו את הדירה מן האב - למרות שלא היה להם עניין ברכישתה (שכן רצו לעזור לאב במצוקתו), והתנגדו לשינוי ההסכמים מיום 14.5.99, משום שעדיין הם רוצים שיהיה לאב היכן לגור. באותו דיון גם הודיעו המערערים לבית המשפט כי לפי התקנות יש להם זמן להגיב לבקשה שכן קיבלו את ההודעה רק ביום רביעי וטרם חלף המועד לתגובה לפי התקנות. .26בית המשפט קמא קבע בסוף הדיון כי אכן זימן את המערערים כדי לבחון אפשרות להזרמת כספים לקטין כדי להימנע מהליכי הוצל"פ כנגד האב, כולל הוצאת פקודת מאסר נגדו, ואינו בא בטענות למערערים; וכן קבע כי העיקול יישאר בתוקף כפוף לכל בקשה שתוגש ע"י המערערים. .27מאחר שבשלב זה טרם אישר בית המשפט את העיקול, ואף נתן למערערים אפשרות להגיש כל בקשה שירצו - לא ניתן לבוא בטרוניה נגד בית המשפט על הפרוצדורה שנקט עד אותו מועד. .28ואכן, ביום 7.8.00הגישו המערערים לבית המשפט קמא הודעה לפי תקנה 367לתקנות בה טענו שאין להם כספים המגיעים לאב, וחזרו בכתב על הטענות שטענו בעל פה בדיון ביום 30.7.00- המסתמכות על ההסכמים שערכו עם האב. .29ביום 27.9.00הגיב ב"כ הקטין להודעת המערערים וביקש לאשר את העיקול. .30ביום 5.10.00אישר בית המשפט את העיקול. .31בדיון שהתקיים בערעור נשאל ב"כ המערערים ע"י בית המשפט - איזה טענות ואיזה מסמכים ברצונו להגיש לבית המשפט במסגרת זכות המערערים להתגונן - שלא ניתן לו להגישם לבית המשפט קמא? מתשובות ב"כ המערערים עולה כי אין למערערים למעשה מה להוסיף על מה שכבר כתבו ומה שכבר אמרו לבית המשפט קמא, פרט לטענה שהמערערים לא ידעו על קיומו של הקטין בעת עריכת ההסכמים עם האב, משום שהאב הסתיר את קיומו מפניהם, ועל כן אין מקום לדבר על קנוניה שעשו ביודעין עם האב להברחת תמורת הדירה. .32חשיבותו של סדר הדין במשפט היא מניעת פגיעה במהות, לאמור - ליתן לכל צד את יומו בבית המשפט כדי להביא בפני בית המשפט את כל טענותיו וראיותיו המהותיות. במקרה הנדון, גם אם הייתה חריגה מסוימת מסדר הדין, בפועל לא נפגמה המהות, שכן ב"כ המערערים אישר למעשה כי אין למערערים טענות נוספות ומסמכים נוספים על אלה שכבר הביא בפני בית המשפט קמא ובפני בית משפט זה. .33אי לזאת, לא יהיה בידי המערערים להביא בפני בית המשפט קמא כל טענה או מסמך נוסף על מה שהיה בפניו - גם אם אקבל את הערעור ואחזיר את הדיון לבית המשפט קמא. .34לא יכול להיות ספק כי האב פעל בחוסר תום לב מובהק כלפי הקטין בהברחת נכסיו בעזרתם האדיבה של המערערים (גם אם ללא ידיעתם) - כדי להימנע מלשלם מזונות בנו הקטין, שהרי ההסכמים שערך עם אחותו וגיסו ב- 14.4.99וב-14.5.99 - נערכו לאחר שהוגשה נגדו תביעת מזונות של הקטין, לאחר שניתן נגדו צו למזונות זמניים לקטין, ותוך כדי מהלך הדיון בתביעת המזונות של הקטין; וההסכמים מיום 14.5.99- שינו את הסכם המכירה מיום 14.4.99שחייב את המערערים לשלם לאב את תמורת הדירה במזומן ולא בדרך של שכירות ל- 17שנה. .35גם אם המערערים לא היו שותפים לקנונית האב מדעת, הרי לא ניתן לומר, כפי שניסו לומר, כי בעת שקנו את הזכויות בדירה מן האב וגרושתו - התכוונו לשלם את תמורת חלקו של האב בדרך של השכרת הדירה לאב ל- 17שנה, שהרי הסדר התשלומים שונה חודש לאחר חתימת הסכם המכירה, כאשר בהסכם המכירה נאמר כי על המערערים לשלם לאב 500, 43דולר, ולא נאמר מאומה על תשלום בדרך של השכרה. .36אגב, קשה להאמין שהמערערים לא התעניינו אצל גרושת האב - מדוע היא מתגרשת מן האב, וסביר להניח כי אם התעניינו - הייתה זו מספרת להם על קיומו של הקטין כבן האב מאשה אחרת. .37אולם גם בהנחה שהמערערים לא ידעו על קיום הקטין כבנו של האב עד אחרי חתימת סדרת ההסכמים עם האב - אין בכך כדי לשנות את המצב העובדתי והמשפטי. .38יש לומר כי אם האב גר בדירת המערערים ומשלם להם דמי שכירות של 300 דולר לחודש - הרי קשה לראות בתשלום זה משום תמורה בגין מכירת הדירה למערערים, שכן אפילו כדמי שכירות - הסכום נמוך מהמקובל. .39ההסכמים מיום 14.5.00שנעשו בין המערערים לבין האב - הם הסכמים מלאכותיים, שהמלאכותיות וחוסר הסבירות זועקים מהם, ועצם המלאכותיות וחוסר הסבירות היו אמורים להדליק נורות אדומות של חשדות אצל המערערים קודם לחתימתם עליהם, גם אם לא היו מודעים מודעות מלאה לקנוניה שהאב רקח עמם כדי להימלט מחובתו לזון את בנו הקטין. .40מכל מקום - המערערים קיבלו את מלוא זכויות האב בדירה - מבלי ששילמו את תמורתן בעת קבלת הזכויות, או תוך פרק זמן סביר מקבלתן. .41בהתחשב באמור בהסכמים המתקנים - שהמערערים ישלמו לאב את תמורת חלקו בדירה במשך 17שנה בקיזוז דמי השכירות, אך מובן הוא כי עיקול על חוב שכבר קיים לטובת מזונות לקטין - גובר על זכות עתידית של המערערים לשלם את תמורת הדירה בדרך של קיזוז שכירות עתידית במשך 17שנה; מה גם שההסכמים נעשו בחוסר תום לב מוחלט ע"י האב, ותוך עצימת עיניים של המערערים לגבי חוסר הסבירות והמלאכותיות הזועקים של ההסכמים מיום .14.5.99 .42יתר על כן, המערערים אמרו שבכלל לא היה להם עניין ברכישת הדירה, והם רכשוה רק כדי לעזור לאב (שהוא אחי המערערת וגיס המערער), כדי שיהיה לו מקום לגור לאחר גירושיו מאשתו. המערערים אמרו שבעצם לא היה להם הכסף לשלם לאב בעבור תמורת זכויותיו, ולכן הגיעו להסדר התשלום כנגד דמי שכירות במשך 17שנה. .43אם המערערים אכן לא נתנו יד לקנוניה שרקח האב להברחת רכושו - קודם לחתימה על ההסכמים, הרי הם נותנים יד להמשך הקנוניה וההברחה לאחר שכבר ידוע להם שהאב עשה עמם קנוניה כדי להבריח רכושו מבנו הקטין רק כדי לא לשלם מזונותיו, ובכך פועלים גם הם בחוסר תום לב. .44בשלב זה, בו המערערים לא מעוניינים בדירה לעצמם, ואין להם כסף לשלם תמורת זכויות האב בדירה כדי שזה ישלם מזונות בנו הקטין, כולל העמדת מדור לקטין - היה על המערערים להימנע מלהתנגד לאישור העיקול, כדי להתנער מהקנוניה שהאב רקח עמם ללא ידיעתם, לטענתם, שהרי בהתנגדותם לעיקול הם נותנים יד בדיעבד להתנהגותו הנלוזה וחסרת תום הלב של האב. הנימוק שהמערערים רוצים לדאוג לאב למקום מגורים, איננו יכול לעמוד כשמולו נמצא קטין שבהעדר תשלום מזונות - לא יהיה לו מקום לגור ולא יהיה לו מזון לאכול, כאשר האב יתרווח לו בנוחיות בדירת 4חדרים במשך 17שנה - בלי לשלם אפילו שכר דירה, שהרי "שכר הדירה" הוא התמורה בעבור הדירה עצמה, וכל הסידור הנוח הזה לאב ולמערערים - לא בא אלא כדי לגזול מזונות הקטין. .45אם אין למערערים כסף כדי לשלם לאב את תמורת הדירה, אין כל מניעה שימכרו את הדירה (שממילא לא היה להם עניין בה, לדבריהם), ישלמו לאב את תמורת זכויותיו בה, בכפוף לעיקול, והקטין יוכל להפרע מזונותיו מן התמורה. .46מאחר שהמערערים מסתמכים בהתנגדותם על ההסכמים המאוחרים, ששינו את ההסכם המקורי מיום 14.4.00מתוך כוונת זדון מצד האב להימנע מלשלם מזונות בנו הקטין, והמערערים בפועל לא שילמו את תמורת זכויות האב בדירה, נראה לי כי בדין ובצדק אישר בית המשפט את העיקול. .47יצוין, כי למערערים לא ייגרם נזק כלשהו מאישור העיקול, שהרי הם יכולים לשלם לאב את תמורת זכויותיו בדירה במזומן - בכפוף לעיקול, וזכותם בדירה תשמר להם; או שהם יכולים למכור את הדירה ולשלם לאב את תמורת זכויותיו בדירה, בכפוף לעיקול - מתוך כספי המכירה, ומצבם יהיה זהה לזה שהיה קודם רכישת הדירה מן האב וגרושתו, כאשר ממילא לא היה להם עניין בדירה. .48אם הדירה תישאר ברשות המערערים (לאחר תשלום יתרת תמורתה במזומן) יוכלו להעמידה לרשות האב כדי לסייע למגוריו, בין ללא דמי שכירות, בין בדמי שכירות נמוכים, בין בדמי שכירות מקובלים. אם הדירה לא תישאר ברשות המערערים - יהיה על האב לדאוג למגוריו, (אולי בדירה קטנה מדירת 4חדרים), ואין מקום שיעשה כן על חשבון מניעת מזונות ומדור מבנו הקטין. .49אני דוחה את הערעור. .50המערערים ישלמו לקטין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 000, 5ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. קטיניםמזונות ילדיםמזונות