קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכרז לביצוע נקז: 1. התובעת הינה קבלן רשום כדין לביצוע עבודות תשתית ועבודות עפר. בשנת 1991 זכתה התובעת במכרז שפורסם ע"י משרד הבינוי והשיכון (הוא צד ג' בתובענה הנדונה), לביצוע של נקז LW באשדוד. לענין זה נחתם הסכם בין התובעת לצד ג' (ראה נספח ו' לתצהיר נ/4 להלן ייקרא "הסכם צד ג'"). בהמשך הדברים חזר בו צד ג' מביצוע הפרוייקט והנתבעת מס' 2 נכנסה לנעליו באמצעות הנתבעת מס' 1 - חברה עירונית לפיתוח אשדוד. נחתם הסכם נוסף בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 (ראה נספח א לתצהיר ת/1 - להלן ייקרא הסכם "הנתבעת"). התביעה הנדונה הוגשה כנגד שתי הנתבעות ביום 30.1.94. הנתבעות מצידן הגישו הודעה כנגד צד שלישי וזה בחר להגיש הודעה כנגד צד רביעי בטענה כי יש לזקוף לחובתו ליקויים שיימצאו בעבודות התכנון. התביעה הוגשה בתחילה ע"י שתי תובעות אלא שהתובעת האחת נמחקה (ראה המרצה 94/1293). בענין זה נתקיימו מספר ישיבות קדם משפט בנסיון להביא הצדדים להסדר, או לפחות לצמצם השאלות שבמחלוקת. במהלך אותן ישיבות גם השלימו הצדדים הליכים לגילוי ראיות. בסוף התהליך של ישיבות קדם המשפט, הסכימו הצדדים למינוי מומחה מוסכם - אינג' דוד סרנה - כמומחה מטעם ביה"מ, ומומחה זה נתבקש להתיחס לרשימת שאלות מוסכמות על הצדדים (להלן ייקרא "המומחה"). עוד לאחר שהוגשה חוו"ד המומחה, ניסו הצדדים לקיים מו"מ להסדר ביניהם, אלא שהדבר לא הניב את הסדר הפשרה לו קיוו הצדדים. לאחר התהליך המייגע שפורט לעיל, הגיעו הצדדים להסדר דיוני ביום 28.6.98 שעיקריו כדלקמן: - הדיון יפוצל כך שתידון בתחילה התביעה כנגד הנתבעות. - בשלב שני יתבררו התביעות כנגד הצד השלישי והצד הרביעי. - הוסכם שלא יוגשו חוו"ד מומחים מטעם הצדדים, וביה"מ יתיחס אך ורק לחוו"ד המומחה שנתמנה מטעם בית המשפט. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי בענין הנדון מחייבים המסמכים שלהלן: - "הסכם הנתבעת" שהוזכר לעיל מיום 19.1.92. - כתב כמויות (נספח ה' לתצהיר ת/1) ותוכניות שצורפו להסכם הנתבעת. (חתך הנקז - נספח ב' ל-ת/1 ותוכנית סוגי קרקע - נספח א' לנ/4). - מפרט טכני מיוחד (נספח ג' לתצהיר ת/1). - מפרט מ.ע.צ (נספח ד' לתצהיר ת/1). - המפרט הכללי ("הספר הכחול" - נספח ה' לתצהיר נ/4). המסמכים הנ"ל יכונו להלן בכינויים שצויינו לעיל. בסע' 7 ל-"הסכם הנתבעת" נקבע סדר העדיפות בין המסמכים השונים למקרה של סתירה או אי התאמה. 3. נטען בכתב התביעה, כי הנתבעות נותרו חייבות לתובעת, בשל עבודות התשתית שבוצעו לצורך ביצוע הנקז, למעלה משמונה מליון שקלים חדשים. בשל שיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על סך חמישה מליון ש"ח. טענות התובעת מתמקדות בצורך להביא אדמת מילוי לאתר הפרוייקט, ובעבודות הידוק עפר שהיה לבצע. 4. כאמור הסכימו הצדדים למינו של מומחה מוסכם אשר בפניו הוצגו שאלות שבמחלוקת בין הצדדים. לענין מעמדה של חוו"ד שכזו נפסק: "משממנה ביה"מ מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביה"מ נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שביה"מ יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט... אך כאמור לא ייטה ביה"מ לסטות מחוות דעתו של המומחה, בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". ובהמשך, באשר לחוו"ד מומחה מוסכם בפרט נפסק: "מינויו מטעם ביה"מ של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי שיש לעודדו (ע.א. 77/521). כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא מוגבלת כמובן יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה... עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את ביה"מ בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו, טענות אלה חייבות למצוא ביטויין בחקירתו של העד... (ע.א. 85/323 מ"י נ. מזרחי פד"י לט (4) 185 בעמ' 189)". ובהמשך: "עם מינוי המומחה כמוסכם על שני הצדדים לדיון המשפטי, יש בהסכמה ובהסמכה זו כדי לתת תוקף מחייב לא רק לעובדות שעתיד המומחה להציג בפני ביה"מ, אלא גם להערכות המקצועיות הנלוות אליהן". (כל האמור ראה ב-ע.א. 96/558 חברת שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל ואח' פד"י נב (4) 563 בעמ' 568-569 ובעמ' 570). יש, איפוא, לבחון המחלוקות שבין בעלי הדין, תוך מתן המשקל הראוי לחוו"ד המומחה המוסכם. 5. לצורך ביצוע הנקז היה לחפור תעלה, להניח הנקז בתוכה, ולחזור ולמלא חלל החפירה שנותר. טוענת התובעת כי עפ"י האמור במפרט הטכני, היה למלא חלל החפירה בחומר שאיכותו מוגדרת: "העפר למילוי המהודק יהיה מחומר מובחר, חופשי מצמחיה, שורשים חרסית וכל חומר אחר העלול להפריע לפעילות ההידוק". (ראה עמ' 12 למפרט הטכני). טוענת התובעת, כי בעפר שפונה בחפירת התעלה היתה כמות גדולה של חרסית, ובשל כך לא היה ניתן היה לחזור ולמלא התעלה בעפר זה, אחר הנחת הנקז, והיה עליה להביא לשם המילוי 122708 מ"ק של חומר גרנולרי מובחר. נטען כי עבודה זו היתה עבודה נוספת שלא היתה כלולה כלל בהסכם, שעל פיו הניחו כי ניתן יהיה למלא התעלה בעפר שפונה בעת החפירה. לדעת התובעת היא זכאית למלא התמורה בעבור עבודה נוספת זו. מוסיפה וטוענת התובעת כי הנתבעת הסכימה מכללא ו/או בהתנהגותה לתוספת זו, כאשר אישרה התוספת בחשבונות החלקיים שהוגשו. לדבריה, חשבונותיה היו מצטברים, כאשר בכל חשבון צוינה הכמות הכוללת שבוצעה עד לאותו השלב. בכל חשבון הפחיתו מן הסה"כ את התשלום ששולם בפועל עד לאותו שלב. החשבון בגין אדמת המילוי הופיע בסעיף החריגים או התוספות "ח3-". טוענת התובעת כי המהנדס ברקו בלו, מ"מ מהנדס העיר אשדוד, אשר פעל כיועץ הנדסי לנתבעת מס' 1 (להלן ייקרא בקיצור "בלו") אישר החשבונות החלקיים לרבות התוספת הנ"ל, ורק בחשבון המסכם (נספח ט' 10 ב-ת/1) מחק כליל את התוספת. בחקירתו הראשית אומר בלו: "עמנואל כץ ז"ל ואני בדקנו את החשבונות ואישרנו אותם בהתאם להסכם ובהתאם לנתוני הביצוע בשטח" (ראה נ/4 סע' 14). בחקירתו הנגדית נדרש בלו להסביר האישורים שניתנו לחשבונות החלקיים. הסבריו הם כדלקמן: - באשר לחשבון הסופי ט' 10 אומר הוא: "אני קבעתי שלא הובא חומר מובחר מבחוץ ולכן מחקתי סע' זה". - "אתה מפנה אותי שם לנספח ט' 9 שם ח3-. שם אושרה תוספת בעבור החלפת חרסית. אני מחקתי סעיף זה ואני סבור שבחשבון הנדון בטעות המחיקה לא סומנה. - יתכן ואנו שילמנו את הסכום שנדרש בחשבון החלקי, שהוא חשבון ביניים, שאיננו מחייב והתיקון בוצע בחשבון הסופי ט' 10. - "אתה מפנה אותי ל-ט' 8 עמ' ראשון שם הנתון ב-ח3-, בו מדובר שוב בהחלפת קרקע חרסיתית. אתה שואל אותי, כיצד אפילו הגדלתי את הכמות לעומת החשבון, אף שציינתי קודם, כי לא אישרתי כלל את החלפת קרקע חרסיתית. גם אישור זה נעשה בטעות הואיל והקבלן לא המציא לנו כל תיעוד אודות עבודות אלה. לא הוצג כל מסמך, אודות החומר המובחר. אני אישרתי הגדלת הכמות בנספח ט' 8 סע' ח3-, משום שטרם נבדקו כמויות ואני אישרתי סכומים ע"ח בלבד". - הסברים דומים נותן בלו לחשבונות ט' 4 - ט' 6. - לבסוף מסכם בר בלו: "בחשבונות החלקיים אישרנו את התשלומים בשל החלפת חרסית משום שטרם היו בידינו נתונים בדוקים והקבלן כל העת איים כי יפסיק את העבודה ובסופו של דבר, עפ"י הנתונים הסופיים ובדיקות שנערכו, הוחלט כיצד לנהוג בסע' זה". לא ניתן הסבר כיצד אותה התנהגות מאיימת לא הוזכרה ביומני עבודה ואפילו לא בחקירה הראשית. (כל הסבריו הנ"ל של בלו ראה בפרוט' 50-51). התובעת רואה בהתנהגות הנתבעות והעדות הנ"ל משום הודאת בעל דין המחייבת אותן, לכן עותרת התובעת לחייב הנתבעות במלא המחיר של 122708 מ"ק חומר גרנולרי כפי שנדרש הדבר בכתב התביעה. באשר לראיות שהובאו אודות כמות החומר שהובא בפועל נדון בהמשך הדברים. 6. בסיכומיהן אין הנתבעות חולקות על כך שעל התובעת היה למיין את העפר שנחפר, לסלק את החלק הפסול והיתרה להשיב כמילוי לתעלה. עפ"י מסמכי המכרז, הנחת העבודה היתה, שיוותר מספיק עפר למילוי התעלה, אחר הנחת הנקז, וע"כ לא נכללה דרישה להבאת חומר מבחוץ ולא צויין המחיר בגינו (ראה סע' 31 בסיכומי הנתבעות). המומחה נתבקש להתיחס לאדמת המילוי ושעורי החרסית בשאלה מס' 4 ברשימת השאלות המוסכמת בחוות דעתו משיב המומחה לענין זה כדלקמן: - עפ"י מסמכי המכרז ניתן היה להעריך כמות החרסית בגבולות 20%-25% מנפח החפירה כולה - כ- 50-70 אלף מ"ק מתוך כ- 270 אלף מ"ק חפירה. - הן התובעת הן המפקח מטעם הנתבעות לא דאגו לתעד את הכמויות בפועל של סוגי העפר השונים. - המפקח אישר בפני המומחה כי במחצית קטעי הפרוייקט היו לתובעת יותר חרסיתות. - אף שהתובעת העירה הערות לענין זה לכל אורך הפרוייקט ביומני העבודה, והיה ברור שתהינה לכך השלכות כספיות, לא נעשה דבר לתעד הכמויות והסוגים של החרסיתות השונות. לא היתה התיחסות לחרסיתות רזות שניתן להשתמש בהן למילוי מוחזר רגיל, ולחרסיתות שמנות שיש להרחיקן מהאתר. בתאורי הקרקע במכרז לא הופיעה כלל חרסית שמנה קשה. - המפקח לא היה ער מספיק להערותיו של הקבלן ולתוצאות העלולות לנבוע מהן. - במסמכים שהוצגו בפני המומחה לא היו נתונים על תוצאות המיון של מדגמי הקרקע מהקטעים השונים של הפרוייקט, ומעומקים שונים, ולכן לא ניתן לקבוע אילו סוגי קרקע היו מתאימים למילוי חוזר. בחרסיתות רזות ניתן היה להשתמש עבור מילוי חוזר בבקרה רגילה, ואף נקבע במפרט נוהל שימוש ברגלי כבש להידוק עפר חרסיתי. 7. הצדדים הציגו למומחה שאלות הבהרה ומתשובותיו לענין אדמת המילוי שנדרשה, עולים עקרי הדברים שלהלן: 7.1 לשאלות ב"כ התובעת משיב המומחה ביום 24.3.97 כי אין כל אפשרות מבחינתו לקבוע כמות אדמת המילוי אשר היה צורך להביא מבחוץ בהעדר תיעוד מתאים. 7.2 לשאלות ב"כ צד ד' מציין המומחה כי בלו הציג עצמו כמנהל הפרוייקט וידע פרטים על מהלך ביצוע הפרוייקט, אפילו אין להגדירו כמפקח צמוד באתר. כמויות החרסית להן טוענת התובעת לא אושרו ע"י גורם מקצועי כלשהו במהלך ביצוע העבודות, לא נמצא גם כל תיעוד המסביר קביעת המפקח שלא ניתן להשתמש למילוי בקרקע חרסיתית. על התובעת היה לדאוג לתעוד מתאים לגבי מצב הקרקע וסוגיה במהלך ביצוע העבודה וזאת תוך שיתוף המפקח ע"מ שזה יאשר הנתונים. קובע המומחה כי עפ"י החשבון המסכם שהגישה התובעת לא ניתן לקבוע כמות האדמה החרסיתית שנמצאה בפועל. 8. המומחה נדרש להתיחס לאדמת המילוי הראויה עפ"י ההסכם, על נספחיו השונים, בעדותו בביה"מ. לענין זה קובע המומחה כי עפ"י הנחיות המתכנן, ודעתו היא הקובעת, החומר שנחפר בפרוייקט בניכוי חרסית שמנה, הוא שישמש כמילוי. בפועל מותר להשתמש באדמה שנחפרה כמילוי אפילו היא מכילה חרסית רזה. מפרט מע"צ מתייחס להידוק אדמת המילוי ברגלי כבש, וזה כלי שמהדקים בו רק בשכבות חרסיתיות. (ראה פרוט' 15.2.98 עמ' 9-10). מוסיף ומעיד המומחה כי בפועל נערכו בדיקות במהלך ביצוע העבודה ונמצא כי אדמת המילוי הכילה חרסית רזה, אשר מתאימה למילוי. עפ"י תנאי המכרז, היה הדבר בסמכות המפקח לאשר אם החומר מתאים למילוי וזאת עפ"י הוראות המתכנן. המומחה מפנה כדוגמא למפרט הטכני (עמ' 12), שם קיימת הוראה להדק את השתית בשעור 92% כאשר היא מכילה חרסית. מכאן שהמתכנן יצא מנקודת הנחה שאדמת המילוי בפועל תכיל חרסית, והמצעים יונחו על אדמת מילוי המכילה חרסית זו. לדעת המומחה משנאסר השימוש בחרסית בטעות הושמטה המילה "שמנה" לצד המילה חרסית (פרוט' 15.2.98 עמ' 13-14). 9. מנהל התובעת, מר בני ברכה (להלן ייקרא "ברכה"), מתיחס בחקירתו הראשית לסוגי הקרקע השונים שהיו באתר הפרוייקט ומצרף שרטוט שהיווה חלק מהתוכנית לענין זה (ראה ת/1 סע' 45 והנספח ט"ז). בחקירה נגדית מאשר ברכה כי רשם בכתב ידו הוא, על גבי השרטוט הנ"ל, את המילים "חרסית שמנה" בהתיחס לשכבה מסוימת של הקרקע (פרוט' 4.1.99 עמ' 27). הנתבעות מסיקות מכך שגם ברכה עצמו מצא לנכון להדגיש אותה שכבת קרקע שהכילה חרסית שמנה דווקא, ובה לא ניתן היה להשתמש למילוי חוזר. יותר מכך גם ביומן עבודה 1051 (נספח יב' ב-ת/1) העירה התובעת בהערה מס' 2, כי בכוונתה לסלק מהאתר קטע קרקע המכיל חרסית שמנה דווקא. 10. התובעת מנסה להפריך חוות דעת המומחה והראיות האחרות שהובאו על פיהם מותר השימוש באדמת מילוי המכילה חרסית רזה, תוך הפניה להערת המתכנן יורם גדיש בסיום חקירתו החוזרת לענין המצעים המוזכרים בעמ' 12 למפרט המיוחד. צויין שם כי אותם מצעים, הם המצעים שיש להניח תחת הנקז, ושם אכן מותרת אדמת מילוי שבה חרסית. טוענת התובעת כי בעדותו סבר המומחה כי מדובר במצעים שמעל הנקז ולכן יש לפסול עדותו בענין. אינני סבור שנכון בשל הערה סתמית זו של המתכנן, אליה לא נלווה הסבר כלשהו, לפסול חוות דעת המומחה המתבססת גם על נסיונו האישי וידיעתו המקצועית. המתכנן נדרש לשאלת החרסית באדמת המילוי גם בחקירתו הנגדית (שם עמ' 40 בפרוט' 24.1.99). שם אומר המתכנן: "חרסית לעיתים יכולה להיות במילוי ולעיתים לא. נכון שבמפרט המיוחד אסרנו על כך שתכלל חרסית במילוי. הדבר עדיין בסמכות המפקח להחליט אם לכלול קרקע מסויימת, או לא להרחיק אותה. נכון שעל הקבלן לפעול עפ"י המפרט המיוחד, כל עוד לא קיבל הנחיות אחרות". באותו ענין אנו מוצאים הערה של המפקח ביומן 944 (בנספחים י' ב-ת/1) מ- 21.6.92 שלשונה כדלקמן: "יש להקפיד יותר במיון החומר המוחזר לכיסוי, עפ"י הנדרש במפרט, ללא פסולת, צימחיה וחרסית". הערה דומה נרשמת גם חודשיים קודם לכן ביומן 936, מיום 24.4.92 (ראה נספח י' הנ"ל). הבאת חומר גרנולרי חיצוני למילוי תעלת הנקז הוזכרה במפורש ביומני העבודה. ביומן 931 מיום 29.3.92 נאמר: "חפירה מבור שאילה (רובע יב') חומר גרנולרי לכיסוי חוזר במקום חרסיתות. מרחק שינוע כ- 700 מ'" הערות דומות אנו מוצאים גם ביומנים נוספים שמספריהם כדלקמן 935, 937, 941, 1051, 1053, 1057, 1060 (ראה נספחים י' ב-ת/1). גם המומחה מאשר כי בסופו של דבר החומר בו השתמשה התובעת למילוי היה חומר גרנולרי מתאים, אלא שמקורו וכמותו אינם ידועים (ראה פרוט' 15.2.98 עמ' 39 סייפא). 11. מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי המפרט המיוחד, עפ"י פרשנותו המילולית אסר על שימוש בקרקע שנחפרה והכילה חרסית למילוי חוזר. ביומני העבודה צויין מספר פעמים ע"י התובעת כי היא מביאה קרקע מבור שאילה מרוחק לצורך מילוי תעלת הנקז, יומני עבודה אלה נחתמו ע"י המפקח מטעם הנתבעות. אף בחשבונות החלקיים צויין ע"י התובעת כי היא מביאה חומר נקי מחרסית לצורך מילוי התעלה. החשבונות החלקיים אושרו ע"י הנתבעות עד אשר הוגש החשבון הסופי, אז נמחק הסעיף הנוגע להבאת חומר חיצוני למילוי. עפ"י חוות דעת המומחה ניתן היה להשתמש בקרקע שנחפרה למילוי כל עוד לא הכילה חרסית שמנה. המתכנן מצידו אישר שעפ"י המפרט המיוחד היה על התובעת להשתמש בחומר נטול חרסית, למילוי, בכפוף להוראות אחרות מצד המפקח - הוראות שכאלה לא הוכחו ואף הוכח היפוכו של דבר, כי המפקח אישר יומני עבודה בהם צויין במפורש כי הובא חומר מילוי מבחוץ. אף שהמפקח צריך היה לצפות כי תבוא דרישת תשלום מצד התובעת לא נעשה כל תעוד אודות סוגי העפר שהוצאו בחפירה, ואף לא נערך תעוד לגבי כמות חומר שהובאה מבחוץ למילוי התעלה. 12. כאמור, קבע המומחה שאיש מבעלי הדין לא טרח לדאוג לתעוד באשר למצב הקרקע וסוגי העפר שנחפרו, כמו גם באשר לכמויות החרסית שנמצאו בקרקע. עוד נקבע כי בשל העדר תיעוד אין כל אפשרות לקבוע מה כמות אדמת המילוי אשר נדרש היה להביא מבחוץ. בנוסף לאמור צודקת הנתבעת בטענתה כי לא הוצגו ראיות באשר להוצאות שנגרמו לתובעת, בשל הבאת חומר מילוי, ואף לא באשר לעצם אספקת החומר. ברכה מעיד כי שכר כלים לצורך שינוע החומר ולמרות זאת לא הגיש כל ראיה לענין זה. אף לא הוצגה כל ראיה המעידה על תשלום ששילמה התובעת בעבור אדמת מילוי שהביאה מבור שאילה סמוך (ראה פרוט' עמ' 26 מיום 4.1.99). המומחה נחקר לענין זה והוא משיב כי לא הוצגה בפניו כל אסמכתא לענין הבאת חומר מילוי מבחוץ לאתר. לכן אינו יכול לדעת אם הובאה כמות חומר כלשהי. עוד מוסיף המומחה בעדותו: "בדרך כלל כשמביאים חומר מבחוץ, בדרך כלל יש מה שנקרא פתקאות, תעודות משלוח מהמחצבה, ובסוף את התעודות האלה מגישים לקבלן והוא משלם עבורן... אז כנראה שבהנהלת הספרים שלו צריך להיות משהו...". הקבלן, הוא התובעת כאן, לא טרחה להציג דבר מהנהלת הספרים שלה לענין זה. (ראה פרוט' 65 מיום 15.2.98). 13. בחקירתו הנגדית נשאל המומחה ע"י ב"כ התובעת אם ביכולתו לחשב כמות אדמת המילוי שהובאה. המומחה משיב על כך בשלילה: "אי אפשר לעשות את החישוב הזה... היה אפשר לעשות את זה בקלות, אם אותו בן אדם שכתב ביומנים שיש כמויות גדולות, היה דואג לתעד את זה, למדוד בכל חתך את עובי שכבת החרסית... השאלה היא נורא פשוטה - למה הוא לא דאג לתעד בכל חתך וחתך את עובי שכבת החרסית? הוא טוען יש הרבה... זה לא מושג מקצועי... זה א"ב של קבלנות... הקבלן יחד עם המפקח, זה היה תפקידם, כל חתך וחתך לתעד, לאשר את זה שיהיה דוקומנט... הקבלן היה צריך ליזום את זה". (ראה פרוט' 46-47 מיום 15.2.98). התובעת מבקשת להסתמך בין היתר על דו"ח שערך יועץ קרקע - המהנדס דוד דוד - לענין כמויות החרסית שנמצאו במקום (ראה ת/1 סע' 43 ונספח יד'). לענין זה מעיד המומחה כי אין כל ראיה שמהנדס זה ביקר כלל בשטח ולא צויין עפ"י אלו ראיות ערך את חוות דעתו. אף לא צויין לאיזה קטע מן הפרוייקט מתיחס הדו"ח (פרוט' 41-42 מיום 15.2.98). עוד טוענת התובעת כי נערך מעקב רישומי בפועל של הקרקע ממנו ניתן ללמוד הכמויות הנטענות. במעקב רישומי זה הכוונה לתשריט שנערך (ראה ת/1 סע' 54 ונספח טז'). לענין זה מעיר המומחה, כי לא נכתב כלל על גבי השרטוט לאיזה יומן עבודה הוא מתיחס, וחסר בו אישור המפקח, ולכן מדובר במסמך חד צדדי (ראה פרוט' 48 מיום 15.2.98). עוד, חשוב מכך, המומחה שערך את התשריט, המהנדס דוד דוד, לא הוזמן כלל ע"י התובעת להעיד לענין זה ולהבהיר את הדרוש הסבר. לבסוף מסכם המומחה, לאחר סידרה של שאלות המוצגות בפניו, כי אין כל אפשרות להגיע להערכה בדבר אדמת המילוי שהיה להשלים מבחוץ, בהעדר נתונים שניתן להסתמך עליהם. טווח הטעות במצב דברים שכזה יכול להיות בין אחוזים בודדים לעשרות אחוזים. (ראה פרוט' 53-54 מיום 15.2.98). 14. גם לגבי המחיר שנתבע בעבור אדמת המילוי קיימים פערים בלתי מוסברים בראיות. מטעמים השמורים עמה, הגישה התובעת כראיה רק את החשבון הסופי מס' 10 (נספח י' ב-ת/1). דווקא הנתבעות, הן שהגישו החשבונות החלקיים כולם. מתוך עיון בחשבונות אלה, עולה כי בחשבון מס' 2 נדרשו הנתבעות לשלם סך 19 ש"ח למ"ק (שם סע' ח4- בחשבון) בחשבונות מס' 3-6 נדרשו הנתבעות לשלם 11.50 ש"ח למ"ק (שם סע' ח3- בחשבון) בחשבונות מס' 7-8 נדרשו לשלם סך 13.50 ש"ח למ"ק (שם סע' ח3- בחשבון) ואילו דווקא בחשבונות 9-10 לפתע הדרישה היא ל- 4.80 ש"ח למ"ק. (שם סע' ח3- בחשבון). בחשבונות כולם יש התיחסות "להחלפת קרקע חרסיתית" ורק בחשבון הסופי צויין "תוספת עבור חומר מובא מובחר". הסברו של ברכה לשוני זה הוא בכך שהתרכזו בביצוע העבודה מהר ככל האפשר (פרוט' 29 מ4.1.99-). בחקירתו הראשית מצטט ברכה ממחירון "דקל" ולטענתו המחיר הראוי בעבור מ"ק אדמת מילוי צ"ל 25 ש"ח. אין בפנינו הסבר לפערים הגדולים בין המחירים שהוזכרו. בחקירה נגדית מנסה ברכה לתרץ הדבר בכך שחשבון מס' 10 הוא חשבון חלקי (פרוט' עמ' 28), אלא שהוא עצמו מציין בחקירתו הראשית (ת/1 סע' 31) כי חשבון זה היה חשבון אחרון שכלל כל העבודות והתיחסו אליו כחשבון סופי, שפרטיו נבדקו בקפידה. יש גם לציין כטענת הנתבעים (בסע' 47 לסיכומיהם) כי מחירון דקל אליו מתיחסת התובעת (נספח ט' ב-ת/1), אינו קובע תעריף לשינוע המילוי בלבד, הוא אשר נתבע ע"י התובעת, אלא מתיחס גם לעלות החומר ופיזורו בשכבות. לפיכך המחיר שצוטט אינו רלבנטי לענינינו. 15. סקרנו לעיל הראיות שהובאו בפני ביה"מ לענין הבאת אדמת מילוי לאחר הפרוייקט, למילוי תעלת הנקז. נראה שראיות אלה מחייבות המסקנות שלהלן: 5.1 לדעת המומחה ניתן היה להשתמש באדמה מקומית שנחפרה, לצורך מילוי, כל עוד לא הכילה חרסית שמנה, ואפילו כן הכילה חרסית רזה. 15.2 למרות קביעת המומחה, ובהתחשב בעדות המתכנן, כי המפרט המיוחד אסר על שימוש באדמה מקומית המכילה חרסית, אלא הורה המפקח אחרת, ובהתחשב בהעדר כל התיחסות מצד המפקח, או הנתבעות, לנאמר ביומני עבודה והחשבונות החלקיים המתיחסים להבאת אדמת מילוי חילופית, היה נכון לאשר תשלום בעבור קרקע שהובאה, אם משום מצג הנתבעות, או הסכמה שבהתנהגות. 15.3 עדיין, נראה כי ביה"מ מחוייב לאמץ מסקנת המומחה כי אין כל אפשרות לקבוע מה כמות אדמת המילוי שהובאה לאתר מבחוץ ואם בכלל. התובעת לא הביאה כל אסמכתא ראויה לענין זה בפני המומחה, או כראיה בפני ביה"מ. התובעת היא בגדר "המוציא מחברו" ועליה נטל ההוכחה. כפי שקבע המומחה, גם באופן מעשי ב"שטח", על הקבלן ליזום הבאת ראיות ולערוך תיעוד לענין עבודה מעין זו המבוצעת על ידיו. התובעת לא עמדה, איפוא, בנטל ההוכחה לענין זה. ויותר מכך, בחשבונות התובעת צוינו תעריפים שונים לענין הבאת אדמת המילוי ובהעדר הסבר הולם, אף לא הוכח המחיר הראוי בעבור הבאת אדמת המילוי לאחר. יש לזכור כי מדובר בעבודה נוספת לה טוענת התובעת, מעבר למוסכם בהסכם שבין הצדדים ולענין זה היה על התובעת להקפיד ולדאוג לראיות ולתעוד המתאים. 15.4 בהתחשב במצב דברים זה, מבקשת התובעת, לחילופין, את ביה"מ, לפסוק המחיר הראוי בעבור הבאת אדמת המילוי עפ"י אומדן. (ראה פר' יא' לסיכומי התובעת). התובעת מבקשת להסתמך לענין זה על מספר פס"ד שאוזכרו. בין היתר מפנה התובעת ל-ע.א. 74/525 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ. פזגז חברה לשווק בע"מ פד"י ל (3) 281. הנסיבות שם היו שונות בתכלית ונקבע כי התובעת לא יכולה היתה לאמוד כמות גז שדלפה כאשר המשיבה - הגורם המקצועי - נכשלה באיתור הדליפה. במקרה שלפנינו לא היתה כל הצדקה לכך שהתובעת תמנע מלדאוג לתעוד מתאים, המוכיח עבודה שבוצעה על ידיה. עוד מאזכרת התובעת את ע.א. 80/355 נתן אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה (2) 800 בע"מ 809. אף שם נפסק כי באותם מקרים בהם - לאור טיבו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדוייקים על הנפגע - התובע לעשות כן. ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. התובעת במקרה דנן, שבפנינו, לא הראתה מדוע לא ניתן היה להביא נתונים מדוייקים אודות עבודה שבוצעה על ידיה לטענתה. אכן נקבע בע.א. 80/355 הנ"ל כי לא נדרש להוכיח הנזק בוודאות מוחלטת, או דיוק מתמטי ודי בוודאות סבירה, אלא שבמקרה הנדון הראיות אינן מצביעות על וודאות כלשהי (ראה לענין זה גם ע.א. 95/2688 פנחס נ. כרם מהנדסים ואח' פד"י נ (5) 742 בעמ' 746-747). משהמומחה שנתמנה ע"י ביה"מ קובע כי אינו יכול כלל להעריך כמות אדמת המילוי שהובאה לאחר הפרויקט, אם בכלל, אין ביה"מ יכול להגיע למסקנה שונה, אלא מוכח כי המומחה טעה במסקנתו - דבר שלא הוכח כאן. ב-ע.א. 92/5656 טרום שביט בע"מ נ. מ.ל.ט בע"מ (דינים עליון כרך מ' 321) אכן נפסק כי משהוכחה הזכות לפיצוי, אפילו קיים קושי בהערכת הפיצוי, יש להעריכו אם עפ"י הנוהג, או אומד דעתם של הצדדים - אף שני אלה לא הוכחו כאן. במקרה שלפנינו, בהעדר ראיות לענין כמות אדמת המילוי שהובאה, הכרעה עפ"י אודמן הינה בלתי אפשרית הואיל ויהיה מדובר בניחוש חסר בסיס בראיות כלשהן. 15.5 קבע המומחה כי היה מקום לצפות מן המפקח מטעם הנתבעות להתיחס להערות התובעת ביומני העבודה, באשר להבאת אדמת מילוי כתחליף לאדמה החרסיתית. בכך יתרון שיש משום אשם תורם מצד הנתבעות. (ראה ע.א. 96/3353 ארז קירור והנדסה יצור ושירות בע"מ נ. קורנהיל חברה לביטוח בע"מ דינים עליון כרך נג 850). נראה שגם בכך אין כדי לסייע לתובעת, הן משום שלא טענה כלל לאשם תורם, הן משום שלא הוכחה העבודה שבוצעה וממילא לא ניתן להעריך משום כך שווי הפיצוי בשל אותו אשם תורם. 15.6 טוענת התובעת כי היה מקום לפסוק לה תשלום עפ"י חשבונות חלקיים שאושרו. אכן נקבע כי הסבריו של בלו היו צולעים לענין חשבונות אלה ובמיוחד כך לגבי אדמת המילוי המוזכרת בחשבונות (ראה סע' 5 לעיל). עדיין יש לקבל עדותו כי החשבונות החלקיים אושרו באופן בלתי מחייב עפ"י הערכה בלבד (ראה פרוט' 50-51). הוכחה לכך יכולה לשמש ההחלטה לאשר תשלום בסך 1.626.475 ש"ח עפ"י חשבון חלקי מס' 7, אף שבלו מחק החשבון כולו. יש באישור החשבונות החלקיים כדי לחזק טענת התובעת, כי נדרשה להביא אדמת מילוי חליפית, אך אין באישור כדי להוכיח הכמות שהביאה. 15.7 סוף דבר ע"כ, לענין זה, לא נותרת לביה"מ ברירה אלא לדחות תביעת התובעת לפיצוי בעבור אדמת המילוי שהביאה לאחר הפרויקט בהעדר הוכחות לענין זה. 16. בכתב התביעה נתבע בסעד של תשלום בסך 4.440.185 ש"ח לא כולל מע"מ, משוערך ליום הגשת התביעה, בעבור פעולות "להידוק מילוי מבוקר". צורות ההידוק השונות כונו במונחים שונים במסמכים השונים. "הידוק רגיל" כונה גם "הידוק מכני" וכן הידוק בבקרה רגילה (ראה ת/1 סע' 19, נ/4 סע' 17 (א) וחוות דעת המומחה עמ' 5 סע' (ג). סוג זה של הידוק, על מונחיו השונים, ייקרא להלן "הידוק רגיל". "הידוק בבקרה מלאה" כונה גם "הידוק מבוקר" וכן "מילוי מהודק" (ראה ת/1 סע' 22, נ/4 סע' 17 (א), חוו"ד המומחה עמ' 2 סייפא). הידוק זה יכונה להלן הידוק בבקרה מלאה. עפ"י גרסת התובעת נדרשה היא לבצע הידוק בבקרה מלאה בכל שכבות המילוי. לעומתה טוענות הנתבעות, כי נדרש הידוק בבקרה מלאה רק בשכבה עליונה, הסמוכה לפני הכביש ובכל שאר השכבות נדרש הידוק רגיל. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שנתנה הוראה לתובעת, כבר בחודש מרץ 1992, כחודשיים בלבד אחר חתימת ההסכם, הן מטעם המתכנן הן מטעם המפקח, כי יש לבצע הידוק בבקרה מלאה רק במטר העליון, שתחת שכבת השתית, ואילו בשאר השכבות יש לבצע הידוק רגיל (ראה נספח י' ב-נ/4, ויומן עבודה 932 בנספח יב' ב-ת/1). אכן מעיד ברכה לענין זה: "עם זאת, בפועל לא היה לנו מנוס מלמלא, תחת מחאה, אחר ההוראה הנ"ל. משמעות הדבר היתה, כי אנו ביצענו את העבודות של: א. מיון החומר. ב. הרטבת החומר. ג. הידוק החומר. לגבי כל נפח המילוי ביצענו את המיון וההרטבה... בדיקות המעבדה הנדרשות להידוק בבקרה מלאה בוצעו רק במטר העליון..." (ראה ת/1 סע' 27). אפילו מדובר בשינוי לעומת תנאי המכרז על מסמכיו השונים, שינוי זה נעשה בסמכות, מכוח סע' 43 להסכם בין הצדדים. ויותר מכך, התובעת לדבריה פעלה עפ"י שינוי זה. המומחה לא מצא כל פסול בהוראת שינוי זו (ראה סע' ב' בעמ' 3 בחוות דעתו). עפ"י האמור בכתב הכמויות (סע' 51.2.510 בנספח ה' ב-ת/1) אמור היה להתבצע הידוק מבוקר ב- 50,000 מ"ק. משהתובעת מודה כי פעלה עפ"י הוראת המפקח לענין זה, והוראת המפקח כאמור מחייבת, הרי שהיא זכאית לתשלום בגין אותן עבודות שביצעה בפועל עפ"י הוראת המפקח. 17. הנתבעות אינן חולקות על טענת התובעת, שבשני סוגי ההידוק מתבקשות שלוש פעולות - מיון, הרטבה, הידוק. יחד עם זאת, טוענות הנתבעות, כי בהידוק בבקרה מלאה נדרש לבצע הפעולות באיכות שונה כדלקמן: - נדרש מיון קפדני יותר בעפר בו נעשה שימוש, ויש להשתמש בחומר מובחר בלבד (ראה חוו"ד המומחה עמ' 3 ריישא). - נדרשת הרטבה אופטימלית, אותה ניתן למדוד רק בבדיקות מעבדה (ראה חוו"ד המומחה עמ' 2 סייפא; עדות ברכה עצמו פרוט' 22; נ/4 סע' 18 (ב); נ/2 סע' 13). - נדרש הידוק איכותי יותר, עפ"י דרישות המפרט, אותו יש להוכיח בבדיקות מעבדה. (ראה עדות ברכה עצמו בסע' 19 ב-ת/1; חוו"ד המומחה - תשובת הבהרה לצד ד' מיום 30.4.97 לשאלה מס' 2; נ/2 סע' 13; סע' 18 ב-נ/4). יש ע"כ הבדל מהותי בין שני סוגי ההידוק. ברכה, מנהל התובעת, מאשר כי דאג לביצוע בדיקות מעבדה בשכבה שבמטר העליון בלבד, שם אכן נדרש לבצע הידוק בבקרה מלאה (ראה ת/1 סע' 27). על כך חוזר הוא בחקירה נגדית ואף מוסיף: "לא נכון שביצעתי הידוק בשכבות הנמוכות יותר שמתחת למטר העליון" (פרוט' 22 מיום 23.12.98). 18. אף שבכתב הכמויות המקורי צויין כי יש לבצע הידוק בבקרה מלאה ב- 50,000 מ"ק בחשבון הסופי שהוגש אושר הידוק זה ב- 87,000 מ"ק (ראה ת/1 נספח י' פירוט 510 בדף 2). התובעת בסיכומיה מסכימה, כי כמות זו אכן משקפת את השכבה במטר העליון (ראה סע' 89 שם), אך תובעת תשלום בעבור הידוק שבוצע ביתר השכבות. אף שהתעריף המוסכם בכתב הכמויות, בעבור הידוק בבקרה מלאה הוא 14 ש"ח ל- מ"ק, בחשבון הסופי הנ"ל אישר המפקח סך 13.30 ש"ח למ"ק, תוך שהוא מוסיף הערה בדבר הפחתת 5% ו- "הידוק שלא בבקרה מלאה". טוענות הנתבעות כי התשלום בעבור ההידוק הרגיל שולם במסגרת סע' 410 בחשבון הסופי ונכלל בפרק החפירה של 449,300 מ"ק לפי תעריף של 2.90 ש"ח ל-מ"ק. בחקירה נגדית מאשר בלו לענין אותה הפחתה של 5%: "אנו הפחתנו 5% הן משום שלא בוצעו כל הבדיקות שנדרשו, מבחינת עלותן, והן משום שעפ"י ההסכם, אנו רשאים להפחית את המחיר, אם אין מבצעים את כל הבדיקות כהשלכה לטיב העבודה המובצעת" (פרוט' 57). בסיכומיה מניחה התובעת, כי בשל ההפחתה הנ"ל של 5% יש לקבוע כי זה הפער בין התעריף לשני סוגי ההידוק - הידוק רגיל והידוק בבקרה מלאה. הנתבעות דוחות גרסת התובעת וטוענות כי ההפחתה בשעור 5% משקפת רק "סנקציה" על אי ביצוע מלוא הבדיקות הדרושות, ואין בשעור זה כדי לשקף הפער בתעריף בעבור שני סוגי ההידוק. 19. התובעת עצמה מאשרת בסע' 12 (ד) לכתב התביעה כדלקמן: "לשם הבהירות יצויין כי אין חולק, שהפעולה של החזרת העפר לתעלה, כולל הידוק רגיל בכלים מכניים, כלול בסעיף הקודם שבכתב הכמויות, שמספרו 51.2.410 וכותרתו 'חפירה'". לכאורה מאשרת בכך התובעת כי כל הפעולות הכרוכות בהידוק רגיל נכללות בסעיף החפירה הנ"ל, לגביו נקבע תעריף של 290 ש"ח למ"ק - זו טענתן של הנתבעות. בסיכומיה טוענת התובעת כי מיון הקרקע אינו נכלל בסעיף החפירה הנ"ל. המומחה דוחה טענה זו וקובע בסע' 3 (ב) לחוות דעתו כי אכן המיון נכלל בעבודת החפירה. על עמדה זו חוזר המומחה בחקירתו הנגדית, כאשר הוא מסתמך על האמור במפרט המיוחד (ת/1 נספח ג' עמ' 11, ועדות המומחה בעמ' 27-28 בפרוט' 15.2.98). ברכה מאשר בעדותו כי עבודת המיון נכללת בחפירה הן במפרט מע"צ הן במחירון דקל (פרוט' 19 ו- 25). מכאן אין לומר שגרסת הנתבעות, על פיה עבודת המיון נכללת בחפירה, מנותקת מהמציאות. על גרסה זו עומדים גם המתכנן, מר גדיש (פרוט' 42) והמפקח, בר בלו. (פרוט' 58 ו-נ/4 סע' 17 (ב)). יש, איפוא, לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא זכאית לתוספת תשלום בעבור עבודות שביצעה הכרוכות בהידוק הרגיל ואלה נכללו בסעיף החפירה שבכתב הכמויות לא נסתרה עדות המומחה לענין זה והראיות אף מחזקות את מסקנתו. 20. עולה מהחשבון הסופי כי המפקח אישר לתובעת גידול משמעותי ביותר בסעיף החפירה לעומת הכמות שצוינה בכתב הכמויות - 449.300 מ"ק, לעומת 270.000 מ"ק. החפירה כללה כאמור את עבודות ההידוק הרגיל. הגידול בכמות ההידוק בבקרה מלאה היה מתון בהרבה 87000 מ"ק לעומת 50.000 מ"ק. כבר בחשבון מס' 9 מיום 1.12.92 (נספח ט' 9 ב-נ/4) אישר המפקח כמות החפירה הנ"ל, אך דחה דרישת התובעת ל-"מילוי מבוקר" בכמות 310.000 מ"ק ורשם תחת זאת 80.000 מ"ק בלבד. עוד באותו חודש שלחה התובעת מכתב לראש העיר אשדוד ובו מלינה התובעת כדלקמן: "יש לציין כי חברתנו נפגעה כתוצאה מהגידול בכמויות, זאת מאחר ובסעיפי ההגדלה, מחירי היחידה היו נמוכים ביותר" (ראה נ/4 נספח יא'). התובעת ציפתה לטיפול ראש העיר, לכאורה לפנים משורת הדין, בהתחשב בכך שנקז אחר שבוצע ע"י משרד הבינוי, עלותו הכוללת היתה גבוהה יותר. התובעת, איפוא, מלינה על כך, שהכמויות גדלו דווקא בסעיפים בהם קבעה מחיר נמוך, ואולי טעתה בכדאיות העסקה. אין כל טענה במכתב, כי היא זכאית לתשלום נוסף עפ"י ההסכם. 21. טוענת התובעת כי הסכימה על מתן הנחה של 7% מן המחירים הנקובים בכתב הכמויות וזאת לגבי תמורה נומינלית כוללת עד לסך 8.016.375 ש"ח. לטענתנה הנתבעות לא היו זכאיות להנחה זו בעבור עבודה נוספת, מעבר לזו שפורטה בכתב הכמויות. לכן נתבע סכום נומינלי נוסף בסך 239.183 ש"ח. גם על כך חולקות הנתבעות. לטענתן ההנחה נתנה לכל מחיר יחידה בגדר כתבי הכמויות, כך שכוונת הצדדים היתה שככל שהכמות בפועל תקטן, תקטן גם ההנחה ולהפך. בהסכם הנתבעת נאמר בסע' 3 (א): "הקבלן מתחייב בזאת כי תמורת הסכום של 7.455.229 ש"ח... המבטא הנחה הנתנת ע"י הקבלן באשר לכל מחיר יחידה, שבגדר כתבי הכמויות, בשיעור של 7%, אשר ישולם לו ע"י החברה...". טוענות הנתבעות כי ההנחה עפ"י האמור בסע' הנ"ל מתייחסת לכל מחיר יחידה ובהתאם למספר היחידות גדלה או קטנה ההנחה. יש להניח, כי לו היו קטנות הכמויות, לא היתה מהססת התובעת לבקש צימצום ההנחה, פרופורציונית להקטנת הכמות. לעומת זאת סכום ההנחה גדל ככל שגדלה הכמות. אכן כך פירשה התובעת עצמה את ההסכם והפחיתה ההנחה בשעור 7% מכל עבודה שננקב מחיר לגביה בכתב הכמויות. לגבי עבודות נוספות, שלא הוזכרו בכתב הכמויות, דרשה המחיר המלא (ראה נ/4 סע' 29-31 ועדות ברכה עמ' 29 בפרוט' 4.1.99). התובעת עצמה אימצה איפוא פרשנותן של הנתבעות לענין זה, ובהיותה של פרשנות זו פרשנות סבירה של החוזה יש לאמצה, ואין התובעת זכאית לתבוע הפחתת ההנחה. 22. לתובעת טענות אודות ליקויים תכנוניים במסמכי המכרז שהביאו להגדלת כמות העבודה. התובעת קיבלה מלוא המחיר בעבור כל עבודה נוספת שבוצעה על ידיה, ולא הוכח כל נזק שנגרם לה בעטיה של הגדלת העבודה עקב ליקויים שנטענו. 23. עפ"י סע' 54 לפקודת הראיות על ביה"מ לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדותו של בעל דין מעונין בתוצאות המשפט, כאשר עדותו היא העדות היחידה. במקרה הנדון העיד ברכה, מנהל התובעת בלבד. לא הובא לעדות המודד המוסמך שפעל מטעם התובעת, ואף לא מי ממנהלי העבודה מטעמה. (פרוט' 14). לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך. הלכה ידועה היא שהמנעות בלתי סבירה של בעלי דין מהבאת ראיות העומדות לרשותו יש בה כדי לחזק ראיות הצד שכנגד כנגדו. 24. סוף דבר לא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה ומן הדין לדחות התביעה. באשר להוצאות שיש לפסוק, סבור אני כי אין להתעלם מקביעת המומחה כי התנהגות המפקח מטעם הנתבעות הכשילה את התובעת, משנמנע המפקח מלהתיחס להערות התובעת ביומני עבודה, והתעלם מחשבונות התובעת שהתיחסו כולם להבאת חומר מילוי חיצוני (ראה סע' 7.2, 11, 13 לעיל). באישור החשבונות החלקיים ככל שהתיחסו להבאת חומר המילוי אף הכשיל המפקח את התובעת וגרם לה להניח כי בדעתו לאשר חשבונות התובעת משיוגשו החשבונות הסופיים. לכן אין לחייב התובעת במלוא הוצאות המשפט הראויות. יחד עם זאת אין ביה"מ יכול להתעלם מן העובדה שהוגשה תביעה על סכום נכבד של חמישה מליון שקלים חדשים אשר סיבכה הנתבעות בהוצאות ניכרות. לפיכך בהתחשב בנסיבות כולן הנני מחליט לחייב התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ש"ח לטובת הנתבעות בצירוף הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. תביעת התובעת הביאה הנתבעות להגיש הודעת צד השלישי והאחרון צירף אף צד רביעי. משנדחית התביעה העיקרית נדחות מאליהן ההודעות לצד השלישי והצד הרביעי, אשר טרם נתבררו לגופן. התובעת היא שגרמה בתביעה להוצאות בעלי הדין הנוספים. לפיכך הנני מחייב התובעת לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח הן לצד השלישי הן לצד הרביעי בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. מכרז