קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סרבנות קשר - דיני משפחה: א. בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופט י' גרניט), מיום 13.12.01, מיום 16.12.01, בבש"א 19245/01, מיום 18.4.02, בבש"א 1430/02,מיום 3.9.02, בבש"א 4514/02, ומיום 3.7.02 במסגרת תמ"ש 24123/97, ותמ"ש 24124/97. אני מחליטה לדון בבקשות רשות הערעור כבערעורים. ב. העובדות הצריכות לענייננו: המערער והמשיבה נישאו זל"ז ביום 29.11.88. המערער יליד ארה"ב, ומתגורר כעת בארה"ב. המשיבה ילידת ישראל. מנישואיהם נולד לצדדים בנם (להלן - "הקטין"). בני הזוג התגרשו ביום 15.10.90, על פי הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין במסגרת ת.מ.א 783/90 (בפני כב' השופטת ש' פריש). בסעיף 3 להסכם הגירושין נקבע כי המשמורת של הקטין, וכל הכרוך בה, תהיה משמורת משותפת של שני בני הזוג, ואילו המשמורת הפיסית של הקטין תהיה אצל המשיבה. בסעיף 5 להסכם הגירושין נקבעו הסדרי הראיה לאב. בין בני הזוג התנהלו וויכוחים ועימותים סביב הסדרי הראיה, אשר לא התקיימו תמיד על פי הסכם הגירושין, אלא על פי הסכמות ותיאומים ביניהם. בחודש 7.98 פנה המערער לבית המשפט קמא בבקשה להעברה מיידית של הקטין לחזקתו, עקב סכנה קיומית הנשקפת לקטין מצד אמו. פקיד הסעד ממודיעין התבקש להתערב , ובבדיקה שערך התברר כי אין סכנה ממשית לשלומו ובטחונו של הקטין בבית המשיבה. בעקבות נסיון חטיפה של הקטין על ידי המערער, קבע בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 15.4.99, כי "האב ג' ה' יחזיר לאלתר את הקטין ג' י' ה' לידי אמו מ' ה'. ... עד החלטה אחרת מבוטלים הסדרי הראיה בין האב לבן. אני מפנה את ההורים ליחידת הסיוע על מנת שתשקול התייעצות עם הפסיכיאטרית של היחידה. לאחר התייעצות תקיים יחידת הסיוע התייעצות עם פקידת הסעד המחוזית לגבי המשך הטיפול במשפחה." (עמ' 1 להחלטה) ביום 8.7.99 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופט י' גרניט) שקבעה, על סמך המלצות מיום 27.6.99 של היחידה לבדיקת מסוגלות הורית שליד בית החולים איכילוב (חוות דעת שניתנה על ידי ראש היחידה ד"ר כלב והעו"ס סיון פרנס) כי "על הילד לקבל טיפול פסיכוטרפי לנוכח סימפטום סרבנות הקשר, על האב לקבל טיפול והדרכה הורית ועל האם לקבל הדרכה הורית. ... היחידה לבריאות הנפש תתן בהקדם האפשרי את המלצותיה לגבי חידוש הקשר בין האב לילד. עד להחלטה אחרת האב לא יפגש עם הקטין." (עמ' 1 להחלטה). ביום 12.8.99, ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי, (מפי סגן הנשיא כב' השופט ח' פורת), בבר"ע 21140/99, ובה נדחתה בקשת הערעור של המערער על החלטתו של בית המשפט קמא, כאמור, מיום 8.7.99. סגן הנשיא כב' השופט ח' פורת קבע כי "אינני סבור כי נכון להתערב בשאלה שהיא כה סבוכה וקשה...ל"סרבנות קשר" או "ניכור הורי" יש דרכי טיפול וגישות טיפול שונות. ... בית המשפט לא דחה ולא שלל בשלב זה שום חוות דעת, והוא למעשה מנסה את אחת הדרכים שהוצעו לו (ואינני קובע, או אפילו מסוגל לקבוע, שדרך זו טובה יותר מדרך אחרת), וזאת כטיפול לטווח קצר, וראיה לכך שביקש לקבל בהקדם דו"ח תוך ציפיה לחידוש הקשר. אם התוצאה תהיה שהטיפול המוצע אינו צולח יש להניח שבימ"ש קמא ינסה דרך אחרת. השאלה היא מקצועית ולאו דווקא משפטית. ... לכן אין זה נכון לדעתי להתערב בשלב זה ולא לי לקבוע עמדה אם יש דרך "נכונה" יותר, אם לאו, כבר עכשיו." (עמ' 2 להחלטה) ג. בר"ע 1103/02 ובר"ע 1794/02 בהחלטתו מיום 13.12.01 דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המערער להיפגש עם הקטין, עמו לא נפגש מזה מספר שנים, מאז עבר המערער להתגורר בארה"ב. בית המשפט קמא, בנמקו את החלטתו, קבע: "המבקש מודע לכך שהוחלט על דרכי טיפול בו ובילד ואף מפנה בבקשתו להחלטתו של סה"נ ח. פורת בעניין דרכי טיפול חלופיות. לפיכך לא ניתן לחדש את הקשר בין האב לקטין, ללא הכנה וטיפול ובדיקת המצב ע"י פקידת הסעד ובמעמד צד אחד. הגעתו של האב לביקור לישראל מבלי ליידע מראש את בית המשפט, את האם והקטין על כוונתו זאת על מנת שניתן יהיה לנקוט בעוד מועד בהליכי טיפול והכנה, מעידים כי המבקש אינו מודע כלל להשפעת הנתק הממושך בינו ובין הקטין, על מערכת היחסים בינו לבין הקטין. ... חידוש מפגש בין הקטין לאביו, לאחר נתק כה ממושך, דורש בירור, הכנה ובמקרה שלפנינו אף טיפול ..." (עמ' 1 להחלטה) בהחלטתו מיום 16.12.01 דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המערער כי בית המשפט ייפגש עם הקטין בלשכתו, על מנת לשמוע ממנו אודות רצונו האמיתי ועמדתו כלפי המערער וכלפי המשיבה, וזאת - לאחר שהקטין ישהה עם המערער למשך פרק זמן קצר. בהחלטתו מיום 18.4.02 קבע בית המשפט קמא כי: "האב לא ראה את בנו במשך 3 שנים אחרונות וגם לא נוצר קשר ביניהם טלפוני או קשר של מכתבים." "האב גר דרך קבע בארה"ב והוא רוצה לחדש את הקשר עם בנו." "הנתק הארוך בין האב והילד מחייב הליך טיפולי והנחייה של מומחה לגבי התהליך של חידוש הקשר." "ההליך הזה כרוך בתשלום כספי ובשלב זה על האב לממן אותו." "האב יודיע תוך 7 ימים האם הוא מוכן לממן את ההליך הטיפולי ולהגיע למפגשים לפי הזמנת המומחה ובמידה והתשובה תהיה חיובית בית המשפט יקבע מומחה לעניין הזה." ד. המערער מבקש להיפגש ביחידות עם הקטין (ללא נוכחות צד ג', למעט מצלמת וידאו לתיעוד), על מנת לשמוע על רצונו האמיתי של הקטין ביחס למשמורתו, ועל עמדותיו כלפי המערער וכלפי המשיבה. זאת לאחר שבית המשפט קמא יורה על הוצאת הקטין מביתה של המשיבה, וימסרו לידי המערער, על מנת שהקטין ישהה מספר ימים בחברת המערער ותינתן אפשרות לחידוש הקשר ביניהם. זאת, לטענת המערער, לאחר שלא הורשה ליצור קשר כלשהו עם הקטין מאז החלטת בית המשפט קמא מיום 15.4.99. המערער מציין, שחוות דעת מומחים שבחנו את מסוגלותו ההורית של המערער קבעו כי אין כל חשש לקטין מהימצאותו ביחידות עם אביו. כן מבקש המערער מבית המשפט לדון מחדש בנושא משמורתו של הקטין, לאור השיחה שיקיים בית המשפט עם הקטין. המבקש מבקש מבית המשפט להורות על העברה מיידית של המשמורת של הקטין מן המשיבה למערער, באשר זו דרך הטיפול האפקטיבית היחידה לטיפול בתסמונת "סרבנות הקשר" בה לוקה הקטין, על פי דעת מומחים. המערער טוען שהמשיבה מתנה את קיום הסדרי הראיה, כפי שנקבעו בהסכם הגירושין בין בני הזוג, בתשלום כספים, בנוסף למזונות, על ידי המערער. כן טוען המערער, כי תמיד שילם למשיבה את מלוא כספי המזונות, ואינו חייב לה דבר. לאחר שהפסיקה המשיבה, לטענת המערער, לקיים את הסדרי הראיה הגיש נגדה תביעה לאכיפת הסדרי הראיה, אולם חזר בו מתביעתו בסוף חודש 6.95, לאחר הבטחות מצד המשיבה כי תקיים את הסדרי הראיה. המערער טוען כי הקטין נמצא תחת התעללות פיסית ונפשית מצידה של המשיבה, אשר שולטת בו ובמעשיו, ואף איימה לרצוח אותו. כן טען המערער, כי כל עוד ימצא הקטין תחת השפעתה ושליטתה של המשיבה, הוא יחשוש לגלות את רגשותיו האמיתיים לגבי משמורתו, ולגבי המערער והמשיבה, וזאת מפחד מתגובתה המענישה של המשיבה. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא יישם את ההנחיות של סגן הנשיא כב' השופט ח' פורת, בהחלטתו מיום 12.8.99, ולא הורה על שיטות טיפול חלופיות שמטרתן לחדש את הקשר בין המערער לקטין, וזאת לאחר שלא צלחו שיטות הטיפול הקודמות. לטענת המערער, בית המשפט קמא כשל בשימושו בסמכותו השיפוטית משלא תרם לתהליך קירוב בין המערער לקטין, ומשלא חייב את המשך קיום הקשר ביניהם, מהלך שאינו לטובת הקטין. המערער טוען גם, כי בית המשפט קמא הוטעה על ידי העובדת הסוציאלית, גברת גרוזנר, ועל סמך הטעיה זו נתן, ביום 8.7.99, החלטה המנוגדת למסקנות חוות דעת המומחים בעניין המסוגלות ההורית של המערער ושל המשיבה והסדרי הראיה, והקובעת כי לא יהיה קשר בין המערער לקטין עד להחלטה אחרת. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מכל הראיות שהובאו בפניו על ידי המערער, אשר עולה מהן בבירור הסיבה האמיתית לנתק שנוצר בין המערער לקטין, כלומר - רדיפת הבצע של המשיבה, ושימוש לרעה בקטין על ידי המשיבה, כקלף מיקוח, בנסיון לסחוט כספים מהמערער. לטענת המערער, המשיבה היא שמתנגדת לקיום קשר בין המערער לקטין, כופה את דעתה על הקטין, ועושה כל שביכולתה על מנת למנוע קשר כלשהו בין המערער לקטין. בנוסף, טוען המערער כי המערכת הטיפולית, קרי העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים, שאליה הפנה בית המשפט קמא את בני הזוג ואת הקטין לטיפול ושעל הערכותיה הסתמך בית המשפט קמא, נכשלה בטיפול וביצירת הקשר בין האב לקטין, וכן אופיינה בהטייה לטובת המשיבה ובחוסר התייחסות אובייקטיבית למערער ולדבריו. כן טוען המערער, כי טעה בית המשפט קמא כאשר סירב לערוך ראיון עם הקטין, על מנת לשמוע את דבריו בסביבה בטוחה, ולגלות את רצונו. לבסוף, טוען המערער כי טעה בית המשפט קמא בכך שהטיל את הוצאות טיפול על המערער בלבד, מאחר שיש בכך כדי לעודד חוסר שיתוף פעולה מצד המשיבה. המערער טוען, כי חיוב שווה בהוצאות הוא הוגן (מאחר שלשני ההורים אחריות שווה לדאוג לטובתו שדל הקטין) ואף חשוב לעידוד שיתוף הפעולה מצד שני ההורים. ה. המשיבה טוענת כי המערער לא מכבד ולא כיבד, את צווי בתי המשפט שניתנו במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. כן טוענת המשיבה, כי המערער בבקשת הערעור הסתיר מידע מבית המשפט, ובכלל זה החלטות של בית המשפט קמא שניתנו נגדו. בנוסף, טוענת המשיבה כי היא ובעלה הנוכחי מנסים לשקם את חיי הקטין, ואילו המערער מערער את חיי הקטין, מהווה סכנה לחייו של הקטין (ומשכך ניתן צו הגנה נגדו, על ידי כב' השופט גרניט, ביום 21.10.01) ומונע אפשרות לחיים תקינים של המשיבה והקטין. כן מציינת המשיבה, כי הקטין נחטף כבר פעמיים על ידי האב, וכי לאחרונה היו שני נסיונות חטיפה נוספים של הקטין על ידי האב. ו. סבורה אני כי דין הערעורים על החלטות בית המשפט קמא מיום 13.12.01, מיום 16.12.01 ומיום 18.4.02 - להדחות . בראש מעייניו של בית המשפט עומדת טובת הקטין, וזו בלבד מהווה את הקו המנחה לפיו פועל ויפעל בית המשפט. בהחלטותיו התייחס בית המשפט למצב הנתון של המשפחה ולנתק שנוצר בין המערער לקטין, ודאגתו העיקרית הייתה השפעת המפגש המחודש בין המערער לקטין, על הקטין. בית המשפט קמא החליט החלטותיו בהסתמך על חוות דעת מפורטות של מומחים (פסיכולוגיים ועובדים סוציאליים) ועל היכרות עם המשפחה ונסיבותיה. ברי כי בית המשפט קמא מודע לחשיבות חידוש הקשר בין המערער לקטין, אולם בכוונתו לוודא כי חידוש קשר זה יעשה אך ורק בתנאים התואמים את טובת הקטין ואת מוכנותו הרגשית. משכך, לא פסל בית המשפט קמא את חידוש הקשר בין המערער לקטין, אולם היתנה חידוש קשר זה בהכנה וטיפול, כמו גם בתמיכה והנחייה של גורמים מומחים. בהחלטתו מיום 5.5.99, ועל פי המלצות עו"ס, מינה בית המשפט קמא את היחידה לאבחון מסוגלות הורית, המרפאה לילד ולמתבגר, בבית החולים איכילוב בתל-אביב, כמומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה , על מנת שתמציא חוות דעת בשאלות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים, בעניין משמורתו וטובתו של הקטין. חוות הדעת מטעם היחידה ניתנה על ידי מנהל היחידה ד"ר כלב והעו"ס סיון פרנס. בחוות דעתם מיום 27.6.99, מציינים ד"ר כלב והעו"ס סיון פרנס, כי הקטין לוקה בתסמונת של "סרבנות קשר" (Parental Alienation Syndrom), המאפיינת תגובות ילדים למשברי פרידה וגירושין (עמ' 22 לחוות הדעת). כן מצוין כי "סימפטום זה נקרא בספרות "סרבנות קשר" מתוך הנחה שאין המדובר כאן בבחירה חופשית של ק'-ג' לנתק קשר עם אביו, אלא זהו פתרון דחק מצידו לכל האינטרקציה במערכת המשפחתית בה הופר האיזון באופן קיצוני." (עמ' 23 לחוות הדעת). לעניין הסיכונים לקטין הנובעים ממצבו הנוכחי מציינת חוות הדעת כי "במידה והנושא של "סרבנות קשר" לא יטופל - ידוע מן הספרות המקצועית (BOWEN) שקשר עם שני הורים הכרחי ומהווה תנאי חשוב להתפתחות יכולת הילד לפתח קשר אינטימי כמבוגר... BOWEN מציין שכאשר אדם "בוחר" במנגנון הגנה של נתק, הסיכון להופעת סימפטומים פיסיים או דכאון - גובר, הולך וקטן סיכוי לפתח קשרים אינטימיים בעתיד." (עמ' 24 לחוות הדעת) כן נקבע כי אין לשלול את מסוגלותו ההורית של מי מההורים, וכי "אין ספק ששני ההורים אוהבים את בנם וכל אחד מהם בהתאם למבנה אישיותו לרקע תרבותי השונה - מעניקים לילד חום אהבה קביעות ועקביות, בטחון והרגשת שייכות כהבנתם." (עמ' 24 לחוות הדעת) אולם, נקבע גם כי "חשוב להדגיש שכל עוד ההורים נמצאים במצב של "מלחמה" - כל האמור לעיל משתבש ופוגע בילד.", וכי "בשלב זה ללא התערבות טיפולית - הן האב והן האם אינם מסוגלים להכיר בטראומות, נזקים, וחסכים במידה ויאובחנו אצל בנם. זאת עקב היותם שבויים במערכת יחסים מבקרת ולוחמנות המשבשת את יכולתם להגיב בשיפוט תקין. כל הורה בנפרד מגלה רצון וכוונות טובות לקבל על עצמו את האחריות הישירה לשלומו של הקטין ולגידולו בהתאם. אך ללא פיקוח מקצועי ועזרה טיפולית יכולתם זו מוטלת בספק." (עמ' 25 לחוות הדעת). לבסוף, קובעת חוות הדעת כי "לאור החומר הרב שנאסף, הן במסגרת הבדיקות והמפגשים והן תחקירים שנערכו בעבר, הבודקים התרשמו ממצב חמור הדורש התערבות טיפולים בהקדם האפשרי." (עמ' 27 לחוות הדעת), וכן כי "במצב הרגשי הנוכחי של ק'-ג', ללא הכנה מתאימה - כל שינוי הקשור למשמורת עלול לגרום להחמרה של הסימפטום או להחלפתו בסימפטום אחר, ייתכן אף חמור יותר." (עמ' 25 לחוות הדעת) המלצות חוות הדעת היו, בין השאר, כי: "ק'-ג' נשאר במשמורת אמו." "כדי לסייע לו להיפרד מהסימפטום של "סרבנות קשר" הוא זקוק לפסיכותרפיה." "האם מ' זקוקה להדרכת הורים צמודה אשר בלעדיה סיכויי הילד לוותר על הנתק מאביו - קלושים." "האב - ג' זקוק לטיפול ולהדרכת הורים מאותן סיבות." "מאחר וטיפול מורכב זה מצריך קשר הדוק בין המטפלים השונים - מומלץ שהטיפול ייערך תחת "קורת גג אחת", כלומר - רצוי במסגרת של מרפאה צבורית עם אוריינטציה דינמית." "חשוב ליצור מפגש בין האב והילד מיד עם החלטת כבוד השופט. זאת במסגרת מפגשים בלשכה לשירותים חברתיים ובליווי עו"ס - ללא האם. הסדר זה יהיה אחת לשבוע במשך 3 חודשים עד שיווצר פתח לקשר זורם ובריא יותר. אז אפשר יהיה להרחיב את הסדרי הראיה על סמך חוות דעת של כל המטפלים." (עמ' 27 לחוות הדעת) אינני רואה להתערב בהחלטות בית המשפט קמא שהתבססו על חוות דעת מומחים, וכוונו לטובת הקטין. חוות הדעת של ד"ר כלב וסיון פרנס הינה מפורטת, מבוססת ומאוזנת, ובית המשפט קמא בחר, כדין, להסתמך עליה כבסיס לקביעותיו. לא זאת בלבד, אלא שאינני סבורה כי ניתן לכפות על הקטין מפגש עם המערער, לו נראה כי הוא מתנגד התנגדות עזה. הקטין, כבר אינו פעוט - הוא בן למעלה מ-13 שנים, ומבין היטב את הקורה סביבו, ויודע את דעתו ואת רצונו כבוגר. מן הראוי לציין שבמהלך בירור הערעורים זימנתי את הקטין באמצעות אמו, על מנת שאוכל לשוחח אתו, להתרשם מדעותיו ומעמדותיו. הקטין לא התייצב למועד שנקבע, אולם המשיבה המציאה לי מכתב, שנחזה להיות מכתב הכתוב על ידי הקטין ובו חוזר הקטין וטוען, בין היתר, כי אמר לאביו המערער, לפני שנים, כי איננו מעוניין בקשר איתו. הקטין גם ציין כי אמר לאביו שאם ישנה את דעתו, ידאג ליצור קשר עם האב. אינני יודעת אם אכן נכתב המכתב על ידי הקטין. יחד עם זאת, נראה לי כי ילד כבן 13 וחצי, אם אמנם רוצה בכך, יודע, אכן, ליצור קשר עם אביו. ז. בר"ע 2402/02 לא שנוי במחלוקת כי המערער העביר לד"ר דן שרון העתק בקשה, שהגיש המערער לתיקון פרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטתו מיום 18.6.02 קבע בית המשפט קמא, כי, מאחר שהדיון בתמ"ש 24124/97 הוא בדלתיים סגורות, העברת העתק של בקשתו של המערער לתיקון הפרוטוקול לידי ד"ר דן שרון, והעברת עותקים ממסמך זה על ידי ד"ר שרון לגורמים נוספים, "מהווה עבירה לכאורה על איסור הפרסום החל, כאמור, על הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בתיק זה. לפיכך אני מורה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה לקיומה לכאורה של עבירת איסור פרסום." (עמ' 3 להחלטה) המערער טוען בערעורו על החלטה זו (בר"ע 2402/02) כי "אין זה בגדר "פרסום" לתת עותק מבקשה, שאני כתבתי, למומחה (ד"ר שרון) שברכה ברנשטיין, העובדת הסוציאלית בתיק שלנו כבר המליצה עליו בפני בית המשפט, בדו"ח שלה מה-10.4.02". בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט היה מודע לדו"ח זה, אך בחר להתעלם ממנו מתוך הסתמכות מוטעית על חוות דעתה של עובדת יחידת הסיוע גב' גוזנר. לטענת המערער, הדברים שאמרה הגב' גוזנר בדיון בענין ד"ר שרון היו שקריים. כן טוען המערער, כי אין לראות "פרסום", בכך שד"ר שרון נתן העתק מהבקשה האמורה לגברת חיה נבו, מאחר שהגברת חיה נבו "מהווה חלק ממערכת השירותים הסוציאליים של בתי המשפט והיא נמצאת בסוד העניינים של רוב, אם לא כל, התיקים שנידונים בבית המשפט לענייני משפחה. ... תפקידה של חייקה הוא לשמור על סודיות המידע." לבסוף, טוען המערער כי החלטתו זו של בית המשפט קמא מהווה "החלטה בלתי מבוססת לחלוטין ובלתי רציונלית באופן קיצוני." אין כל מקום להתערב בהחלטה זו של בית המשפט קמא. ההחלטה כדין ניתנה, בהסתמך על סעיפים 68(ה), 70(א), ו-70(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ועל ההלכה הפסוקה. העברת הבקשה לתיקון הפרוטוקול, המכילה ציטוטים מן הדיון עצמו, לגורמים שלא היו מעורבים בתיק ולא קיבלו את אישור בית המשפט קמא להיות מעורבים בו (כגון ד"ר שרון, גב' נבו העובדות הסוציאליות המוזכרות בהחלטה), הינה בהחלט בגדר "פרסום אסור", ומעשה זה מהווה בהחלט עבירה, לכאורה, על איסור הפרסום החל על הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה. משכך, סבורה אני כי דין הערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 18.6.02- להדחות. ח. בר"ע 2496/02 בהחלטתו מיום 3.7.02 דחה בית המשפט קמא את בקשתה של העו"ס חיה נבו, הממונה על יחידת הסיוע ברמת-גן, להשאיר חסויה את תלונתו של ד"ר שרון (שהוא פסיכולוג פרטי שאינו מעורב בתיק הנדון) על דבריה של העו"ס גוזנר, שנאמרו בדיון בענין המשפחה. זאת על מנת שלא לפגוע בזכותם הלגיטימית של אזרחים להתלונן על עובדי ציבור. בית המשפט קמא דחה, כאמור, בקשה זו בנימוק ש"אין מדובר בעניינים המסורים לטיפולה של יחידת הסיוע" וכי "בית המשפט מעורב בעניין הואיל ומדובר בבקשה לתיקון פרוטוקול". אינני רואה להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט קמא בנוגע לענייני פרוצדורה, ולהפרתם בתיק שהתנהל בפניו. מכל מקום, אין המערער יכוללערער על החלטה זו, משאינו צד לה, והיא לא ניתנה על בקשתו לתיקון הפרוטוקול, אלא על שהפנתה הגב' חיה נבו, מטעמה, לבית המשפט קמא. ט. סוף דבר - אכן, מהלך הדברים במקרה שלפני מצער, וסבורה אני, כי אכן יש לנסות ולחדש את הקשר בין המערער לקטין, בשל דאגה לשלומו ולטובתו של הקטין. אולם לא ניתן לעשות זאת כלאחר יד, ובוודאי שלא יושג הדבר על ידי כפיית המפגש על הקטין המתנגד. לכן סבורה אני, כי דרכו של בית המשפט קמא, אשר עמד על הכנה וטיפול אותו יעברו הצדדים לקראת מפגש מסוג זה, נכונה היא, והיא הדרך היחידה שלה סיכויי הצלחה כלשהם בנסיבות המקרה. אוסיף לעניין טענתו של המערער בדבר חיובי הבלעדי בהוצאות הטיפול, איני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, מאחר שהמערער הוא שהתעלם מהוראות בית המשפט קמא בדבר הטיפול, וכך עיכב מרצונו את תהליך הטיפול ואת חידוש הקשר עם הקטין. זאת אף על פי שבמועד בו הורה בית המשפט על הטיפול ניתנה הסכמה מצד המשיבה לשלם את מחצית עלותו של הטיפול. אי לכך, סביר בעיני כי אם ירצה המערער בטיפול עתה, יישא הוא בהוצאותיו, מאחר שההחמרה במצב והתמשכות הנתק בין המערער לקטין נגרמו בעיקר באשמתו הוא. לפיכך, אני דוחה את ערעוריו של המערער, וקובעת כי החלטות בית המשפט קמא יעמדו בעינן: כשיהיה המערער מוכן לעבור טיפול, יפנה לבית המשפט קמא, וחזקה על בית המשפט קמא שיחליט על הטיפול המתאים והמועיל ביותר בנסיבות המקרה, ובהתאם להמלצות המומחים (אלה הקיימות כבר בתיק, וחוות דעת עדכניות על פי הצורך) תוך התייחסות לרגשותיהם של כל הצדדים, אך בעיקר לשלומו ולטובתו של הקטין. ט. סוף דבר, הערעורים נידחים כולם. בנסיבות הענין, משהמשיבה הוזמנה לשתי ישיבות ולא טרחה להתייצב, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.רבנות