קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית לנפגעי גזזת: 1. זהו ערעורה של הגב' דניס בוגנים (להלן-המערערת), על החלטת ועדת מומחים לפי חוק נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן-החוק) אשר דחתה את תביעת המערערת להכיר בה כמי שקיבלה טיפול בהקרנות כהגדרתו על פי החוק.   2. יצויין כי ביחד עם המערערת הגישו תביעות שנדחו גם שלשת אחיותיה: גב' גוהר פרלה, גב' מלול חנה וגב' זולייט אליהו, אשר ערעוריהן נשמעו בד בבד עם ערעורה של המערערת שבנדון (ראה: תיקים עב 2754/02, עב 2755/02 ו-2753/02).   3. טענותיו של ב"כ המערערת התמקדו בטענות כלליות כנגד אופי עבודתה של ועדת המומחים, ומדיניותה כדבריו, ולהלן עיקריהן:   א. הועדה מקצה לכל תובע כ- 5 דקות, כאשר לא ניתן כל אימון בגרסאות העובדתיות ובעצם הדחיה מבוססת על השאלה אם יש סימנים או אין סימנים לקבלת טיפול בהקרנות.   ב. לטענתו, בנסיבות אלו, לא ברור מדוע יושב שופט בהרכב הוועדה, שהרי הבדיקה היא בעצם רפואית גרידא. עוד מוסיף הוא כי ישנם מקרים רבים בהם הבדיקה של המומחים היא שטחית לחלוטין, ולא מוזמנים כל כרטיסים רפואיים של התובעים.   ג. לדבריו, דרך פעולתה של ועדת המומחים היא דרך פסולה שיש בה פגם משפטי היורד לשורשו של עניין ופוגע בצדק.   ד. לפיכך, מציע המערערת כי במקרים כאלה, בהם יש מספר רב של עדויות ואף אחד מהעדים לא זוכה לאימון, ישמע בית הדין בעצמו את ההוכחות ולמקרים מסוימים ואף ימנה מומחה מטעמו ולא יסתמך על מומחי הועדה.   ה. לדבריו מדיניות הועדה השתנתה והיא מרבה בדחיית תביעות בתקופה האחרונה מן הטעם שמדינת ישראל לא צפתה הוצאה כספית כה גדולה. לדבריו התוצאה היא שהתובעים כיום סובלים מיחס של איפה ואיפה לעומת התובעים שהגישו תביעותיהם עם כניסת החוק לתוקף.   ו. עוד הפנה ב"כ המערערת לפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 1274,1275,1486/02 אואקין ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (טרם פורסם), באשר להמלצת בית הדין הארצי בעניין הזמנת חומר רפואי על ידי ועדות המומחים.   4. ככל שהדברים נוגעים לערעור שבנדון, כל שטוען לו ב"כ המערערת, הוא כי לנוכח הקביעה בפרוטוקול הועדה כי אובחן שהתובעת סובלת מדילול שיער, לא ברור כיצד זה כל האחיות בענייננו סובלות מדילול שיער, אם לא עברו הקרנות.   5. ב"כ המשיבה מצידו, הכחיש מכל וכל את טענותיו הכלליות של ב"כ המערערת כנגד אופן פעולתן של ועדות המומחים ככלל, תוך שהוא משיב תשובות במישור העקרוני לכל טענה. לדבריו, טענות ב"כ המערערת בעניין זה מהוות הפרחת האשמות בעלמא ללא כל ביסוס.   בהתייחס לערעור הספציפי שבנדון ציין ב"כ המשיבה כי כלל לא מדובר בחוסר יכולת של המערערת למסור פרטים ולא בשאלה של אמון שניתן בגירסתה אם לאו, אלא דווקא בעדותה של המערערת אשר התקבלה על ידי הועדה, וממנה עולה במפורש כי המערערת לא קיבלה טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק.   דיון והכרעה   6. נקדים ונבהיר כי לא מצאנו כל מקום לדון בטענותיו הכלליות של ב"כ המערערת בהתייחס לדרכי פעולתן ומדיניותן הנטענת של הועדות באופן כללי.   על הטוען טענות כה קשות כנגד ועדה שהוקמה בחוק, לבסס את טענותיו בראיות. יתרה מכך, על הראיות והטענות להתייחס בצורה כלשהי לתיק נשוא הדיון.   בעניינינו, לא מניה ולא מקצתיה. לא הובאו כל ראיה או בדל ראיה לנטען, ולא מצאנו כל קשר בין "כתב האישום" הגורף כנגד הועדות בכלל, כפי שהוצג על ידי ב"כ המערערת לבין הערעור שבפנינו. אשר על כן, אנו דוחים מכל וכל את טענותיו אלו של ב"כ המערערת.   7. ככל שהדברים נוגעים לטענות לגופו של ערעור זה, נדון בהם להלן.   כעולה מפרוטוקול הועדה שצורף לתיק זה, מסרה התובעת לועדה כדלקמן:   "נולדתי ב- 46', אני קטנה ממנה ב-3 שנים (מלול חנה), הייתי תלמידת בית ספר כשעשו לנו טיפול. אני זוכרת ששמו לי כמו דבק מגע על הראש. מדגישה את הטיפול בשעווה החמה. הייתי כשנה קרחת ושמו לי את הראש מתחת למנורה כחולה והוציאו עם פינצטה את השערות החולות. פחדתי נורא מהטיפול, העיניים שלי היו אדומות מהמריטה של השיער. לא ספרנו לאבא שהלכנו לטיפולים אמא לא רצתה שנספר, הכל עשינו למען העליה. וכשאבא גילה שעשינו את זה הוא הרביץ לאמא שלי. לא זוכרת עוד טיפול חוץ ממה שאמרתי."     בסעיף (ז) לפרוטוקול הועדה שענייננו בדיקת הקרקפת, מצויין כי נערכה לתובעת בדיקה של הקרקפת, כאשר תחת הכותרת אבחון, סומנה הקטיגוריה : "אין סימנים" ובצידו של ציון זה מופיע הרישום: "שיער דליל, אין צלקות".   8. מכל מקום לגופם של דברים, בסעיף החלטת הועדה, נקבע: "הרופאין בדקו את קרקפתה של התובעת ולא מצאו סימנים צלקות או אטרופיה של העור המעידים על קבלת טיפול בהקרנות נגד הגזזת. עדותה של התובעת אינה יכולה להוות תשתית ראייתית לקביעה כי הוקרנה נגד הגזזת. התביעה נדחית - התובעת לא ציינה טיפול בהקרנות."   9. הנה כי כן, מן האמור לעיל עולה, כי דחיית תביעתה של התובעת נשענה על שניים, מחד על קביעה עובדתית המבוססת על גירסתה של התובעת עצמה, אשר לא תיארה טיפול בהקרנות כהגדרתן בחוק. טיפול במנורה כחולה אכן היה אחד הטיפולים כנגד גזזת (ראה: ע"ע 1274,1275,1486/02 אואקין ואח' הנ"ל), אך אין המדובר בטיפול בהקרנה כהגדרתו בחוק.   ומאידך, על ממצאי בדיקתם של הרופאים חברי הועדה אשר בדקו את המערערת, ומהם עולה כי לא ניצפו סימנים בקרקפתה של המערערת המעידים על קבלת הקרנות כהגדרתן בחוק.   ממצאי הרופאים כאמור, הינם ממצאים שבתחום מומחיותם של הרופאים, ובהעדר חוות דעת רפואית סותרת, אין בית הדין מתערב במסקנותיהם, כשם שאין בית הדין עוסק בהעלאת סברות רפואיות ותהיות באשר לסיבה לכך שכל האחיות סובלות מדילול שיער.   דלול שיער בפני עצמו, אין בו כדי להוות ראיה חד משמעית לקבלת הקרנות. מאידך, העדר סימנים אחרים לקבלת הקרנות, כעולה מהבדיקה הרפואית של המערערת שבנדון, בהצטרפו לעדותה של המערערת עצמה בפני הועדה, ממנה עולה כי הטיפול שטוענת כי קיבלה אינו טיפול בהקרנות כהגדרתו בחוק - די בו כדי להגיע למסקנה שהמערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי קיבלה הקרנות כהגדרתן בחוק.   אי לכך, לא מצאנו פגם במסקנה אליה הגיעה ועדה המומחים במקרה שבנדון, ואיננו רואים מקום להתערב בהחלטתה.   10. סוף דבר - אשר על כן ולאור האמור לעיל, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.גזזתרפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית