קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים עקב הליך משמעתי - זכאות לפיצויי פיטורים: לפנינו תביעתו של X כנגד מדינת ישראל - משטרת ישראל, לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בשיעור 25%, זאת נוכח החלטת מפכ"ל המשטרה לשלול מהתובע 75% מפיצויי הפיטורים, נוכח האירועים נשוא ההליך המשמעתי שהתנהל כנגד התובע, בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל. יצויין כי בתחילה, הוגשה התביעה על מלוא רכיב פיצויי הפיטורים ובגין רכיבים נוספים, אולם נוכח תשלום 75% מפיצויי הפיטורים הקטין התובע את סכום רכיב פיצויי הפיטורים הנתבע וכן זנח את שאר רכיבי תביעתו, לרבות רכיב הפרשי הפנסיה (ראו עמוד 17 שורות 23-24 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.12) רקע: התובע שירת במשטרת ישראל מיום 29.6.95 ועד למועד בו פוטר, 2.1.2010. פיטוריו נעשו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום משמעתי, בנוגע לביצוע התמחות ללא קבלת היתר ולאחר שניתן גזר דין בעניינו במסגרת ההליך המשמעתי. ואלו הן העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים ומהמסמכים שהוגשו לביה"ד: א. התובע התגייס למשטרת ישראל ושירת במשטרה מיום 29.6.95 ועד ליום 2.1.10. התובע שירת כבוחן תנועה במשטרה. ב. תוך כדי שירותו למד התובע תואר ראשון במשפטים במכללת "שערי משפט". התובע סיים את לימודיו בחודש מרץ 2007 (נת/1). ג. התובע ביקש מהנתבעת כי תאושר לו התמחות במשפטים ואף ביקש להקטין את היקף משרתו. בעקבות בקשתו של התובע מיום 22.1.07 לעבור לחצי משרה, התקיים בין התובע לבין תנ"צ ניסים מור, סממ"ז מחוז מרכז, ראיון שבסיומו סוכם: "המדיניות המחוזית מחד וחוות הדעת אודותיך מאידך אינן מאפשרות יציאה להתמחות וירידה לחצי משרה". (נת/2). ד. ביום 29.7.07 ביקש התובע לצאת לחופשה ללא תשלום ל-4 חודשים, ובקשתו אושרה (נת/3). ה. ביום 30.9.07 פנה התובע וביקש את ביטול חופשת החל"ת. ו. התובע התמחה אצל עו"ד שרון אנגל, היועצת המשפטית של עיריית חדרה, החל מיום 1.3.07 ועד ליום 28.2.08 (נת/5). ז. ביום 25.12.08 הוגש כנגד התובע כתב אישום בבית הדין למשמעת בתיק 130/08. בתאריך 6.7.09 תוקן כתב האישום כנגד התובע. התובע הואשם באי מילוי הוראה מהוראות משטרת ישראל ובהתנהגות שאינה הולמת שוטר, בכך שהתמחה אצל היועצת המשפטית בעיריית חדרה, מבלי שקיבל אישור מהגורמים המוסמכים במשטרה (נספח ב' ו-ג' לכתב התביעה). ח. בתאריך 6.7.09 החל המשפט בבית הדין למשמעת, בתיק 130/08, בפני הרכב בראשות כב' אב בית הדין נצ"מ לילי באומהקר. במהלך הדיון הודיעה התביעה לבית הדין: "כי הגיעה עם ההגנה להסדר טיעון, במסגרתו הוגש לביה"ד כתב אישום מתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, כאשר ההסדר כולל הסכמה גם לעניין העונש, הצדדים יעתרו במשותף לעונשים של הורדה בדרגה לתקופה קצובה של 4 חודשים וכן נזיפה חמורה" (נספח ד' לכתב התביעה ונת/8). ט. ביום 4.8.09 ניתן גזר דין בבית הדין למשמעת. בגזר הדין נקבע ע"י ביה"ד למשמעת: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה לתקופה של 4 חודשים וקנס בסך 2,500 ₪ ( נת/8). י. לאחר גזר הדין שניתן ע"י בית הדין למשמעת, הועבר עניינו של התובע למדור אמצעים מנהליים במחלקת משמעת, לצורך שקילת המשך שירותו. ביום 19.10.09 התכנסו מפקדיו של התובע: סממ"ר שרון, קצין אמ"ש שרון וקצין אמ"ן, בעניינו של התובע. המלצת מפקדיו הייתה להשאיר את התובע בשירות, תחת התראת ראש אמ"ש, נוכח העובדה כי מדובר במעידה חד פעמית (נספח ט' לכתב התביעה). יא. ביום 25.10.09 זומן התובע לישיבת שימוע, בנוגע להמשך העסקתו נוכח הרשעתו בבית הדין למשמעת, בעבירות של אי הוראה והתנהגות שאינה הולמת. התובע הופיע לראיון שימוע ומסר את עמדתו ודבריו נרשמו (נת/9). יב. ביום 2.12.09 זומן התובע לראיון בפני נצ"מ מוריס הרוש, בו נמסר לו כי הוחלט לפטרו, בהמשך להרשעתו בבית הדין למשמעת. במהלך אותו ראיון נמסר לתובע העתק מכתב הפיטורין (נת/10) וכן הודע לו כי פיטוריו יכנסו לתוקף בחלוף 30 ימים. כן הובהר לו כי תתקיים ועדה לגבי תשלום פיצויי הפיטורים. במהלך אותו ראיון הובהר לתובע כי ההחלטה על הפיטורין הינה בניגוד לעמדת המחוז שהמליץ שלא לפטר את התובע מהשירות (נת/11). יג. ביום 14.12.09 יצא מכתב לחברי הוועדה ובו ריכוז נתונים בנוגע לשאלת תשלום פיצויי פיטורים לתובע (נת/12). כמו כן יצא תחקיר רווחה לתובע לצורך בחינת תשלום פיצויי הפיטורים (נת/13). יד. ביום 21.12.09 התכנסה הוועדה על מנת לדון בגובה פיצויי פיטורים. לאחר דיון בו השתתף גם התובע, בסופו של יום החליטה הועדה להמליץ לאשר לתובע 75% מרכיב פיצויי פיטורים (נת/14). טו. ביום 21.12.09 הועברו המלצות הוועדה הסופית בנוגע לפיצויי פיטורים של התובע לאישור מפכ"ל המשטרה, אולם מפכ"ל המשטרה לא קיבל את המלצות הוועדה (נת/15) וביום 8.2.10 נמסר לתובע כי מפכ"ל המשטרה החליט שלא לשלם לו פיצויים פיטורים. טז. ביום 10.8.10 הועבר למפכ"ל המשטרה מודל חדש בכל הנוגע לתבחינים הנדרשים לבחינת תשלום פיצויי פיטורים לעובד שפוטר בשל עבירה (נת/16) ולאחר שקילה נוספת, החליט מפכ"ל המשטרה לאשר תשלום 75% מפיצויי הפיטורים לתובע (נת/17). יז. לאחר סיום ההוכחות, הציג התובע מסמך מיום 11.3.07, חתום על ידי מפקדו , מר הרוש מוריס, בנוגע לאישור שעות ההתמחות שלו וכפועל יוצא מהצגת מסמך זה זומן האחרון להעיד בבית הדין, בנוגע למסמך זה, בהתאם להחלטת בית הדין בנדון. טענות הצדדים: התובע טוען כי ההחלטה בדבר שלילת פיצויי פיטורים בשיעור של 25%, לא לקחה בחשבון את כלל השיקולים הנדרשים ומשכך מדובר בהחלטה שיש להתערב בה. כמו כן, טוען התובע כי הנתבעת אישרה בעבר פיצויי פיטורים לשוטרים שסרחו וביצעו עבירות פליליות חמורות וקשות, עשרות מונים מעבירת המשמעת שביצע התובע ושלילת פיצויי פיטורים מהתובע וממשפחתו, פוגעת בעקרון השוויון ויוצרת אפליה פסולה, בלתי מידתית ובלתי נורמטיבית. לאחר סיום ישיבת ההוכחות הציג התובע מסמך שלא צורף בפועל לתצהירו, וטען כי פעל באישור מפקדיו. הנתבעת טוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטת המפכ"ל לשלם לתובע 75% מפיצויי פיטורים. עסקינן בהחלטה סבירה, ראויה ומידתית, שניתנה כדין ובסמכות, לאחר שהופעל שיקול הדעת המנהלי הדרוש על פי הנורמה המשפטית המחייבת. משלא נפל כל פגם בהחלטה, ממילא לא קמה כל עילה להתערבותו של בית הדין. בכל הנוגע למסמך הנוסף , הבהירה הנתבעת כי היא מתנגדת לכל הרחבת חזית הואיל ואין כל טענה בתיק זה כנגד החלטת הפיטורים ו/או כנגד החלטת בית הדין למשמעת. העדויות: מטעם התביעה העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידה גב' רעות מרציאנו, קצינת מדור אמצעים מנהלים במחלקת המשמעת במשטרת ישראל. כמו כן העיד סנ"צ יאיר סער המשמש בתפקיד ראש מדור גמלאות בחשבות משטרת ישראל. כמו כן, זימן בית הדין לעדות את מר הרוש מוריס, מפקדו של התובע, וזאת נוכח הצגת מסמך מיום 11.3.07 ולאחר מכן נחקר התובע בהשלמת חקירה ראשית ונגדית בנוגע למסמך זה. הכרעה: ביקורת שיפוטית על החלטת מפכ"ל המשטרה אכן לביה"ד סמכות לבצע ביקורת שיפוטית על החלטת המפכ"ל הנדונה. עם זאת, בהתאם להלכות הפסוקות, ביטול החלטה שכזו, הינה אפשרית, רק אם היא נגועה באי סבירות קיצונית, אם קיימת אפליה פסולה, אם ניתנה בעקבות שיקול זר או נפגעו עקרי הצדק הטבעי (ראה: דב"ע מט/3-131, רחל שלום נ' ברית התנועה הקבוצית, פד"ע כא' 262 וכן ראה: ע"ע 326/99, אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג - חיית ומפקח עבודה ארצי, פד"ע לח' עמ' 170). הלכה פסוקה היא כי חזקת תקינות מעשה המנהל היא שרשות מנהלית פועלת כדין אלא אם יוכח ההיפך. אמות המידה להתערבות ערכאות המשפט בהחלטות הרשות המנהלית מעוגנות במשפט המנהלי. היקף הביקורת השיפוטית של מעשה המנהל הוא כזה שבית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו ולא יתערב בהחלטותיה כל עוד שיקול הדעת הופעל כדין, הרשות לא חרגה מסמכותה, שמרה על כללי הצדק הטבעי ופעלה בתום לב, בהגינות ובסבירות (ראה: ע"ע 1123/01, בית הספר תיכון עירוני-כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, פד"ע לו 438, 475 והאזכורים שם; ע"ע 1238/01 ראמז לובאני - מדינת ישראל-נציבות שירות המדינה והנהלת בתי המשפט, מיום 18.03.02). לאחר ששמענו את העדים ובחנו את כלל התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטתו של מפכ"ל המשטרה במקרה הנדון, הואיל ועסקינן בהחלטה סבירה ומידתית, שניתנה לאחר שכלל השיקולים הרלבנטיים נלקחו בחשבון ויושמו כנדרש ובהתאם להוראות הדין. נטעים טעמנו. נדגיש כי בתיק זה אין אנו בוחנים את עצם ההחלטה לפטר את התובע, את הכרעת הדין ואת גזר דינו של בית הדין למשמעת. בתיק זה הודה התובע בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן, בהתאם להסדר טיעון אליו הגיע התובע בתיק המשמעתי עם התביעה. בהתאם לכך ניתן גזר הדין של בית הדין למשמעת. אין אנו יושבים בתיק זה כערכאת ערעור על החלטת בית הדין למשמעת וכן אין כל עילת תביעה בנדון בכל הנוגע להחלטה לפטר. עילת התביעה היחידה בתיק דנן היא לתשלום הפרש פיצויי פיטורים נוכח ההחלטה של הנתבעת לתשלום 75% מפיצויי הפיטורים בלבד (ר' פרוטוקול הדיון מיום 3.7.11). משכך אין אנו מקבלים את טענות התובע בסיכומיו, החורגות מעילות תביעה אלו, כפי שנוסחו על ידו במסגרת כתב תביעתו ואין אנו מתירים הרחבת חזית כלשהי מעבר לעילות התביעה המפורטות בכתב התביעה של התובע. התשתית הנורמטיבית - תשלום פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע את עצם הזכות לפיצויי פיטורים וקובע הוראות ספציפיות המוגבלות למקרים מסוימים. לעניינו, רלבנטית הוראת סעיף 30 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו: "המדינה כמעביד הקובע" כמצוטט: "30. (א) לעניין חוק זה דין המדינה בתור מעביד כדין כל מעביד אחר. (ב) לגבי הנמנע עם חיל המשטרה או שירות בתי הסוהר, לרבות סוהר נוסף זמני... (4) במקום הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד שמדובר בו בסעיף 16, רואים כאילו דובר בו בכללי השירות במשטרה או בכללי השירות בבתי הסוהר, לפי העניין." קרי, בהתאם להוראת סעיף 30 (ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים, ניתן לשלול פיצויי פיטורים במשטרה מכוח כללי השירות הנקבעים בה. בכללי השירות של המשטרה, נקבעה פקודה מיוחדת שעניינה "פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה". ראה פקודה מטה ארצי מספר 07.08.03 מיום 11.6.00, שעניינה "פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה" (נת/1 שצורף לכתב ההגנה). להלן: "פקודת הפיצויים"). סעיף 2 לפקודת הפיצויים קובע, כמצוטט: א."שוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ב. על אף האמור בסעיף א', שוטר יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור חלקי, ובמקרים מיוחדים, שוטר יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור מלא, אם החליט על כך המפקח הכללי, כאמור בסעיף 8". עיון בסעיף ההגדרות של פקודת הפיצויים מעלה כי הגדרת "שוטר שפוטר בשל עבירה"- הינה אחד מאלה: " .....(2) שוטר שהורשע- שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה שיש בה קלון או שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה שיש בה קלון, או שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה שיש בביצועה פגיעה חמורה בחובותיו כשוטר, או שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה אחרת, שחומרתה, לרבות מידת החומרה של העונש , וכן טיב שירותו של השוטר, הכריעו בדבר אי התאמתו לשירותו במשטרה". עיון בהכרעת בית הדין למשמעת מעלה, כמצוטט:" עפ"י הודיית הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אנו מרשיעים אותו בעבירת אי מילוי הוראה להוראות משטרת ישראל, בעבירה לפי סעיף 1 לתוספת הראשונה, לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006 ובעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר, עבירה לפי סעיף 3 לתוספת הראשונה, לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות ), התשס"ו-2006". על פי פקודות המשטרה, נקודת המוצא הינה כי שוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים. יודגש, כי די בהפרת חובות השוטר כשוטר, על מנת להיכלל בגדר "שוטר שפוטר בשל עבירה" ואין צורך שהשוטר יורשע בפלילים בגין הפרת חובתו. משכך אנו קובעים כי התובע נכנס תחת ההגדרה של "שוטר שפוטר בשל עבירה". בהתאם להוראות פקודת הפיצויים, לצורך קבלת החלטה האם לשלם פיצויי פיטורים בשיעור חלקי או בשיעור מלא, ייעזר המפקח הכללי בהמלצת "הוועדה לפיצויי פיטורים או גימלה" (סעיף 5 לפקודת הפיצויים). כמו כן על ראש מחלקת משמעת לרכז את כל הנתונים הדרושים לוועדה לשם גיבוש עמדתה על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 7, ויפעל לכינוס הועדה (סעיף 5 ד' לפקודת הפיצויים). עיון בסעיף 7 לפקודת הפיצויים מעלה כי אמות המידה שישמשו לוועדה לגיבוש ההמלצות שתמסור לפקח הכללי הן אלה: א. הערות בית הדין למשמעת המתייחסות למעשיו, למחדליו, או לאישיותו של השוטר שפוטר. ב. האם בעת המשפט - השוטר שפוטר הודה או לא הודה בביצוע העבירה, או הביע חרטה או שלא. ג. משך השירות של השוטר שפוטר וטיב השירות. ד. שיעור הפיצויים להם היה זכאי השוטר שפוטר, אלמלא פוטר בשל העבירה. ה. נתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והכלכלי של השוטר שפוטר. ו. נסיבות מיוחדות אחרות הנוגעות לעניין. ז. חומרת העבירה וחומרת הנסיבות בהן בוצעה העבירה. כמו כן יש להודיע לשוטר על מועד כינוס הוועדה בעניינו ויש לאפשר לו לממש את זכות הטיעון (סעיף 6 לפקודת הפיצויים). עיון בחומר הראיות שהוצג בתיק מעלה כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות פקודת הפיצויים. עיון בנת/12 מעלה כי עו"ד מרציאנו, קמ"ד עניינים מינהליים ממחלקת המשמעת, ריכזה לחברי הועדה את כל הנתונים הנדרשים לשם גיבוש עמדתה והמלצתה בהתאם לפרמטרים שנקבעו בסעיף 7 לפקודת הפיצויים. כמו כן נמסר ע"י הועדה תחקיר רווחה של התובע לצרוך קביעת פיצויי פיטורים, בו פורט מצבו המשפחתי של התובע, הכנסות המשפחה, הוצאותיו, חובותיו, סכום הפיצויים המלא (ר' ת/12). כן מקבלים אנו את עדותה של הגב' מרציאנו רעות בנושא זה בסעיף 19-20 לתצהירה שלא נסתר. התובע אף הודה בכך במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 5 שורות 11-18). עיון במסמכים שצרף התובע לתביעתו ולאחר מכן להודעתו מיום 20.3.12 מעלה כי הנתבעת מסרה לו דף מידע בנוגע להליך ההחלטה בדבר רכיב פיצויי הפיטורים, כמצוטט: "מובא בזאת לידיעתך , כי עפ"י החוק ועפ"י ההוראות המחייבות במשטרה, איש משטרה אשר פוטר מהחיל בגין עבירה שיש עימה קלון או המהווה הפרה חמורה של חובותיו כשוטר, לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים. למרות האמור, רשאי המפכ"ל להורות כי איש משטרה אשר פוטר מהשירות, בנסיבות דלעיל, יהא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור שיקבע על ידו. לצורך גיבוש החלטתו ייעזר המפכ"ל בהמלצה של הוועדה לפיצויי פיטורים... 4. בטרם כינוס הועדה ייערך לך תחקיר רווחה... 5. על מועד כינוס הוועדה- יודיעוך. הינך רשאי להופיע בפני הוועדה ולהשמיע דבריך או להיות מיוצג. אם בחרת שלא לעשות כן תתכנס הועדה בהעדרך. 6. המלצות הוועדה יובאו בפני המפכ"ל, לכשתקבל החלטתו - תתודע לגביה. רק לאחר קבלת החלטת המפכ"ל תקום זכותך לפיצויים בשיעור שיקבע על ידו....". התובע אף הודה כי קויים הליך שימוע בעניינו במסגרת חקירתו הנגדית, כמצוטט: "ש. נערך לך שימוע בטרם הפיטורים? ת. כן. ש. נערך לך שימוע עובר להחלטה בנוגע לשלילת פ"פ? ת. כן" (עמוד 5, שורות 6-11) עיון בנת/14 מעלה כי אכן קויים הליך שימוע וניתנה לתובע זכות טיעון ואכן התובע הבהיר את עמדתו מבחינת מצבו הכלכלי, שנות שירותו הרבות, ביצוע תפקידים קשים והיותו שוטר מצויין. ר' גם סעיף 25 לתצהיר גב' מרציאנו רעות, שלא נסתר. ביום 21.12.09 מסרה הוועדה את המלצותיה למפכ"ל, לאחר שהתייחסה לפרמטרים הנדרשים בסעיף 7 לפקודת הפיצויים וכן צרפה את תחקיר הרווחה של התובע, וקבעה כמצוטט: "בשקלול הפרמטרים בוועדה לגמלה טווח האחוזים המומלץ היה 65%-85%. לנוכח חומרת המעשה ואופן הרמייה את הארגון, ומאידך התפקיד הקשה אותו ביצע משך שנים רבות, ממליצה הוועדה בראשותי לשלם לשוטר לשעבר 75% מפיצויי הפיטורים, כהחלטה הסופית" (נת/15. ג) ביום 8.2.2010 הודיע רס"ב אסרף לתובע כי הוחלט שלא לשלם לו פיצויי פיטורים (ראו הנספחים שצורפו להודעתו של התובע מיום 20.3.12). עם זאת, לאחר מכן, ביום 10.8.2010, יצא מכתב החתום ע"י סגן ראש אגף משאבי אנוש, תנ"צ ערד- (נת/16) בו עלה נושא שינוי התבחינים שנקבעו באופן שבו לחומרת העבירה יינתן משקל מכריע אף יותר, מתוך תפיסה שיש להקשות את היד הארגונית מול שוטרים שפעלו בניגוד לערכי הארגון באופן הבא: חומרת העבירה - 55% לעומת 50% במודל הישן, תפקוד משמעתי עד לעבירה - 25% (נותר ללא שינוי) ותפקוד מקצועי עד לעבירה - 20% (לעומת 25% במודל הישן) ותוספת לציון בהתאם למצב הרווחה. במסגרת מכתב זה צורפה טבלה בו הופיע מספר שמות של עובדים לרבות התובע, תוך ציון הטווחים המומלצים בהשוואה למודל הישן אל מול החדש. בסיום המכתב, ביקשו לקבל את עמדתו של המפכ"ל המשטרה בשנית, בנוגע להחלטה בדבר שיעור תשלום פיצויי פיטורים, לרבות בנוגע לתובע. גם על פי המשקלות החדשים שקבעה הוועדה, הומלץ ע"י הוועדה כי לתובע ישולמו פיצויי פיטורים בטווח של 65%-80%. לאחר שמפכ"ל המשטרה שקל בשנית את ענינו של התובע, שינה את עמדתו הראשונית. ביום 1.9.2010 נכתב לתובע: "מובא בזאת לידיעתך כי לאחר שקילה מחודשת, הורה המפכ"ל לשלם לך 75% פיצויים סופיים" (נת/17). נוכח האמור, אנו קובעים כי הנתבעת פעלה בהתאם לנדרש הימנה בפקודת הפיצויים, בכל הנוגע לפן הפרוצדוראלי והמהותי. הוועדה כונסה כנדרש, החומר הרלוונטי הועבר לועדת הפיצויים, על סמך כל החומר הרלוונטי כנדרש על פי פקודת הפיצויים הגישה הועדה המלצה שנמסרה למפכ"ל לצורך החלטה, בהתאם לכלל אמות המידה בקורלציה לסעיף 7 לפקודת הפיצויים. נמסר לתובע מראש מידע בדבר כל ההליך הנדרש בנדון, הוא זומן לשימוע שתועד בפרוטוקול ובסופו של יום שינה המפכ"ל את החלטתו וקיבל את המלצת הוועדה לאחר שבחן בשנית את עניינו של התובע בהתאם לפרמטרים הנדרשים בהתאם לפקודת הפיצויים. יצויין כי ההחלטה לשלול מהתובע 25% מפיצויי הפיטורים אף עולה בקנה אחד עם חומרת העבירה ועם נסיבותיה והן עם עמדת בית הדין למשמעת, כמפורט. הנתבעת לא אישרה לתובע לצאת להתמחות אין חולק כי התובע התמחה אצל עו"ד שרון אנגל, היועצת המשפטית של עיריית חדרה, החל מיום 1.3.07 ועד ליום 28.2.08 (נת/5). עיון בנת/2 מעלה כי ביום 22.2.07 ביקש התובע לאפשר לו לעבור לעבוד בחצי משרה, נוכח בקשתו להתמחות במשפטים. אולם הובהר לו בצורה חד משמעית ומפורשת מהגורם המוסמך בנדון, כי: "המדיניות המחוזית מחד וחוות הדעת אודותיך מאידך, אינן מאפשרות יציאתך להתמחות וירידתך לחצי מישרה". בחקירתו הנגדית אישר התובע כי ידע, עובר להתמחותו, כי לא אושרה לו ההתמחות (ראה עמ' 6 שורות 7-9 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.12). קרי, התובע ידע היטב כי אין לו כל אישור לצאת להתמחות וחרף זאת, הדבר לא מנע ממנו לפעול בניגוד לאישור זה ולבצע את ההתמחות. לא זו אף זו, עיון בנספח נת/3 מעלה כי התובע ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום למשך 4 חודשים, קרי מיום 1.9.07 עד 1.1.08. כן יש לציין כי הבקשה ליציאה לחל"ת, הוגשה רק בחודש אוגוסט 07 ואושרה רק לקראת סיום חודש אוגוסט 07, קרי הרבה לאחר המועד בו החל את ההתמחות. עיון בנספח נת/5 מעלה כי התובע מסר ללשכת עורכי דין כי קיבל אישור מהמשטרה לצאת לחל"ת עד ליום 28.2.08 וזאת למרות שידע כי קיבל אישור לחל"ת רק עד ליום 1.1.08. חמור מכך, עיון בנספח נת/4 מעלה כי התובע ביטל את בקשתו ליציאה לחל"ת, אולם לא מצא לנכון להודיע ללשכת עורכי הדין על ביטול זה. למותר לציין כי יש לתמוה על מהלך זה של התובע. המשמעות הפשוטה של הדברים, שהתובע יצא להתמחות ללא כל אישור ופעל כך במשך שנה. כמו כן, הטעה את לשכת עורכי הדין, בכל הנוגע לאישור שניתן לו לחל"ת, שבפועל בוטל על ידו, מבלי שמצא לנכון לעדכן את לשכת עורכי הדין, בנדון. בכל הנוגע למסמך הנוסף שהוגש, נתייחס אליו בהמשך בפרק נפרד. עמדת בית הדין למשמעת בכל הנוגע להתנהלות התובע עיון בנספח נת/8 מעלה כי אף מותב בית הדין למשמעת ראה בחומרה את התנהלותו של התובע בכל הנוגע לביצוע ההתמחות כפי שעולה מגזר הדין כמצוטט: "נודה על האמת, בבואנו לשקול האם לאמץ את הסדר הטיעון, התקשינו למצוא נקודות זכות לטובת הנאשם מבחינת המניעים שהביאו אותו לפעול כפי שפעל. יודגש כי הנאשם שבפנינו אינו שוטר מן המניין אלא בוגר לימודי משפטים, ומשכך מצופה כי יגלה רגישות יתרה לחוק ולמשמעת. התרשמנו כי הנאשם ראה לנגד עיניו רק את טובתו שלו ולא בחל באמצעים להגשת מטרתו, קרי להתמחות: שקלנו את השיקולים לחומרה ולקולא ובחנו את ההסדר אליו הגיעו הצדדים והחלטנו לכבדו באופן חלקי...נוכח האמור לעיל וכדי לבטא את ההוקעה ממעשיו של הנאשם החלטנו, כאמור לאמץ את הסדר הטיעון באופן חלקי כך שלרכיבי העונש עליהם הוסכם בין הצדדים, יתווסף קנס כספי". נוכח האמור, לטעמנו, מדובר בנסיבות חמורות ובמחדלים קשים של התובע שעומדים בקנה אחד עם החלטת מפכ"ל המשטרה שאישרה לתובע 75% מפיצויי הפיטורים. עצם ההחלטה לשלול 25% מפיצויי הפיטורים מעלה כי בהחלטה זו נעשו האיזונים הראויים על מול הוותק של התובע, מצבו האישי התפקידים הקשים שביצע, עמדת הממונים עליו והיותו מפרנס עיקרי שעצם הפיטורים מהווים עונש בפני עצמו, אל מול חומרת מעשיו של התובע. למותר לציין כי רמתה ודמותה של משטרת ישראל בעיני הציבור הם גורמים בעלי חשיבות מן המעלה הראשונה, וכי אמון הציבור הוא נכס חיוני לתיפקודה התקין של הרשות השלטונית בישראל. יש להגן על אמון זה תוך עמידה על כך ששוטרי ישראל ימלאו את תפקידם למען הציבור ביושר, ניקיון כפיים, ושמירה על גידרי החוק; אמון זה עומד בבסיס תיפקודן של רשויות אכיפת החוק, ובלעדיו לא יוכלו למלא את משימותיהן (ראה: בג"ץ 671/04, אורן גרין נ' משטרת ישראל, תק על 2005 (1) 1844; וכן ראה: בג"ץ 7074/93, סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מח(2) 748, 774-5; בג"ץ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פד"י מו(3) 516; בג"ץ 337/76 חייק נ' המפקח הכללי של המשטרה, פד"י לא(1) 421; בג"ץ 204/81 בן נעים נ' מפכ"ל המשטרה, פד"י לה(4) 469). הראיה הנוספת כאמור, בתיק זה אין אנו בוחנים את פסק דינו של בית הדין למשמעת אלא את סבירות החלטת המשטרה בדבר שלילת פיצויי פיטורים ולכן אין למסמך זה השלכה ישירה להכרעה נשוא תיק זה. למעלה מהדרוש יצויין כי בכל מקרה אין במסמך זה להביא מזור לתובע. מדובר על מסמך שבא לעולם לאחר ההחלטה החד משמעית לפיה לא אושר לתובע לצאת להתמחות ו/או לעבוד חצי משרה. יתרה מזאת , עיון בחקירתו הראשית של מר הרוש מוריש מעלה כי הנ"ל מודה כי לא הוא זה שמאשר את יציאתו של התובע להתמחות אלא הינו גורם ממליץ בלבד: "ש. אתה כמפקדו אישרת לתובע לצאת להתמחות? ת. אני המלצתי לאשר לו לצאת להתמחות" ... ש. היה אישור להתמחות הוא עבד בסופי שבוע, למה החל ההליך המשמעתי? ת. כפי שאמרתי אני גורם ממליץ" (עמוד 23 לפרוטוקול) חמור מכך, מחקירתו הנגדית של מר הרוש עולה כי כלל לא ידע על ההחלטה מיום 22.1.07 של תנ"צ ניסים מור, סממ"ז מחוז מרכז, בה נקבע מפורשות כי אין לתובע אישור לצאת להתמחות (ראה נת/2) כמצוטט: "ש: אני אומר לך שהתובע הגיש בקשה להתמחות 4 פעמים ונדחה/סורב 4 פעמים, האחרונה שהייתה ע"י תת ניצב ניסים מור, האם ידעת זאת בעת שחתמת על הטופס הזה? ת: לא ידעתי... ש: מפנה לנת/2 לתצהיר מרציאנו - המסמך הוא מ-22.2.07 ואילו 'הראיה הנוספת' היא מיום 11.3.07, קרי לאחר מכן- האם ידעת בזמן שחתמת על 'הראיה הנוספת' שתת ניצב מור ,קיים את הראיון עם התובע? ת: לא ידעתי על כך.... אילו הייתי רואה את המסמך נת/2, לא הייתי מאשר לתובע את ההתמחות. (עמוד 24 שורות 6-14) ובהמשך: "ש: אם כך ידעת שאתה לא מוסמך לאשר את ההתמחות של התובע? ת: עניתי שאני גורם ממליץ ולא מאשר. המסמך שלי עובר עם המלצה שלי למחוז ומשם לארצי. הראיה הנוספת זה לא המסמך שמאשר, יש מסמך נוסף שמדבר על המלצה להתמחות..." (עמוד 25 שורות 8-15) נוכח האמור, גם לדידו של מר הרוש, הוא לא הגורם המוסמך לאשר ומעבר לאמור כלל לא ידע על כך שלפני מועד זה לא אושר לתובע לצאת להתמחות, ואילו ידע על כך לא היה חותם על הראיה הנוספת. משכך אין ליתן כל משקל לראיה נוספת זו. טענת האפליה לטענת התובע, הנתבעת הפלתה אותו אל מול עובדים אחרים שביצעו עבירות משמעת דומות ולא נשללו מהם פיצויי הפיטורים. מנגד טוענת הנתבעת כי כל מקרה נבחן לגופו של עניין בהתאם לנסיבותיו. עיון בסעיף 24 לתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר בנושא זה , כמצוטט: " לא זו אף זו, הנתבעת אישרה בעבר ואף בעבר הלא רחוק, לא אחת מתן פיצויי פיטורים לשוטרים שסרחו וביצעו עבירות פליליות חמורות וקשות עשרות מונים מעבירת המשמעת שביצעתי, ושלילת פיצויי הפיטורים ממני וממשפחתי פוגעת בעיקרון השיוויון ויוצרת אפליה פסולה בלתי מידתית ובלתי נורמטיבית". עיון בחקירתה הנגדית של הגב' מרציאנו מעלה כי היא מבהירה כי כל מקרה נבחן לגופו של עניין ואין היא יכולה להעיד באופן כללי, כמצוטט: "ש: האם יכול להיות מצב כמקרה של התובע, שהלך להתמחות ללא אישור, נשפט, הגיע להסדר טיעון ולא פוטר מהמשטרה? ת: לא מוכר מקרה, לכן אני לא יכולה להשיב. ש: אני אומר לך את השם-.... ת: תדייק בעובדות, בעיקר כשאתה מזכיר כאן שמות, השוטר הגיש ערעור והערעור טרם נשמע..." (עמוד 9 שורות 10-19) יובהר כי התובע לא זימן לעדות אף לא עד אחד שיכול לתמוך בטענתו לאפליה וטען את טענתו ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. הימנעות התובע מהבאת ראיה או עדות בנדון, תפעל לחובתו, בנסיבות העניין. יתרה מזאת, עיון בטבלה שצורפה לנספח נ/16 מעלה כי אכן יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בטבלה זו מצויינים 15 מקרים של שוטרים שעברו עבירה ועניינם הובא בפני המפכ"ל לצורך מתן החלטה בכל הנוגע לגובה פיצויי הפיטורים, ועולה כי ההמלצה בעניינם שונה ממקרה למקרה. משכך, התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענת האפליה ואנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי כל מקרה נבחן לגופו של עניין כפי שעלה מעדות הגב' מרציאנו בנדון, שלא נסתרה והטבלה נשוא נספח נ/16 מחזקת את עמדת הנתבעת. משכך טענת התובע לאפליה, נדחית. סיכום נוכח מעשי התובע ומשיש להרתיע עובדים בכלל ועובדי ציבור בפרט, מאופן התנהלות זה של ביצוע מעשה ללא קבלת אישור תוך הטעיית צדדים שלישיים בנדון , ובהתחשב באיזון הוגן בין זכויות המעביד לבין זכויות העובד, מצאנו כי אין מקום לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים בנסיבות מקרה זו, ומשכך החלטת הנתבעת בנדון היתה סבירה ושקולה תוך שהיא משכללת את כל אמות המידה הנדרשות ותוך שהיא פועלת בהתאם לכללים נשוא פקודת הפיצויים, ומשכך אנו קובעים כי אין מקום להתערב בה. לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו בהחלטת הנתבעת פגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק התערבותו של בית הדין. סוף דבר התביעה נדחית. נוכח דחיית התביעה ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 ₪. 51. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעבירות משמעת