קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצין התגמולים 15% נכות: א. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 14.2.02. הועדה הרפואית העליונה קבעה למערער נכות בשיעור 15% בגין: 1. מ.א. כריתת דיסק 5L - 1S עם הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני - 10%, לפי פרט 37(ב)גIII. 2. פגיעה שורשית מותנית - 5%, לפי פרט 32(7)א.   ב. עיקרי העובדות: המערער שרת כתותחן. בחודש מאי 97' פרק משאית תובלה עמוסה בציוד כבד וכיומיים לאחר מכן החל לסבול מכאבים בירך ימין שהלכו והחמירו. המערער עבר דיסקטומיה ב- 6.11.97 1S - 5L ושחרור שורש 5L, 1S מימין.   המערער שוחרר ביום 31.7.97 והגיש תביעה להכרה בנכות בגבו. התביעה הוכרה, וועדה רפואית קבעה למערער נכות בשיעור 10%. המערער ערער לועדה רפואית עליונה, אשר דחתה את ערעורו.   המערער פנה לבית משפט זה (כב' השופט ח' פורת, ס"נ). כב' השופט פורת קבע: "...הערעור נדחה. אין צו להוצאות.   זכותו של המערער לחזור לועדה רפואית חוזרת לגבי הנכות הנוירולוגית לאור הראיה החדשה." (עמ' 6 לפסק הדין מיום 24.1.00)   המערער שב ופנה לועדה הרפואית והציג בפניה בדיקת MRI מיום 31.10.00, חוות דעת של ד"ר אשכנזי, מיום 16.11.00 ובדיקת EMG מיום 17.12.99. ועדה רפואית, כאמור, התכנסה ביום 26.2.01. ועדה זו איתרה פגיעה שורשית קלה בין חוליות L4-L5 , עיינה בבדיקות שהציג בפניה המערער ובחוות הדעת והוסיפה למערער נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי פרט 32 (7 ) א.   על קביעה זו של הועדה הרפואית, ערער המערער לועדה הרפואית העליונה. הועדה הרפואית העליונה קבעה: "דיון: הוועדה עיינה שוב בחוו"ד ד"ר אשכנזי מ-16.11.00 וחולקת על מסקנותיו כי המצב הנוירולוגי והאורטופדי שנמצא בבדיקה שונה (ר' פירוט בגוף הפרטיכל + בדיקה קלינית ו- EMG עדכני ). לדעת הוועדה אחוזי הנכות שקיבל בוע"ר מחוזית משקפים נכונה את מצבו והערעור נדחה. לאור בקשת עו"ד בורובסקי הוועדה עיינה בפרוטוקולים קודמים ובהם מתואר ה- ENG כולל מ- 12/99 שפורש כתקין אך בעצם ישנם ממצאים זהים ל- EMG האחרון (13/12/94) לאור זאת הוועדה קובעת כי הנכות הנוירולוגית מתחילה למעשה 1.7.98 בהסתמך על חוו"ד ד"ר טאובר מ- 10.7.98 המציין הפרעות קלות תחושתיות". (עמ' 2 לפרוטוקול)   ביום 25.2.02 נשלח למערער מכתב מטעם המשיב: "תחולת הנכות נקבעה ממועד הפניה ולא ניתן לאשר אותה ממועד מוקדם יותר כפי שקבעה הוועדה שכן ערעורך על החלטת הועדה הרפואית העליונה מ- 29.6.99 לבית המשפט המחוזי נדחה. משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה היא הפכה סופית. כל הליך של ועדה רפואית הינו הליך סופי אלא אם הוגש עליו ערעור וכל הליך מאוחר יותר של ועדה רפואית הינו הליך חדש העומד בפני עצמו.   כל ועדה רפואית שיושבת ודנה בודקת מבחינה רפואית את מצבו של הנכה ולא יכולה ועדה אחרת מאוחרת יותר להחליף את שיקול דעת הועדה המוקדמת בשיקול דעתה ולכן התגמולים או התגמולים המוגדלים משולמים מיום תחילת ההליך" (עמ' 1-2 למכתב)   ג. לטענת המערער, החלטת קצין התגמולים, שביטלה את מועד תחילת הנכות - דינה להתבטל מאחר שרק ועדה רפואית יכולה לקבוע את מועד תחילתה של נכות צמיתה ואין קצין התגמולים יכול לדחות את החלטותיה.   עוד טוען המערער כי הועדה הרפואית העליונה, לא התייחסה לממצאי חוות הדעת שהוגשו לה ולממצאי בדיקת ה- E.M.G .   לסיכום טוען המערער "המערער יטען כי נכותו הכללית מאז חוות דעת ד"ר טאובר ועד היום, היא לפחות של 20%, וכי אין יסוד, לאור ממצאי הוועדה בבדיקות שערכה ובמבחני ה- E.M.G לקביעותיה כי הנכות הנוירולוגית מסתמכת ב- 5% בשורש, תוך התעלמות ממוקדי הפרעות הכאב והתפקוד... היה על הוועדה לקבוע 20% נכות אורטופדית, לבד מהנכות הנוירולוגית". (סעיף 11 להודעת הערעור)   לטענת המשיב אומנם תקנה 12 לתקנות הנכים, מסמיכה את הוועדה לקבוע דרגת נכות, ואולם הועדה איננה לא הגוף המבצע או האחראי על מערך תשלום התגמולים שמצויים בסמכותו של המשיב.   עוד טוען המשיב כי הועדה הרפואית העליונה לא התעלמה מחוות הדעת שהוגשו לה ע"י המערער. "העובדה שיש מחלוקת בין המומחה מטעמו לבין רופאי הועדה בכל הנוגע להערכת הנכות עדין לא מאפשרת לו לטעון להתעלמות" (סעיף 16 לתגובת המשיב)   כן טוען המשיב כי כי ממצאי בדיקת ה- EMG שנערכה למערער קבעו כי אין עדות לנזק עצבי פריפרי, וכי עצב הסיאוטוקס- תקין.   ד. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. הועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער בדיקה מקיפה ויסודית.   לענין מועד ההכרה בנכות: המערער טוען כי לא היה בסמכותו של המשיב לבטל את קביעת הועדה הרפואית העליונה לענין מועד תחילת הנכות.   טענתו של המערער, להפעלת סמכות הועדה לפי תקנה 12, הועלתה לראשונה בפני כב' השופט פורת, ס"נ, שקבע: "המערער סבור שלא קיבל תגמולים או טובות הנאה לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד לניתוח או עד להחלטת הועדה הרפואית, אולם זהו עניין לקצין התגמולים ולא לועדה הרפואית משום שקביעת דרגת הנכות הראשונה חלה מיום שמגיעה הזכות עפ"י התביעה. ברור כי אין סיבה לקפח את המערער לגבי התקופה שמיום הגשת התביעה, כאשר דרגות הנכות נקבעו בשלב מאוחר יותר, אולם ברור מעל לכל ספק שדרגות נכות אלו נקבעו לגבי התקופה שלגביה קויים הדיון, משמע מיום הגשת התביעה " (עמ' 5 לפסק הדין)   הועדה הרפואית העליונה, שהתכנסה ביום 14.2.02 קבעה כי הנכות הנוירולוגית מתחילה ביום 1.7.98. המשיב הודיע למערער כי יישום החלטת הועדה העליונה הינו מיום 5.12.00, המועד בו פנה המערער, וביקש ועדה חוזרת.   המערער טוען כי לא היה בסמכות קצין התגמולים לבטל את החלטת הועדה הרפואית העליונה. אין בידי לקבל את טענת המערער. בהמשך לאמור בפסק דינו של כב' השופט פורת מיום 24.1.00 (ע"א 2964/99), סבורה אני כי המערער יוכל להעלות את טענותיו לענין זה בפני ועדת ערעור. המשיב, קצין התגמולים, הוא זה שהחליט שלא לפעול לפי המועד שקבעה הועדה הרפואית העליונה. לכן, על המערער לפנות בערעור על החלטת קצין התגמולים, לועדת ערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים.   הנכות הנוירולוגית: הועדה הרפואית העליונה התכנסה בשני מועדים.15.11.01 וב- 14.2.02. במועד הראשון בצעו הרופאים בדיקה נוירולוגית ובדיקה אורטופדית, וציינו כי אין קורלציה בין חולשת השרירים שנצפתה בעת ביצוע הבדיקה לבין הדיסק שנותח. הועדה הרפואית ביקשה מהמערער לבצע בדיקת EMG. הבדיקה בוצעה והועדה התכנסה שוב וקבעה כי: "הועדה עיינה ב- EMG 13.12.01 שסוכם בשינויים נוירוגנים לא פעילים כרוניים בפיזור שורשים L5-S1 מימין...גלי F ו- H והולכות, כמו כן CAMP היו תקינים." (עמ' 2 לפרוטוקול).   הועדה הרפואית העליונה התייחסה גם לחוות הדעת מטעם המערער. הועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער ביסודיות והפנתה אותו לבדיקות. רופאי הועדה לא התעלמו מהכאבים מהם סובל המערער וקבעו למערער 10% נכות לפי פרט 37 (2) ג III- הגבלות קלות בתנועת עמוד השדרה.   ממצאי בדיקת ה- EMG קובעים: "בבדיקה לא נמצאה עדות לנזק עצבי פריפרי, הולכה מוטורית, סנסורית, הולכה שורשית דרך ענפים של סיאטיקוט בגדר התקין" בנסיבות אלה, אינני סבורה כי נפלה טעות בהחלטת הועדה ומשכך דין הערעור להדחות.       ה. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.   צבאנכותקצין התגמולים